דיון תקשורת - 2020/21

מונאס דאבור
מקום שלישי!!!!!!!

 

לא מודדים יכולת בדירוג הזה אלא קריירה בחו"ל. 147 גולים, מלא תארים קבוצתיים ואישיים ושתי ליגות בכירות, זה הרבה יותר מכל מיני שחקני עבר גדולים שהיכולת הפנומנלית שלהם מטשטשת את מהות הבחירה: לא מי יותר טוב, אלא מי עשה קריירה חו"לית מפוארת יותר

 

כדי שנבין מי זה חודורוב, זה הטקסט שנכתב בספר '100 הגדולים'. ושום דבר בו לא היה מוגזם.


המשחק הזה תוכנן כמו מבצע צבאי. להביא 60 אלף צופים, ביום חול, בשעות אחר הצהריים הלוהטות, כשמחציתם אמורים לפקוד את יציעי העמידה באצטדיון הלאומי ברמת גן, היה משימה בלתי אפשרית, אבל לא ל-12 משרי הממשלה שהגיעו באותו יום, יחד עם שלושה אחוזים וחצי מתושבי המדינה, למשחק חסר חשיבות ספורטיבית, אבל בעל חשיבות תודעתית. ישראל אירחה את ברית המועצות למשחק כדורגל. זה היה הקרב בין דוד לגוליית בעמק האלה שהועבר בשידור חי בגל הקל. מעולם לא עמדה ישראל בפני אירוע ספורטיבי בסדר הגודל הזה, ומעולם לא היה כובד האחריות על כתפיו של יעקב חודורוב כביום הזה.

חודורוב לא היה רק שוער נבחרת ישראל, הוא היה מגן האומה, בטחון המדינה הופקד בידיו. היכולת המופלאה של שדר הרדיו, נחמיה בן אברהם, להעצים בתיאוריו, יצרה מיתוס. עבור ההמון, חודורוב היה כמו בן גוריון ומשה דיין, ראש הממשלה והרמטכ"ל. וחודורוב פרק אצבע בדקה השלישית, התנגש עם הקפטן שניאור. הרחש העולה ויורד מהיציעים המיוזעים, נאלם. המגן דודו קרמר נכנס לשער, והנבחרת נותרה עם עשרה שחקנים, בלי חודורוב. התחושה הייתה של גבולות פרוצים, הפקרות מוחלטת, שואה שנייה. אבל חודורוב חזר אחרי עשרים דקות לאחר שנאות לקבל זריקה. השקט המתוח התחלף ברחש של הר געש מתפרץ, בצהלה הולכת וגוברת. ישראל לא כבשה שער, זה היה בסך הכל חודורוב שחזר למגרש.

חודורוב נחשב לגיבור ישראל, מעמדו היה כשל לוחמי תש"ח. כשעבר ברחוב, אנשים הצדיעו לו. הוא היה פנתרי באופן יוצא מן הכלל, השוער הראשון שיצא מקו השער, מי שניצל כל פינה ברחבת הששה-עשר, הראשון שסגר לחלוצים זוויות בעיטה. חודורוב לקח את המקצוע הזה קדימה, היה מגיע עם תיק צר שעליו כתוב "אל על" ובו היתה אפודת שוער מצמר, כפפות מותאמות ומגני ברכיים. לאירופאים שחזו בו זו הייתה תעלומה: שוער נמוך קומה, לא מאיים, קפיצי, שמשחק אחרת מכפי שהורגלו. חודורוב שיחק בשנות החמישים כמו שוער משנות התשעים. כשהוא חילץ כדורים שהתעופפו לפינות הגבוהות, הוא היה מזנק עם גבו למגרש, כמעט אופקי למשקוף השער, כאילו מבצע גלילת בטן. הוא ניתר לכל כדור, גם מול שחקנים שהיו גבוהים ממנו בשני ראשים. כשהתרומם לכדור מול חלוץ וויילס, ג'ון צ'ארלס, הוא ניתר גבוה ממנו, כך שמרפקו של צ'ארלס שהיה אמור לפגוע באוויר הצלול של קרדיף, פגע באפו של חודורוב. כשהתעורר למחרת בבית החולים בקרדיף לא זכר כלום, אבל כולם סיפרו לו כי נתן את הגדולה שבהצגות חייו, על אף שהנבחרת נוצחה 2-0. כשניצח, זה היה ניצחון שלו. גם כשהדף על פי האגדות 150 בעיטות בבלגרד, כשהוא מבשל בעצמו את אחד משערי הסנסציה שנרשמו על שמו של רפי לוי. בעיתון סובייטי איירו קריקטורה שבה נראה חודורוב עומד בשער וידיו בולמות עשרות כדורים. המציאות עלתה על כל דמיון.

האיש המיתי הזה, הכמעט אלמותי, שיחק עד גיל 41, הופיע בגמר הגביע של 1946 במדי הפועל ראשון לציון ובגמר הגביע של 1966 במדי שמשון. הוא היה צריך לחתום בארסנל, אבל סירב. כשעזב להפועל ר"ג בליגה השנייה זו הייתה סנסציה, אבל גם במדיה הוא זומן לנבחרת ישראל, כשהיה בן 36. רמת גן איתו עלתה ליגה וזכתה באליפות. במשחק הלפני אחרון כבש חודורוב שער בבעיטה חופשית לרשת הפועל טבריה, והעביר את המיקרופון לקהל.

 

ומי אמר שהמדד הראשי הוא שערים או מספר יבש של תארים?
זה מדד סובייקטיבי לחלוטין, אין בו אפילו קריטריון אחד שניתן לומר שאין ויכוח לגבי הרלוונטיות שלו.
מצטער ש-147 שערים בליגה אוסטרית ושוויצרית לא מרשימים אותי כמו להיבחר לאחד מעשרת הקשרים הגדולים בתולדות הפרימיירליג, כמו לקחת אליפות עם פאקינג ליברפול כולל לא מעט שערי קלאץ' או לסחוב את הקבוצה שלך לתואר גביע מחזיקות. וכל זה בתקופה שהיה פי כמה יותר קשה לצאת לאירופה. בעיני זה מגוחך שדאבור נמצא מעל כל אחד מהם.

 

הפעם זה לא קשור. זהבי אכן היה הכי טוב בקטגוריה שלו(מי עוד היה שם האווירון? זהבי טוב יותר) הבעיה זה החלוקה מלכתחילה לקטגוריות וההיצמדות המגוחכת למערך 4-3-3(מסתבר שגם על המערך עשו משאל, אתה מבין את הטמטום?) ברגע שמגיעים למצב שחיים רביעי, שיש קונצנזוס שהוא בין שלושת הכדורגלנים הגדולים שהיו פה לצד ברקוביץ' ובניון, נמצא בחוץ אז זה אומר שהשיטה היא דפוקה. אגב מסתבר שמי שהגה את הרעיון זה נדב יעקבי. ועוד רז זהבי אומר לו בשידור שצריך לתת לו פרס ישראל על זה, פרס ישראל לטמטום אולי.

 

מסכים עם כל מילה. קל להצליח ולהיות פורה בליגות כמו שווייץ ואוסטריה, אבל המרחק מהצלחה בליגות האלה לבין הליגות באנגליה ובספרד הוא עצום. כל שער או בישול של ברקו בליגה האנגלית שווים עשרה שערים בליגות בשוויץ ובאוסטריה. כמו כן, בחירה שלו כאחד מעשרת הקשרים הגדולים בתולדות הפרימיירליג זה הישג ששווה גם יותר ממאה שערים בשוויץ ואוסטריה.

במבחן בתוצאה מונאס דאבור בינתיים לא מצליח בליגות הגדולות. בספרד הוא לא ראה דשא ובגרמניה הוא בינוני. אמנם הוא כובש בצרורות בליגה האירופית, אבל זה לא משתווה להצלחה בליגות הבכירות לטעמי, ובוודאי לא מצדיק בחירה במקום השלישי.

 

דאבור גם הפציץ באירופית והוא הכובש השלישי בהסטוריה של המפעל.
מסכים שהוא לא שלישי אבל יש לו מקום בעשירייה.

 

אני לא מההייטרים הקבועים של זהבי פה - אבל חשבתי שההרכב הזה היה רעיון נחמד, עד שהבנתי
שבנו אותו כדי שזהבי יכנס בפנים. הרי בכל רשימה נורמלית רביבו לפני זהבי - אז עשו הרכב עם שלושה חלוצים.
הגדילו לעשות וחילקו את 3 החלוצים לתקופות - ושם כבר לזהבי אין באמת מתחרים. אבל אם היו פשוט בוחרים
את 3 החלוצים הגדולים ביותר - אני בספק מאוד מאוד גדול אם הוא עוקף את רוזנטל לצורך העניין.
נראה כאילו עשו הכל כדי להכניס אותו.

 

גם ממתי בוחרים מערך עם 3 חלוצים מרכזיים ?? ו 2 קשרים התקפיים ??

כרגיל ערוץ הספורט הצליח להפוך רעיון נחמד לקומבינה אחת גדולה ומשדר של זחיחות וחשיבות עצמית אחת גדולה .

גם אני לא הבנתי את החלוקה האידיוטית הזאת של חלוצים וקשרים התקפיים לפי תאריכי לידה .

 

הזמנה? הוא צריך לקבל מינוי לכל החיים.

Sent from my SM-N970F using Tapatalk

 

הקשרים*
הכדורגלן הגדול ביותר - אליהו אוחנה.

מישהו פה העיר על בנין/אבוקסיס - לטעמי הקרעה היה שחקן הרבה יותר טוב מבנין בכל אספקט של המשחק אבל מעצם היותו של האחרון השחקן הישראלי היחיד שהצליח להשתלב באיטליה, יש לו עדיפות.



Sent from my SM-N970F using Tapatalk

 

מה מעניין באלון חרזי? אישיות הכי פרווה שיש.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

9 אליפויות. 88 הופעות בנבחרת.

Sent from my SM-G973F using Tapatalk

 

אז למה לא מגיע לו להיות ולאלי דסה כן?


Sent from my iPhone using Tapatalk