מחזור 13 בספרד: הדרבי הגדול - ריאל מדריד נגד אתלטיקו מדריד, האלופה נגד המוליכה

קאסמירו חווה פתיחת עונה לא טובה, מועמד לגיטימי לתואר שהכתירו אותו כאן, יחד עם אנגולו קאנטה כמובן. כמובן שהוא סופר-חשוב למשחק שלנו. קרוס למשל מבשל בעיקר במצבים נייחים ולוקה עושה הכל נהדר עד לבעיטה או לפס האחרון ליד הרחבה, הוא גם בכנף לעתים מצליח להוות איום, חבל, זה שחקן ששווה יותר משער פעם ב-12-13 משחקים. כשכל השלושה יחד לא תורמים מספיק שערים ואין רונאלדו - זו כבר בעייה.

לגבי קרבחאל - אני חושב שמה שפוגע בהערכה כלפיו - קודם כל עניין הפציעות, בשנה שעברה הוא הצליח להתחמק מזה כביכול. הוא החמיץ את יורו 2016 בגלל זה. סגנון המשחק שלו איפה פחות טאזמני, הוא פחות לוחץ כדי להימנע מכך. מעבר לכך אין לו תכונה אחת שהוא מדהים בה - הוא לא המגן הכי מהיר, לא עם הפס הכי טוב, הטכניקה, אבל הוא בסדר גמור בהכל ולדעתי הוא הכי יציב. האוהד הרגיל יעדיף את טרנט אלכסנדר ארנולד וזה בסדר גמור וכנ"ל גימיך בשעתו. אני מרגיש נהדר עם קרבחאל שהוא מדרידיסטה אמיתי ושחקן מרגש.

סימאונה כלל לא היה צריך לשחק בשיטה הזו מלכתכילה. זידאן לא הפתיע בהרכב. ויניסיוס בכושרו לא מצריך שמירה כפולה וכשבנזמה יוצא מהרחבה אין שם אף אחד. זו עדיין שלישייה התקפית די עקרה: לוקאס-ויני-בנזמה, לא היה צורך לשחק עם שלושה בלמים אפילו ה-4:4:2 הרגיל למשחקים הגדולים עם קוקה או סאול כקשר באחד הצדדים - היה מספיק. סוארס אכן בלט בחולשתו, ז'ואאו פליקס היה צריך לרדת עוד קצת לעמדה אחורית ולנהל את המשחק. לדעתי יורנטה היה בטירוף להוכיח לריאל וזה פגע ביכולת שלו, ככה זה לפעמים, מעבר ליום רע שזה קורה לכולם. בשורה התחתונה אתלטיקו באה, לא יודע אם פייבוריטית באמת אבל עם מצב נוח בטבלה והיא בחרה ללכת למקום הקל של האנדרדוג.

 

כן קרבחאל היה מדהים כבר מעונת הבכורה שלו בקבוצה, ההשאלה ללברקוזן הייתה מדויקת. אתה לא צריך לשכנע אותי כמה הוא גדול, הוא לחלוטין מהמגנים הטובים ביותר. אני מנסה להסביר למה כלפי חוץ אין סגידה מטורפת כלפיו. הוא לא יגיע ל-20 בישולים בעונה כמו טרנט אלכסנדר ארנולד וכאלה, הייתה לו עונה אחת בדאבל פיגרס של בישולים ב-2016/17. הוא לא שיחק באף הפסד שלנו העונה, הרוב פציעות וחלק רוטציות. קח את מספר ההופעות שלו: 45, 43, 30, 41, 41, 37, 42, רק נקווה שזה לא יחמיר בגלל הגיל, הילד כבר בן 28.

https://www.realmadrid.com/img/galeria-marca/_he18161_20201212104525.Xxx

הוא אחד השחקנים שאני הכי אוהב בקבוצה, יש לי חולצה שלו, אתם יודעים שנולד לו בן רק לפני שישה ימים והוא הקדיש לו את השער? הוא שחקן מרגש ללא ספק.

 

כשלריאל מדריד יש שחקן אחד רציני ברחבה - קארים בנזמה, והשאר לא ממש נכנסים פנימה (מודריץ' מצטרף מאחור פעם בהרבה מאוד זמן) או לא ייתנו גול בנגיחה בחיים - ויניסיוס ג'וניור - אין צורך בשלושה בלמים. משחק ההתקפה שלנו מאוד שבלוני וידוע, ומצד שני לא כיף לראות שקבוצה מחזיקה ממך בכדור 70% מהזמן ואף יותר - מדבר מבחינת אתלטיקו, כמה אפשר לרוץ. אגף שמאל של הקבוצה לא ממש קיים, אנחנו לא כובשים מכדורי עומק כי בנזמה או בנבדל או איטי, כך שאפשר היה לשחק 4:4:2 רגיל, קראסקו לא כמגן-קיצוני אלא 'סתם' באגף. סימאונה בעצם כאילו העז אבל בעצם לא. ז'ואאו פליקס עשה קפיצת מדרגה השנה, אולי השחקן של 19/20 זה שחקן שצריך לרדת לספסל בדקה ה-60 אם הוא לא טוב או לא תורם טקטית, חבל. יורנטה היה צריך לצאת לדעתי. אתלטיקו יכלו לפתוח פער ענק על ריאל והם הסתפקו במועט, נהנים להיות אנדרדוג.

לגבי קרבחאל ומה שאמרו פה - "מעולה באחד על אחד" זה אחלה, אני האחרון שאכחיש זאת, אבל זו לא תכונה סקסית לקהל הצופה כמו המהירות של אלפונסו דיוויס, הפס של ג'ושוע קימיך (דני אכן בישל כמה שערים עם הפאלש) או הטכניקה של מרסלו. בכל מקרה האגף שלו ושל לוקאס יחד מרגש מאוד.

מילה על אתמול: 0:1 מוצדק מאוד של ברצלונה, אבל הכי גרוע שהתחילו לספור לליאו מסי בעיטות לשער במקום גולי. שער ענק שלו, השתחרר תסכול, ומחמאות לפרנקי דה יונג שיודע לשחק לעומק מדי פעם. כרגע, בסגל הזה, עם הפציעות האלה והמומנטום - ברצלונה במצב של הישרדות.

 

אין ספק שזידאן מתקרב לצ'ולו בצעדי ענק ובשנה שעברה זו הייתה ממש אליפות בסגנון אתלטיקו, כמעט אפשר להתבלבל. 'פארטידו אה פארטידו' ממש התחלף ל- "Es un Final". עם הזאר זה היה אמור להיראות קצת יותר טוב אבל הוא לא כשיר אף פעם. השנה זידאן מנסה לשחק כדורגל ולא הולך לו, הוא ויתר על רביעייה במרכז. אתה מחמיץ קצת את הנקודה, אתלטיקו התייחסה לריאל כאילו אנחנו ב-2014, אין שום סיבה שצ'ולו לא יקח אליפות השנה והוא לא צריך להתנצל על חולשת היריבות.
לוקאס בכושר נפלא כבר הרבה זמן וקרבחאל הראה מה הוא שווה, אגף ימין סופר-מרגש. זה מה שקורה כשאסנסיו למשל לא כבש או בישל השנה, לזידאן נמאס לסמוך עליו. אם הזאר היה בריא אולי ויני היה משחק בימין.

אוהב את הדבקות במטרה כאן בדיבורים על מסי, לא קיים אף פעם מצב שמסי חלש או מאכזב. מסי בשנה שעברה הציג מספרים מעולים - נגד הקבוצות החלשות, מקומות 11-20. דיעה לא פופולארית: ברצלונה בבלאגן לא מהיום ולא מימי קיקה סטיין. אני מרחם על קומאן שהוא מאמן לא טוב, אבל רצה לבנות על פאטי - נפצע, דמבלה פתח בסערה והציג את הכדורגל אולי הכי טוב שלו בברצלונה - ונפצע. יש לו כוכב מדוכא ושחקנים שהם שם גדול אבל רחוקים משיאים כמו קוטיניו וגריזמן ודורכים אחד על השני והנהלה שהותירה אותו עם בלם אחד נורמלי בסגל והוא פיקה.
מה יקרה בחודש ינואר? את הסגל הנוכחי יהיה קשה לשפץ והנהלה חדשה ויציבה זה טוב, אולי לאפורטה עדיין מרגש, אבל אין כסף להביא רכש ועם איך שהקבוצה נראית גם צ'אבי בחורף (לא בטוח שזה יקרה) יתקשה לעזור.

 

ריאל מדריד - אתלטיק בילבאו

ריאל מדריד מגיעה למשחק אחרי ניצחון גדול בדרבי 0:2 על אתלטיקו מדריד, משחק מצוין (הכל יחסי) שהשאיר את חלום האליפות בחיים. שבוע מושלם. "ממשבר לאופוריה", סיכמו בתקשורת. "כן, אני גאה בשחקנים על מה שעשו", הבהיר המיסטר במסיבת העיתונאים. כעת, זידאן מחפש ניצחון ליגה שלישי ברציפות ועם אפשר שוב על האפס - כי זה המפתח. "זה הזמן להמריא בליגה", נכתב במארקה ואפילו הציבו מטרה שאף אחד במועדון לא יגיד אותה ודווקא רצוי שכן - רצף ניצחונות כמו בעונת האליפות אשתקד. אתלטיק בילבאו, אייבר, גרנאדה, אלצ'ה, סלטה ויגו, אוססונה, אלאבס, לבאנטה והואסקה הן היריבות הבאות. רק גרנאדה היא קבוצת צמרת. האם זה טוב או רע? האם הקבוצה יכולה להיות רצינית ולהשיג 27 נקודות, לצד התקווה שאתלטיקו תמעד עוד? אשתקד אחרי 13 מחזורים היו לנו 28 נקודות. השנה נוכל להגיע ל-26.

אז כמובן שזיזו רוצה לנצח, אבל הגיע הזמן גם לבצע רוטציות, ואנחנו לא בעונת הדאבל. אין הרבה שחקנים טובים לסמוך עליהם מעבר ללוקאס ואסקס השחקן ה-12. לוקה מודריץ', יהלום אמיתי גם בגיל 35 - צריך לנוח מתישהו. הוא שיחק 270 דקות בשבוע הקשה הזה. מחליף נמרץ לא פחות כבר יש - פדה ואלוורדה המתקאמבק שיכול להוסיף לנו עוד מהירות, אגרסיביות ויציאה קדימה. מנגד, הבעיה: קאסמירו ספג את הצהוב החמישי בדרבי, כזכור, ויחמיץ את המשחק בגלל השעייה. מרטין אודגור עדיין לא כשיר והסגל מרגיש מאוד-מאוד קצר. שאלת מיליון הדולר: האם הגיע זמנם של מרסלו ואיסקו? שניים שהיו חשובים בזכיות שלנו בליגת האלופות ולא שיחקו ולו דקה.

"אני לא אשכח את מה שחוויתי עם השחקנים האלה", אמר זידאן והחמיא לשניהם, כמובן. "איסקו הולך להיות שוב שחקן חשוב. נכון שהוא לא שיחק הרבה ואני לא נותן לו את האפשרות להראות איזה שחקן גדול הוא ואני מצטער על כך (וההמשך אמור להיות 'עליי לבחור'). אנחנו יודעים איזה שחקן הוא. עליו לעבוד קשה כדי לקבל הזדמנות. אין לנו שליטה על מה שנאמר בחוץ". לגבי המגן האגדי - "נכון שהוא שיחק פחות, אבל אנחנו יודעים למה הוא מסוגל. הוא מתאמן היטב ולא אשם במה שקרה. פרלאן שיחק היטב". אנחנו מעריכים שנראה מחר את הברזילאי, בתקווה שיישבור כבר את רצף ההפסדים הדי הזוי. למרסלו ואיסקו יש כדורגל אם כי ברמה הפיזית מצבם לא משביע רצון.

זידאן טוען ששום דבר לא השתנה והקבוצה עבדה קשה כל הזמן (פשוט התוצאות לא הגיעו). כשנשאל על פחד מנפילה אמר: "אני לא מסכים, זכינו בסך הכל בשלוש נקודות בדרבי. אנחנו רוצים להראות שהקבוצה יציבה. כמובן שיש עליות וירידות, אולי לפני 15 או 20 שנה היו פייבוריטיות ברורות, היום זה לא ככה. אתה תמיד רוצה לנצח, אבל טבעי שיהיו קשיים". הצרפתי טוען שהוא לא צריך להוכיח כלום, 'מנצל כל רגע שלי כאן' ונשאל גם על מיעוט החילופים: "זה היה ספציפי". בקיצור: "עלינו להמשיך בקו הזה, היה שבוע מצוין אבל אין זמן לנוח". ואיך נמשיך? צריך להמשיך לתת גולים. בנזמה שכבש צמד אדיר נגד גלדבאך אך לא מצא את הרשת בשני משחקי הליגה האחרונים, מחזיק ברקורד לא רע נגד הבאסקים - 11 שערים ב-21 הופעות. בין היתר: שלושער עליו נפרט בהמשך ושני צמדים. תשעה משעריו הגיעו בברנבאו. אל תתפלאו אם תראו את רודריגו במקום ויניסיוס ג'וניור או אפילו אסנסיו. המיסטר אוהב הפתעות. אנחנו פחות - רוצים את הנקודות.

https://www.realmadrid.com/img/galeria-marca/_he18874_20201214124039.Xxx
ריאל מדריד - הרכב משוער: טיבו קורטואה| דני קרבחאל, סרחיו ראמוס (C), רפאל ואראן, מרסלו (פרלאן מנדי)| טוני קרוס, פדה ואלוורדה, איסקו (לוקה מודריץ')| לוקאס ואסקס, מרקו אסנסיו וקארים בנזמה.

אתלטיק בילבאו עוד תוכל להסב אושר גדול לאוהדיה בגמר גביע המלך נגד ריאל סוסיאדד שייערך מתישהו, אבל בינתיים בליגה – זה ממש לא זה. אשתקד סיימה במקום ה-11 המאכזב והעונה לא עושה רושם שזה הולך להשתנות. "האריות" מדורגים במקום ה-12 בטבלה, במרחק שלוש נקודות מהקו האדום. הייתה גם תקופה קצרצרה מתחת לקו האדום ופחות או יותר זה המקום הממוצע שלה. המומנטום? לא משהו. שלושה משחקים ללא ניצחון. בילבאו כבר ביצעה מהפך במאסטייה והוליכה 1:2 מפנדל של ראול גארסיה (שער הבכורה שלו העונה, מה שללא ספק פוגע בביצועיה) אך ספגה מייד לאחר מכן בדרך ל-2:2 די מאכזב. קודם לכן היא נכנעה לסלטה ויגו 2:0 דווקא בביתה וסיימה בתיקו נגד חטאפה משער של אסייר ויאליברה, מנקודות האור בקבוצה העונה.

איניאקי וויליאמס שכה מזוהה עם המועדון, זה שאמור לספק את המספרים – כבש רק פעמיים בלבד בשליש הליגה שמאחורינו, נתון מאכזב לכל הדעות. גם לאיקר מוניאין יש שני שערים. ויאליברה, החלוץ בן ה-23, דווקא לא מודאג: "יש לנו קבוצה טובה ואנחנו נקפוץ קדימה". אונאי סימון ביצע שגיאה קשה ולמעשה שמט לקבוצה שתי נקודות. "אנחנו איתו עד המוות", הבהיר מאמנו גריטאנו. המאזן במשחקי החוץ? ניצחון בודד, איי שם במחזור השני באייבר (1:2), ארבעה הפסדים ושתי תוצאות תיקו. מעבר לתוצאות הרעות, השחקנים לא ממש מרוצים. מוניאין לדוגמא לא השלים ולו פעם אחת 90 דקות וגם ראול גארסיה מתוסכל.

ההערכות הן שראול גארסיה יחזור להרכב, אולי על חשבונו של ברנגוור, הקיצוני השמאלי. המגן הימני אנדר קפה הוא שחקן השדה עם הכי הרבה דקות - 1,008. ראול גארסיה בשבילכם הוא יריב וותיק מאוד, פגש אותנו כבר 36 פעמים, רובן כשחקן אתלטיקו אך גם באוססונה וכאמור בבילבאו. יש לו שני שערים בסך הכל - שניהם באתלטיקו, ועוד בישול. בשנה שעברה הוא הרשית 15 שערים, עונת השיא בקריירה שלו. הפיזיות שלו, המטרד שהוא מהווה על שחקני ההגנה - כל אלה חשובים מאוד עבור הקבוצה.

לקראת המשחק המאמן נשמע עם ביטחון: "עלינו לנסות בכל הכוח. אנחנו יודעים שזה יהיה קשה, ריאל קבוצה גדולה שנראית נהדר לאחרונה, אבל יש לנו מוטיבצייה ענקית ובטח שאנחנו יכולים לנצח, אין סיבה שלא", אמר ג'אזיקה גריטאנו שמחפש ניצחון ראשון כמאמן נגד ריאל - עד היום הפסיד חמש פעמים ורשם תיקו בודד - בעונה שעברה. "כמובן שאתה תמיד חושב שעדיף לא להגיע לברנבאו עם מגרש מלא, אבל ריאל מסתדרת במגרשה הנוכחי. הם מכירים את המגרש היטב וזה לא ישפיע", הוסיף. בספרד לא פוסלים שבילבאו תחזור למערך שלושת הבלמים ששימש אותה לא מעט אשתקד, וכך היא גם סיימה את המשחק האחרון שלה נגד ולנסיה. המאמן אמר שהוא מצפה לשיפור במשחק ההגנה. אונאי נונייס יהיה זה שיתגבר את יראי אלברס ואיניגו מרטינס אם המאמן יחליט על שלושה בלמים. אונאי סימון שמר העונה פעמיים על שער נקי והוא יהיה אחד משחקני המפתח כמובן. הקבוצה תגיע למשחק עם סגל מלא לחלוטין.

אתלטיק בילבאו - הרכב משוער: אונאי סימון| אנדר קפה, איניגו מרטינס, אונאי נונייס, יורי| אונאי לופס, דני גארסיה, אינייאקי וויליאמס, ראול גארסיה, איקר מוניאין| אסייר ויאליברה

היסטוריה ומפגשי עבר:

בדרך כלל משחק בית נגד בילבאו בברנבאו זה 1 קל בווינר לחובבי המהמרים, מנייה בטוחה. ככה זה עם 17 ניצחונות ב-20 משחקים בשנות ה-2000 – מאזן מפואר שלא יסולא בפז. מנגד, שניים מאיבודי הנקודות הגיעו בשלוש השנים האחרונות. בעונת 2017-18, עונה בה שום דבר לא הלך לנו בליגה – ריאל סיימה רק ב-1:1. אינייאקי העלה את האורחת ליתרון, רונאלדו השווה שלוש דקות לסיום ביום גדול של קפה, כיום השוער המושמץ של צ'לסי. אותו תיקו הרס רצף של 12 ניצחונות בית ברצף – וואו. אשתקד, נאצ'ו נגח למשקוף, החבר'ה החמיצו וריאל סיימה ב-0:0. בשלהי 2018/19 בנזמה כבש שלושער נגד בילבאו, כל השערים במחצית השנייה ופיאר את הסטטיסטיקה שלו, כאשר לריאל לא ממש היה על מה לשחק.

לא פחות מ-15 שנה שבילבאו לא ניצחה במקדש, אז, ריאל של ואנדרליי לושמבורגו שכבר חשבה על ליגת האלופות – נכנעה 2:0. אסייר דל הורנו, זוכרים אותו? הוא כבש וכך גם אנדוני איראולה. ראול, רונאלדו וזידאן שעלו מהספסל בחילוף משולש – לא עזרו. בכל מקרה, רונאלדו נזאריו אימלל את בילבאו לא פעם ואת שערו האחרון במועדון כבש נגדה בליגה ב-1:2 ב-2007, אחרי בישול של ראמוס. החלוץ כבש צמד מבריק ובישל לפיגו ב-0:3 המשקל ב-2003-04 (קסיאס הדף בלי סוף), וגולת הכותרת הייתה משחק האליפות ב-2002-03, מחזור הסיום. הברזילאי כבש צמד נפלא, אחד מבישול של רוברטו קרלוס שהפגיז בעצמו בכדור חופשי רגע לפני ההפסקה. ומרונאלדו – לרונאלדו אחר. גם הפורטוגלי התעלל בבאסקים, וכך גם ריאל. 1:5 בעונת 2009-10, תוצאה שחזרה על עצמה בחלוף עונה עם צמד של הפורטוגלי, 1:4 בעונת האליפות עם צמד מפנדלים, חמישייה בעונת הפרידה ממוריניו ומאניטה מהדהדת עם אנצ'לוטי ב-2014-15 – שלושער לכריס וצמד לבנזמה.

שימו לב למאזן בברנבאו ב-89 משחקי ליגה – 59 ניצחונות לריאל (66%), 17 תוצאות תיקו (19%) ו-13 הפסדים (15%), יחס שערים 99:223 לריאל מדריד. בשנות ה-90 בילבאו ניצחה פעמיים במקדש וגם חילצה תיקו. הייתה מאניטה ב-1991-92 וגם ארבע שנים קודם עם צמדים של סנטיאנה ומיצ'ל, הקבוצה החזקה של הקינטה דל בויטרה ששלטה בספרד ביד רמה בסוף שנות ה-80. הניצחון הכי גדול על בילבאו ארע ב-1980-81, שביעייה מהדהדת בפתיחת העונה עם שלושער של גרסיה הרננדס. השיא של בילבאו הוא שני ניצחונות רצופים במקדש, במפגש השני והשלישי, וב-1931 זה נגמר בתבוסה קשה של 6:0. מצאנו גם שישייה בתקופת הפושקאש-די סטפאנו ב-1957-58. נסיים עם המספרים בכל משחקי הליגה: 178 משחקים – 51:91 לריאל בניצחונות

 

https://as01.epimg.net/futbol/imagenes/2020/12/14/videos/1607983199_649344_1607983275_miniatura_normal.Xxx

האם אוסקר גארסיה היה כזה גרוע? מחליפו, אדוארדו קאודט, אמנם הפסיד בהופעת הבכורה שלו על הקווים כשנכנע 4:2 לסביליה אך ההמשך מצוין - שלושה ניצחונות רצופים (לא קרה לה כבר שלוש עונות) עם תשעה שערים בסה"כ והעפלה למקום התשיעי. ואתמול - 0:4 גדול על קאדיס שכבר עשתה העונה את המוות לקבוצות גדולות. מה שמדהים הוא שכל השערים הגיעו כבר במחצית הראשונה. אספאס כבש ובישל פעמיים. נולינטו נפעם: "אספאס הוא החלוץ הטוב ביותר בספרד, הוא יכול להיות מעורב ב-30 גולים בעונה", והוסיף שהוא תמיד מקדיש את השערים לסבא שלו. קאודט הצטנע: "זה הכישרון של השחקנים עושה את העבודה".

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/6/6834f454a70fbbe4a8b31e8e0aacdba0d2fd7a89_2_690x455.Xxx

ניצחנו את עצמנו| בגדול קצת קשה לי עם זה שנגד עשרה שחקנים (כבר כמעט שכחתי שראול גארסיה הורחק במלוא טפשותו) קורטואה צריך להציל אותנו בדקה ה-90 ואז כובשים שער יפה מאוד במתפרצת שמנפח את התוצאה, אי אפשר לעשות את זה בדקה ה-60? כבשנו שער קלאסי בזמן נהדר, משהו שהיה חסר לנו מאוד בכל מיני משחקים כאלה נגד האלאבס למיניהן, אבל לא ידענו לשמור על זה והיינו פושרים מאוד. אנחנו לא מסוגלים לחבר רצף ניצחונות כמו זה שאחרי הקורונה אשתקד ולכן אנחנו לא נזכה באליפות השנה. נחכה לפברואר, כאילו שבצ’מפיונס יהיו ניסים.
כל המשחקים הקלים הם בעצם הקשים, אולי הייתה רק פעם אחת שהברקנו וכאילו לקחנו מטאטא והזזנו יריבה קיקיונית הצידה - הואסקה, משחק שהזאר פתח עם הברקה גדולה. התדירות בה נקבל הברקה כזו מוויניסיוס (אפילו לא מנסה דריבל), אסנסיו (רק מרים או מוסר לאחור) או רודריגו (לטעמי צריך לשחק) היא לא מספקת. כשראיתי את איסקו ואסנסיו עולים מהספסל אמרתי לעצמי שאנחנו לא ב-2017 אם כי לדעתי זידאן היה צריך לרענן קצת יותר את ההרכב. זה לא התאפשר ממש בגלל ההשעיה של קאסמירו אבל עמדות אחרות בהחלט.
מנסה לנחם את עצמי שלפני חודש לא היינו לוקחים במשחק כזה יותר מתיקו וכמובן דני קרבחאל הגדול, שער עוצמתי בדרבי וכעת בישול, כמה טוב שחזרת ורק אל תיפצע יותר עד סוף העונה, בסדר?
הזכרתם פה את נושא ההגבהות - מנדי אפילו לא מסיים התקפה עם הגבהה, בכל מקרה כמובן שאין סיבה לעשות את זו בכזו תדירות וזה לא רק העניין שזה לא יפה לעין. אין רונאלדו ובייל, אף אחד לא נכנס פנימה חוץ מבנזמה. ויני לא ייתן גול בראש…ובכלל.

בכל מקרה אני חייב להגיד שגם אם היינו מאבדים נקודות כאן זו ממש לא אותה התחושה חרא שהסתובבתי איתה במהלך הצ’מפיונס אחרי המפלות נגד שחטאר וכשהרחב על הצוואר, הבנתי שזו לא העונה שלנו.