ליברפול 2020/2021- לא מגנים על התואר, תוקפים אותו שוב

דורטמונד ויובנטוס שיחקו עבור המקום הראשון. בצ'לסי שחקן ההרכב היחיד שפתח אתמול היה האברץ שזקוק לזמן משחק ולביטחון וגם כך החשיבות שלו עבור הקבוצה לא קרובה לזו של סלאח, פאביניו, ז'וטה, טרנט...

האם קיימים שיקולים נסתרים? ייתכן. ואם קיימים - מדוע נאומי הפאתוס? יותר מבחירת ההרכב והחילופים, זה הדיסוננס בין מילותיו של קלופ לבין מעשיו שתמוה.

 

מבחינה מקצועית, ריס וויליאמס בעוד משחק לא רע, כשפאביניו (ענק) יצא ברור שהוא גם נחשף יותר אבל נראה סבבה. סביר כבלם רביעי בהנחה ומביאים בלם נוסף, סביר כבלם שישי כשואן דייק וגומז חוזרים. קומטיו לעומת זאת נראה מאוד מגושם, לא הרשים אותי בכלל. צימיקאס היה טוב אבל מסתמן כעוד שחקן פציע מאוד, זאת בעיה. טרנט בינוני ביחס לעצמו אבל היה מרגש לראות אותו עם הסרט. לא יכול להיות ששיחק כ"כ הרבה, אולי יש תכנון לפתוח עם ניקו בפולהאם? לא אוהב את ההחלטה בכלל.
בקישור אני חייב לציין שקייטה היה מזעזע בעיניי. הפסיד כל מאבק, נראה אפילו אדיש לפעמים... על הפנים. נראה לי שאורן אמר את זה כבר בעבר, צריך להביא עוד קשר מרכזי גם אם וויינאלדום נשאר. אוקס פצוע נצחי וקייטה פשוט לא מספיק טוב. הפלופ המובהק הראשון בעידן קלופ. קלארקסון היה חביב אבל גם כן נראה לא ברמה, מינאמינו עדיין לא מתרומם בכלל אבל היה מעט יותר טוב.
בהתקפה אוריגי זה אוריגי, סלאח היה דיי טוב (עדיין לא מאמין שהשלים 98 דק'), ג'וטה יחסית לא הורגש.

 

מזל טוב לארנולד, אני זוכר ראיון שלו לאתר הרשמי בגיל 16 17 שבו הוא אמר שהוא בטוח שיום אחד הוא יהיה הקפטן של הקבוצה.

קייטה...נראה חלש פיזית. די ברור שחסר לו רית'ם. בלתי אפשרי לבנות קריירה בקבוצה כל כך חזקה כשאתה משחק בחוץ משחק בפנים.
בעיית הכשירות הפיזית שלו הופכת אותו לאט לאט ללא רלוונטי.

 

דיסוננס בין מילותיו למעשיו?
במהלך השבועות האחרונים מילותיו נגעו באופן השיבוץ של משחקי ליגת האלופות ברביעי בערב ומשחקי ליגה בשבת בצהריים. בהתחשב בזה שהמשחק הבא שלנו הוא בראשון, אני לא רואה כאן ניגוד.

באם מדובר בהתבטאויות שלו בכך שהעומס על השחקנים גדל משמעותית במהלך השנים האחרונות, בעיקר עקב ריבוי התחרות הבינלאומיות והעדר שיתוף פעולה בין גופי הניהול של הכדורגל. אני לא משוכנע ש-90 הדקות של סלאח אתמול, לדוגמה, מתוך עונה ממוצע של כ- 4,500 דקות, הן אלה שעושות את ההבדל. אני לבטח לא חושב שהן מעידות על דיסוננס.

 

אני חושב שהבעיה העיקרית של קלופ העונה עם שיבוץ המשחקים היא פחות העומס הפיזיולוגי, שכולם סובלים ממנו, אלא יותר חוסר הזמן להתכונן למשחקים. כשאתה משחק ברביעי בערב ואז שוב בשבת ב12:30 אתה מפספס סשן של אימון. יום חמישי בדר"כ יהיה חופש או אימון recovery, ובשישי צוהריים כבר צריך לנסוע לבית המלון, ובמקרה הרע של משחק חוץ גם לנסוע או לטוס לעיר אחרת. מתי אמורים להתאמן לקראת המשחק הזה?

אני לא שלם לחלוטין עם זה שעלינו עם הרביעייה אתמול, אבל מבין שיש פה מורכבות. קלופ צריך לג'נגל בין שיקולי הכשירות לדברים נוספים, כמו סאלח שמבחינתו רוצה לפתוח בכל משחק ולשבור שיאי הבקעות, כמו התהליך ההדרגתי של פיתוח הצעירים, שקלופ תמיד מדגיש ש"צריך לחכות לרגע הנכון" בשביל לתת להם הזדמנות ולא להפעיל עליהם יותר מדי לחץ, ומעל הכל השיקול הכלכלי שאנשים כאן מתעלמים ממנו לחלוטין. ניצחון במשחק כזה, שולי ככל שיהיה, שווה סכומים שרובנו נצטרך חיים שלמים כדי לעשות. אין לי ספק שFSG מבחינתם מטרגטים כמה שיותר ניצחונות במפעל הזה.
נראה שגם העניין הזה של לתת לטרנט את סרט הקפטן זה משהו שחיפשו את ההזדמנות כדי לעשות. אם כי אני חייב להגיד שלא זיהיתי בהתנהגות שלו על הדשא שום דבר שנראה כמו קפטן מטריאל.

 

כשהמאמן שלך אומר למראיין של BT ״congratulations!״ בסרקזם בתגובה לפציעת שריר של מילנר לכולנו ברור בדיוק למה הוא מתכוון. להתחיל לייחס לו הסברים אלטרנטיביים זה ניסיון לייפות את המציאות לדעתי.

אז כן, לשחק עם טרנט וסלאח 98 דק׳ במשחק *חסר חשיבות ספורטיבית* כשאתה יורה לכל עבר בראיונות כבר שבועיים-שלושה, זה דיסוננס. אולי יש איזשהו הסבר פסיכולוגי מאחורי זה, הסטת האש מהשחקנים, אנאערף... מבחוץ זה פשוט לא נראה טוב.

לפני אטאלאנטה משחק 1, כתבתי פה שטרנט ואנדי לא צריכים לשחק, והראשון אכל פציעת שריר. לפני אטאלאנטה משחק 2, דיברנו פה כמה זה לא ברור שמילנר היה בדרך לשחק 270 דק׳ ב-6 ימים, וחטף פציעת שריר. זה לא בשביל להראות שאני גאון או משהו אלא שגם קלופ לא חף מטעויות.

 

ירי לכל עבר בראיונות? ברצינות?
זו אינטרפרטציה סובייקטיבית לחלוטין של המצב.
הסוגיה שחזרה על עצמה בראיונות בשבועיים-שלושה האחרונים סבו סביב אותה נקודה: שיבוץ המשחקים של שבת ב-14:30, לאחר משחק ליגת האלופות ברביעי בערב.
גם ה-congratulations, הגיע אחרי הפציעה של מילנר במשחק שהתקיים ב.. שבת בצהריים אחרי ששיחקנו ברביעי בערב.

קלופ לא חף מטעויות, לא חושב שיש כאן מישהו שניסה לטעון אחרת. לגיטימי לכעוס על בחירה בשחקנים מסוימים, בטח בתקופה הפסיכית הזו ובטח במשחק בעל חשיבות של משחק ידידות.
אבל יש כאן שני טיעונים שונים שהשתלבו לתוך אותו דיון, והם לא כרוכים אחד בשני:

1) קלופ יכול לבחור לשתף שחקנים חשובים במשחק חסר חשיבות, ועדיין לטעון כי יש בעיה עם לוח הזמנים שנכפה ע״י: גופי ניהול הבינלאומיים / מנהלת הליגה / גופי השידור / המפרסמים - והדבר לא יעמוד בדיסוננס אחד מול השני.

2) בחירת השחקנים, בחלק מהמשחקים, עשויה לעורר שאלות ולגיטימי לדון בהן ובהשלכות שלהן.

עצם זה שקלופ בחר לשתף אתמול את סלאח או טרנט, שני שחקנים שבמהלך החודש האחרון לא שיחקו עם הנבחרות שלהם בפגרת הנבחרו ושיחקו פחות דקות אצלנו בחודש האחרון עקב המחלה והפציעה שלהם, בהתאמה, לא בהכרח מהווה טעות או שגיאה נוראית שתעלה לנו בעתיד.

 

סבבה מקבל את התיקון - אולי לא לכל עבר, אבל לגמרי לעבר הברודקאסטרים. אמנם, הפציעה של מילנר הייתה בשבת בצהריים, אבל מישהו הכריח את קלופ לשחק איתו ברביעי בערב וגם בשבת בצהריים? אם המטרה היא לשמור על השחקנים, ויש לך שחקן בן 45, אל תשחק איתו 90 דק׳ ברביעי בערב ואז תפתח איתו בשבת בבוקר. זה המינימום של המינימום לדעתי.

תראה שום דבר לא *בהכרח* מהווה טעות. יש מצב שננצח שבוע הבא את כל 3 המשחקים שלנו וכולם יישארו כשירים והכל טוב. אבל הביקורת מגיעה עכשיו כי... לא יודע, ככה אני מתנהל, אם יש משהו שאני חושב שהוא שגוי מאוד, אני אגיד אותו בלייב. להגיד את זה אחרי שהפציעה קורית זה חוכמה בדיעבד, פחות רלוונטי בעיניי.

אגב בעיניי אם סלאח וטרנט נחים בראשון בפולהאם, גם אם ננצח - זו טעות. פאביניו מחצית אחת זה עוד ניחא אבל אני הייתי על דופק 200 כל המחצית, היה צריך לעטוף אותו בפצפצים.

מה שכן - אפשר להתנחם מאוד בזה שאין אירופה עד פברואר ולא נצטרך להתעסק בזה. עכשיו יש 5 משחקים עד ינואר:
13.12 - ראשון, פולהאם בחוץ.
16.12 - רביעי, טוטנהאם בבית.
19.12 - שבת, פאלאס בחוץ.
27.12 - ראשון, ברומיץ׳ בבית.
30.12 - רביעי, ניוקאסל בחוץ.

צריך לשאוף ל12-13 נק׳ מתוך חמשת המשחקים האלה ונקווה שיגיע בלם מיד אחריהם.
​

 

לא ראיתי אזכור לזה פה אבל סלאח הפך לכובש הבכיר שלכם בצ'מפיונס ועבר את ג'רארד.

ובהקשר הזה מעניין אותי לדעת - למרות שהקריירה שלהם עוד לא נגמרה - מבחינתכם בראייה היסטורית איפה נמצאים דמויות כמו סלאח, מאנה, ואן דייק ובעיקר קלופ ביחס לג'רארד?

 

שאלה מצויינת ודיון מעולה.

אני חושב שבמידה מסויימת, כולנו עדיין נמנעים לחשוב על השאלות האלה, בעיקר כי הן הרבה פעמים באות עם קונוטציה של סוף. אומנם בתום העונה הזו זו כבר תהיה העונה הרביעית שהשלישייה הקדמית מובילה אותנו, ויכול להיות שהזמן לרענון כבר יגיע. מצד שני, מלבד פירמינו, קשה לזהות שחיקה ביכולת של מישהו מהחלק הקדמי. ככה שאלא אם יש לנו הזדמנות חד פעמית להנחית כאן generational talent כמו אמבפה, אני לא יודע אם הייתי רץ לחפש תחליפים לסלאח או מאנה.

אני חושב שמרבית הכותבים כאן יגידו שג׳רארד (וחלק יגידו ג׳ררארד, סליחה גיל) הוא השחקן בליברפול הכי גדול שהם ראו. כמו בכל דיוני דירוג, תמיד נשאלת השאלה על בסיס איזה מדד נכון לדרג, ובמקרה הזה אני חושב שאפשר לשים את ג׳רארד בראש כל המדדים החשובים: היכולת בשיא, longevity, השפעה על המועדון, תרומה לשערים וכו׳. רק בפרמטר אחד הוא כנראה יהיה מאחורי מרבית רשימת הגדולים של המועדון וזה תארים.

וזה מביא אותי לנסות ולדרג את מאנה, סלאח, ואן דייק, רוברטסון, אליסון וכו׳: במקרה הזה, זה דיי קל: מבחינת מספרים, איכות, תארים - כנראה שכולם יהיו הכי טובים ששיחקו אצלנו בעידן הפרמיירליג. אני לא זכיתי לראות את בארנס וראש בשיאם בלייב, ובטח לא את דלגליש, רוג׳ר האנט או בילי לידל - אז קשה לי לדעת איך לדרג אותם במדי ליברפול כראי ההיסטוריה של הליגה האנגלית כולה. אבל בפרמיירליג זו שאלה יחסית קלה.

אני מניח שנחכה לסוף התקופה שלהם בליברפול כדי לנסות ולהבין איך הם נמדדים. אני מקווה שנצליח לזכות בעוד כמה תארים כדי שיהיה מעניין לבחון אותם בהשוואה לכמה מהשחקנים מהגדולים בהיסטוריה של הפרמיירליג: דרוגבה, אגוארו, סילבה, רונאלדו וכו׳, ואז הדיון יהיה יותר מעניין. בליברפול, לצערנו - אין להם תחרות. היו לנו הבלחות נקודתיות כמו טורס, סוארז ואלונסו, אבל פה פחות או יותר נגמרת הרשימה של שחקנים גדולים במיוחד ששיחקו אצלנו ב-2 העשורים האחרונים.

נקודה אחרונה: אני מקווה שלא נצטרך לסכם את הקריירה של קלופ בקרוב, ואני חושב שכמו שאורי רושם פה כבר תקופה ארוכה - ביום שהוא יעזוב, זה ככל הנראה יהיה היום הכי עצוב, לפחות מבחינתי, בכל חיי כאוהד ליברפול. הבן אדם הזה שינה את המועדון, בכל כך הרבה מישורים ורבדים שקשה לי אפילו לנסות ולהתחיל להעריך. היחידים שכנראה יכולים להבין איך הבן אדם הזה שינה את חיינו - הם האנשים שכותבים כאן על בסיס קבוע. אלה שמשקיעים חלק בלתי מבוטל מזמנם הפנוי בלעקוב, לכתוב ולהתעסק באובססיה בלתי נגמרת סביב המועדון הזה.

אני עדיין זוכר טוב מאוד את ההפסד לצ׳לסי בעונת 2002-03 במחזור האחרון במשחק שקבע מי תעלה לצ׳מפיונס תחת הוייה.
אני עדיין זוכר כמה הכעיסו אותי השערים של מקאדה נגד אסטון וילה בעונת 2008-09 במשחק שחשבנו שאנחנו מצמצים את הפער מיונייטד לנקודה.
לעבור מהמצב הזה, מכל מיני הבלחות נקודתיות ועונות שפתאום אנחנו מצליחים לחבר 4-5 משחקים טובים, למצב בו במשך 3-4 שנים אנחנו כנראה אחת משלוש הקבוצות הטובות באירופה, הוא מעבר בלתי נתפס. אני עדיין לא מצליח באמת לעכל מידי שבוע, לאיזה קבוצה טובה התפתחנו להיות.

מה שקלופ עשה במועדון הזה במהלך 5 השנים האחרונות, בעיניי, חסר תקדים. אני רק מקווה שהוא ישאר איתנו מספיק שנים, כדי שנוכל להתווכח עליו בעתיד בשאלת מי המאמנים הגדולים ביותר בפרמיירליג. כרגע עדיין אין לנו מספיק תארים, אבל אם בוחנים את זה בעיניים של club development אני חושב שבראי ההיסטוריה הוא ישפט בסטנדרטים של ביל שאנקלי וקני דלגליש.

 

הייתי מפריד את קלופ ואת שאר החבר׳ה שציינת פה, מאמנים ושחקנים מבחינתי זה לא אותו דבר. קשה לי להשוות תרומה של שחקן, גדול ככל שיהיה, למאמן כמו קלופ או שאנקלי לצורך העניין, שבאו ושינו תרבות שלמה של מועדון מקצה לקצה (כל אחד בדרכו ובזמנו). כמובן שעל קני דלגליש אין מה להרחיב בנושא הזה והוא כנראה לנצח יהיה הדמות הכי משמעותית בגלל התרומה שלו גם כשחקן וגם כמאמן**.

מבחינת השחקנים, כנראה שג׳רארד ייזכר מבחינתי ככוכב הגדול ביותר שלנו בתקופה המודרנית, מכמה סיבות:
- הוא השחקן הכי שלם מבחינת סט היכולות שראיתי אולי בחיים. באמת לא זוכר שחקן שמצטיין בכל פרמטר אפשרי בכדורגל כמוהו.
- הוא סחב כמעט לבד קבוצות גרועות-בינוניות לתארים, ובשתי העונות היחידות שהיה לו צוות מסייע טוב באמת, הוביל אותנו למאבקי אליפות.
- הוא הווינר הכי גדול שראיתי. כמות השערים (השערורייתיים) שהוא הבקיע ברגעי הסיום של משחקים זה לא סביר, פשוט ככה. עונות שלמות שכל פעם שצריך שער אתה מקווה שסטיבי יניף איזה belter והוא פשוט עשה את זה בכמויות היסטוריות.
- סקאוזר וקפטן.
- קשר רגשי שזה השחקן שגדלתי עליו בתור ילד.

כל החבר׳ה הנוכחיים הם חלק מקבוצה היסטורית בהרבה מאלה ששיחק בהן ג׳רארד. רק לחשוב מה הוא היה יכול לעשות עם מאמן כמו קלופ ושחקנים כמו אלה שנמצאים פה היום...

** כמובן שלג׳רארד יש את הפוטנציאל גם להצליח אצלנו כמאמן, כנראה שאם יצליח להביא תארים גם בעמדה הזאת הוא יהפוך לדמות המשמעותית ביותר בהיסטוריה של המועדון. אין אוהד ליברפול שלא חושב במאחורה של הראש על התמונה העתידית של ג׳רארד מניף צלחת אליפות כמאמן... נותר רק לקוות שהצדק הפואטי הזה באמת יגיע.

 

אני אתן את השני סנט שלי לדיון.

קודם כל בהקשר של שחקני עבר שאינם ג'רארד - לדעתי צריך לעשות הפרדה בין אלונסו, טורס (שאכן היו אדירים) לבין סוארז. אמנם פרק הזמן היה קצר מדי אבל דומיננטיות ואינבינסביליות (סליחה על העילגות) כזו לא חושב שראיתי בליגה פרט להנרי וכריסטיאנו. לכן למרות שלא זכה באף תואר מגיע לו לפחות להבדל משאר השמות הנהדרים שהיו אצלכם.

מקצועית - לא חושב שמאנה וסלאח מגיעים לסטנדרט שג'רארד הציב אע"פ שהם טופ בתפקיד שלהם. לגבי ואן דייק זה קצת שונה כי מדובר בתפקיד אחר אבל אני כן חושב שיש קייס, כי בניגוד ל2 האחרים יש הרגשה שמדובר בשחקן היסטורי. החסרון שלו ביחס לג'רארד זה באמת הזמן שלבדו יכול לפסול אותו מה"תחרות" הזו (ובהקשר הזה כמה חבל שנפצע לכל העונה) אבל מצד שני בשנתיים וחצי שלו אצלכם הוא היה דומיננטי בצורה הזויה (אשכרה סופרים לו כמה פעמים עברו אותו, חסר תקדים) שבניגוד לאורוגוואי הייתה מגובה בתארים.

ובהקשר לקלופ - דלגליש היה הישגי באופן חסר תקדים הן כשחקן והן כמאמן אבל מהיכרותי המעטה עם ההיסטוריה שלכם הוא הגיע למועדון שכבר היה בטופ מבחינת זכייה בתארים ובסה"כ הוא המשיך/העצים את זה עוד יותר (שזה גם קשה מאוד). קלופ הגיע למועדון שחווה לא מעט כשלונות* בפרק זמן עצום במונחים של כדורגל והפך אותה לאימפריה בכל מובן ובהקשר הזה הוא יותר מזכיר את שאנקלי. להעמיד מקצועית קבוצת כדורגל מושלמת היו לא מעט לאורך היסטוריה, לשנות תרבות וסטייט אוף מיינד עשו מעטי מעטים.

*אם זאת צריך לציין את ההבלחות ב08/09 ו-13/14 שאני מניח שעזרו להכין את הקרקע לתקופה הנוכחית.

 

ברגע שפביניו יצא אז ההגנה הפכה שייקית לחלוטין. אני עדיין בדיעה שפביניו\מאטיפ הם אלה שמחזיקים את ההגנה ברמה סבירה ליד פיליפס\וויליאמס.
אבל אין לי טענות לוויליאמס, סה"כ עושה את העבודה בצורה טובה ביחס לציפיות.


לצערי קומטיו פשוט נראה רע. הוא עדיין מאוד צעיר ובטח בעמדת הבלם קשה ממש להרשים בגיל צעיר, אבל אין לי מושג על מה ההייפ. כן, גדול וחזק ונראה שיכול לנצח מאבקים אוויריים בצורה טובה, אבל איטי מאוד ומיקום ממש ממש ממש רע.
וגם בנוער זה נראה ככה, נגד יריבות חלשות משמעותית.
מצד שני, הוא עדיין צעיר וגם היה פצוע תקופה ארוכה אז אפילו ברמת נוער לא שיחק הרבה.


ממש לא התרשמתי מצימיקאס לא אתמול ולא בשאר ההופעות (הספורות) שראיתי ממנו. והכי גרוע, כמו שצויין, שמסתבר שהוא נפצע כל הזמן. אם אני לא טועה זאת פציעה שניה שלו כבר מאז שהגיע וזה עוד בלי קשר לקורונה שחטף. רע מאוד.



ג'רארד הכי גדול, בעיניי אין באמת ויכוח.
חלק מהקבוצה הנוכחית הם אדירים וייזכרו כחלק מהגדולים ששיחקו עבור המועדון, אבל המשקל הסגולי של ג'רארד במועדון זה מעבר להכל. טומי הגדיר טוב סה"כ.
הוא נאלץ לשחק בקבוצות גרועות לרוב מה שמנע ממנו לזכות בתארים.
ג'רארד תחת קלופ והקבוצה הזאת מקבל קילה מכל ההנפות שהיה עושה.

לגבי דלגליש, זה לא רק מה שעשה כשחקן ומאמן. זה גם מה שהוא עבר עם המועדון בעקבות הילסבורו. האוהדים (המקומיים) אוהבים אותו ברמה שאני לא יודע כמה שחקנים\מאמנים בהיסטוריה העולמית זכו לקבל. לא חושב שמישהו אי פעם יוכל לעבור אותו מבחינת הרגש של האוהדים.

מסכים לעניין ואן-דייק. אם לא היה עובר את הפציעה הארורה הזאת, ואולי אם היה מגיע איזה שנתיים קודם - אני חושב שהיה נותן פייט לכמעט כל שחקן שהיה במועדון אי פעם. לא רק מקצועית, אגב, אלא גם על ההשפעה של ההחתמה שלו על המועדון. ההחתמה שלו היא זאת שהחזירה את האמונה באמת שזה מועדון בטופ של הטופ העולמי לדעתי (המחיר, זה שהצלחנו לשכנע אותו להגיע אלינו על פני יריבות עשירות וחזקות...).

 

אי אפשר לעקוף את ג'ררארד פשוט כי יש בו כל מה שהיית רוצה מהגיבור שלך. נולד בעיר, אהד את המועדון, התקדם לקבוצה דרך האקדמיה והפך לשחקן סופר איכותי בקנה מידה עולמי וסחב, לפעמים לבד, את הקבוצה להצלחות. גם שיחק אצלנו כמעט את כל הקריירה.
הוא בשבילנו מה שמראדונה היה עבור הארגנטינאים.
טרנט מסתמן ככישרון מהרמות הגבוהות ביותר כמו שג'ררארד ואואן היו, אבל ספק אם יגיע לממדים של ג'ררארד כי האישיות שלו היא שונה, יותר שקטה והרבה פחות סוחפת. בתור אוהדים גם יש משהו רומנטי שחודר יותר עמוק ללב בגיבור מקומי אנדרדוג שלוקח על הכתפיים את הקבוצה, ונכשל לא מעט בדרך, מאשר גיבור מקומי שהוא עוד חלק מתוך קבוצה איכותית שזוכה בתארים.

זה לא סוד שאני מת על מאנה. בעיניי הוא צריך להיספר באותה שורה עם בארנס, בירדסלי, הייוויי וכל השחקנים הכי גדולים ששיחקו אצלנו באגפים. הוא סופר וורלד קלאס, הדברים שהוא עושה על הדשא, האנרגיות, המספרים, העקביות. הכל ברמה הכי גבוהה ובתקופה הרבה יותר קשה ואינטנסיבית מהזמנים שבהם השחקנים הקודמים שציינתי שיחקו.
כנ"ל ואן דייק בגזרת הבלמים וכנ"ל סאלח אם כי אותו הייתי שם בגזרת החלוצים. אנחנו כבר מבינים שבעונה הראשונה שלו כאן הוא היה בגוד מוד שלא יחזור. יש לו עניינים עם הטכניקה, הוא סוליסט ולפעמים כופה את עצמו על המשחק, הוא לא תמיד רואה מסירות (או שהוא מעדיף להתעלם) אבל הוא קילר רציני מול השער. אי אפשר לקחת לו את זה.

 

הוא עוד צעיר, אל תשכח שזה לא ג׳רארד/אואן שנכנסו לקבוצת גלמים והבינו מיד שהם הטופ דוגס וצריכים לסחוב את הקבוצה להצלחה. יש לו משמאל ואן דייק, מלפנים סלאח, מהמרכז הנדו... לקבוצה הזאת יש המון מנהיגים, לא מן הנמנע שהוא יפתח את האחריות הזאת בהמשך.

סתם כהערת אגב שאולי כבר כתבתי 1000 פעם: בענייני סרט הקפטן, אני לא מבין איך אנדי לא בדיבור בכלל. אחרי הנדו ומילנר הוא מסתמן לי כשחקן שהכי משלב יציבות, אגרסיביות, ודומיננטיות (מבחינת אישיות) בסגל. גם יותר מואן דייק אגב.