הקבוצות האנגליות במפעלים האירופיים - עונת 2019/20

אני לא תופס משירר חלוץ טופ עולמי אמיתי. סקורר ענק כן. אבל הכדורגל בדיוק התחיל ללכת קדימה בצעדים גדולים. אני חושב ששירר יכל לתפקד טוב רק כשהקבוצה משחקת עבורו. במועדון גדול יש תחרות רבה בהתקפה וגיוון.
מעולם לא חלמתי שיחתום ביונייטד. למרות ששירר כבש הכי הרבה שערים נגדינו בפרמייר ליג, מה שהגיוני בסך הכל, היו חלוצים שחששתי מהם יותר במהלך השנים. בכללי אני מעדיף גיוון בהתקפה ולא להיות תלוי על איזה צד שחקן אחד יקום. שירר לקח אליפות אחת בקריירה, גם זה בזכות שוער של קבוצה אחרת והשעיה של קאנטונה וזהו חוץ מזה לא באמת היה קרוב להתחרות על משהו.

 

אלפונסו דיוויס או דניס ארווין?

 

מה ההבדל בין הסגנון של שירר לסגנון של ואן ניסטלרוי שהיה אצלנו והיה מאוד אהוב ומוערך?

 

כמה תארים זכית עם ואן ניסטלרוי. נכון שההולנדי היה רמה יותר גבוהה אבל גם התחלנו לפתח בו תלות גבוהה מדי והוא התחיל להפריע להתפתחות של שחקני התקפה אחרים. אתה רק מוכיח את הנקודה.
זלאטן בכלל רכש אומלל ומטומטם. הוא בכלל חסם כל התפתחות של החלק ההתקפי.

 

הכל בערך?

לשירר בחיים לא הייתה נוכחות ברחבה כמו שהייתה לואן ניסטרלוי.
לא חושב שהיה חלוץ בהיסטוריה שקרא קווי נבדל כמו ואן ניסטרלוי(לפחות ממה שאני ראיתי).
להולנדי גם הייתה עצירה טובה יותר של הכדור.
פשוט אימת רחבה.

המספרים של שירר נופחו מצוין בניוקאסל.
אולי היה מתאים למועדון גדול יותר ואולי לא, על ההתאמה של ואן ניסטרלוי אין סימן שאלה, רק קריאה.
לא אותו ליגה בכלל.

 

שירר היה בעל כושר גופני נהדר, שמר על עצמו יחסית טוב ולכן עשה קריירה ארוכה בפרמייר ליג וזה רק מה שנותן לו את השיא.
ברור לכולם שיש ברשימה אחריו חלוצים גדולים ממנו - רוני, הנרי, אגוארו...

 

מאוד קל לשמור על עצמך כשאתה קריירה שלמה משחק במועדונים בסדר גודל הזה.
בלי 60 משחקים בעונה, בלי אינטנסיביות של לסחוב התקפה של קבוצה שאמורה להגיע לשלבים המאוחרים באלופות(אצל ההולנדי מאוחר יותר גם בריאל מדריד), בלי טיפת לחץ מכלום.
סיימת מקום 4 או מקום 8? לאף אחד כמעט לא אכפת, את שלך עשית.

שירר חי קריירה שלמה בסביבה נוחה מאוד לניפוח מספרים והבטחת קריירה ארוכה.
ואן ניסטרלוי אגב גם עבר פציעה שמחסלת קריירה כבר בהולנד.

 

אתה בטוח שראית אותנו העונה?
כי תיארת פה בדיוק יותר מחצי מהשערים של מארסיאל העונה.

ואני עוד אחד שלא האמין בכלל שהוא מסוגל לעשות את הטרנספורמציה הזאת לחלוץ.

ראשפורד לא משחק חלוץ, הוא אפילו לא האופציה השנייה של סולשאייר(הוא יכניס את גרינווד פנימה לפניו).
הוא לגמרי קיצוני בשמאל שמשחק עם הפנים לשער, אם תרצה בסגנון שרוני בילה בחלקים לא מעטים מהקריירה.
וגם הוא בעונה אדירה אני באמת לא מבין על מה אתה מדבר.
מעל ל10 בישולים בכל המסגרות ומעל ל20 שערים וכשהחמיץ כמעט שלושה חודשים מהעונה עם פציעה....אם לא ברונו זה שחקן העונה שלנו.

 

אין למרסיאל שום קבלות. יש לו תקופות טובות ושערים גדולים אבל הוא לא הוכיח ב - 5 השנים האלה שאתה יכול לסמוך עליו.
שוב מה המטרות? להתחרות על צ'מפיונס או על דברים גדולים? יש לו בעיה מנטלית.
מרסיאל לא חלוץ טופ עולמי וביונייטד צריך להיות כזה.

 

בסדר, אין לו קבלות כמו לאף שחקן בסגל הזה(למעט דה חאה).
תבנה קבוצה, תביא מאמן נורמלי ואז תגיד לי למי יכול לתת לך קבלות.
בינתיים הוא בהתקדמות אדירה.
אני אזכיר לך שבחצי הראשון של העונה שעברה מוריניו קבר אותו ועשה הכל להעיף אותו מהקבוצה בשביל איזה אנאטוביץ'.
היום הוא מסיים עונה ראשונה בקריירה כחלוץ, עונה בלי פציעות(סוף סוף) ועם למעלה מ20 שערים בכל המסגרות.
שאלה יהיו הצרות שלך, כשאני מסתכל על שאר הבעיות שלך.

 

מרסיאל התרגל לבינוניות זו הבעיה העיקרית שלו. אולי אם לא היה מגיע אלינו, היה במקום אחר בקריירה שלו.
הוא מאוד מייצג את הדשדוש של יונייטד בעיניי.
שוב אני לא רואה שום הישגים של יונייטד בעונה הזו. אני לא רואה שום פעולה שתוציא את המועדון ממעגל הכישלון. שוב יש לו כסף גדול כדי לא לרדת מתחת לרף מסוים.
האם העונה הזו מעניינת מבחינת יונייטד? אותי לא עניינה. אין לי שום התלהבות ממה שאני רואה ואני די רואה את משחקיה בשביל מה שנקרא להחתים כרטיס.

 

אגב, כשכתבתי לך בקיץ שעבר על היחס שצריך לייחס גם לסולשאייר באשמה לאיך שהקיץ האחרון נראה, התכוונתי בדיוק לזה-



לגמרי מאמן שבראייה שלו מכשיר את כל ההתמהמהות הזאת ברכש, ההפניית משאבים הלא נכונה שמביאה לזה שאתה מתעורר בבוקר בהיר ביום אחד עם פרד, מאטה, פריירה ולינגארד כשחקני סגל לגיטימיים.

מעט מאוד לחץ הוא מפעיל על מי שאמורים לתקתק לו מכירות.
הוא צריך להיות בטוח ב100 אחוז בכל רכש שאנחנו מביאים לפני שדבר כזה יוצא לפועל(כאילו, זה דבר שנורא חשוב לו להדגיש בתקשורת).
אם זה פחות מ100 אחוז חלילה עדיף להמשיך עם אנדרס פריירה.
הייתי אומר, שכשזה הקו שלא יבכה אחר כך.

 

בכללי העקרונות לפי הם יונייטד עובדת הם לא נכונים. מקסימום 3 שחקני רכש, לא מנהלים מו"ם במקביל, בירוקרטיזציית יתר, מריחת זמן.
כדורגל לא עובד ככה.
שוב ללא שינוי ניהולי זה לא ילך. גם לא פוסל שפנו בעבר לפוצי, ופשוט לא הסכימו לדרישות שלו.
סולשאר אומר אמן על כל דקה במועדון. אף איש מקצוע רציני בעולם הכדורגל לא תופס ממנו ולא יקח אותו.

 

אלכס, בסוף מה שהופך חלוץ לגדול זה כיבוש השערים. כמובן שהמסביב חשוב וזה יתרון גדול שיש חלוץ שיכול גם לייצר לעצמו ולאחרים ולא תלוי באחרים לחלוטין, אבל גם אגוארו וסוארס נניח שהם החלוצים שהחזיקו מהם הכי הרבה באנגליה בשנים האחרונות הם קודם כל סקוררים ברמה מאוד גבוהה.

שירר היה מפלצת שערים, גם ואן ניסטלרוי, ועובדתית שברגע שסביבם היה חומר מספיק טוב (שירר באליפות בבלקבורן ובכמעט אליפות עם ניוקאסל, ואן ניסטלרוי באליפות איתנו) הם הצליחו, מעטים השחקנים שיכולים לזכות לך באליפות לבדם.

דרך אגב, אתה מצד אחד כותב שמרסיאל וראשפורד הם סוג אחד של חלוץ וזה לא מספיק, אבל מצד שני מזלזל בסוג חלוצים (הארי קיין הוא גם כזה) מהסוג השני שהם סקוררים ברמה גבוהה למרות שזה בדיוק מה שחסר לנו.

מרסיאל היה היום עם שלוש הזדמנויות (בחצי הגמר הוא גם היה עם פעמיים או שלוש פעמים של אחד על אחד שבעט לגוף השוער) שמהם שירר/ואן ניסטלרוי/קיין עושים לפחות שער אחד, יש מצב שגם שני שערים ויותר, אז למרות שמרסיאל אלגנטי יותר עם הכדור, בלי לחשוב פעמיים אני מעדיף את קיין במצב בתוך הרחבה לכיבוש כי המטרה היא בסוף לשים את הכדור ברשת, וזה בסופו של יום מה שעושה את ההבדל בין הפסד לניצחון, בין הדחה בחצי הגמר להתקדמות לגמר ול-90 דקות מזכייה בעוד תואר.

גם בחצי וגם ברבע הגענו להמון הזדמנויות טובות והפכנו את השוער של היריבה לאיש המשחק פשוט בגלל סיומת שלא מתאימה לרמות האלה.
אי אפשר לזרוק לפח כל כך הרבה הזדמנויות טובות, בסוף אתה תענש על זה.
אם היה לנו מאמן רציני בקבוצה, במקום להביא לנו חלוץ מוגבל מסין שבסוף המשחק היום סתם תקע את המשחק ואת ההתקפות (גם פיזית כי הוא גמלוני ואיטי), היה מחפש מישהו בסגנון של הרנדדז, סקורר, מישהו שמביא משהו שונה, מישהו שאתה מכניס מהספסל ויכול מכל חצי כדור להעניש (אוליבייה ז'ירו כזה אם מחפשים מישהו זול, זמין ולטווח הקצר).