תקשורת או תשקורת?

זה בעולם:
Countries ranked by Intentional homicides (per 100,000 people)

בשנים האחרונות אצל הערבים בישראל יש סביב ה100 רציחות בשנה, כלומר קרוב ל-6 מקרים לכל מאה אלף תושב.

 

מה הסיבה לכך?

 

אז זהו, העניין הוא שאין סיבה אחת, יש מלא סיבות, חלקן קשורות בערבים עצמם וחלקן לא קשורות בהם. לתחום את הבעיה רק בתרבות הערבית או רק בחוסר תפקודה של המשטרה, לא מאפשר להבין ולפתור את הבעייה כמו שצריך.

 

אני מרשה לעצמי באופן חריג להביא כאן טור מלא של מירב ארלוזורוב מדה מרקר, בגלל חשיבות הנושא.

https://www.themarker.com/news/.premium.HIGHLIGHT-1.9946170?lts=1624959737167

שעות ספורות לאחר הרצח המשולש של בני משפחת ג'רושי, ובהם בת ה–16 שנרצחה ובת ה–8 שנפצעה קשה, פרשן יהודי זחוח ישב באולפן הטלוויזיה והטיף מוסר לחברה הערבית "שלא לוקחת אחריות אזרחית" על הפשיעה בתוכה.

גם העובדה שמשפחת ג'רושי נמלטה מביתה ברמלה לפני חודש, נטשה את ביתה ואת עבודתה ונדדה לגליל בניסיון להימלט מנקמת דם, כנראה לא שינתה את דעת הפרשן לגבי האשמת הקורבנות הערבים במותם. כך גם לא העובדה שכמעט כל מי שמעז להתלונן למשטרה על מעשי פשיעה בחברה הערבית מוצא עצמו מאוים, בידי אותם גורמים שעליהם הוא התלונן, כשהמשטרה קצרה ידה מלהגן עליו.

לו היה אותו פרשן טורח לפתוח את דו"ח צוות המנכ"לים להתמודדות עם הפשיעה והאלימות בחברה הערבית, מיולי 2020, הוא היה מגלה עד כמה הסיסמה "קחו אחריות אזרחית" נבובה. למעשה, גם הדיון הנפוץ באולפנים על "מתי יאספו את הנשק הלא־חוקי בחברה הערבית" חלול באותה מידה. דו"ח צוות המנכ"לים מונה תשע סיבות לאלימות הקשה שמכה בחברה הערבית — הנשק הלא־חוקי הוא רק אחת מהן, ולא החשובה ביותר.

תשעת הגורמים הם אוזלת ידה של המשטרה, שאינה מצליחה לפענח פשעים וכתוצאה מכך גורמת לאי־שיתוף פעולה של עדים איתה (מה שכמובן מפחית עוד יותר את יכולת הפענוח של פשעים, וחוזר חלילה); ההתעצמות של ארגוני הפשע הערביים, לאחר שריסוק ארגוני הפשע היהודיים בידי המשטרה הותיר אחריו ואקום; הנשק הבלתי־חוקי; היעדר הניידות והשילוב של הצעירים הערבים; עוני, אבטלה ומצוקת הדיור הקשה; כלכלת מזומן שמולידה שוק אפור עברייני בשל היעדר הנגישות של החברה הערבית לשירותי אשראי ובנקאות; חדירת הפשע המאורגן לשלטון המקומי הערבי על רקע הגדלת התקציבים בעקבות החלטת הממשלה 922 (לפיתוח כלכלי באוכלוסיית המיעוטים); פערי חינוך ונשירה; וחוסר המעש של הצעירים הערבים.

אפשר להבחין כי רק שלוש מהסיבות האלה קשורות לארגוני פשע ולאכיפה המשטרתית הכושלת. שש הסיבות האחרות הן קשיים חברתיים וכלכליים, בעיקר של הצעירים הערבים, וכן חולשתו של השלטון המקומי הערבי.

בשל כך, השר לביטחון פנים אינו אמור להיות הכתובת היחידה, ואף לא העיקרית, למיגור הפשיעה בחברה הערבית. בטווח הקצר עיקר הנטל יוטל על המשטרה, כי אי־אפשר להשלים עוד עם רצח משפחות שלמות לאור יום. המשטרה כבר הוכיחה לפני כעשור שהיא יודעת לפצח ארגוני פשיעה. היא ריסקה את מרבית ארגוני הפשיעה היהודיים, וכדאי שתוכיח יכולת דומה לגבי ארגוני הפשע הערביים. אם לא תעשה זאת, גם ארגוני הפשיעה היהודיים יחזרו להרים ראש.

בטווח הארוך, אלה גורמי העומק שמזינים את הפשיעה בחברה הערבית, וחייבים לקבל מענה, ואי־אפשר לצפות מהמשטרה לעשות את העבודה לבדה.

את המכה הזו הם קיבלו עוד לפני הקורונה

נקודת התורפה הקשה ביותר היא מצבם הקשה של הגברים הערבים הצעירים, בגילי 18–24. הצעירים הם מוקד הפשיעה בחברה הערבית: 32% מהמורשעים הערבים הם בני 20–24 — כפול משיעורם של העבריינים הצעירים היהודים (16%). בקרב אוכלוסיית הקטינים, 44% מהמורשעים הם ערבים, אף שחלקם באוכלוסיית הקטינים הוא פחות מ–30%.

חלק עצום מהצעירים הערבים העבריינים הם חסרי מעש — מי שאינם לומדים, עובדים או נמצאים בהכשרה כלשהי. שיעור חסרי המעש בקרב הצעירים הערביים מוערך ב–22%–30%, והם 57% מהמורשעים הערביים בגילי 18–24. זה לא ממש מפתיע, על רקע תחושת התלישות והיעדר האופק של אותם צעירים.

להבדיל מצעיר יהודי, שבגיל 18 מסיים את התיכון כשאופק ברור לפניו — צבא או ישיבה — לצעיר הערבי בן ה–18 לא מחכה מסלול מגובש, וגם מגוון האפשרויות העומד לפניו מייאש בדלותו. חלק גדול מהם נשרו ממערכת החינוך הערבית באופן גלוי או סמוי, וגם אם הם סיימו כיתה י"ב, ככל הנראה כישוריהם דלים, ורבים מהם אינם שולטים בשפה העברית. עם כישורים כאלה אין להם סיכוי להתקבל לאקדמיה, הכשרות מקצועיות ראויות אינן מוצעות להן על ידי המדינה, וגם שוק העבודה מפנה להם עורף בשל רמת העברית שלהם והיעדר כישורים.

בעבר הערבים היו פונים באופן טבעי לתעסוקה בבניין או בתעשייה, אך כיום התעשייה עוברת תהליכי אוטומציה, ואילו ענף הבניין נכבש במהירות על ידי עובדים זרים. כ–25 אלף מועסקים ערבים נפלטו משני הענפים הללו רק בשנתיים האחרונות.

היעדר אופק תעסוקתי הכה בצעירים הערבים עוד לפני הקורונה, ושיעורי התעסוקה שלהם צנחו בשיעור חד בעשור האחרון. בגילי 21–24, למשל, שיעור התעסוקה ירד מכ–69% לכ–61% בלבד בחמש שנים.

בלי השכלה, תעסוקה או מסגרת מסודרת, הפיתוי לפנות לעולם הפשע ולהרוויח כסף "קל" הוא עצום. הצעירים הערבים הם הכר הפורה שעליו צומחים ארגוני הפשיעה הערבים, והם אותם צעירים שגם יצאו לרחובות וביצעו מעשי לינץ' ביהודים באירועים האחרונים. מי שיורה במשפחה שלמה בלי להסס, כנראה גם לא יחשוב פעמיים לפני שהוא תוקף יהודים.

לב הבעיה הוא הכישורים הירודים של הצעירים הערבים, פועל יוצא של מערכת חינוך כושלת. משרד החינוך אמנם התחיל להשקיע בבתי הספר היסודיים הערביים מאז 2015, וכתוצאה מכך הפערים בציוני המיצ"ב בכיתה ה' הצטמצמו מאוד. אלא שהפערים נפתחים שוב במיצ"ב בכיתה ח' — ועד מבחני הפיז"ה בכיתה י' הפערים צומחים לפיגור של שלוש שנות לימוד. הפערים נשארים גדולים מאוד גם בפסיכומטרי.

הסיבה לגידול בפערים, בין כיתה ה' לכיתה י', היא שמשרד החינוך השקיע בחינוך היסודי הערבי, אבל נעצר שם. לפי המכון הישראלי לדמוקרטיה, הפער בתקצוב בין תלמיד יהודי חלש לתלמיד ערבי חלש (65% מהתלמידים הערבים מוגדרים "חלשים") הוא 16% ביסודי, 28% בחטיבות הביניים, ו–44% בתיכונים. אותם תיכונים, שמוציאים בוגרים כושלים שאינם יודעים עברית ואינם מסוגלים להשתלב בשוק העבודה, מתוקצבים כמעט 50% פחות מתיכונים יהודיים. אין פלא שהם נכשלים כך.

השינוי מתחיל בחינוך

במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, ח"כ מנסור עבאס (רע"מ) דרש את יישומו של דו"ח צוות המנכ"לים, ואף קיבל לשם כך שריון של 2.5 מיליארד שקל. טוב שכך, אבל הנתונים מלמדים שהיישום רחוק מלהתרחש. גם אם המשטרה תצטיין ותילחם עד חורמה בארגוני הפשע הערביים — כדי שהפשיעה והאלימות ימוגרו בחברה הערבית — שרי הפנים, הכלכלה, החינוך והשיכון יצטרכו להתגייס.

התנאי לשיפור מצבה של החברה הערבית עובר במהפך במערכת החינוך הערבית; בחיזוק השלטון המקומי הערבי כך שלא יהיה חשוף לשחיתות ויידע לאכוף את מרותו על הערים הערביות; בהכשרות מקצועיות לצעירים הערבים; ואולי גם בשנת שילוב — תחליף לשנת השירות בחברה היהודית — שתאפשר להם להשלים את הפערים בעברית; בהכנה לפסיכומטרי; ובפתרון מצוקת הדיור הקשה בישובים הערביים.

כל אלה מורכבים הרבה יותר מאיסוף נשק בלתי־חוקי, אבל בלעדיהם המערב הפרוע ימשיך לשרור בחברה הערבית — וגם ימשיך לזלוג ממנה אל תוך החברה היהודית.

 

האמת שעומר בר לב אמר משהו דומה לפני כמה ימים. לא מוצא את הציטוט המדוייק אבל הוא אמר שפיתרון לאלימות בחברה הערבית תלוי בשיתוף פעולה עם משרדים אחרים ואני חושב שהוא הזכיר את משרד החינוך גם.

 

אם זה היה הערבים עצמם, אז היו אמורים נתונים דומים במדינות אחרות לידינו.
אולי זה גם נובע מעצם קיום הסטטיסטיקה. בישראל קל יותר לכמת פשיעה, לעומת מדינות ערביות השכנות.

 

רחוק בדעות שלי מכסיף כמזרח ממערב אבל ברקוביץ', כרגיל, יוצא כאן כל כך מטומטם. הוא אשכרה אומר שצריך לגרש מהארץ אנשים שאתה לא מסכים עם הדעות שלהם ולא מבין כמה זה פשיסטי. גם הקטע של "אל תדבר איתנו על סוציאליזם, זה גבוה מדי, דבר אל העם" רק לחשוב שהתכנית הזאת משודרת במקביל לקובי מידן ולהבין כמה זה סוריאליסטי(ומתנצל אם יש כאן מישהו מהעם שלא הבין מה זה סוריאליסטי)

תעוף מהארץ: צפו בעימות הקשה בין אופירה אסייג ואייל ברקוביץ לחכ עופר כסיף - חדשות רוטר

 

מעניין. למה יש לי תחושה שהוא יחבור לבנט