הפועל תל אביב 2020/21: זה לא אותו דבר מלבד הגעגוע

בינתיים הפרסומים על מעבר סנסציוני לפולין די דעכו, מניח שגם אם לא יהיה עניין בקיץ ההנהלה שלנו תגרום לכך שכן יהיה. אתה שואל האם הוא יקבל הצעות או האם הפועל תדחוף למכור אותו בשביל להעשיר את הקופה? (שלא ימכרו במיליון יורו, אפשר להציב דרישות גבוהות). במקומו הייתי נשאר כי למרות שהפועל קבוצה ומועדון אפילו לא יציב - הוא יהיה באנקר ב-11, בוודאות, ישחק עוד שנה מלאה ויוכל להשתפשף. למכבי חיפה יש הרבה שחקנים בעמדה הזו נכון לעכשיו, בית"ר ירושלים לא רלוונטית. מכבי ת"א אוהבת לקחת לנו שחקנים אבל הוא ילד שצריך לשחק. הפועל באר שבע? אולי. אני לא יודע מה הוא עושה באימונים אבל רגל ימין חלשה אפשר לשפר. הוא לא צריך לבעוט טוב בשתי הרגליים, מספיק שידע להגביהה או לתת כדור רוחב מסוכן. להישאר כל אימון חצי שעה עם המאמנים ולתרגל. הוא יותר טוב ממה שהסטטיסטיקה שלו מראה, החברים הלא מוכשרים שלו לא ידעו לנצל את המצבים שסידר.

 

יש סיכוי שבן שהר יגיע אלינו? נכתב על זה בספורט1, הבנתי שהוא רוצתה להגיע ואולי בדחיפה של בתיה שהר. מה יהיה? הוא יודע שכאן הוא יהיה מלך, השחקן המרכזי (מתאים להפועל גם לנסות לדחוף לו איזה סרט קפטן כפיתוי, הרי את אלטמן אולי יהיה קסום עבורם למכור, לא?), זו קבוצה שונה לגמרי ממה שהיה לפני עשור אז היו חלומות גדולים על אליפות נוספת, ליגת האלופות וכן הלאה. הוא שחקן יקר כלכלית אבל יש כאן הזדמנות להנהלה לעשות מעשה, להגיש הצעה מכובדת ולקבל קצת נקודות זכות אצל הקהל. לא עפתי עליו בזמנו אבל הוא חלוץ ליגה טוב. מודה שאני נופל לפח הזה, לא שחקן ברמה שאנחנו מביאים מאז 2014 בערך, אבל אם הוא בחוד שלי אני רגוע ומשחרר את שטיין ואזולאי כבר אתמול.

 

כצפוי, ניר קלינגר הוכרז רשמית כמאמן הפועל תל אביב בעונה הבאה. מאז אלי גוטמן לא היה מאמן שאימן שנתיים ברציפות, כלומר עשור שלם. מה שכן, רשימת הלא יוצלחים שהיו על הקווים היא גדולה ומרשימה - סזאר מנדיונדו, פרדי דוד, אסי דומב, מנחם קורצקי, מוטי איווניר, לא חסר. דרור קשטן (פוטר כשאנחנו במקום השני), ניצן שירזי ז"ל (הביא גביע ונכנע למחלת הסרטן - עצוב), רן בן שמעון שנכשל וקובי רפואה הם הסבירים.

כמו שאמרתי, זו עונה כושלת בליגה חד וחלק שלא ימכרו לנו סיפורים על "מסע הישרדות הירואי", הפער מהקו האדום בזמנו עם סגל של ילדים זה פחות רלוונטי. נלחמנו עם הפועל כפר סבא ובני יהודה מעוררות רחמים, עם בעלים שעשו רק נזק, וגם אותן לא ניצחנו העונה. הבחירה של ההנהלה היא מהלך סביר רק למען היציבות על הקווים ובהנחה שאין משהו יותר טוב (אבוקסיס היה החלום שלי, רפואה לא יחזור). שיבנו קבוצה ששווה פלייאוף עליון לשם שינוי בלי לחכות לינואר לחפש מציאות, לא צריך 50 מיליון שקל בשביל זה. מגיע לנו יותר מההנהלה הזו והשחקנים האלה. בהצלחה בגביע

 

ספק אם יש עוד קבוצה שיש לה תאריך כל כך דו קוטבי, מעין מאניה דיפרסיה, ה-13 במאי: מצד אחד "היום לקחנו כתר - עם הפועל חי" כמו ששר אריק איינשטיין - הדאבל בשנת 2000, שנתיים אחרי משחק השרוכים, תחילתו של עשור מוצלח מאוד כשהפועל קבוצת צמרת עם שחקנים שגדלנו עליהם ומסע באירופה| מצד שני, ירידת ליגה ארורה אחרי 28 שנה, קלאסי לעונה שהרגישה כמו חמש שנים, עונה בה עבר עלינו הכל - בלי בית, פירוק, מאמנים ושחקנים שהתחלפו כמו גרביים.

* לגבי הדאבל, הייתי ילד אבל יש לי עדיין את הקלטת 'דאבל אדום', אשכרה שעה וחצי של כיף, עונת השיא של גרשון כ'חלוץ' (היה מלך השערים שלנו בחצי העונה הראשון), חרזי תרם 17 למרות שהיה פצוע הרבה, הקסם של שלום תקווה, אלימלך והפנדלים! וגם תינוקות קשטן, איזה סגל היה לנו. גמר הגביע נגד בית"ר לדעתי היה גמר הגביע הכי טוב שהיה כאן נניח משנת 2000. למכבי חיפה, מכבי תל אביב, בית"ר ירושלים והפועל חיפה האלופה המכהנת היה יותר כסף מאיתנו.
* וירידת הליגה? עשינו את זה מהמקום האחרון, כמו אפסים, זה היה באוויר כבר נגד אשקלון (ואני אישית 'הזהרתי' אחרי ההפסד באשדוד בישורת האחרונה), הטלפון שלי נהרס באותו השבוע וכשחזר מתיקון ראיתי כל כך הרבה הודעות של 'משתתף בצערך' כאילו מישהו מת, יותר מאשר 'מזל טוב' כשהייתה לי יום הולדת. גם חבר'ה מהפורום כתבו ושאלו, בנות שלמדו איתי בביה"ס תל נורדו או סתם נתקלו בי במהלך החיים. אני זוכר את שער העיתון על רקע תמונה של איש אחד בוכה ביציע ואמרתי 'וואלה באותה מידה יכולתי להיות אני כאן'.

בחזרה לימים אלה - אוטוטו חצי גמר הגביע נגד בית"ר תל אביב, אווירה לא משהו לכדורגל אבל מצפה שנעמוד במשימה גם ללא קהל וזה לא שאני מזלזל כי היריבה כבר הראתה את כוחה. חסר לנו איזה אירוע כמו גמר גביע נגד מכבי ת"א או מכבי חיפה, באמת.

 

חג 15 במאי שמח לכולם - חג הדאבל האגדי ב-2010:
* כבר סיפרתי את הסיפור שלי - הייתי שבור אחרי הדרבי, כבר היה לי כרטיס ואמא אמרה: "דור, תלך", חשבתי שאני נוסע כדי להגיד תודה לשחקנים על עונה מדהימה שהסתיימה רק בגביע, להיפרד לפני שכל אחד מתעופף לכיוון שלו. אגב הייתי צופה בקליפ האליפות בכל לילה לפני השינה בחמש השנים הראשונות. זה עידן אחר קצת, לא היה וואטספ אפילו, לא לכל אחד היה אינטרנט מהיר בטלפון, אנשים בירכו אותי ב-SMS. אוהדי בית"ר שאגו 'ישש' שנייה אחרי השער של זהבי - כאילו גם מכבי חיפה הבקיעה.
* במשחק עצמו הכל הלך נגדינו - כרטיס אדום מטופש ושקרי לעומרי קנדה אחרי פרובוקציה של דנין, אניימה שהוא מנייה בטוחה ולא לחינם פנדליסט - בעט לשמיים מהלחץ, שחקנים קצת ברחו מהכדור.
* קבוצה ששיחקה את הכדורגל הכי טוב בארץ ובפער אבל סגל קצר האמת כי זנדברג נפצע לתקופה ארוכה, ביברס עזב במרץ, יבואה התחנן ללכת ועזב בינואר אחרי מעין שביתה איטלקית. בויאן וורוצ'ינה, זוכרים אותו? ו-וואליד באדיר שיחק אף פעם ללא מנוחה. מה היה קורה אם נמניה ווצ'יצ'ביץ' הגדול לא היה נפצע - מעניין.
* גם בעונה הקסומה הזו היו רגעי משבר והרבה לפני הדרבי ההוא. ההפסד הקבוע למכבי חיפה (קנדה והיד), התיקו 2:2 נגד אשדוד כשהפער צמח ל-8 נק' ו-10:3 לנו היה משקף יותר, עשינו מעט מדי בשני משחקים נגד מכבי חיפה, ספגנו שער שוויון נגד הפועל פ"ת בדקה האחרונה, לא ניצחנו את עכו.
* ערן זהבי אחראי על הרגע הכי גדול שלי כאוהד הפועל, יותר מהמסע בגביע אופ"א אפילו. כבר לא אכפת לי שכל אחד מכוכבי הדאבל פרח בשדות זרים - אם זה שכטר, אם זה ורמוט 'הבוגד'. את הכדורגל הכי טוב, כולם למעט זהבי - הציגו אצלנו. כבר אחרי חודשיים אריק איינשטיין אמר שזו הפועל תל אביב הגדולה בכל הזמנים.
* אגב בקבוצת הפייסבוק של האוהדים הציגו הודעה ארוכה-ממש-ממש-ממש ארוכה - שאוהד שלח לרן קדוש רגע לפני המשחק נגד מכבי חיפה והוא אשכרה ענה לו.

 

קצת מצחיק שחגיגות הדאבל בתאריך של הנכבה.

 

הרסיס נפגע מאוגבונה.

Sent from my M2007J3SY using Tapatalk

 

אפשר לומר שהיה לו קצת מזל, חשוב לשמור קור רוח כמה שאפשר במצב מלחיץ כזה ולא להיקלע לפאניקה אבל כמובן שזה לא הזמן לווידאו. לא ידעתי שהוא המשיך לגור בארץ בכלל למרות שהיה ניסיון לקאמבק בהפועל אדומים אשדוד.
אחד הזרים שהקהל שלנו הכי אהב עם שיר שריגש את כל שער5. אני זוכר שכילד בכיתה ו' שאסף קלפים של סופרגול - הוא כנראה היה גר קרוב מאוד לבית ספר שלי וראיתי אותו בפינת אינטרנט ברחוב בן יהודה (כן, פעם היו דברים כאלה) - קראתי לו והבאתי לו את הקלף סופרגול שלו והוא היה מבסוט מאוד.
בעידן שבטלפונים לא הייתה אופציה לצלם לדעתי. עשה לנו קצת קטע מסריח כשחתם בברוז' ככה כמו גנב בלילה למרות שזה מותר בפן החוזי (היה חתום עד 2007). בהתחלה אנשים ציפו שמשום שהוא ניגרי ומהיר הוא יהיה תואם יעקובו אבל כמובן שזה לא הגיוני. היה מחמיצן אבל בסדר גמור, שחקן נשמה ולא נשכח את השלושער נגד בית"ר ירושלים ב-2004 וגם את הרגע הזה: