בסך הכל עוד בורג בינוני במכונה הבינונית הבלתי נסבלת בעשור האחרון עם המאמן הבינוני וה-QB הבינוני שהיו פאן בויז מציקים שהעזו להתווכח איתי שמדובר באחד הקיקרים הטובים בליגה ואף הגדילו לחלל פאקינג קודש ולהזכיר אותו באותה נשימה עם ג'סטין טאקר AKA ה-GOAT הבלתי מעורער. יגיע יום, והוא לא רחוק, שאנשים יבינו ששני הדברים האיכותיים היחידים באירגון הרמאי והבלתי נסבל הזה היו 1) הטייט אנד הקרנף מפוצץ ה-PED's ו-2) אישתו של המתאם ההתקפי. שני משחקים שואתיים לחלוטין הלילה - הכי גרועים וקשים לצפייה שנתקלתי בהם הסופ"ש, למרות שלהגנתם ייאמר שבניגוד לכמה זוועתונים אחרים להם לא היה את חסד ה-Condensed שניתן להזרים תוך חצי שעה. הוצאה לפועל פשוט מרושלת לאורך שלבים נרחבים מאוד במשחק וכמובן תצוגות אימון וניהול שעון מהטופ של הטופ כשמדובר בחציל (טומלין), מיטהדס (ורייבל, ג'אדג') ודינוזאור (פאנג'יו) שמעולם לא היה צריך לצאת מה-Booth עם הסימניות ההגנתיות אבל למזלו יש עדיין בליגה בוסים כמו אלוויי שמחפשים בובות כמוהו. על הפנים בכל מובן אפשרי. אף אחת מהקבוצות האלה לא הולכת לשום מקום נורמלי בעתיד הנראה לעין. בפינת ה-LOL הלילית: https://i.imgur.com/L9dT0QA.Xxx מהסאבטקסט של הדברים עולה שלא רצית לשבור את הכלים וליצור מפלצת שהעיר לא ראתה מאז צ'אד פאנינגטון אז לא הזכרת ג'וש אלן. תמיד ידעתי שאתה מחזיק ממנו והיית מעדיף שמקאגנן יבחר אותו במקום סמי, עכשיו קיבלתי את החותמת. פעם הבאה תנסה להיות פחות שקוף.
מה דעתך על טאנהיל? חשבתי שנראה ירידה ביכולת שלו אבל תאכלס מאז שהוא החליף את מאריוטה לא ראיתי ממנו תצוגות גרועות. יש לו תקרה מאוד ברורה, הקטע הוא שאני מתחיל לקבל את הרושם שיש לו גם רצפה מאוד ברורה והיא אפילו די גבוהה.
בגדול מסכים עם הניתוח שלך אבל בעיניי קבוצה ששואפת להיות קונטנדרית לא יכולה להרשות לעצמה לבנות עליו, בטח ובטח שלא לזרוק עליו חוזה של פרנצ'ייז QB כמו שטנסי עשו בקיץ האחרון. הוא Game manager שתלוי בהגנה חזקה ו-Volume גבוה מאוד של ריצות שישמרו על משחקים תחת שליטה עם סקור נמוך ואכילה של השעון. די מדוייק, מקבל החלטות טובות רוב הזמן והאתלטיות שלו היא פלוס כדי להאריך מהלכים מחוץ לפוקט או לסקרמבל ולהשיג 1st downs אבל לי אישית קשה להחליק בגרון ב-2020 את הסוג הזה של QB's כשאני רואה לאן הליגה והענף הולכים. מרחב התימרון והטעות איתם מאוד מצומצם, התפתחות של משחקים צריכה להיות מאוד מסויימת (פיגור מוקדם, אפילו של 7-10 נקודות = שואה) והם לא מרימים או הופכים אף אחד סביבם לשחקנים טובים יותר. הוא שייך לסוג האלכס סמיתי/קירק קאזינסי שבו גם אם תקיף אותם בצוות מסייע פגז בשני צדי הכדור+אימון טוב זה אף פעם לא יספיק לסופרבול ואף פעם גם לא יוביל לבחירה טופ 5 שתוכל לשחרר אותך מהם (אלא אם התמזל מזלך ומייקל ג'ורדן הידרדר לבחירה ה-#10 והקבוצה במשבצת הסכימה לעשות איתך טרייד דאון עד הבחירה #27 כמו שקרה לצדיקים מסויימים. בגדול לא מומלץ לבנות על זה) במילים אחרות - הסוג הגהינומי ביותר שקיים. אני יודע שזה נשמע harsh ונאצי מדי אבל כמו שאישבינוניעדשיוכחאחרת אוהב להגיד - It is what it is.
ספריוול יודע כמה אני אוהב לדבר על SOS , שזה מונח שמתייחסים אליו בצורה מוזרה כי הכוונה לחוזק קבוצות בשנה שעברה וב NFL זה כמעט תמיד לא רלוונטי. לפאטס למשל היה את ה SOS הכי קל אי פעם שנה שעברה , ברגע שהם שיחקו נגד קבוצה בינונית בפלייאוף הם עפו , אפילו הג'טס הביאו 7 נצחונות על ה SOS הזה. אני מתייחס ל SOS הנוכחי אחרי מה שראיתי בשבוע הראשון השנה ל AFC EAST יש SOS מאד קשה , משחקים עם ה AFC WEST וה NFC WEST , וזה כולל משחקים נגד קבוצות טובות עד מצוינות והרבה מאד מיילים במשחקי חוץ אני צופה שהקבוצה שתיקח את ה AFC EAST תהיה עם מאזן 8-8 בלבד
דוד שלי ראיין מוסר שהוא מוזמן למצוץ. אין כסף. נגמר התזרים. סבתא וירג׳יניה סגרה ת׳ברז. לכל כפויי הטובה שמתבאסים רק נזכיר שהיה בלתי אפשרי לפתוח עונה בלי 31M מובטחים ל-QB שהפסיד למיץ פטל וההולוגרמה של הגופה. ובכלל, תיעדוף שחקני פנים שכבר הוכיחו את עצמם במערכת והשיטה זה שיט מפגר שלא הוכיח ומוכיח את עצמו בליגה. רק לא הבנתי מה קשור פאטס. אישבינוניעדשיוכחאחרת רק בקטע של באסטים מהדהדים ואוברפייד׳ס כשמדובר בעמדה. במיוחד עכשיו כשיש לו פולבק משנות ה-30 בתור QB שהוא מתכנן להריץ 80 פעם במשחק. מילא היו אומרים סן פרנסיסקו. או פילדלפיה. או ג׳טס. זה יכל לבוא טוב ולעניין מישהו. המזל בבית הזה (או הקללה למי שבונים על טרבור לוראנס בלי להיכנס לשמות) שתמיד יש מינימום 2 יריבות אשפות שאפשר לרפד מולן 3-4 ניצחונות בלי בעיה. המפתח יכול להיות במשחקים ה״נייטרלים״ שבהם הפאטס יפגשו את בולטימור (שחיטה) ויוסטון (50/50) בזמן שבפאלו את טנסי (לא התרשמתי אתמול) ופיטסבורג ( ביג בן לא שורד עד דצמבר).
אני מגיע בלי ציפיות למשחקים של הג'טס ועדיין מצליח להתאכזב. עוד שנה של פרנצ'ייז תקוע שלא הולך ךשום מקום. אבל אל תתבלבלו. באפלו אוברייטד בטירוף, ולצערי הפאטס הולכים לקחת את הבית שוב, יש זלזול בקאם ניוטון שאני לא יודע מאיפה הוא מגיע, ובשבועות הקרובים באפלו יגלו מה קורה כשמשחקים מול קבוצה שיודעת לתקל, ויודעת לנצל את מליון הפאמבלים שהיא הולכת לקבל. דווקא הGM נתן לי הקיץ סיבה להיות אופטימי לגבי הג'טס, אהבתי את כל מה שהוא עשה, אבל הוא תקוע בסיטואציה מהגיהנום, הוא איש של המאמן, שכנראה צריך להיות מפוטר, והוא ירש סגל מהGM הכי גרוע בהסטוריה של הספורט. אני אוהד של הג'טס ואני מורגל באכזבות, אבל אנחנו סוגרים עשור רצוף של הסרחה עם אופק להסרחה בריבוע. במשחק הזה התחלתי סוף סוף לראותך מה לפלור מנסה לעשות בגרין ביי. מה שעבד טוב במשחק הזה זה השילוב ין המהלכים המתוסרטים והדרייבים המתודיים, עם המהלך ההימורי פעם בכמה מהלכים. ביום ראשון זה עבד טוב, אבל צריך לראות אם זה הולך להיות קבוע. יש עדיין רמזים של הבעיה הגדולה של גרין ביי משנה שעברה. חוסר היכולת להכניס TD מהאויר כשמתקרבים לאנדזון. ברבע הראשון זה ממש היה בעיה, וחצי מהט"ד הגיעו ממהלכים מרחוק, דבר שאי אפשר להחזיק. הט"ד ללזארד היה וינטג', אבל הבעיה של ההתקפה הזאת לתפקד בצפיפות תיפטר רק אם לארון ג'ונס הולך להיות עוד שנה מפלצתית, אחרת הפאקרז בבעיה. היה הזוי לראות את התקציר בין שיקגו לדיטרויט כשיודעים את התוצאה מראש. 3 דקות לסוף התקציר אתה חושב שהיה טעות כלשהי. לקרסון וונץ יש בעיה קצינית עם השעון הפנימי שלו. הקטע הזה שהוא חושב שהוא יכול להחזיק כדור ליותר מחמש שניות, זה סוג של מחשבה שאמורה לצאת מראש של שחקן בשנה השניה. בניגוד לבעיות אחרות שהיו לו, זה בעיה די רצינית שתמיד היתה לו ולא נראה שזה הולך. נראה שהמזרח הולך להיות סמרטוט גם השנה. מעניין באיזה שבוע יגיע הנצחון הראשון על יריבה מחוץ לדיביז'ן.
לדעתי זה דווקא משהו שמאפיין את וונץ מאז הפציעה. אני לא זוכר אותו משתהה ככה בפוקט לפני כן, הוא היה מצליח להתנהל בקור רוח ובתבונה. יכול להיות שכרגע הביטחון שלו ברצפה ו/או שבאמת אין לו מספיק אופציות מסירה טובות. הוא בירידה די עקבית ביכולת ואני נוטה להסכים עם זה שמרגיש שהוא בדיסאוריינטציה כל הזמן. מצד שני, הוא מסוג הקיוביז שבטוח יחזור לעצמו באיזשהו שלב. יש לו יותר מדי כישרון ואינטלגינציה כדי שזה לא יקרה. אולי אני משלה את עצמי, לא יודע.
השלמתי את המשחק הזה אתמול. בגדול הייתה התפתחות מוזרה והזויה כשעד סביבות ה-דקה וחצי למחצית הם הוציאו לפועל בסביבות ה-700 מהלכים שהספיקו ל-8 נק' אומללות (ההוצאה לפועל ברדזון אכן הייתה בעייתית, יותר מהפלייקולינג שלדעתי היה דווקא סביר). ה-YPA של רודג'רס היה מחריד עד ההפגזה ל-MVS על הבאזר ששיחררה קצת את הפקק וגרמה להם להבין שאפשר ללכת על הראש של הקורנרים בלי לפחד. לא חושב שראינו שם דברים מיוחדים שלא ראינו לפרקים גם בעונה שעברה ועד שהם לא מחברים איזה 3-4 תצוגות כאלה ברצף אני לא מתכוון להתייחס אליהם ברצינות. מה גם שההופעה ההתקפית הזאת צריכה לקבל את הקונטקסט הנכון - מינסוטה כרגע מעלים למגרש את אחת מחוליות הסקנדריז החלשות והפחות מנוסות בליגה + חסרו את דאניל האנטר ולא הצליחו לייצר מראית עין של פאס ראש כל המשחק רק עם אנגקואה שפרקטית מתאמן איתם באיזור השבוע. מאחת ההגנות המוכשרות והשלמות בליגה לא נשאר שם כרגע כלום חוץ מקנדריקס שאמנם היה המצטיין ובכל פינה על המגרש אבל עדיין יש גבול למה ששחקן אחד מסוגל לעשות, גם מול הלזארדים וה-MVSים של העולם. הגנתית הם היו בינוניים מינוס ונחרכו לאורך ורוחב המגרש חוץ משני הדרייבים שבהם אכלו את הסייפטי ות'ילן השמיט חטיפה לידיים של ג'איר. שזה לא מבשר טובות כשמדובר בהתקפה שכוללת את פאקינג קירקוש בחיזוק 2 שחקני סקיל פליירס נורמליים בלבד וקו התקפה ממוצע.
עוד לא המציאו את המעשה הנבזי והמטונף תרתי משמע שלא הייתי עושה בשביל האיש הזה. (הייתי מוכן אפילו לאכול צ'יזבורגר.)
בדקת טוב גם ברשימת הפציעות? https://i.ibb.co/Prd5n8q/imgflaco.Xxx המשחק בין הבנגאלס לבראונס הוא בדיוק ההיפך מהמשחק הקודם ביום חמישי. בתקווה שיהיה גם יותר צמוד ואולי יותר מבדר. כי ככה הבראונס פותרים בעיות ק''ב בקבוצה שלהם.
את הכוכבית בהקשר של הסקנדרי של מינסוטה אני מקבל בעיקר לגבי היכולת של MVS שחוץ מזה שהוא השכיב 80 יארד וט"ד על הרצפה, המהלכים הגדולים שלו היו משריפת קורנר פשוטה. המהלכים הגדולים של אדאמס ולאזארד (שממנו התרשמתי יותר) היו בקברג' טוב, הם היו פשוט זריקות מאוד טובות. אם השניים האלו יתנו יכולת עקבית, זה יפתח את הדרך בשביל MVS לשרוף את הקורנר פעם במשחק, בתקווה שהוא לא ישמיט בפעם הזאת
זה הקטע אבל. ראינו כבר את MVS מאייש את תפקיד ה-Deep threat בשיטה הזאת עם 2-3 הפגזות לעומק מדי שבוע (בהצלחה חלקית ומשתנה בהתאם ליריבות והכושר+מצב הרוח הנתון של רודג'רס). וראינו כבר את ידי האבן שלו משמיטות המון וראינו אותו לא משדר על אותו גל עם רודג'רס ורץ ראוט לא נכון ואז נופל לחלוטין ממעגל האמון ומקבל פחות ופחות טארגטס וסנאפ'ס עם כל שבוע שעובר. וראינו את המגבלות הפיזיות של לאזארד מול קורנרים מנוסים שיודעים איפה הם נמצאים (הקורנרים הפותחים של מינסוטה: מייק יוז (עונה שלישית, פרקטית שנייה כי פיספס את כל הראשונה עם קרע ACL. שלישי בדפט צ'ארט שנה שעברה), קאם דאנטצלר (רוקי, איטי פיצוצים), הולטון היל (אנדראפטד ב-2018, חמישי בדפט צ'ארט שנה שעברה). ראינו גם את היכולת החולנית של רודג'רס שכשהוא משחיל את ה-Fastballs על המילימטר אז הכל גן עדן וחדי קרן ברחובות אבל שאי אפשר לבנות עליה מדי שבוע כמו עד לפני 3-4 שנים. ה"Wrinkle" המעניין היחיד שראיתי מהם היה מה-H BACK שהם בחרו בסיבוב 3 (דוגוארה) ומנסים להפוך לגירסה של יושצ'ק בהתקפה שלהם. לאפלור ניסה להזרים אליו פעמיים wheel route וסקרין שלא צלחו אבל בגדול היה נראה שמבחינה אתלטית יש עם מה לעבוד. יכול לתפקד כמיסמאץ' מול ליינבקר'ס במערכים כבדים שמתפקסים על הריצה ועושים צעד אחד מיותר קדימה. השאלה תהיה עד כמה יכולת החסימה שלו טובה. כי של יושצ'ק אלוהית.
