לאחר התמקדות בעיקר בקרדינלס-ניינרס: קיילר מורי נחמד מאוד. אני מקווה שהוא יעשה את הצעד קדימה השנה, וזה נראה לא רע בינתיים. מאוד אחראי בריצות שלו, לפעמים לא הכי עקבי שיש מבחינת זריקות אבל בהחלט מסוגל לתקתק גם ל-TIGHT WINDOWS, יש לו פלייקולר טוב מאחוריו ואם כל הנ''ל לא עובד - אז תמיד אפשר פשוט לזרוק לכיוון דיאנדרה, נראה לי שהוא הבין את זה אתמול. מה שכן - אין מה לעשות, יש לבחור מגבלות פיזיות, ואני מקווה שקינגסברי יתחשב בזה כמה שיותר. פלייקולינג של לזרוק SEAM ROUTE קצר אחרי פייק זה קצת פחות אחראי ולהלן איבוד הכדור אתמול. כשההגנה מצטופפת מולך ואתה חייב לשחרר זריקה מול בהמות גסות שיש להם 8-9 אינצ'ים עלייך זה פשוט קשה ואני מאמין שבאיזורים האלה קיילר יפול כי אין מה לעשות. אבל עם כל זה ההתקפה נראית דינאמית וטובה ויש למה לצפות. המסע לעבר הטבעת המיוחלת של לארי פיצ התחיל אתמול ברגל ימין. ומילה על גארופולו - אני יודע שהוא כבר שק חבטות פה ונאמר הכל אבל אני חייב להגיד שהדבר שהכי מפריע לי בעין זה חוסר התזוזה שלו לפעמים. יש מקרים שהבנאדם ליטרלי קופא במקום. אני לא יודע אם אי פעם ראיתי דבר כזה. הוא פשוט מקרקע את עצמו ולא מסוגל לזוז. קוורטרבק צריך תמיד להיות במעט תזוזה (כמו הקיפוצים הקטנים האלה שהם עושים במקום) כדי להוציא זריקה כמו שצריך, כדי לראות מעל ההגנה ולהישאר אקטיבי, כדי לברוח במידת הצורך - זה א' ב'. מפחיד לחשוב מה שנהאן היה יכול לעשות עם מישהו ממוצע בעמדה הזאת.
חותם על כל מילה. בכלל, הפוקט פרזנס שלו מזכיר עכבר דרוס. ברגע שה-1st read שלו מכוסה מאיזושהי סיבה (וזה לא קורה הרבה תחת שאנהאן, אבל אתמול בלי דיבו+איוק ואחרי שהוא רצח את קיטל זמנית היו כמה דרייבים קשוחים מבחינתו) הוא קופא במקרה הטוב כמו שתיארת ואוכל סאק או מאבד את קור הרוח, מוריד את העיניים ומחפש לברוח מהפוקטף בדרך כלל כשהוא מצליח זה מוביל לזריקות המטומטמות שלו תוך כדי תנועה (חלש פיצוצים בזה) לדאבל קאברג' שמסתיימות בחטיפות הזויות או אם היה מזל רק באינקומפליט. כשהוא נכשל זה נראה ככה: אין מה לרחם על שאנהאן יותר מדי כי ה-prototype לשיטה שלו זו גירסה שרק בקצת יותר מתקדמת מג'ימי. הוא לא מחפש פרילנסר שיאלתר הזיות מהתחת אחרי הסנאפ כשדברים מסתבכים (כלומר - אני מניח שהוא לא יתנגד, אבל זה לא must עבורו) או יקרא הגנות לפני הסנאפ ויגיב בהתאם עם checks בליין אוף סקרימג'. הוא רק צריך מישהו שמסוגל לעכל מהר ולקבל החלטות טובות מהר. וג'ימי יכול להיות המישהו הזה, פשוט לא בצורה יציבה ועקבית מספיק. גם בעונה שעברה לא היה משחק שהוא לא היה לוקח לפחות החלטה מחרידה אחת ו/או מפספס רסיבר חופשי לחלוטין בלי מגן באיזור חיוג. שזה עוד חור רציני בסקיל סט שלו - ה-ball placement במסירות. בקושי מניח את הדעת. קיטל שהוא בהמת משא נאלץ אתמול לתת ניתור של סימון ביילס כדי לתפוס את אחד מיידויי הפטיש שלו והפקיר לחלוטין את כל חלקי הגוף שלו לפיצוץ מהסייפטי + איבד שליטה על הנחיתה. בנס זה לא נגמר שם בפציעה שואתית שהייתה פרקטית מסיימת להם את העונה ואני לא מגזים. בלי הורסאטיליות שלו כתופס וחוסם כל העוקץ מהשיטה הזאת יוצאת הן במשחק הריצה והן במשחק המסירה.
הדבר היחיד שגוף צריך להבין כשהוא לא על מגרש פוטבול זה את התחושה של הזין שלו בתוך הפה של דוגמנית ויקטוריה סיקרט רנדומלית שהוא עשה עליה אן דן דינו. בהתחשב בלוק, המעמד, חשבון הבנק והלוקיישן הוא הזיין מס׳ 1 בליגה בפער ניכר. אף אחד אפילו לא קרוב. Nothing but respect for my king.
פתאום ריספקט. שנה שעברה אפשר היה להבחין בעשן שיוצא לך מהאוזניים כשהיית כותב עליו. עוד שלושה שבועות הם יהיו אחרי 3 הפסדים ונראה כמה ריספקט יהיה לך לגוף. אגב סיכוי טוב שה-NFC West הולך להיות טירוף העונה.
וואלק' איזה רבע רביעי אתמול למיצ'ל, כמה רוע הוא שחרר שם. מבאס שאני עדיין לא יכול להאמין לו שהוא מסוגל לתת יכולת כזאת בצורה עקבית לאורך משחק שלם מול יריבות קצת יותר קשוחות מהליונס. אבל הניצוצות האלה היה לי קשה להתעלם, ועד שהוא נדלק הוא יכול להטריף אותי. אני כל כך רוצה שהבנזונה הזה יצליח אבל בשביל שזה יקרה הוא חייב להיות קצת יותר ערס בגישה שלו ולסמוך יותר על הרסיברים שלו. עד לרבע האחרון הוא שיחק בצורה שמרנית שהיה בא לי להקיא. אבל אז פתאום הוא נפתח. נאגי לא צריך סטאר QB (גם הברס לא) בטח שלא נרקיסיסטים סטייל ניוטון, שיקגו זה לא המקום לסטייליסטים האלה (לא סובל אותו). אנחנו צריכים סיסטם קיובי זול עם ביצים, עם מינימום כישרון וטון של קור רוח בלי כל ה glimmer המזוייף הזה שנותן עבודה מהרבע הראשון.
קצת נמאס מרצח האופי הזה. קאם הוא מאלה שעובדים קשה מאוד, והוא הולך לספוג מכות קשות מאוד בשביל כל מועדון שהוא ישחק בו. זה שהוא מתלבש ססגוני ואוהב להשוויץ בשיניים ופותח את הגלימה לא הופך אותו למנהיג פחות טוב או לבנאדם פחות מתאים להנהגה. לא כל QB חייב להיות ווייט בוי טוב שגדל עם חינוך טוב, צנוע ושקט. יש לו סטייל קצת שונה ולדעתי זה באמת בסדר, כל עוד באמת אין CONTROVERSIES קטסטרופליים (ולא, להגיד משהו קצת שוביניסטי לכתבת לא נחשב)+השחקנים מסביבו אוהבים לשחק איתו ומוכנים שינהיג אותם+הבנאדם מוכשר = אז הכל טוב. מה עדיף? תקרת זכוכית בדמות טרוביסקי/ כל גונב דעת אחר ולא להמריא לעולם, אבל העיקר שיש לו ד.נ.א של BEAR? חלאס נו. ברור שאני תמיד אעדיף מישהו עם אופי כמו לארי פיצ על פני אנטוניו בראון (השוואה לא הגיונית כמובן כי קאם לא מתקרב לרמות טרלול האלה) אבל עדיין. לך עם מי שנותן לך את הצ'אנס הטוב ביותר להצליח.
תגיד ידידי העוכר, כלום לא קדוש בעיניך יותר? בן אדם ניצח והחריב את הבכורה של פוטטו האפסון אחרי אוף סיזן עם הייפ מהגהינום שאפילו אני נפלתי אליו וזה לא מצדיק לקרוא לו ליום אחד אפילו מלך? זיין על חלל? ה-QB מס' 1 בליגה עם ה-initals JG? מפחיד לראות איזה חיות אדם מסתובבות פה בדיון. אנשים שלא מצליחים להתנתק מהפוזיציה אפילו לשנייה לא משנה מה קורה סביבם. פאקינג פרופורציה בייבי. יש דברים שהם קצת מעבר. הפסדים של פוטטו הם אחת ממטרות העל בחיים האלה. רצוי לא לשכוח את זה. כמו שאמרתי ל - @Numb לפני כמה ימים, זה לא הוא זה היא, זה לא אתה זה אני, זה לא אנחנו זה ההם. כמו שאני מניח שאתה כבר יודע, לא כל יום מאטי P. אמנם עצוב ומצער אבל זו המציאות. ראה הוזהרת.
