ריאל מדריד 2020/21: קיץ משעמם כמו הכדורגל. המטרה: אליפות נוספת

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/4386_1623743756476.Xxx

צעיר לנצח, וגם: מודריץ' הבלתי נלאה - 70 משחקים בשנה. שימו לב לזה: ב-14 ביוני 2020 לוקה מודריץ' פתח בהרכב נגד אייבר במשחק החזרה אחרי נגיף הקורונה וריאל מדריד ניצחה 1:3. שנה חלפה לה וב-13 ביוני קפטן נבחרת קרואטיה פתח נגד אנגליה במשחק הראשונה נגד אנגליה. זה היה משחקו ה-70 של מודריץ' ב-364 ימים. הוא שיחק ב-12 מ-14 משחקיה של קרואטיה כשהסכים לנוח בשני משחקי ידידות בחודש ספטמבר, וב-58 מ-64 המשחקים של ריאל מדריד. בסה"כ - 70 מ-78 משחקים, כלמר 90%, ובעוד שלושה חודשים הוא יהיה בן 36. "מודריץ' המדהים מרגיש צעיר מאיי פעם וכיכב בעונה מרהיבה בפן האישי", נכתב.

והוא לא רק משחק אלא נראה נהדר והרוויח בצדק גדול את החוזה לעונה נוספת כשכולם ראו זאת כמובן מאליו שייפרד. מי שהיה מתוסכל זה מרטין אודגור שלא זכה לדקות משחק. מודריץ' שיחק 48 משחקים בקבוצה אחרי גיל 35 והוא מדורג שביעי בכל הזמנים. הוא יוכל לעזור את אמאנסיו - 54 וחנטו - 69. השיאן הוא השוער פאקו בויו עם 160. לפושקאש יש 120 ולדי סטפאנו 99. פשוט להצדיע. שלא יגמר לעולם.

בנושא אחר, במארקה נכתב על השינוי הגדול שינסו לחולל קרלו אנצ'לוטי ומאמן הכושר אנטוניו פינטוס: יותר עבודה, יותר אינטנסיביות ופחות פציעות. בחמישה ביולי יתחילו הפרה-טמפורדה לשחקנים שלא היו חלק מהנבחרות השונות ביורו או בקופה. מכת הפציעות בעונה שעברה הייתה אכזרית: 59 פציעות. קרוס הושבת רק בסוף אבל קרבחאל, ראמוס והזאר לא הצליחו לצאת מזה.
לפי ה-AS, ישנה התקרבות מסוימת בין ריאל וראמוס והמועדון שלפי הדיווחים 'משך את ההצעה' על חוזה לעונה נוספת עם קיצוץ של 10% - צפוי להעניק לקפטן הזדמנות שנייה על אף האכזבה מהתנהלותו. לפי הדיווח אין לראמוס אגב הצעות מסיטי, פ.ס.ז' או השד יודע ממי. אולי הסוף יהיה טוב..

**************************
המספרים של לוקה בלתי נתפסים, זה החשש הגדול מהיורו הזה. הוא צריך לקבל מנוחה. התקווה שלי שלאט לאט פדה ואלוורדה יכנס ל-11 על חשבונו. כל הזמן מדברים על זה שראמוס או ואראן יישארו, על התקפה אין מילה אחת חוץ מאמבפה, קצת מתסכל.

 

יהיה עוד מספיק זמן כדי להקניט את ראמוס על זה שהעז לדחות את ההצעה שהמועדון הגיש לו, שלא מדובר באובדן מקצועי גדול. היום אני עצוב. אמנם לא כמו בעזיבה של ראול אבל זה חץ בלב לא פחות מאשר כריסטיאנו. ולא הגיע לו לעזוב ככה גם אם זה באשמתו, אחרי עונת אשפתות בה לא זכינו בשום תואר ובעיקר…שכחנו איך הוא רץ על כר הדשא. בניגוד לכריסטיאנו, הוא הגיע כילד מבטיח עם שיער ארוך ופשוט עשה הכל, גדלנו איתו.
הקפטן הגדול בהיסטוריה של המועדון הגדול בהיסטוריה, היחיד שזכה שלוש פעמים ברציפות בליגת האלופות. בלם עם נפש של חלוץ, ווינר מטורף, שחקן של פעם ב-50 שנה. תודה על כל כך הרבה רגעים מרגשים ובראש ובראשונה הגול בדסימה שגרם לי לבכות כמו מטורף כי הייתי שם. לא יודע מה זה ריאל מדריד בלי ראמוס. דור רומנו תמיד כותב אלפי מילים על שחקנים לא מעניינים ומשחקים זוטרים, הפעם הידיים רועדות ולא מסוגלות [האמת שכל הסימנים בימים האחרונים דווקא הראו שימשיך. טוב שהסאגה הזו נגמרה]. Gracias Por Todo. Eterno Ramos

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/0/0c6f183be64e4122655b0bb6b503946548baf5a1.Xxx

 

אז סרחיו ראמוס נפרד אתמול סופית מריאל מדריד אחרי 16 שנה באירוע בוולדבבאס אליו הגיעו גם אשתו פילאר רוביו כמובן, אחיו וסוכנו והילדים, אחד מהם החל לבכות ממש עם התחלת הקרנת הסרטון, היו הרבה דמעות שם, גם השחקן עצמו לא הצליח לדבר איזה עשר שניות. הוא הצטלם עם כל הגביעים בהם זכה ושפיארו את האולם. לאחר מכן הוא התראיין לתקשורת ואמר שהוא הסכים לחתום על החוזה העדכני שהציעה לו ריאל - חוזה לעונה אחת, אך המועדון השיב כי להצעה ישנה תוקף.

https://scontent.fsdv1-2.fna.fbcdn.net/v/t1.6435-9/200927761_3654325184668469_3343887403217046909_n.Xxx?_nc_cat=111&ccb=1-3&_nc_sid=8bfeb9&_nc_ohc=MxhyRGiuWOoAX922m2R&tn=iiOslRq_DmVZYZ02&_nc_ht=scontent.fsdv1-2.fna&oh=4fa4528f6113d940219ca7aacfad5e50&oe=60D0A3C1

הנשיא פרס דיבר ראשון: "היום הזה מלא ברגשות לכל אחד ואחד מאיתנו. עברנו הרבה שנים עם ראמוס באהבה גדולה. לא אשכח את יום הצגתו כשחקן ריאל מדריד, הוא היה רק בן 18 והיה לו רצון מדהים לכבוש את העולם, ילד עם כוח עצום. החתמתו לא הייתה קלה אך ידענו שהוא הולך לסמן כאן עידן. הוא היה השחקן הספרדי הראשון שצירפתי לקבוצה וידעתי למה".

"16 שנים עברו ורשמת את אחת הדרכים המרהיבות בתולדות המועדון. אני גאה בך על כל מה שהשגת. זה מעבר לכל התארים או המספרים. אתה אחד האגדות הגדולות בהיסטוריה של ריאל מדריד ומהשחקנים הנאהבים ביותר. תודה שהגנת על המגן ועל החולצה שלנו ושהשארת את הנשמה שלך תמיד. אתה תמיד תהיה האיש של לה דסימה, הדקה ה-93 בליסבון. ככה מיליוני אוהדים יזכרו אותך".

"בסך הכל השגת 22 תארים, כך שיחד עם מרסלו, רק פאקו חנטו זכה ביותר תארים מריאל מדריד. כבשת 101 שערים, השגת מספר מרשים של 671 משחקים. לעד אתה תהיה אחד הקפטנים הגדולים ביותר שלנו. היום כל המדרידיסטאס ואני ביניהם מודים לך במיוחד שהפכת את המועדון הזה לגדול יותר והמשכת את האגדה שלנו. זה לא יום קל כי היית מישהו באמת מיוחד בשבילי והיינו חלק מההיסטוריה של ריאל מדריד ביחד. תדע שריאל מדריד תמיד תהיה הבית שלך ואתה עוד תחזור".

ראמוס אמר: "הגיע הזמן להיפרד, אחד הימים הקשים בחיים. אתה אף פעם לא מוכן להיפרד מריאל מדריד". לאחר מכן הוא לא יכל להמשיך מרוב דמעות. זה בלתי נמנע להתרגש, הייתי רוצה להיפרד באצטדיון שלנו, בסנטיאגו ברנבאו. ריאל מדריד תמיד תהיה בלב שלי. זו במה נפלאה, ייחודית. אני כאן עם כל המשפחה שלי שתמכה בי וברוך השם יש לי משפחה למופת. אני רוצה להודות לכולם - למועדון, לנשיא, לכל העובדים, למאמנים ולשחקנים".

"שלב ייחודי בחיי נסגר, שום דבר לא יהיה דומה למה שהשגתי כאן. אני רוצה להמשיך ולהראות את הרמה הכי טובה שלי ולהוסיף עוד תארים לרזומה שלי. תודה רבה לכולם, נתראה במוקדם או במאוחר, כי ברור לי שעוד אחזור". ב-AS סיכמו זאת היטב: "מה שהיה צריך לקרות - קרה. הרגע בו ראמוס הקשוח נשבר בבכי. הוא לא הצליח להסתיר את הדמעות ברגע שהחל בנאום הפרידה שלו והוכיח עד כמה הוא גם אנושי".

אחרי הטקס והחיבוקים הגיע שלב הריאיון הארוך של ראמוס שהבהיר שהוא מוכן לענות על כל דבר כדי להבהיר את עמדתו. בקצרה: הוא טוען שהוא כבר הסכים לחתום על חוזה לעונה אחת עם קיצוץ (הוא 'דרש' שנתיים למען עתידו) אך המועדון חזר בו מההצעה ואמר שהתוקף שלה פג. "לא רציתי מעולם לעזוב את ריאל מדריד, מבחינתי סרחיו ראמוס וריאל מדריד היו נישואים מושלמים. הציעו לי לחדש את החוזה לעונה נוספת אחרי האליפות המצוינת שלנו בעונת הקורונה, אני רציתי חוזה לשנתיים. הייתי עוזב את סביליה לטובת ריאל גם עוד אלף פעמים. כסף מעולם לא היה הבעיה. פרס הביא אותי לריאל, אהיה תמיד אסיר תודה לנצח, אנחנו כמו אב ובנו. אני נשאר עם החיבוק הזה שקיבלתי היום. אני לא רוצה אף עימות. אולי לא הבנתי נכון אבל אף אחד לא אמר לי שלהצעה יש תאריך תפוגה. מה שיש לי לומר - כבר אמרתי לו, הוא יודע הכל, וזהו-זה. הוא עזר לי להגשים חלום".

"לא חשבתי על אף קבוצה אחרת בינואר. סביליה היא המועדון השני שלי. לא הייתי עובר לברצלונה כמובן. למועדון יש סדר עדיפויות אבל אף שחקן לא נמצא מעל המועדון כמובן וזו לא שאלה רלוונטית כלפיי. לא הצלחתי להציג את הגרסה הטובה ביותר שלי על המגרש, בגלל הפציעות ולכן סתמתי את הפה, זה לא היה נכון להמשיך לדבר. יש דברים אישיים ביני לבין הנשיא שלא אחשוף, אנחנו שומרים על הכבוד. לא הציבו לי אולטימטום".

על המאמנים שהיו לו: "יש לי קשרי ידידות עם אנצ'לוטי, התקשרתי לברך אותו כשחזר. אני שומר על חיבה לכולם. זידאן היה אחד הטובים בקריירה שלי ותמיד יהיה לי חור בלבן. שיחקתי איתו למשך עונה אחת וכמובן נהניתי ממנו כמאמן, הוא אחד הגדולים בהיסטוריה". הוא אמר כי הוא מבין את ההחלטה של לואיס אנריקה וטוען שהוא יקווה לשוב לנבחרת בהמשך למרות שקשה לו לא להיות ביורו - "אלחם כדי לחזור להציג את היכולת הטובה ביותר שלי". את מוריניו הוא לא הזכיר וגם לא את קאפלו עמו זכה באליפות הראשונה, ממש היום לפני 14 שנה.

*******************

ראמוס עצמו העלה פוסט פרידה, עם תמונה אחת שלו מוקף בכל הגביעים בהם זכה כשיש לו מניות עצומות בכל אחד ואחד מהם (אגב, בדיוק היום לפני 14 שנה הוא זכה בתואר האליפות בריאל - אליפות 2006/07 עם פאביו קאפלו, עונה בה הוסט לעמדת המגן הימני והיה גדול). "בחיים לא חשבתי שהיום הזה יגיע אבל לכל דבר בחיים יש התחלה, אמצע וסוף...". וזו ההתחלה בלבד. תביאו טישו לידכם..לא פשוט. בחצי השעה הפוסט גרף למעלה מ-800 אלף לייקים וגם פרנצ'סקו טוטי האגדי הגיב עם סמיילי של בכי.

ובחזרה למילים של הקפטן: "היום אני נפרד מהבית שלי, מהקהל שלי, מהחברים היקרים שלי, מהחולצה הזו שנתנה לי הכל ואני נתתי לה הכל, השארתי את הנשמה. היום אני נפרד מריאל מדריד. זו הייתה תקופה מדהימה. הכרת התודה והגאווה שאני מקבל כשאני מסתכל אחורה על המסע הזה כאן שנמשך 16 שנה - מסע מטורף - זה משהו שלא ניתן להגדיר במילים, באמת. אני מביט לאחור וגאה ומרגיש מצוין. 22 התארים בהם זכיתי הם משהו שימשיך איתי לנצח ואינם ניתנים לתיאור. אני מודה לכולם - למועדון ולקולגות ולמאמנים שהיו לי ובעיקר לאוהדי ריאל מדריד שהצטרפו אליי למסע הזה. תודה מעומק הלב לכל מי שלקח חלק ועזר לי להגיע כל כך רחוק. אני לא נפרד באמת ואומר שלום אלא 'נתראה בקרוב'. אני יודע שאחזור". בין לבין, אגב, נפרדו גם המאמן האחרון, זינדין זידאן ("אגדה, זה היה כבוד ענק להיות לצדך כשחקן וחבר וכשותף לדרך. אתה קפטן גדול להיסטוריה ותודה רבה על הכל"), קרלו אנצ'לוטי וגם צ'אבי אלונסו עם תמונה מהשער של הדסימה: "תודה - נצחי".

*****************
כל כך הרבה פרשנויות וטורי דעה נכתבו רק בפחות מ-24 השעות האחרונות על עזיבתו של הקפטן ראמוס. מרגשים וקודרים, ביקורתיים וסלחניים. חואן איגנסיו אוצ'ואה בטור מדויק במארקה לא חוסך בביקורת מהמועדון: "קפטן יקר, הם פשוט כבר לא רצו אותך". ולמה התמונה של הגול מהדסימה בכותרת? לא כי זה הגול המרגש אי פעם. כי אסור היה 'למשוך' או לבטל את ההצעה המקורית שהוגשה בפניו. גם אם היה בוחר לחתום בדקה ה-90, Noventa YRamos. הוא טוען שכולם שווים ועמדת המועדון מובנת - המועדון מעל הכל וגם מעל הגיבור של ליסבון. אבל הדד ליין (ה-30 במרץ לפי דיווח המארקה) - מביך. ולמה זה אם אין החתמות?

"ראמוס לא היה ראוי שהמועדון ידלג על מדיניות ההתחדשות מדי שנה, אך הוא ראוי גם להצעה הראשונה הזו . גם אם הוא לר ידע או התעכב בכוונה ומשך זמן. גם אם זה היה ה-30 ביוני בשעה 23:58. בייל הזה עדיין גורף 17 מיליון יורו נטו בעונה הבאה! אז איך לעזאזל תגיד לגיבור ליסבון, לכובש השער החשוב ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד - שהוא לא ממשיך כי 'עבר הזמן'. זה נראה יותר תירוץ מכל דבר אחר - שלא סיפרו לו את האמת: סרחיו, תודה, אנחנו כבר לא אוהבים אותך ..."

*********************

כותרות העיתונים הבוקר לאחר הפרידה מסרחיו ראמוס:

שער המארקה: על רקע התמונה משער הדסימה הבלתי נשכח: "הריקנות שנשארת" ושני ציטוטים שלו ממסיבת העיתונאים: "מעולם לא רציתי לעזוב את ריאל מדריד" ו"הסכמתי להצעה ואז המועדון הודיע נחרצות שהתוקף שלה פג".

במארקה נכתב כי במועדון מצפים שקאסמירו יקח פיקוד ויימלא את בור המנהיגות הענק שנפער בחדר ההלבשה לאחר עזיבת הקפטן, כשגם רונאלדו -כריזמטי ומנהיג כמוהו - לא כאן מאז 2018. נטען כי השחקנים היו עצובים מאוד כשגילו על כך שהוא עוזב והם האמינו בכל ליבם שעל אף המחלוקת בינו לבין הנשיא - בסוף - הסוף יהיה טוב. קרבחאל בגיל הנכון - 29, מדרידידיסטה שרשם כבר שמונה עונות ועם האישיות הכי חזקה מבין הספרדים, אך מצבו המקצועי לוט בערפל בשל הפציעות והוא צריך להוכיח את עצמו מחדש. בנזמה נחשב למנהיג שקט אם כי לקח צעד קדימה מאז עזיבת רונאלדו. כמובן שיש את לוקה מודריץ' הבלתי נגמר שישלים עשור בקבוצה. על קאסמירו נכתב שהוא ביסס את מעמדו כשחקן עם מעמד בלתי מעורער בקבוצה, חלק עוצמתי מהשלישייה עם מודריץ' וקרוס, האוהדים מזדהים עמו והוא תמיד מראה את פניו, על המגרש ומחוצה לו, עם התנהגות מופתית בכל עת. יש לו שבע שנים בקבוצה אך הוא המנהיג שזקוקים לו ועוד נאמר כי בוולדבבאס תמיד קולו נשמע הן באימון והן במשחק והוא כבר עשה פעולות בהיעדרותו של ראמוס הפצוע.

בכתבה אחרת הציגו את היתרונות והחסרונות מעזיבתו של ראמוס. היתרונות? - הזדמנות של שחקנים אחרים לצמוח ולקחת מנהיגות, וסיום העונה המרהיב של אדר מיליטאו ונאצ'ו לדוגמא; נטען כי ריאל חסכה את אחת המשכורות הגבוהות ביותר בסגל למעט גארת' בייל לדוגמא שלגביו אין מה לעשות וזה חשוב במצב הכלכלי בעת המגיפה; היתרון הנוסף הוא שאופרת הסבון הקשה הזו הסתיימה וכעת אפשר להתרכז רק בבניית הקבוצה לעונה הבאה. החסרונות? זה די ברור. הכוח העצום שלו בחדר ההלבשה יהיה חסר ומעט מאוד 'דורשים' כמוהו ובעלי יכולות מנהיגות כמוהו. עם ראמוס הרי הכל אפשרי, לזכות בגביע בדקה ה-90. היעדרותו של ראמוס היא פגיעה להגנה וגם חיסרון התקפי כי הוא היה בלם שכובש הרבה עוד לפני שהפך לפנדליסט; החיסרון הנוסף והמשמעותי הוא שגם עתידו של ואראן לוט בערפל ואם יימכר בקיץ אז הרי שריאל איבדה את שני הבלמים הבכירים שלה.

שער ה-AS בחר בתמונה מחויכת עם הנשיא פרס וציטוט אופטימי: "זה רק שלום - אני עוד אחזור". עוד כתוב: "ראמוס נפרד מריאל והסביר את הסיבות לעזיבתו - "זה לא היה עניין כלכלי".

בכתבה אחרת נכתב על האמת העגומה. נמתחה ביקורת, ובצדק, על הנשיא פרס על כך שעוד "מיתוס" של המועדון נפרד בטעם קודר (על אחת כמה וכמה כשנודע שריאל אכן משכה את ההצעה לראמוס והחליטה שיש לה תוקף). לשמות המוכרים כמו איקר קסיאס שעזב בדמעות, ראול שנאלץ לנדודלשאלקה ועוד קודם היו היירו ודל-בוסקה שממש גורשו בקיץ 2003 בבושת פנים - נוסיף את זידאן שהפרידה ממנו כשחקן הייתה מושלמת אבל רק לפני כשלושה שבועות הוא התפטר לפני תום החוזה כשהבין שהוא לא מסוגל יותר ולא זכה להגנה הנדרשת מהנשיא.

אלברו בניטו בביקורת גדולה על פרס: "זה יום עצוב מאוד לריאל, תם עידן בלי ראמוס כשגם זידאן וכריסטיאנו לא כאן. זה לא משנה שנה או שנתיים, רק ראמוס רצה באמת לנהל משא ומתן. עם כריסטיאנו אמרתי שמי שיבוא, אף אחד מהם לא יהיה כריסטיאנו רונאלדו. עם ראמוס אני אומר אותו הדבר. אלאבה רחוקה מאוד מראמוס. אלאבה, לדעתי, הוא לא בלם וזו לא עמדתו הטובה ביותר. מרכז הגנה של ראמוס-ואראן הוא מוכח. יש לו חותם של איכות. על נאצ'ו, מיליטאו ואלאבה יש לך סיבות להיות אופטימיי אבל לא וודאות. בלי כריסטיאנו, זידאן וראמוס, זה סוף עידן בריאל מדריד".

 

עצם זה שהוא כבר הסכים לחתום לעונה ומשכו את ההצעה זו בושה וחרפה מצד פרס שצריך לתת הסברים. ראמוס לא נקי מאשמה (אחיו רנה הוא נחש, ולקח לקפטן יותר מדי זמן) אבל כואב לי, מאוד כואב לי, הרבה יותר מעזיבת רונאלדו. מה שהוא עשה בעבר וגם העונה שעברה ממש משמעותית. ל"אגדות העבר" שעזבו בטעם מר אפשר וצריך להוסיף את זידאן כמאמן (הוא היה השחקן הגדול היחיד שנפרד כמו מלך וכפי שהגיע לו).
טור דעה במארקה שאני מזהה איתו המון:
"ראמוס לא היה ראוי שהמועדון ידלג על מדיניות ההתחדשות מדי שנה (הכוונה שהוא יקבל הצעה לשנתיים מראש, בגלל גילו), אך הוא ראוי גם להצעה הראשונה הזו . גם אם הוא לר ידע או התעכב בכוונה ומשך זמן. גם אם זה היה ה-30 ביוני בשעה 23:58. בייל הזה עדיין גורף 17 מיליון יורו נטו בעונה הבאה! אז איך לעזאזל תגיד לגיבור ליסבון, לכובש השער החשוב ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד - שהוא לא ממשיך כי 'עבר הזמן'.

בכל מקרה, 'הוא לא היה הבלם הטוב בעולם' - אז אני אגיד לך שהוא כן היה, ועוד איך, פשוט לוקחים אותו כמובן מאליו בדומה לכריסטיאנו רונאלדו ו-50 השערים שלו. עד שואן דייק הציב רף חדש כמו הבלמים של שנות ה-90, מי היה יותר טוב ממנו, מי בלט במשחקים הגדולים יותר ממנו? ועזבו את השערים שזה מוסיף ומרגש. מי היה באנקר בכל משחק גדול בליגת האלופות, בנבחרת ספרד, וגם בריאל. אז היו לו טעויות והוא היה חסר יציבות, היו אדומים מטופשים והוא ניסה להציל את המולדת לעתים. אז מה. קייליני? נוח לשחק ביובנטוס, זה לא אותו הדבר, מצטער. פיקה? (לא שאתה אמרת את שמו) - אני שומע את זה וצוחק.
קח עוד נקודה למחשבה - התוצאות ואיך שריאל מדריד נראתה בליגת האלופות כשהוא נעדר. סיוטי יובנטוס, אייאקס (אם כי במשחק הזה כל הקישור קרס) ועוד ועוד ועוד. או את קנבארו ואיך הוא נראה בחלק מהזמן בספרד, כנ"ל תוראם שהיה קצת מבוגר. אפילו וולטר סמואל שהגיע כ"החומה" מרומא ובסוף קיבל בוז מחריש אזניים.

 

@סיונרה, כריסטיאנו רונאלדו היה היוצא הדופן כשקיבל חוזה לשלוש שנים בגיל 31. אני חושב שצריך לומר לזכותו של פרס שראמוס סבל מאינסוף פציעותב שנה האחרונה וזה פשע בעיניי שהעדיף את הנבחרת. אני יכול לחיות עם ההצעה של חוזה לעונה אחת בלבד (וראמוס, שתמיד פתח את החוזה שוב ושוב ואיים לעשות 'ויברח' ליונייטד ב-2019 וגם רצה להשתחרר לסין בחינם - עשה שריר), אבל "הדד ליין" המטומטם הזה או שעד שראמוס הסכים כבר אז בסוף לא - זה מחדל, זה עצוב, זה טראגי.
אני לא אמרתי מה הולך לקרות אלא אמרתי מהי השאיפה שלי. מנדי לא תורם התקפית מספיק כמגן, וצריך לחשוב על כל פעולה שתוכל לשפר במעט את הפן ההתקפי שלנו. אני לא חושב שאלאבה בלם מדהים, זה היה מהלך מאולץ של באיירן שהיה טוב כסותם חורים. הוא גם חלק מהגנה שספגה המון, כל הזמן, לא רק בעונה החולפת אלא גם בעונת הטרבל. ריאל לא תוכל לפתוח משחק ב-2:0 ובאהלן-אהלן לחזור ל-2:3, אנחנו לא באיירן. אני מקווה שהמועדון כעת יתאבד על ואראן, החדשות הרעות הן שאומרים שואייחו חוזר, אוי ואבוי אם נסיים את הקיץ בלי הבלמים הבכירים שלנו.

 

1. אותה המדיניות הייתה גם עם פפה בזמנו שסירב לעונה אחת נוספת אחרי שנה מרובת פציעות. ואייחו שהגיע כמחליף הוא בלרינה אבל אז לא ניזוקנו. כמובן שאני נגד המדיניות הזו כאופן גורף כאילו אלה לוחות הברית וראמוס שחקן של פעם ב-50 שנה.
2. על הנייר ואראן אמור לצאת "נשכר" ממה שקרה - הוא יכול להפוך לבלם הבכיר בסגל, שכרו ישודרג משמעותית, הוא הופך לקפטן שלישי אחרי מרסלו ובנזמה. גם לפי מה שקראתי ההחלטה שלו לא קשורה לראמוס. כעת אני משוכנע שבריאל יותר לחוצים ממה שיהיה איתו ומכירתו נניח-נניח ב-60 מיליון זה בקושי מספיק לרגל אחת של אמבפה.
3. אני די אדיש לגבי אלאבה, שחקן טוב אבל לא עפתי על הרכש הזה והוא לא טוב ממה שיש לנו בפער ניכר. אם ישחק כמגן אז צד שמאל יהיה דומיננטי יותר התקפית. אבל היינו פזיזים. זה לא שאנחנו גאונים כמו באיירן והחתמנו את לבנדובסקי בחינם. אגב מבחינת ציר הזמן אז כנראה שהוא היה סגור בינואר כבר והדד ליין לראמוס היה עד מרץ.