הפועל תל אביב 2020/21: זה לא אותו דבר מלבד הגעגוע

הם הבעלים הכי גרועים בליגה ובפער ואם לא היה את כבירי הייתי אומר שהגרועים בהיסטוריה של הפועל ת"א (אני יודע שהיו בלאגנים סמיכות לשנות ה-90 ושנים שהמועדון איבד את הדרך). מוטב שיילכו לפני שיירדו שוב ליגה, בפעם השנייה, והפעם זה יהיה אך ורק הם - בגלל הקבוצה הביזיונית שנבנתה כאן ושהרסו מהר משהו טוב שהתחיל אשתקד. מישהו צריך לשלם את החובות לפיפ"א בסופו של דבר אבל אני לא יכול להטיל עליהם את האחריות. אבל חורה לי ההתנהלות שלהם, הדרך, והדוגמא הכי טובה היא בקיץ 2019 - אם שחקן כמו רמזי ספורי נמכר ב-700 אלף יורו להפועל ב"ש שהיא מעלינו בשרשרת המזון, הכל בסדר (אבל למה כעת אנחנו לא יכולים לנצח את חדרה או הפועל חיפה במאבק על שחקן?) ואדי גוטליב עוזב לחו"ל ב-300 אלף יורו - סה"כ יש לך מיליון יורו, הקהל רכש מנויים והפועל עדיין מחפשת אך ורק שחקנים חופשיים, זו חוצפה.

 

זו לא ממש הפתעה שקבוצות ליגת העל חוזרות להתאמן ביום רביעי, אני חושב שבהפועל ת"א עצובים הרי רק לפני כמה שעות במועדון הוציאו את השחקנים לחל"ת. ומה חשב לעצמו דן עזריה שרק אתמול חתם בקבוצה (אין הודעה רשמית אבל בכלי התקשורת רשמו שזה סגור).

אני חושב שיש קונצנזוס בכל הארץ שהבעלים האלה קטסטרופליים כלומר אין כבר אוהדים של קבוצות אחרות ששואלים למה אנחנו באים בטענות, מועדון זה לא רק תקציב או תוצאות על המגרש, כל היוקרה והכבוד שלנו נרמסים שבוע אחר שבוע במשמרת שלהם. כשחבר מכאן (משה) שלח לי שבהפועל מחפשים מנכ"ל או משהו כזה מעבר לכך שאין לי ניסיון, אמרתי לו: 'עזוב אחי בשביל מה, הם לא משלמים'. לך אחרי זה תתעסק בכדורגל בבעיות המקצועיות הבלתי נגמרות שלנו ועוד, אם הליגה תימשך כרגיל ירידת ליגה אפשרית. לא בכל פעם אפשר לעשות סוויץ' בינואר או לצאת לדרך חדשה.

 

אני מאוד מקווה שהמועדון ייאלץ להחזיר עד לשקל והאגורה האחרונה לכל שחקן ושחקן (ארגון השחקנים הגיש תביעה לבית הדין לעבודה), אין אצלנו חוזי טאלנט וגם אם כן זה לא משנה, כדורגל זה לא שוק והניסנובים לוקחים אותם לתהום שלא האמנתי שהם מסוגלים. מה מרגיש לעצמו עומרי אלטמן שהוא משחק עם עצמו בערך, מרוויח שכר בסדר ולא מפסיקים להציק לו? עכשיו גם אין את האהבה של הקהל במגרשים, רק שלא יברח לנו בינואר. חבל שהשחקנים לא מנסים לארגן שביתה, ברמה כזו, פשוט לא להתאמן עד שהבעלים בכבודם ובעצמם לא מציעים משהו כדי לפתור את זה. התגעגעתי מצד אחד, יש תמיד רגש מצידי גם אם הקבוצה קטסטרופה וצריך לעודד מהבית, מצד שני וואלה כשהפסיקו את הכדורגל לא הפסדנו, לא סבלנו. אפילו שחקנים כמו חנן ממן ושלומי אזולאי בלתי אפשריים בשבילנו.

 

אם עדיין לא הזדעזעתם מפרטי החוזה של מאור בוזגלו - זה הזמן! אני אנסה להתרכז בכדורגל, למרות שהקבוצה שלי לא טובה בזה:

- אני כל כך מיואש מהם למרות שהיה לי חודש להתגעגע, כך שהייתי מנסה אפילו את רועי זקרי. הוא לפחות מתעצבן ועושה פרצופים ובועט לשער.
- אמרו "ישיבת הנהלה מכריעה" אחרי המשחק נגד בית"ר ירושלים לגבי חיזוק, שלומי אזולאי פתאום מרגיש כמו רוברט לבנדובסקי. אבל מה ישתנה אחרי המשחק בשבת? למה לא לפני?
- שם שיעלה לדיון כביכול או בקיצור: ההנהלה תציע את גילי ורמוט לצוות המקצועי. אני בן אדם סלחן ויודע שנעשה לגילי עוול למרות שכעסתי עליו, אבל בכל מקרה אנחנו ב-2020. הייתי מקבל אותו בחזרה ב-2017/18 בליגה הלאומית או לפני שנתיים על תקן שלום תקווה (סליחה שלום!) למרות שזו לא אותה המנטאליות, אבל לדעתי הוא שחקן גמור, ובשביל מה להטריל את הקהל...

 

ללא ספק שווה אזכור: עשור לניצחון המרגש 0:2 בקריית אליעזר על מכבי חיפה:



הגענו למשחק ללא דגלאס דה סילבה, ללא אביחי ידין וללא איתי שכטר, דני בונדר הורחק בדקה ה-37 או משהו כזה, מכבי חיפה אכן הייתה טובה יותר אבל עמדנו יפה על המגרש וההתקפה כרגיל תעשה את שלה. טוטו תמוז (רשם החמצה מזעזעת בתחילת המשחק) בישל לשי אבוטבול שבעט בסיבוב נפלא לרשת של ניר דוידוביץ' ובתוספת הזמן "גילי ורמוט כל הדרך....0:2", אחרי שהשוער הירוק עלה למעלה בתקווה להשוות מכדור קרן.
אחד מניצחונות הליגה הכי גדולים שאני זוכר כאוהד הפועל, תחושת עליונות אדירה אחרי שנים שהיינו בצל שלהם ומפסידים להם בחיפה עוד במנהרה, הימים הם קצת לפני הגיוס בצבא, אתה מרגיש מלך העולם, בקלות "לוקח יום חופש" בשביל הקבוצה ומקדיש לזה 12 שעות, הגענו בהסעת אוהדים ועודדנו כמו מטורפים, פשוט לא רציתי ללכת הביתה, חזרתי רק באיזה 3 לפנות בוקר.

כתבתי את זה איזה מיליון פעם דרך אגב - קבוצה אדירה שלא הייתה יציבה מספיק באותה עונה, נפלנו עם פציעות של שכטר בעיקר וגילי (בן שהר התחיל לכבוש וטוטו אחלה חלוץ אבל שכטר קוסם) אבל עוד קצת שיניים וציפורניים והיינו לוקחים עוד אליפות, כמה חבל. באותה עונה ניצחנו את מכבי חיפה שלוש פעמים ואחרי ה-1:4 בליגה בבלומפילד הייתי בטוח שזה שלנו.


******
ובחזרה לימים אלה 8.11.2020, צריך תמיד לזכור שהמציאות קודרת: ניר קלינגר מתכנן שינויים לקראת הפועל חדרה, כל מיני סיסמאות על "ניצחון יוציא אותנו לדרך חדשה" (שחקנים אומרים). ובקיצור: שחר הירש בחוד, עומרי אלטמן קצת למאחוריו וגם רועי זקרי הכוכב (לא באמת) בחלק הקדמי. סיאנדה קולו או רז שלמה? זה הרע במיעוטו. שי אליאס ושי אייזן יחזיקו את האמצע. בלאגן אם לא מנצחים - ולא מנצחים.