צריך להבין שהמטרה הסופית של הפרויקט הייתה להפוך את הכדורגל האנגלי או האירופי לסוג של NFL. בעלים אמריקקים רוצים שהכנסות לא יהיו תלויות בתוצאות במגרש. זה החלום הגדול שלהם. לכן אני סולד מכל בעלות אמריקקית באשר היא. טוב שזה נפל.
למה? אני באמת לא מבין בזה, שואל ברצינות. אם תבטל את גביע הליגה ותוריד 4 מחזורים (2 קבוצות מהליגה), זה מחייב הפחתה של 20% במשכורות השחקנים? נשמע לי קיצוני אבל באמת קטונתי.
התייחסתי להצעת היעול מהעמוד הקודם. 8 משחקי ליגה, גביע הליגה, משחקים חוזרים בגביע... 20%-25% מהעונה, פחות או יותר.
@alexshw אתה חוזר על הטענה שמה שלא מקולקל לא מתקנים, אבל קח דוגמה מהNBA: כבר המון שנים שיש עונה של 82 משחקים (לא כולל פלייאוף). מודל שהצליח, המשכורות של השחקנים מטורפות, הרייטינג רוב הזמן גבוה. ואז הדרישות האתלטיות משחקנים עלו (ככה גם בכדורגל אבל במידה פחותה יותר, ואין סיבה שהמגמה לא תימשך), קצב המשחק הרבה יותר גבוה, מה שמוביל להמון פציעות (אין כמעט קבוצה שמגיעה עם סגל בריא לגמרי לפלייאוף, העונה הייתה היוצאת מן הכלל בגלל שהייתה פגרת קורונה ארוכה). איך הגיבו המאמנים? התחילו לחלק עומסים, להושיב שחקנים בחוץ בערב שני של B2B ורמת המאמץ בעונה הסדירה נראית כמו קייטנה. ואיך הגיבו האוהדים? הרייטינג בצניחה. הגמר השנה היה הכי פחות נצפה אי פעם. המסקנה היא ש'מה שעובד לא מתקנים' זה משפט שתקף רק כששאר הפרמטרים נשארים ללא שינוי. אבל כשקצב המשחק עולה אתה צריך לעשות התאמות.
שוב לא אוהב השוואות בין הליגות, שבנויות על פורמט ספורטיבי שונה. כנראה מה שב - NBA באמת מתחיל להתקלקל, אם המון משחקים חסרי ערך ספורטיבי באמת כי העונה ארוכה וצפופה מדי. בפרמייר ליג בפירוש לא ככה.
חוסר העניין בליגה הסדירה ב-NBA הוא לא המצאה של השנים האחרונות והוא תוצר של השיטה. אין טעם להשוות את זה לליגה שבה למשחק בספטמבר יש אותה חשיבות כשל משחק באפריל.
אבל זה בפירוש לא נכון, הרייטינג בשנים האחרונות בירידה, וזה הגיוני לגמרי כשכל משחק שני אתה רואה שחקנים שפותחים טלוויזיה בשבילם יושבים בחוץ בגלל פציעה/מנוחה. זה מאוד משהו שהתחיל לצבור תאוצה בשנים האחרונות ונמצא בקורלציה די ברורה עם העלייה בקצב המשחק. האליפות של טורונטו לפני שנה הייתה החותמת הכי ברורה, קבוצה שהושיבה את הכוכב שלה בחוץ באיזה שליש מהמשחקים בעונה הסדירה, וקיבלה אותו בהופעת פלייאוף ג׳ורדנית שהביאה אליפות. חלוקת העומסים היא עניין מדעי כבר, אין טעם ללכת עם זה ראש בקיר. בכדורגל זה אפילו נחוץ עוד יותר כי רק הקבוצות הבכירות יכולות להרשות לעצמן סגל עמוק, מה שיעמיק עוד יותר את הפערים.
בהמשך לדבריו של פנסיונר - אין באמת "מאני טיים" בפרמיירליג מבחינת חשיבות המשחקים. חצי עונה חולנית של ליברפול הספיקה לה בשביל לקחת אליפות ולהסריח את הדשא מפגרת הקורונה בערך.
אבל ב - NBA אתה יכול להיות 3-4 או אפילו למטה מזה בליגה סדירה מבחינת מאזן ולהיות עדיין קונטנדר, כי יש לך פליי אוף, ששם מתחיל המשחק האמיתי. בפרמייר ליג אם אתה 3-4 הרבה פעמים כבר אבוד לך למאבק אמיתי על התואר בשלב הרבה יותר מוקדם בעונה. אתה משווה פורמטים שונים בתכלית בכל פרמטר.
יכול להיות שהרייטינג צונח בשנים האחרונות, אבל השיטה מראש מפנה את הזרקור אל עבר אפריל-יוני וכמעט מייתרת את כל מה שקורה בחצי השנה של העונה הסדירה. אין כאן נקודות השקה לעונת הכדורגל האירופית ולכן אין הרבה טעם בהשוואה הזו. הקבוצות הבכירות שיכולות להרשות לעצמן סגל עמוק יותר הן גם אלו שמשחקות את מספר המשחקים הרב ביותר. כמה קבוצות אנגליות (או מכל ליגה בכירה אחרת) מגיעות לשלבים האחרונים באירופה, 2-4? כמה משתתפות בשלבי בתים, 5-6? כמה בכלל משחקות באירופה, 7? מדובר בשליש ליגה. השאר לא זקוקות לסגל עמוק כ"כ ובכל מקרה יש להן את המשאבים כדי להעמיד אחד.
אבל הנקודה היא שהשיטה היא אותה השיטה במשך עשרות שנים, בדיוק כמו בפרמיירליג. וגם הNBA היא ליגת הכדורסל (בפער) הכי פופולארית בעולם. כך שהטענה "מה שלא מקולקל לא מתקנים" היא לא תמיד נכונה. לא צריך לחכות עד שהרייטינג יצנח בשביל לחשוב על פורמט יותר טוב ויותר מתאים לתקופה.
סורי על הקטנוניות, אבל פאק מי - להציג את כחצי עונה ולצפות שנשתוק? 29 משחקים שוחקו עד הפגרה, זה 3/4 עונה... 27 נצחונות, 1 תיקו, 1 הפסד. גם אחרי הפגרה, 9 משחקים, 5 נצחונות, 2 תיקו, 2 הפסד. לא כזאת הסרחה. זהו סיימתי עם תסביך הנחיתות הסקאוזרי, אפשר לחזור לדיון המעניין באמת.
נוח להסתכל על עונה בודדת. ומה עם עונה שקדמה לה? מה עם המאבק על טופ 4 ונגד הירידה? גם בכלל מאבקי מיקום - 2-3 מקומות לפה ולשם זה יכול להיות הבדל של מיליונים.
