הקבוצות האנגליות במפעלים האירופיים - עונת 2019/20

@אלעד אני רוצה לראות מועדון ומערכת שיש להם איזה כיוון. ברור שכדורגל וניהול כדורגל רחוקים מלהיות מדע מדויק. ברור שאין בכדורגל להיות בנקודה א', לסמן נקודה ב' כיעד ולהגיע אליה באופן חלק. ברור שיש לא מעט מקום למקריות, מזל, בחירות טובות שכושלות, בחירות מוזרות שמצליחות, ועוד ועוד.

השאלה היא איך בתוך אי הוודאות שהוא הכדורגל, אתה מצליח למצוא נקודות של ודאות שעוזרות לך. ליונייטד אין כאלו. יש לנו מקבלי החלטות שאין להם מושג ירוק בפן המקצועי. הם כושלים במינוי מאמן אחר מאמן, ומחזיקים את כולם גם בשלב שבו לרוב כבר ברור שזה טוטאל לוס (ובמקרה של מוריניו, גם כשהמועדון בבירור מאבד בו אמון). כיוון שהמועדון חסר מושג מקצועי, כל מאמן שונה לחלוטין בגישה שלו לכדורגל ומנסה לסובב לחלוטין את הספינה, מה שגרם לכך שאחרי המאמנים האחרונים היינו צריכים להחליף חלק ניכר מהסגל.

כשזה קורה, קשה מאוד להתרומם. תגיד מה שתגיד על באיירן - הם קיבלו החלטות שלא הצליחו בשנים האחרונות, אבל היו במצב שאיפשר להם להתרומם מהר מאוד ברגע ששלחו את קובאץ' הביתה. לא, זה לא אומר שבאיירן עושה הכל נכון, זה לא אומר שהיא לא ממנה מאמנים שלא מצליחים או שכל שחקן רכש מצליח. אבל זה אומר שנעשים שם דברים יותר נכונים מלא נכונים, זה אומר שיש שם הנהלה שנמצאת עם יד על הדופק כשצריך לתקן בזמן, זה אומר שיש שם כיוון שלא משתנה לחלוטין כל שנתיים בכל מובן, לרבות פירוק של הסגל.

ליונייטד אין שום דבר כזה. היה מויס, אז נהיינו מויס יונייטד. אחר כך ואן חאל יונייטד. אחר כך מוריניו יונייטד. עכשיו סולשיאר יונייטד. ובעוד שנה, מי יודע. לא אשלוף עכשיו את מלות הקסם "מנהל מקצועי" מסיבה פשוטה - אני לא חושב שחייבים מנהל מקצועי כדי להצליח. אני כן חושב שצריך ניהול מקצועי, ואין כזה ביונייטד. במקומות אחרים זה יכול לבוא מהנהלה שמבינה בכדורגל, אבל שלנו לא כזו. היא פשוט ממנה מאמן אחר מאמן ומקווה שהוא יפתור הכל. לא חייבים ללכת בדרך של אף מועדון אחר, צריך למצוא את הדרך של יונייטד. רק שהדרך של יונייטד תקועה עדיין ב-1986, כי המועדון מחכה לפרגוסון החדש.

אגב, אני לא חושב שריאל מדריד היא בית זונות מטורלל בשנים האחרונות. להפך, היא מהמועדונים היותר שפויים בין הגדולים.

 

זה בדיוק העניין. לשום מועדון אין דבר כזה.

אני יכול לספור על כף היד תותחים כבדים (מאמנים, מנהלים) שאני סומך עליהם כמעט ב-100% וגם הם עושים טעויות.

נכון.

מצד שני, לא קיים המאמן שלא ישמח לעבוד עם חלק התקפי של: ברונו, סאנצ'ו, ראשפורד, מרסיאל וגרינווד.

קודם כל שווה לציין שהייתם צריכים להחליף חלק ניכר מהסגל כי פרגוסון השאיר שם בית אבות שרק הוא יכול להסתדר איתו.

**

ונגר שינה לחלוטין את הספינה אחרי תקופת גרהאם. שזה טוב אז כולם מבסוטים ושזה רע - אז הדרך מחורבנת?

**

בחזרה לשנים האחרונות.

באיירן: עברו מהיינקס לפפ. מפפ לאנצ'לוטי. מאנצ'לוטי לקובאץ'. מקובאץ' לפליק. אין כאן שינויים חדים? לך תראה איזו מהפכה עשה פפ בסגל של טרבליסטית. יש מאמן שלא מגיע לקבוצת טופ היום ומבקש שיביאו לו כלים שאיתם הוא יטמיע את השיטת משחק שלו?

יובנטוס: עברו על איזה 700 מאמנים עד קונטה. מקונטה לאלגרי. מאלגרי לסארי. מסארי לפירלו. איזה דימיון יש ביניהם? לאיזו "ודאות" המועדון מכוון?

ברצלונה: אחרי פפ. טוב עזוב, עדיף שלא נתחיל.

ריאל: עברו ממוריניו לאנצ'לוטי. מאנצ'לוטי לבניטז. מבניטז לזידאן. מזידאן ללופטאגי, סולארי ובטח שכחתי מישהו ואז חזרו שוב לזידאן.

פ.ס.ז': כל שנה עד שנתיים עציץ אחר. אולי פה כן שומרים על עקביות.

דורטמונד: מאז קלופ עוד לא הביאו מאמן LEGIT.

צ'לסי: בפעם האחרונה שספרתי היו 200 מאמנים בעידן אברמוביץ'.

טוטנהאם: שפיץ מנוסה כמו לוי עבר מפוצ'טינו למוריניו.

רומא: הביאו את מונצ'י - שנחשב לאחד המנהלים התותחים בעולם - ואוברול נכשל וחזר מהר מאוד לסביליה.

ליברפול: עברו מבניטז להודג'סון. מהודג'סון לדאלגליש. מדאלגליש לרודג'רס. מרודג'רס לקלופ. בום. לוטו. אחלה "דרך".

**

נראה לי מוצה בשלב הזה.

לא יותר מחוכמה בדיעבד.

אלא אם כן ניחשת ש:

1) אלפונסו דיוויס יהפוך מהמחליף של רובן למגן השמאלי הטוב בעולם.
2) נוייר ומולר יחזרו ל-2013 אחרי פליק בתחת (put intended).
3) אלאבה בלם טוב.

החודשים האחרונים שם קצת מזכירים את המומנטום המטורף של ברצלונה 2015 עם אנריקה.

**

אגב, אפרופו התרוממות מהירה מאוד: באיירן הגיעו למצב שעמודי תווך כמו תיאגו ואלאבה עם עונה אחת בלבד בחוזה.

שוב, ססמא ריקה מתוכן.

פשוט היית רוצה לראות אנשים מוצלחים יותר בעמדות מפתח. כמו שכל אוהד שואף עבור המועדון שלו.

כל מועדון מחכה לדמויות שיובילו אותו לעידן מוצלח (וגם פה, לרוב הסייקל לא נמשך יותר מ-3 או 4 שנים).

לי יש את הרושם שאתה ואלכס כבר במשך שנים מחפשים יציבות שלא קיימת בעסק הזה בשום מקום (או משהו עקבי שבו תראו "דברים יותר נכונים מלא נכונים"). התרגלתם לתותח הכי כבד בביזנס שאכן סיפק לכם את הבועה הזו במשך 250 שנה, אבל עכשיו אתם עוד מועדון כדורגל בדיוק כמו כולם ואתם לא יודעים איך לאכול את זה. זה בטח לא עוזר שיונייטד ממשיכים לבחור במנהלים, מאמנים ושחקנים לא טובים. העניין הוא שגם מנהלים טובים בוחרים במאמנים לא טובים שבוחרים בשחקנים לא טובים שבוחרים בקבוצות לא טובות. ה"מערכת" לא תבטיח דבר (הנה, תראה את הכאוס בארסנל. איזו מערכת מקצועית מסודרת הבטיחו לנו ביום שאחרי ונגר. בולשיט טהור, אפילו עם מישהו שמכרו לנו כגאון לענייני רכש בדמות סוון שלא תרם לנו כלום בזמן המועט שהיה כאן. אחרי זה "כריש" בדמות ראול מברצלונה שבעיקר זיין אותנו מכל כיוון עם עמלות, קומבינות וסוכנים. גם הוא כבר לא איתנו).

ביחס לקדנציה הראשונה של פרז אתה צודק. אבל כמועדון גדול כשלעצמו?

*זידאן. 2 מאמנים. ואז שוב זידאן. הכול באותה עונה.
*דדווד יקר להחריד: חאמס, בייל (בית זונות כשלעצמו).
*הזאר מגיע בלמעלה מ-100M (לא כולל חוזה) למרות שיש לו עוד עונה אחת בלבד בחוזה.
*קורטואה מגיע ב-30M למרות שיש לו עונה אחת בלבד בחוזה עבור שוער לא פחות טוב ממנו.
*ילדים ברזילאים - על אותה עמדה כמו הזאר - שלא כאלה טובים או בשלים מספיק בשביל ריאל מגיעים ב-90M.
*חלוץ ב-60M מגיע כדי לחמם את הספסל.
*בלם ב-50M מגיע כדי לחמם את הספסל.

מן הסתם, גם קורים דברים טובים בין לבין.

 

ניסיתי לקרוא לא מזמן איזה ספר היסטוריה כללית שמלבד העובדה שהיה בלתי קריא לחלוטין, הכמה עמודים שעוד הצלחתי לקרוא מפרידים בין החלטות טובות והחלטות נכונות. החלטה טובה היא החלטה שבהנתן המשתנים שהיו ידועים לך, הייתה צריכה להתקבל. והחלטות נכונות הן החלטות שהתוצאה שלהן הייתה טובה. אמורה להיות קורלציה ביניהן, והיינו רוצים להאמין שככל שתקבל יותר החלטות טובות, אז אחוז ההחלטות הנכונות שלך יעלה.
אני באמת מתקשה להבין אם יונייטד מקבלת החלטות טובות (נכונות אנחנו רואים שלא ממש). כלומר הם הביאו מאמנים מהשורה הראשונה, למיטב הבנתי נתנו להם יד חופשית לבנות בעצמם סגל ואפילו נתנו להם מספיק זמן כדי להצליח. מבחינתי אלו דברים בסיסיים שמועדון צריך לעשות עבור אנשי המקצוע שלו. הרבה יותר קל לחיות עם החלטות גרועות שמתקבלות על ידי אנשי מקצוע מאשר עם החלטות גרועות שמתקבלות בהליך גרוע ובהנחתות שרירותיות מלמעלה (ע"ע ריאל מדריד, סליחה על הראוליטיות, אינ לא הראשון שהזכיר אותם בדיון)
ההשוואה לבאיירן לא נכונה. יונייטד עובדת בסביבה תחרותית בהרבה, לא בהכרח ברמת הקבוצות כמו בתחרות על שחקנים, עם דגש על מקומיים. באיירן היא החתול הכי גדול במזבלה, היא בוחרת ראשונה את השחקנים אותם היא תרצה מתוך הכשרונות שיש בבונדסליגה, ומשיגה אותם יחסית בזול בזכות זה שהיריבות לא יכולות/מעוניינות לשלם יותר מדי כסף על שחקנים. לבנות קבוצה ברמה X יעלה להם להערכתי בין רבע לשליש ממה שיעלה ליונייטד. כמו ש @אלעד הזכיר, היה להם כמויות של מזל העונה עם החלטות נכונות שהתקבלו ושלא הייתה שום סיבה להאמין שיצליחו.

 

אין פה מזל. הם גם העיפו את אנצ'לוטי בתחילת עונה. הם בונים סגל נכון ובמידת הצורך חילופי מאמנים יעברו יחסית חלק.


Sent from my SM-G973F using Tapatalk

 

יש לעבור חלק יחסית ויש כל שחקן בסגל הופך לוורלד-קלאס תוך חודש.

 

קודם כל הם היו לפני ומולר צריך במיוחד שיטה מתאימה שבו יוכל להביא ביטוי הבנת משחק מבריקה שלו כי מהיר או טכני במיוחד הוא לא.

Sent from my SM-G973F using Tapatalk

 

השוואה לבאיירן היא לא רצינית.
עם כל הכבוד לזה שבאיירן מועדון מסודר, צריך להודות שהרבה יותר קל להם.

גם אם יש בעיות ברכש\התנהלות\צוות מקצועי - הסיכוי שלא יעפילו לליגת האלופות אפסי. המשמעויות הכלכליות אדירות.
כמעט לא משנה מה - זה ברור שהם יהיו בטופ של הליגה שם, מקסימום נפילה של עונה או 2 למקום השני.
גם במקרה כזה - אם ממש ירצו הם פשוט יקחו את הכוכבים של הקבוצה שעברה אותם.
היריבות שלה, גם אם מגדלות שחקן ברמה גבוהה לא יכולות להחזיק בו. מתי בפעם האחרונה באיירן איבדה שחקן משמעותי שהיא רצתה ולא היה אחרי שיא הקריירה?
מתי בפעם האחרונה יריבה שלה *לא* איבדה שחקן כזה?

מרווח הטעויות של באיירן גדול בהרבה משל יונייטד.

עם כל הכבוד, העוצמה של היריבות של יונייטד פשוט הרבה יותר גדולה.

ברצלונה נהייתה אימפריה בשני העשורים האחרונים. בזמנו סיפרו לנו על הניהול המדהים, על מחלקות הנוער המפוארות. בפועל מה שהיה בעיקר זה שגדל שם מסי שאפילו שהניהול שם הוא הכי גרוע באירופה עדיין מחזיק אותם בטופ.

ליברפול היתה סתמית, בעלים אמריקאים חסרי מושג וטרנספר קומיטי שהוא בדיחה. קלופ מגיע ופתאום מדובר במועדון שלמרות שבקושי מוציא כסף, כל רכש שלו הוא בומבה, ההכנסות צומחות בטירוף ולוקחים ליגת אלופות ואליפות למרות שאלה אותם בעלים ואותו טרנספר קומיטי.

ארסנל של דין וונגר היתה חדשנית, מלהיבה, מביאה תוצאות. דין הלך והם לא מסוגלים לשחזר כלום.

מה עם צ'לסי? תארים הם לוקחים באופן קבוע מאז אברמוביץ' למרות שהם בלגן אחד גדול תכלס (שינויים מקצועיים על ימין ועל שמאל).

מונצ'י המהולל מגיע לרומא ומתרסק, חוזר לסביליה והקסם חוזר.

ריאל מדריד ממנה מאמן חסר ניסיון והכל עובד להם למרות שהרכש נראה בלי תוכנית ממשית: 50 מיליון 3X ילדים ברזילאים בני 17 שמשחקים באותה עמדה שהיא גם העמדה ששפכו עליה ערימות של כסף ברכש של הזאר.

 

דיון מעניין ואיכותי.

אלעד אני חושב שאתה קצת קל מידי עם עוצמת הכישלון הניהולי ביונייטד מאז העזיבה של פרגסון. ניהול מקבל ביטוי במועדון בדרכים נוספות מלבד בחירת המאמן והקצאת המשאבים לצורך רכישת שחקנים. זה שבמועדונים מצליחים כמו באיירן מינכן או אפילו ביובנטוס מחליפים את המאמן מידי תקופה, או מבצעים החתמה שבדיעבד מתבררת כשגוייה - לא בהכרח מעידות על כישלון ניהולי או העדר וודאות בעתיד הקבוצה. הפרטר המרכזי שככל הנראה צריך למדוד הצלחה של מועדון אלה התוצאות על המגרש, וקשה לחשוב על קבוצה שבמהלך 7 השנים האחרונות (מאז עזיבתו של פרגסון) - הגיעה בנקודת פתיחת מוצלחת יותר + השקיעה כמות עצומה של משאבים - וקיבלה הכי מעט הצלחות על המגרש.

אפשר לחפור לעומק על השינוי האסטרטגי שמשפחת אניילי מנסה לחולל במותג של יובנטוס, אבל קשה להתעלם מההצלחה האדירה שלהם במהלך העשור האחרון בכל המישורים הקריטיים: המקצועי - 9 אליפויות רצופות ומיליון תארים אחרים, הכלכלי - היכולת לבצע החתמות ענק של השחקנים המבוקשים בעולם, והתדמיתי - שיובנטוס שבמשך שנים רבות נתפסה כמועדון יחסית אפור ומשעמם, מצליח להיות הרבה יותר קרוב לאור הזרקורים.

גם בבאיירן מינכן אפשר לדבר על מינוי המאמנים השגויים, אבל קשה להתעלם מההצלחות של המועדון בעשור האחרון, בליגה המקומית, בליגת האלופות וגם כמובן בפן הכלכלי. אין ספק שגם נעשו טעויות, וימשכו להעשות. כמו שרשמת, אין אף מועדון שהוא חף מטעויות, אבל המחיר שבאיירן מינכן משלמת על הטעויות האלה הוא נמוך יותר. גם אם זה נובע כי התחרות בבונדסליגה משמעותית נמוכה יותר או כי נקודת הפתיחה של באיירן עצמה גבוהה יותר, זה עדיין המצב.

אני גם לא ממש מסכים לגבי הדוגמאות על ליברפול (5 מאמנים שונים ב-15 שנים שונות ב-3 קבוצות בעלות שונות), דורטמונד (מודל עסקי ומבנה בעלות מועדון שונה לחלוטין מאשר באנגליה) ולמען האמת גם עם הדוגמאות אתלטיקו, טוטהנאם או פסז׳. בוודאי שבכל המועדונים האלה נעשו טעויות, אבל קשה להתעלם מכך שלחלק בלתי מבוטל ממועדוני הצמרת יש ״דרך״ כלשהי. אם אתה רוצה להשוות אותם למנצ׳סטר יונייטד, בואו נבדוק איפה הם היו ב-2010, מה הייתה נקודת הפתיחה שלהם ואיפה הם נמצאים כיום.

מנצ׳סטר יונייטד השקיעה במהלך 7 השנים האחרונות למעלה ממיליארד פאונד ברכישות של שחקנים, כאשר חלק מהשחקנים נרכשים ונמכרים תוך פחות משנתיים (די מאריה, דפאיי, שניידרליין, מיקטריאן, סאנצ׳ז), כאשר במהלך כל התקופה הזו היא הקבוצה שמשלמת את השכר הגבוה ביותר לשחקניה בפרמיירליג.
במהלך פרק הזמן הזה: המועדון סיים שלוש פעמים מחוץ לטופ 4, לא עבר את שלב רבע הגמר בליגת האלופות (וגם אליו הגיע רק פעם אחת), והגיע רק פעם אחת למקום השני. וזה למועדון שבמשך 23 שנים שקדמו לכך לא ירד מהטופ 3. קשה לי לדמיין מועדון שהשקיע כל כך הרבה משאבים כספיים והישג כל כך מעט תוצאות.

זה שכרגע גרינווד, מרסיאל ברונו וראשפורד נראים אחלה זו באמת יופי של נקודת פתיחה. אבל ממועדון עם העוצמה הכלכלית והמקצועית כמו של מנצ׳סטר יונייטד לגיטימי לצפות ליותר. זה שעולם הספורט מלא במיינדפאקס ובאי וודאויות זה ברור, אבל הדבר היחיד שנותר קבוע במנצ׳סטר יונייטד במהלך התקופה הזו זה מי שמנהל את המועדון. שחקנים השתנו, מאמנים השתנו והתוצאות נשארו פחות או יותר זהות.

אז כמובן שקיים תסריט שגם אם וודוורד יעזוב את המועדון לחלוטין, יגיע מישהו לא פחות גרוע והתוצאות לא בהכרח ישתפרו. אבל בעוד במועדונים אחרים משנים את המבנה המקצועי מידי שנה ונכשלים (ארסנל, ברצלונה, מילאן), יש מועדונים שנותרים יציבים כבר לתקופות ארוכות יותר (מנצ׳סטר סיטי, באיירן) ויש מועדונים שמצליחים לצמצם פערים באמצעות קבלת החלטות נכונה (ליברפול, אתלטיקו מדריד). כרגע מנצ׳סטר יונייטד לא נמנית על אף אחד מהקבוצות האלה, אצלם במהלך 7 השנים האחרונות, הכל דיי סטטי.

 

ריאל וברצלונה הן לא מדד בעיני. זה היה העשור של מסי ורונאלדו ולכן המועדונים בהתאמה היו גדולים בשילוב עם זה שהם הgo to clubs לחלק גדול מאוד מהשוק הלטיני.

יש הרבה מקום היום בניהול מועדון לבניה ארוכת טווח - של הסגל, של מחלקת הנוער, של צוות האימון. מאמן אלא אם הבאת כמה מהבאמת יחדי סגולה (קלופ) הוא היום דמות זמנית היות והוא הראשון שמאבד את חדר ההלבשה וסופג את האש בתקופות הרעות ולכן לא הגיוני שיקבל לבד החלטות כאלו. כשהגורם הראשון מעל המאמן הוא רואה חשבון מקבלים תוצאות כמו של יונייטד.

 

מן הסתם יש השפעה של התחרותיות. יש תלות גם ביכולת של היריבות, אבל אתה לא רואה אותי משבח את פריז למשל.
באיירן עם הרבה רכישות חכמות - למשל אלפונסו דיוויס או סרז' גנאברי, שאומנם נרכש מברמן, אבל בפועל הוא היה של באיירן אחרי שעזב את ארסנל והגיע לברמן מתוך מן הסכם כזה עם באיירן.
ההבדל העיקרי מיונייטד זו ראיית כדורגל. ביונייטד אין כיוון ואין פילוסופיה. כן, כנראה שבליגה הצרפתית הם היו זוכים במירב האליפויות.
כל אחד יכול לטעות השאלה מה ההשלכות ומה יכולת לתקן באופן אפקטיבי. ביונייטד זה לא קיים. המעבר ממאמן למאמן הוא בצורה לא הגיונית מאוד קשה ויקר. זה לא אמור לעבוד ככה.
חילופי מאמנים הם לא טרגדיה ולא אמורים למחוק הכל, כדי להתחיל מחדש.

 

אם אלפונסו דיוויס לא היה הופך למגן שמאלי, לא בטוח שהיית יודע בכלל על קיומו.

@owen11111 זה ברור שיונייטד נכשלו בתקופה הזאת, השאלה הגדולה היא למה. זה לא אומר שכל מה שהם עשו בהכרח גרוע והוביל אותם לשם. הם עשו גם דברים שמועדונים אחרים עשו, כמו למנות אנשי מקצוע איכותיים ולתת להם יד חופשית ברכש, וגם דברים גרועים כמו לא-לתת מספיק הזדמנויות לרכישות יקרות.

 

ברור שיש מועדונים שמתנהלים טוב יותר ויש מתנהלים שמתנהלים טוב פחות.
ברור שיונייטד בדיחה.

הפואנטה שלי היתה שלפעמים מדוברי בקווים דקים מאוד שמבדילים ביניהם ואלמנט אחד ויחיד יכול לעשות את כל ההבדל (מסי, קלופ) בשורה התחתונה.

באיירן מתנהלים מצוין אבל אני לא יודע איך אפשר להפריד את זה מהיתרון המובנה העצום שיש להם בליגה. גם כשהם טועים, ההשלכות של זה זניחות.

ביונייטד המעבר ממאמן למאמן לא יקר. הרבה כסף יוצא בין אם מאמן ממשיך ובין אם מתחלף.
רכש של שחקן כמו פלאייני על ידי מוייס זה דוגמה לכסף שנזרק כי מאמן אחר לא ישתמש בו? אז אתה מצפה שהמועדון לא יביא את השחקן שהמאמן כל כך רוצה?
איך זה שונה ממקרה מולר? אמנם לא נרכש, אבל עד ההגעה של פליק הוא היה שחקן שתקוע להם בלי ממש תועלת במשך תקופה לא מבוטלת.
מה בנוגע לרונאלדו וסארי? רונאלדו זה שחקן של סארי? לא ממש, אבל מינו את סארי לתפקיד למרות ששנה לפני זה הביאו שחקן שהוא כמעט ההיפך המוחלט ממה שמתאים לו ב100 מיליון.

חילופי מאמנים לא אמורים לשנות הכל ואני מניח שהמאמן הבא שלכם לא יצטרך להיפטר מראשפורד, גרינווד, ברונו ומרסיאל בשביל לשחק כדורגל.
סביר שהוא גם ייהנה מסאנצ'ו.
אז כן, פוגבה זה נפילה גדולה אבל גם אותו הייתם יכולים לנצל הרבה יותר. אפשר לשחק איתו קשר התקפי שמשוחרר (יחסית) מפעולות הגנה ולעזור לו עם קישור אחורי דינאמי ואגרסיבי שיחפה עליו.
פשוט מוריניו הוא חרא מאמן ושאר השחקנים שהוא רצה לקישור לא התאימו.

אתם מתקדמים מזה הלאה ועשיתם רכש נכון (ומצוין) עם ברונו מה שלמעשה מסיים את הסיפור של פוגבה במועדון (כי הם לא יכולים לשחק ביחד).
אני כן רואה רעיונות מסוימים ברכש שלכם לאחרונה. מגוויר קצת לא מתאים לשאר הרכש, זה כן. פשוט יש לכם מאמן בדיחה.
המאמן הבא שלכם מקבל כלים טובים לעבוד איתם. אתם פשוט תצטרכו למנות מאמן טוב (מה שלא קרה מאז שפרגוסון עזב).


אגב דייויס, אני דיי בטוח שיונייטד מאוד רצו אותו גם לפני שהגיע לבאיירן. פשוט הוא העדיף באיירן.

 

@owen11111,


1) לגמרי זרקתי כאן מועדונים באופן רנדומאלי בלי מחשבה על קשר חזק מדי ביניהם (מלבד העובדה שכולם עושים טעויות). הכול בשביל להבין על איזה מודל/דרך/מערכת אמיר (ו/או אלכס) מחפש ביונייטד. ניסיתי להפוך את הדיון הזה - שחוזר על עצמו בכל עונה לאורך כל העונה בעידן פוסט-פרגוסון - לענייני יותר. לא חושב שהצלחתי, לפחות לא מהצד של אמיר. דעתו ידועה לי ולא קיבלתי כאן משהו חדש עם בשר ("למצוא את הדרך של יונייטד").

2) לא באתי להציג את "מקבלי ההחלטות ביונייטד" כאנשי כדורגל טובים. לפי שורת ההחלטות שלהם בשנים האחרונות, נראה שההפך הוא הנכון ויש להחליפם (אנדרסטייטמנט). באתי להראות שאין שום guarantee ליציבות ("יותר החלטות טובות מאשר לא טובות") גם כאשר אתה מחזיק באנשים - שעל הנייר - נראים הרבה יותר רלבנטים למקצוע. יותר מזה, גם המועדונים המצליחים ביותר לעיתים קרובות מתנהלים בצורה תמוהה (שוב, אנדרסטייטמנט).

אין ספק שיובנטוס נמצאת איפה שהיא נמצאת בגלל ניהול (אניילי, מארוטה, קונטה, אלגרי). אבל גם אין ספק שהשליטה המקומית המוגזמת נובעת קודם כל כי אין שם שום פרויקט אחר שהתקרב לרמה הזו (רק עכשיו רואים ניצנים עם אינטר של מארוטה וקונטה), גם כאשר ברור שבשנים האחרונות נעשו שם יותר טעויות מאשר החלטות טובות. אין שום סיכוי שבאנגליה - בטח במצב הנוכחי עם ליברפול וסיטי - זה היה ממשיך להיגמר באליפויות. כלומר, עם כל הכבוד למה שנעשה ביובנטוס בעשור האחרון - ויש הרבה כבוד (בעיקר למארוטה) - זו תעודת עניות מטורפת לכדורגל האיטלקי.

שוב, אין כאן שום ניסיון להקטין דברים טובים שקורים במועדונים אחרים. למטרת הדיון כן היה חשוב להראות שגם המועדונים שתמיד מסתכלים עליהם כאלה שצריך לקחת מהם דוגמא עושים המון טעויות; על ההעברות מהסוג של היגוואין או נסיונות נואשים להעיף יהלום כמו דיבאלה היו שוחטים כאן את וודי.

1) עיקר ההבדל בין יונייטד לסיטי הוא זהות המאמנים ואילו שחקנים הם מבקשים. שתיהן זורקות כסף כאילו אין מחר. בנוסף, על יונייטד קל הרבה יותר לצחוק ולבקר כל פעולה כי זה מועדון פי 1000 יותר מעניין ממה שסיטי אי פעם יהיה. הרי פאקינג הביאו שם בלם ב-40M למרות שהוא אולי בקושי מתאים לטופ 6 בלחץ רק כי המאמן בפאניקה על פעם אחת שהבלם המוביל שלו נפצע לתקופה ממשוכת. בפועל? דממה בתקשורת.

2) את ליברפול - כמועדון - נראה ביום שאחרי קלופ. עד שלא יוכח אחרת, כל מה שקורה שם מחוץ למגרש הוא תוצר ישיר של מה שקלופ עושה עם הקבוצה על המגרש (שלא נדבר על זה שמדובר בדמות הכי כריזמטית בביזנס שמושכת המון אש חיובי במיינסטרים).

3) אתלטיקו ממשיכה להצטייר כאנדרדוג - בגלל סגנון משחק - למרות שהיא מתפרעת כבר כמה שנים (מוראטה).

אף אחד לא יכול לצפות שיגדלו שם מסי, צ'אבי ואינייסטה בכל שנתון (ביירין, דאולפאו, טראורה, קייטה, איקארדי = לגמרי אחלה מהבחינה המקצועית). עדיין רואים כשרונות מעניינים שחלקם צפויים להיות חלק מהקבוצה הבוגרת בשנים הבאות (פוץ', מונצ'ו, פאטי). הבעיה היא שגם בורחים להם יותר מדי צעירים כי הם יודעים שאין להם סיכוי לקבל הזדמנויות בקבוצה הבוגרת (גארסיה, גרימאלדו, אולמו) שם מסתמכים יותר מדי על רכש בינוני ויקר מבחוץ, או שסתם הילדים עם הסוכנים שלהם מנסים למקסם הייפ ולעשות הרבה כסף מהר ככל האפשר (סימונס, קובו).

 

מי?
ואן חאל ומוריניו היו הרבה אחרי השיא(קיבלנו את מוריניו כשהוא ברמת החרא שאתה רואה ממנו עכשיו בטוטנהאם).

הרכש בתקופת סולשאייר הוא גם סוג של פיקציה.
ברונו למשל זה שחקן שבמערכת אצלנו רצו מאוד עוד לפני שסולשאייר בכלל הגיע.(אין ספק שגם סולשאייר רצה והיה צריך אותו), הוא היה מגיע לכאן בסבירות גבוהה גם עם מאמן אחר.

אני חושב ששינינו עם הזמן לא מעט דברים (מישהו זוכר ששלחנו "עורכי דין שאף אחד לא הכיר לנהל מו"מ עם ביבלאו על אנדר הררה" ?).
וודי כבר לא מנהל לבד את המו"מים.
מאט ז'אדג' הוא בן אדם עם יותר נסיון בתחום הזה(גם הוא כמובן עושה טעויות מדי פעם) של לסגור עסקאות והוא גם זה שיש לו קשר קרוב יותר למארסל בוט(האחראי על הסקאוטים), מייק קורט ושאר 50 ומשהו הסקאוטים שיש לנו.
זה שינוי שעשו בערך בסוף 2017 במועדון והביא כמה תוצאות יפות. (קישור לשחקנים איכותיים כמו ברונו, האלאנד, הולכים חזק גם על פוטנציאלים בגילאים נמוכים יותר וזה הרבה בגלל הקישור החזק שיש בין ז'אדג' למערכת הסקאוטינג, שאגב היא מהטובות בעולם).

השלד ההתקפי שיש במועדון היום הרבה יותר בריא ואמור להתאים לכל מאמן נורמלי שיבוא לפה ולא ינסה לנצח בעזרת כדורגל של כדורים ארוכים לקיבינימט.

חשבתי שהקונספציה עם מנהל תותח שמבין בכדורגל ויודע מה זה נבדל נכחד ביום שמונצ'י התרסק ברומא וברח במהירות השיא למקום היחיד שהוא מכיר טוב באמת.... אבל אני שמח לראות שהשנה היא 2020 ואנחנו עדיין מדקלמים את השטויות של אלכס מ2014.

אני כמעט ולא מוצא מועדון כדורגל בעולם שמנוהל באמת טוב.
בכל דוגמא אפשר למצוא דברים מדהימים וקיצוניים לשני הצדדים(תסתכלו על אינטר, אולי מגייסת הצעירים הכי מרשימה בעולם ועדיין מחזיקה בסגל חטייארים כמו יאנג, מוזס, אלכסיס(עם עוד חוזה מטורף....מברוק עלייק)).

באיירן זו הדוגמא? אין לה שום תחרות בליגה, כשיש לה תחרות בליגה היא תביא את השחקן בחינם או ב30 מליון אירו ותסיים את התחרות בליגה.
היה שם הרבה מאוד מזל או שבסוף פשוט הגיעו למאמן הנכון(שגם זה הגיע עם המון המון מזל... מה היה פליק בעצם? שם זמני פחות או יותר מתוך המערכת).

צריך מאמן איכותי קודם כל.
לא לקחנו אחד כזה מאז הפרישה של פרגוסון.
לקחנו או מאמנים גרועים או כאלה שהיו בדאון פול להיות כאלה.

אתלטיקו מדריד אגב, כבר מזמן לא על המשבצת של האנדר דוג החמוד הזה שהורס לכולם את הבריאות ומגיע מלמטה.
זו קבוצה שמוציאה סכומי כסף אדירים גם על שחקנים לא מוכחים(פה ושם יש להם עדיין פגיעות מדהימות כמו רנן לודי בקיץ שעבר שהגיע ב20 מליון אירו ועוד 5 מליון בסעיפים....).
אתלטיקו וסיטי מקבלות הרבה פחות ביקורת על הרכש שלהן כי באופן טבעי אלה מועדונים הרבה יותר קטנים מיונייטד(פאן בייס, פחות תהודה בתקשורת, פחות עניין).

 

רונאלדו וסארי דוגמא מצוינת של ציוות גרוע. ביונייטד זה קורה המון ואז נתקעים עם שחקנים. מוריניו הביא לא מעט שחקנים שטובים לסגנון שלו, אבל רק שלו. עזב מוריניו מה לעשות עם השחקנים?