מכבי נתניה 2020/21: מתי אלמד לבחור נכון?

כתבו כאן השבוע על הכרת הטוב,
ואם יש איש שמגיע לו, איש שהצליח לגרום לאוהדי נתניה, פעם ראשונה מאז שנות ה80 העליזות, להרגיש בפסגת הפסגות, היה דניאל יאמר.
אחרי הריון ארוך ולא פשוט, שכלל לא מעט עליות ובעיקר משברים, הלידה והירח דבש(חלון העברות קייץ 2006), היו מושלמים וכללו החתמת כל הטוב שהיה בשוק, כולל פרוק לגורמים של מכבי ת"א.
במקביל לשינוי הדרמטי שעבר על הקבוצה הבוגרת, התחוללה מהפכה במחלקת הנוער, ואחרי יותר מ10 שנים שחונות ונטולות תקציבים, החליט דני, להשיב את בני לם שיחד עם דוד חטב ורומן רוזנבלט בסיוע של איציק גניש(שהיה יד ימינו של דני)וגיל לב, עשו יש מאין, צרפו את אלמוג כהן וחן מעזרא(במהלך מבריק ובכסף יחסית "קטן" למקובל באותם ימים)ושיר צדק שיחד עם ריף מסיקה ושניר גאוטה ואוראל דגני ודניאל ליפשיץ ודלה ימפולסקי ועשאל בן שבת ואלון וייסברג וטרס שולקובסקי ועוד רבים וטובים אחרים, התגבשו לקבוצה שיכלה גם היום להיות לגיטימית בליגת העל 2021.
החתמתו של שיר צדק וה"פוסט" שכתב רומן היום, נותן לכולנו הזדמנות להכיר פעם נוספת תודה לדניאל יאמר ולכל הצוות המופלא של אותם ימים במחלקת הנוער, שהחזיר עטרה ליושנה אחרי לא מעט שנים שירדנו מקדמת הבמה.

שבת שלום ובריאות טובה לכם וליקירכם.

-אייל סגל

https://uploads.tapatalk-cdn.com/20210205/eaeac60213932f8f0db373cee5453613.Xxx


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

שיר צדק במקום הכי נמוך שהוא היה בקריירה שלו מאז הפריצה בעירוני ק"ש ובהתחלה התנגדתי מאוד להגעה שלו, אבל בהדרגה המחשבה שלי השתנתה. גם אם שיר צדק לא יחזור לרמה שהיה בה בשיא הקריירה, מספיק שיחזור ל-80% מהיכולת שהציג בעירוני ק"ש. להיות בלם ישראלי שהוא לא נקודת תורפה בצורה קיצונית זה הכי רחוק שקבוצת ליגת העל שהיא לא אחת מהמכביות העשירות יכולה לחלום עליו.
מכבי נתניה יכולה להרוויח יחסית הרבה על מהלך שהיא מסכנת בו מעט מאוד.

 

מצטער בשבילך, שיר צדק אפילו לא יכול לחזור להיות 50 אחוז ממה שהיה בקרית שמונה.


והלוואי ואטעה, אוהב את השחקן הה ובמיוחד את האדם שבו.

 

תחושות קשות של חוסר אונים. להפסיד לביתר ירושלים, בנסיבות שנוצרו, זה מביש. בטח כשזה יכול היה להסתיים עם הרבה יותר כדורים ברשת של דני עמוס.
כל מה שמכבי נתניה הייתה צריכה לעשות כדי לנצח משחק שכזה זה להיות מועדון כדורגל מקצועני. זה לבד היה מספיק כדי לנצח יריבה שלא התאמנה סדיר במשך כשבוע וחצי.

בסוף, עם כמה שלאייל סגל יש כוונות טובות, בחירה רעה של אנשי מקצוע מונעת ממכבי נתניה להיות במקום אחר מיתר הקבוצות העניות בליגה. חשבתי שבמשמרת של אייל סגל מכבי נתניה תהיה בעמדה בה אף פעם האוהדים לא יצטרכו להסתכל על הקו האדום, אבל עונה שנייה ברציפות שמגיעים לאמצע הסיבוב השני והכיוון נראה מטה.

 

קשה להעריך את הסיכויים לפלייאוף כשכל קבוצה שיחקה כמות שונה של משחקים ולך תזכור מול מי הם צריכים להשלים ומתי.
עם זאת אני מאמין שהניצחון אתמול די גמר את ק"ש, למרות שהפער בינינו קטן מהנקודות שיש להם בקופה במשחקים החסרים, עם העומס והכושר הלקוי קשה לי להאמין שהם יסגרו את זה. מחכים להם גם מפגשים עם שתי המובילות.
חבל מאוד על ההפסד המיותר לבית"ר, הלוח משחקים מאוד האיר לנו פנים העונה ולרוב ניצלנו זאת אבל הפספוס הזה עוד יכול להתברר ככואב במיוחד (עד כמה שפלייאוף עליון זה הישג).

נשארו חמישה משחקים שהם בתאכלס שלושה כי משניים לא נוציא כלום (חיפה בחוץ ובני יהודה בבית), מקוה שבאחרים נשיג מספיק נקודות.

 

לאור העובדה שההצלחה האחרונה של רוני לוי בקרירה הייתה אצלכם, מה דעתכם עליו? למה התחברתם אצלו? למה דעתכם דווקא בנתניה הוא הצליח? האם הצליח רק בגלל התוצאות או שגם הכדורגל היה חיובי? האם הוא עזר לקדם שחקנים מסוימים?

 

הוא הגיע בסיטואציה מאוד קשה, פחות מבחינת נקודות שהמצב היה עוד יחסית סביר ויותר מבחינת כל המסביב.
כל חודש היה עיכוב במשכורות אם בכלל היו וראו שזה משפיע. בשלב מסוים זה כבר היה ממש בולט ואני זוכר גם שכתבתי כאן אחרי איזה הפסד שהשחקנים צריכים לשבות כי ככה אי אפשר להמשיך.
בסוף יוסי מזרחי הלך אחרי הפסד בגביע בעילוט (היינו הפיינליסטית).

אי אפשר פה לטעות, השינוי שרוני לוי הביא היה מיידי. ניצחנו בדוחא, את בית״ר בבית ואז חילצנו תיקו בתוספת זמן במושבה.
היה גם משחק ענק עם מכבי תל אביב ואת השיא של הקדנציה שלו אני לא צריך לספר לך.
זה לא הספיק לפלייאוף אבל הבטחנו את ההישארות הרבה יותר מהר ממה שהאמנו לפני שהוא הגיע.

הכדורגל היה חיובי, היום זה נשמע מצחיק אבל דיא סבע היה שחקן שנכנס בדרך כלל כמחליף ופותח לעיתים נדירות. כל השילוב עם ערן לוי התחיל רק אחרי שרוני לוי הגיע וכשמוסיפים לזה גם את קאיודה אז בכלל, אין מה להשוות לכדורגל שראינו עם יוסי מזרחי. שני משחקים שאני לא אשכח, מעבר למה שציינתי קודם, הם אחד בבית נגד הפועל פתח תקוה שניצחנו 3-1. ערן לוי לא שיחק ופה הבנתי איזה כוכב כדורגל זה דיא שנתן תצוגה של 10.
השני היה מול סכנין, פיגרנו במחצית 2-0 ובמחצית השניה זה פשוט היה בליץ כשערן מטיס כדורים לדיא וקאיודה בלי הפסקה. צימקנו, החמצנו פנדל והשווינו בסוף אבל איכשהו הצלחנו עדיין להפסיד את זה. למרות הכל מבחינת יכולת נטו זה היה אחד המשחקים המהנים שראיתי.

לא יודע להגיד למה דווקא בנתניה זה הצליח, אולי הזמן מחוץ לכדורגל הישראלי קצת ריכך אותו בהתחלה ואחר כך הוא חזר לעצמו. בשורה התחתונה זוכרים אותו מאוד לטובה.

 

הניצחון על עירוני ק"ש היה אחד הכיפיים, אבל גם די מובן מאליו ורק מעצים את הפספוס מהמחזור הקודם. ככה בדיוק היה צריך להיראות המשחק נגד ביתר ירושלים. אם בסוף שלוש הנקודות הללו זה מה שיפריד בין מכבי נתניה לפלייאוף העליון, זה יהיה עצוב מאוד, אבל במצב שכזה כנראה שזה יהיה עונש הולם.

 

אם אני זוכר נכון, תקנו אותי אוהדי נתניה, כשרוני לוי אימן אותם הם שיחקו בעיקר על מתפרצות והתקפות מהירות כשערן לוי עם הכדורים הארוכים והמדוייקים שלו והמהירות של סבע השתלבו מצויין בזה.
אם אני בספק אם אוהדי באר שבע יקבלו את צורת המשחק הזאת לאורך זמן.

 

ככה הם השחילו לנו רביעייה. קאיודה היה אז ה"סבע" שלהם.
בבאר שבע אין קאיודה, אין ערן לוי, יש בעיקר קהל ששבע ממאמנים כמו רוני לוי.
שלא יובן לא נכון, לקהל של באר שבע כקהל אין דרישות יוצאות דופן או לראות קבוצה ששוטפת את הדשא עם הטוטאל פוטבול שלה, רק אידיוט יצפה לזה עם סגל כמו שיש לנו. פשוט נמאס כבר ממאמנים שמסרסים את הקבוצה שלהם במכוון.

 

גדי ענה די בפירוט.
אני רק אדגיש כמה דברים שלי בלטו- ברמה הפרסונלית-
היה לנו קשר רומני שתחת רוני לוי פתאום היה נראה כמו שחקן כדורגל- גבי גאורגיו.
איכשהו הוא שלף את אורי שטרית מהנפטלין והוא נתן הופעות די יציבות.
ומעל כולם- אני לא יודע כמה אנשים זוכרים את זה אבל לארי קאיודה היה גמור. פשוט גמור ורוני לוי הפיח בו רוח חיים באופן מדהים!
והכדורגל היה מאוד חיובי. כבשנו הרבה אבל גם ספגנו לא מעט.
הניסיון וההכרות שלי אומרים לי באופן די ודאי שבלי מאמן טוב העונה הזו היתה נגמרת בירידת ליגה.
לצערי לפעמים כשדברים מקבלים תפנית כזו- בדיעבד מתייחסים אליהם כמובן מאליו. חבל. כי רוני לוי קיבל בנתניה קבוצה מתה ועשה פלאים.
בשבילי גם יש ערך לשייכות של רוני לוי. שהוא גדל במכבי נתניה, תושב והעיר וברור שאם לא תחושת השייכות הזו וההכרות עם האנשים- הוא בחיים לא היה מגיע, לדעתי בכסף קטן מאוד.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

אתה זוכר לא נכון.
בגדול אפשר גם להגיד את זה על תקופת סלובו וברדה- אבל מלראות את הגולים בהתקפות מעבר כי יש לך את השחקנים המתאימים לזה אי אפשר להסיק ששיחקנו כדורגל נסוג שמחכה מאחור- להפך- המאפיין העיקרי של סלובו וברדה הוא הלחץ הגבוה ובהרבה משחקים כן החזקת כדור יותר מהיריבה.
היינו בפליאוף תחתון... זה לא שקבוצות כמו עכו, הפועל פ״ת וסכנין באות לתקוף אותך גלים גלים ואתה יכול לשבת מאחור ולשחק על מתפרצות.

Sent from my iPhone using Tapatalk

 

המשחק מול בית״ר פשוט ריסק אותי. הרגשתי כל כך מושפל. משחק שהדגיש את כל הבעיות שיש בקבוצה הזו. את כל החסרונות שיש במאמן הזה.
ואז בא המשחק בק״ש שגורם לי שוב להרגיש שנבנה פה משהו טוב עם הרבה שחקנים צעירים לצד כמה ותיקים(אפילו קניקובסקי ואברהם זה מרגיש כאילו הם וואחד ותיקים). זרים שכרגע לא כאלה יציבים אבל כן צעירים מעניינים שיכולים להתפתח(לדעתי חייבים לממש את האופציה על בנדה- הוא בוסרי אבל יש לו הרבה כדורגל ברגליים).
מישהו שם לב שעזרא חסר?
אלמוג נפצע אחרי 10 דקות.
ואן דר קאפ הוצא מהסגל בצעד אמיץ.
חלוץ זר בן 18 שעולה מהנוער ומועדף על פרייטר ואזובל וכובש כבר משחק שני רצוף.
בהחלט דברים מעניינים קורים בקבוצה.

מאוד בולט גם שיש אווירה מאוד חיובית. לראות את דולב אזולאי שלמרות שמראים לו את הדרך החוצה הוא עולה ונראה כל כך מחובר.
פרייטר עולה מהספסל עם חיוך... בלי פרצופים... אחרי שהוא רואה ילד מהנוער מועדף עליו.
אין ספק שאטפלד שולט שליטה מוחלטת בקבוצה שלו.

ומילה על הטיפוס הזה... כל הזמן יש לנו את התחושה שאנחנו קבוצה ״טובה״ מידי. שאין את הילדים הרעים שיקפצו על השופט. ויטרפו את היריבה. אפילו יש מן מחשבה משעשעת שאם סאן מנחם היה בא לספסל שלנו כפי שלספסל של מכבי חיפה אף אחד אפילו לא היה מגיב. כבר אין את ה״ערן לוי״.
אז הינה קיבלנו את ״האיש הרע״ במובן החיובי של המילה- וקיבלנו אותו על הקווים- ולמרות השריטות ולמרות שהוא מפסיד לנו משחקים עם השטויות הלא ברורות שלו- ריימונד אטפלד כנראה טוב למכבי נתניה.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

הבעיה עם ריימונד אטוופלד זה שהמשחקים יצטרכו ללכת בדיוק בכיוון שהוא חשב עליו מלפני המשחק, כי כמו קודמיו, הוא לא משנה גישה תוך כדי משחק.
דווקא בפעם היחידה העונה שהוא ניסה לשנות, זה היה נגד ביתר ירושלים וזה נראה רע.

נגד מ.ס. אשדוד בסיבוב הראשון זה היה משחק שמכבי נתניה יכולה הייתה להוציא בו נקודה בקלות. ברגע שהתחיל לרדת גשם כבד והיה ברור שלא יהיה אפשר לשחק כדורגל, הדולפינים הבינו את זה והתאימו את עצמם לתנאי המגרש בזמן שמכבי נתניה המשיכה בשלה, איבדה המון כדורים בניסיונות להניע כדור (ועוד בחלק האחורי) והפכה להיות בשר תותחים.

מאמן שאין לו את היכולת להבין מתי צריך לעדכן תכנית משחק ומתי כדאי דווקא להיצמד אליה, זה מאמן שחייב לסמוך על כך שהשבלונה שלו תתפוס לכמה שיותר משחקים, כי מראש אין לו סיכוי להוציא משהו במשחקים שמתפתחים לכיוון שונה מזה שהוא חשב עליו בהתחלה.
כזה כבר היה למכבי נתניה בשנים האחרונות וזה לא הספיק ליותר מאשר מחמאות - והיה אפשר להשיג יותר מאשר מחמאות.

 

כאן אולי היה מקום לנסות להביא עוזר מאמן יותר בכיר ומנוסה מדן רומן שנמצא בתחילת דרכו, אולי מישהו שהיה יכול לעזור לו לשנות את תכנית המשחק ולהתאים את עצמו לשינויים במגרש.