באיירן הפייבוריטית - והייתה כזו גם לולא ההדחה של סיטי - אבל פאריז ללא ספק ה-wild card של המפעל. אפס קבוצתיות, אבל כשרונות על כמו ניימאר ואמבאפה יכולים להשמיד כל הגנה תוך דקות. באיירן משחקת עם קו הגנה גבוה ויש לה בעיה עם בואטנג. הכול פתוח אם שתיהן יעלו לגמר. בשלב הזה אבל גם לא אופתע כבר אם נראה ליון-לייפציג.
פפ מאז ומתמיד היה כזה שמביא הרכבים הזויים,במשחק הכי חשוב. פעם זה גאונות אדירה,אבל רוב הפעמים זה נגמר בהדחה.
אי אפשר להתעלם מכך שארבע העולות לחצי הן קבוצות שהיתה להן יותר מנוחה ופחות צפיפות אחרי חידוש העונה, בטח לעומת המטחנה של אנגליה, ספרד ואיטליה. יכול להיות שזה היה פקטור משמעותי.
אני חושב שכל קבוצה הייתה מעדיפה להגיע למשחק היום במצב של סיטי ולא במצב של ליון, שההכנה שלה לשלבים האלה הייתה כמה משחקי ידידות לא רציניים.
אני גם חשבתי ככה אבל לאור מה שראינו ברבע, אולי המנוחה דווקא עשתה להם טוב (אטלנטה למשל נראו עייפים בצורה שלא זכורה לי בשום משחק שלא נגרר להארכה).
הפעם האחרונה שבה לא הייתה אף קבוצה מספרד או אנגליה בחצי הגמר הייתה בעונת 95-96. הקבוצות אז היו יובנטוס, אייאקס, פנאתינאיקוס ונאנט.
היית כבר הולך לשנה האחרונה שלא הייתה קבוצה מאנגליה או ספרד או איטליה... Sent from my SM-A530F using Tapatalk
המשפטים שנזרקים כאן אחרי הדחות מפתיעות או תבוסות משפילות לגבי אינדיוידואלים מסוימים פשוט מדהימים. אשכרה דיונים רציניים על כמה רונאלדו מפריע ליובנטוס, מסי תוקע את ברצלונה ופפ הוא מאמן בינוני. זה נאמר כאן ברצינות. מעניין אם השלב הבא הוא לטעון שאולי בלי פרגוסון יונייטד היתה עושה יותר, וליברפול זוכה באליפות רק בגלל שסופסוף ג'רארד לא תוקע אותה. זה שתאורטית אפשר להעלות תסריט שבו 'קבוצה X בלי אדם Y היתה מתעלה בכיוון אחר והיה יוצא משהו מוצלח יותר' לא הופך את זה לתסריט הסביר בשום צורה. פפ הוא המאמן שהציג את הקבוצה האימתנית ביותר בכדורגל המודרני (עלק 'בזכות שופט'. כמה סלקטיבי זכרון יכול להיות), רונאלדו הוא הסקורר הגדול בהיסטוריה, ומסי הוא מסי. לא הרכב מוזר, לא בעיטה מ40 מטר ולא תמונה שבוזה במחצית אלה טיעונים רלוונטיים בשיפוט של הקריירות שלהם. זה מופרך לחלוטין. מילאן מכרה את שבצ'נקו ודעכה. מכרה את קאקה ונפלה יותר עמוק. מכרה את זלטאן והתרסקה לרצפה. זה התסריט הסביר. זו הנורמה של מועדון שמוותר על הנכס שמחזיק אותו. ההסתכלות הנאיבית של 'נצא לעידן חדש' לא מבוססת על שום דבר. מיליון קבוצות ניסו 'לצאת לעידן חדש' או 'לתת לדור הצעיר את ההזדמנות' והתחרבנו עוד יותר. זה שלבודדות זה הלך לא אומר שכלל האצבע הוא - "אם הודחת בליגת האלופות מול קבוצה חלשה ממך - פטר את המאמן, זרוק את הכוכב, הבא 15 שחקנים חדשים לסגל". בארסה עם מסי היא פייבוריטית אוטומטית לכל התארים. בעונה שבה לא היה לה שום דבר מלבדו היא הגיע לטופ8 באירופה ומקום 2 בספרד. יובנטוס עם רונאלדו לקחה אליפות והודחה מול אותה קבוצה שהדיחה את מנצ'סטר סיטי. מול הקבוצה הזו רונאלדו כבש צמד. סיטי של פפ (ובאירן לפני) הן קבוצות שהראו דומיננטיות אדירה הן מבחינת סגנון משחק והן מבחינת תארים. מסכים שבליגת האלופות זה התחרבן לו קצת יותר מדי פעמים, אבל אי אפשר לצחוק על החמצה איומה של סטרלינג (שבקלות היתה שמה את פפ בחצי-גמר) ואז להפוך את פפ לקללה של ליגת האלופות. אני כן חושב שמסי ורונאלדו בדעיכה משמעותית ולא נראה מהם את הדומיננטיות שראינו בעשור האחרון, ובמקביל שחקנים כמו דה ברוינה, סלאח או דיבאלה יהפכו לדומיננטיים יותר, וכנ"ל ביחס לפפ במאמנים. אבל מפה ועד לנסות לגמד אותם ולהפוך אותם ל'נזק' יש פער שמדלג לא רק מעל הריספקט הבסיסי לאגדות של הענף שכולנו בפורום הזה בגלל, אלא גם מעל לקומון סנס בסיסי לגמרי.
1. מה לעשות שב 2009, השנה שבה פפ זוכה לעיקר ההילה שסביבו, הוא זכה בתואר בגלל שופט. הידינק עשה לו שחמט בחצי גמר ומיותר לדבר על התוצאה שהמשחק הזה היה צריך להיגמר. התואר הזה הביא לברצלונה עוד 2 תארים בשנה הקלנדרית ונתנו לו את התואר לגבי הקבוצה ההיא שזכתה בכל תואר אפשרי שוב, זכור למה. 2. להשוות את מסי ורונאלדו השחקנים לפפ כמאמן כאילו יש להם את אותו אימפקט זה עלבון לאינטליגנציה. ואני מתייחס פה רק לפפ, ממש לא שותף לדיעות שמסי ורונאלדו מפריעים או תוקעים משהו. Sent from my SM-A530F using Tapatalk
יש גם דוגמאות מהצד השני. קח לדוגמא את רוברטו באג'יו. באמצע שנות ה-90 הוא היה האלוהים של יובה, גם זכה בשחקן השנה בעולם. הגיע מאמן חדש בשם מרצ'לו ליפי שלא אהב שכל המשחק מבוסס על הצמה(מוכר מאיפשהוא?) והתחיל לחתוך לו בדקות לטובת ילד מוכשר בשם אלסנדרו דל פיירו. ככה קיבלת יובנטוס יותר מגוונת עם יותר שחקנים שבאים לידי ביטוי. בקיץ באג'יו עזב למילאן וההמשך ידוע-יובה זכתה בליגת האלופות.
יופי של משחק הגנתי של ליון. צמד הבלמים היה מצוין. וההתקפות שלהם היו יותר מסוכנות משל סיטי. להתקפה של סיטי לא היתה עזרה מהאגפים. ליון סגרו אותם מצוין. בסה"כ לסטרלינג היה משחק לא רע אבל כמובן שכל מה שיזכרו לו זו את ההחמצה הנוראית. הוא היחיד שעשה בעיות להגנה של ליון וגם בישל יפה והיו לו כמה מסירות לא רעות שיכלו להסתיים בשער. מצד שני, הוא עדיין מכדרר לפעמים יותר מדי ומאבד כמו שזכרתי איתו. דה בריונה במשחק חלש למרות הגול. סגרו אותו מצוין. הוא לא שחקן מהיר ונייד שזה החיסרון הגדול שלו. מבחינת טכניקה ואינטלגנציה כולם יודעים שהוא אומן. איזו מסירה עם החיצון במחצית הראשונה, חבל שלא הסתיים בגול. גם ביזבז הרבה מצבים נייחים. חייב לאמר שלא חשבתי שאני אהנה מהכדורגל בלי קהל. אבל וואלה טעיתי.
איזה כיף להיזכר בהצהרות בטוויטר מאתמול של כמה חכמולוגים שסיטי תפרק את באיירן בחצי. ליון הראתה בדיוק איך קבוצה נחותה משמעותית צריכה לשחק במשחק נוקאאוט. אפשר להגיד שהיא הראתה את זה כבר מול יובה.
אני מחכה לתגובה של הסנגור של פפ גווארדיולה ששוב עשה במכנסיים עם הדחה שלישית ברציפות ברבע הגמר. היה נראה בדקות מסוימות שליון כמו אטאלנטה, האוויר נגמר לה, שער השוויון פירק אותה, אבל בגלל סיפורים כאלה כמו של דמבלה אנחנו כל כך אוהבים את ליגת האלופות. מה הטעם להתחכם בשלושה בלמים נגד יריבה נחותה ממך? גם התגובה שלו להתרחשויות במשחק הייתה מאוד איטית, איך באנגליה כתבו: "איפה כל השחקנים היצירתיים?". דויד סילבה היה חייב לקבל יותר מפירורים, אפילו ברנרדו. סיטי לא צריכה להגיע למצב שהחמצה ארורה כמו של סטרלינג תקבע את מר גורלה, לא נגד יריבה נחותה ממנה (כואב לי עליו באופן מסוים, נמצא בעונת חייו ובישל פשוט באומנות לסטרלינג). דה בריינה שיחק יותר מדי מאחור ועדיין במהלך אחד של השתחררות היה סופר-מסוכן וגם שער השוויון. זו הייתה הזדמנות מטורפת עבור סיטי שפשוט הלכה לפח. מצדיע לליון שהשוותה דווקא העונה את השיא שלה, מתאים לי גמר באיירן-פ.ס.ז'. אגב לראשונה איי פעם שתי צרפתיות בחצי הגמר.
@yonmu - בניגוד לרונאלדו ומסי, שהם 1 מתוך 11, פפ אחראי על הרבה יותר. ההכנה למשחק - מה החוזקות של ליון? מה החוזקות שלנו לעומתם? - מה תוכנית המשחק האידאלית בשבילנו? הרכב - הוא בוחר , בעקבות ההכנה למשחק את ה11 שיבצעו את התוכנית הכי טוב - רק זה כשלעצמו הוא כוח גדול יותר מכל שחקן ניהול משחק - תגובה לארועים, חילופים. פאקינג חילופים. לאף שחקן אין כוח כזה, בטח כשדמות כמו פפ, שידועה בדומיננטיות שלה היא המאמן. חוץ מזה, פעם אחת - מקרה פעמיים - צירוף מקרים 3 פעמים - תופעה. מה תגיד על 7 ברצף? הביקורת עם ההתחכמות של פפ עם הרכבים מוזרים ועקשנות בניהול המשחק היא לא איזשהי ביקורת היפסטרית כזו. אף אחד לא מוריד מהיכולות שלי בהעמדת קבוצות מדהימות. ביכולת שלו לנהל מאבק נוקאאוט? לחלוטין.
לדעתי רונאלדו עשה את כל ההבדל של ריאל מדריד מקבוצה חזקה לקבוצה שמניפה גביע שנה אחר שנה. איזו טקטיקה באמת הייתה לנו בשלוש הזכיות עם זידאן. ניצול המצבים שלו היה מושלם. אחריו ראמוס ומרסלו וכל השאר, כל ה-בייל שכבש בשני גמרים, מרכז השדה הכביכול מדהים שלנו - זו אגדה שקרית. כולם היו ברי החלפה. למסי הייתה קבוצה מדהימה אבל המניות שלו ב-2015 מטורפות. ותמיד במשחקים הקשים הוא היה יורד אחורה ומנהל את המשחק קצת ליד צ'אבי ואינייסטה, לא באופן גורף כמו בימים אלה אבל כן היו משתמשים בו. פפ הודח לא פעם נגד אנדרדוג. אפשר לקבל הדחות נגד ריאל וברצלונה כשהוא על הקווים של באיירן מינכן, ונניח נגד ליברפול, אבל היתר? דה בריינה אמר משהו כמו 'עונה חדשה - טעויות ישנות'. מה שקורה עם פפ בצ'מפיונס מזכיר לי קצת את פרגוסון ויונייטד שטחנו את הפרמיירליג וזכו באליפויות בליגה בלי הכרה, היה יציב וחד ומנצח, אבל באירופה לעתים זה לא הסתדר (מספיק). אפשר לשים בצד את משחקי הגמר נגד ברצלונה, ועדיין יש שם משהו שהוא החמצה. נטו מדבר על מאזן\תחושה ולא בהכרח אמרתי שפרגוסון התחכם במערכים שלו.