עוד אמרו שבנזמה בגלל היריבות עם ז'ירו עלול 'לפרק' את חדר ההלבשה הצרפתי (למרות שברור שאמבפה לא אוהב את החלוץ של צ'לסי ומסתכל בהערצה על קארים), בסוף זה 'אויב אחר מבפנים'. דשאן צריך לגדל ביצים ולהשעות את ראביו מהנבחרת וזה לא כזה קשה, לא מדובר בשחקן שתורם מקצועית כמו פוגבה. מעולם לא אהבתי את ראביו בגלל הסיפור עם פ.ס.ז' ולא מצאתי בו שום דבר יוצא דופן. אני עדיין חושב שזה לא בווליום של מה שקרה מול דומנק שהיה מאמן סמרטוט ריצפה שרכב עלה גב של זידאן לגמר ב-2006 וכעבור ארבע שנים השחקנים לא רצו לעלות לאימון. אגב, סערה "בקטנה" - קומאן סירב להתחלף נגד שווייץ על אף שנפצע - כי רצה לשנות את תדמיתו כשחקן פציע בעיני האוהדים, דשאן זעם, החלוץ נשאר על כר הדשא ולבסוף הוחלף בדקה ה-111 כי לא יכל להמשיך (בדקה ה-94 אגב בעט למשקוף).
יואכים לב נפרד רשמית מנבחרת גרמניה אחרי 15 שנה. הוא סיפר שהיה חסר לנבחרת משהו, לא רק במשחק נגד אנגליה ושגם האימונים לא היו טובים. הוא אומר כי התאכזב קשות ממסוט אוזיל, שזו הייתה משרה מאתגרת עם מחשבה אינסופית, שקשה להישאר בטופ שנים ארוכות והוא מסופק מכך שהכדורגל היצירתי הלהיב את האוהדים כל הזמן. אחרי אתמול "האכזבה עצומה" והוא גם דחה את האפשרות שייאמן את הולנד. כמו כן הוא בחר את ההפסד הטראגי ביותר - נגד צרפת בחצי גמר יורו 2016 ("אם היינו מנצחים אני משוכנע שהיינו גם זוכים. עשינו טורניר מצוין ושיחקנו טוב במחצית הראשונה") והתעקש שזה לבטח לא ההפסד לאיטליה בחצי גמר היורו ארבע שנים קודם לכן ("זה מה שהיינו צריכים כדי שההצלחה הגדולה תגיע" - הזכייה במונדיאל 2014). ב-197 משחקים רשם לב 124 ניצחונות, 40 תוצאות תיקו ו-33 הפסדים בנושא אחר, תומאס מולר קונן עדיין על ההחמצה שלו וכתב באינסטגרם על רקע תמונה שלו תופס את הראש: "הנה הוא, הרגע הזה, שאתה זוכר בסוף, שלא נותן לך לישון בלילה. בשביל זה אתה עובד, חי ומתאמן ככודרגלן, הרגע הזה שיהיה בידיים שלך ויכניס אומה שלמה לאקסטזה. כואב לי שלא ניצלתי את ההזדמנות הזו. כואב לי על כל חבריי לנבחרת והאוהדים והמאמנים. תודה לכולכם על התמיכה". כוכב באיירן מינכן שמצטיין במונדיאלים עדיין לא כבש באף לא אחד מטורנירי היורו בהם שותף.
כצפוי: בגיל 31 ואחרי 106 משחקים ("קיוויתי והתפללתי שאלה יהיו 109") - מדורג שביעי בכל הזמנים יחד עם תומאס מולר, זכייה במונדיאל, פארטידזו נגד ברזיל ויותר מעשור מופלא - טוני קרוס פרש רשמית מנבחרת גרמניה כדי להתרכז בריאל מדריד. טוני שלרוב לא מרבה במילים, למי שעוקב אחריו - כתבת מכתב פרידה ברשתות החברתיות על רקע חמש תמונות. "רשמתי 106 משחקים במדי גרמניה, לא תהיה הופעה נוספת. הייתי מאוד רוצה, ונתתי הכל, שוב, כדי שיהיו אלה 109 משחקים (כלומר להגיע לגמר), שאסיים עם תואר גדול כמו היורו. אבל קיבלתי את ההחלטה עוד לפניכן. היה לי ברור מזה זמן רב שלא אהיה זמין למונדיאל 2022 בקטאר. בעיקר בגלל שאני רוצה להתרכז באופן מלא במטרות שלי בריאל מדריד בשנים הקרובות ומעכשיו אני מרשה לעצמי לקחת הפסקה במכוון מה שלא היה קיים כשהייתי שחקן נבחרת, כבר 11 שנה. ויותר מכך, להיות בעל ואבא עבור אשתי ושלושת ילדיי יותר משהייתי. זה היה כבוד גדול עבורי להיות מסוגל ללבוש את חולצת הנבחרת כל כך הרבה זמן, עשיתי זאת בגאווה ובתשוקה. תודה לכל האוהדים והתומכים שנשאו אותי ותמכו בי במחיאות כפיים ובתרועות. ותודה גם לכל המבקרים על המוטיבציה הנוספת שיצרו אצלי. לסיום אני רוצה גם להגיד תודה רבה ליוגי לב. הוא הפך אותי לשחקן נבחרת ולאלוף עולם. הוא סמך עלי. כתבנו סיפור הצלחה ארוך. זה היה כבוד עבורי, עשיתי את זה טוב. וכעת - הרבה בהצלחה להאנזי פליק. שלכם, טוני".
האם מעמדו של דידייה דשאן בסכנה? נשיא ההתאחדות הבהיר כי לא בטוח שימשיך. "השבוע אני נדבר. תמיד נתתי תקופה של עשרה ימים הפסקה, כי כולם חייבים לחשוב מה היה טוב ומה לא. אנחנו נבר ארוכות. הוא חבר, מישהו שמעולם לא אכזב אותי מאז לקחתי אותו. הוא נאמן לנבחרת, מאורגן, והיורו הזה הא הכישלון הראשון". מאז מונה למאמן הנבחרת ב-2012 והפך לאיש שעמד על הקווים הכי הרבה משחקים, דשאן הגיע לגמר היורו ב-2016 וזכה במונדיאל 2018. אז מה עלול להביא לשינוי? "לא אמרתי שהוא ימשיך, אנחנו נדבר. עלינו לוודא שיש לנו את אותן המטרות והשאיפות בין הפדרציה למאמן. אנחנו הולכים לבדוק מה השתבש ומה עלינו לעשות טוב יותר. אמנם אני שומע ניתוחים מוצדקים של מה שקרה שכן הנבחרת לא שיחקה ברמה הנדרשת בעשר הדקות האחרונות ועלינו להסביר מה קרה, אך אסור להטיל ספק". עוד אמר: "אני מתחרט שהשתמשתי במילה 'כעס' לאחר ההדחה, זו הייתה אכזבה. דמיינתי, על אחת כמה וכמה כשהולכנו 1:3 - שהמשחק כמעט הסתיים". היו"ר תירץ: "עלינו לזכור שהיה לנו בית קשה מאוד, שלושת המשחקים הראשונים היו ברמה גבוהה והיה שרב. שלטנו במשחקים ולמרות הכל סיימנו ראשונים בבית המסובך ביותר". לה גרט הדגיש: "אסור לזרוק את כל מה שנעשה, להיפך, יש לנו צעירים מוכשרים עם הרבה איכויות וכך גם למאמן שלנו". הנשיא התייחס גם לקארים בנזמה ששב לנבחרת הטורניר הזה. "קארים התקבל היטב על ידי כל הצוות והשחקנים. הוא גילה בנאומיו הרבה אלגנטיות, צניעות ותשוקה. מעולם לא היו איתו בעיות". שחקן העבר ביצ'נטה ליזארזו דווקא חשב אחר: "הגעתו גרמה לכך שאוליבייה ז'ירו יהפוך לשחקן ספסל ואולי גם אנטואן גריזמן הפך להיות שחקן פחות חשוב וזה יצר תסכול. הנבחרת הגיעה עייפה מאוד ליורו ולפי מה שהם אמרו לנו - האימונים היו די קשים". ************* מצד אחד זה באמת כישלון ראשון, ומצד שני ההתדרדרות מהירה מאוד, ראו ערך ספרד של ויסנטה דל בוסקה. כשיש מאמן אדיר כמו זידאן שהוא פנוי, לא הייתי מחכה יותר מדי.
תשמע בגדול זה כישלון גדול ראשון של כל אחד מהם בנבחרת והיד פחות קלה על ההדק מאשר בקבוצות הבכירות למשל. גם דל בוסקה לא פוטר מספרד אחרי שההנבחרת התבזתה והודחה כבר בשלב הבתים ב-2014. פורטוגל הודחה במשחק לא רע נגד בלגיה, כמובן ששלב הבתים שלה לא היה מספיק טוב והכישלון הגדול יותר לדעתי הוא של צרפת - הפז"ם של השחקנים והשיטה, איכות הסגל, החרא מחדר ההלבשה שלאט לאט מתגלה והמאמן לא הציב גבולות. הנה, גם רוברטו מרטינס ממשיך בבלגיה כפי שהודיע היום יו"ר ההתאחדות. אצל צרפת דשאן על הקווים המון-המון זמן וזה עלול להיות יותר מדי מה גם שזידאן פנוי והוא מאמן ענק אז שם כן צריך להתבצע שינוי.
הלו, יוגי הספיק להסריח בשני טורנירים לפני שעזב ומרטינז שלא זכה בכלום ב3 טורנירים עם דור זהב עדיין בתפקיד. אז סה"כ הכל יחסי...
המאמן הקודם של בלגיה שהודח ברבע הגמר קיבל בעיטה בתחת אבל זה קרה נגד וויילס ולא נגד איטליה. אני לא בא לסנגר על רוברטו מרטינס אבל להפסיד לצרפת במונדיאל 2018 במצב נייח בחצי הגמר זו ממש לא טרגדיה, מה לעשות. לפי מה שקראתי אגב מדובר גם בעניין כלכלי מסוים וגם בתמיכה עדינה של השחקנים. אם ז'וזה מוריניו לא היה חותם ברומא אני מניח שהוא היה מועמד לנבחרת פורטוגל למרות שנדמה לי שבעבר לעג למשרה הזו. אגב, אם צרפת 1998-2002 או ספרד 2006-2010 לא הייתה זוכה בכלום זה היה לדיראון עולם. במקרה של בלגיה? קצת פחות.
הייתי בהלם גם כשיוגי המשיך אחרי מונדיאל 18. כנראה שבצרפת ופורטוגל אוהבים להיכשל ורוצים תסריט דומה בקטאר. מרטינז במבחן התוצאה לא נכשל (לא אימן ביורו 2016, הכישלון הזה היה רשום על שמו של מחבל אחר, מארק וילמוטס) ואנחנו כבר יודעים שמחליטים על עתיד של מאמן לא בגלל איך שהנבחרת שלו נראית על המגרש אלא לפעמים לפי פנדל גבולי שנשרק לטובתו/לרעתו.
הביקורת הראשית על סנטוס זה שהוא הגנתי מדי ולא מנצל מספיק את כמות הכשרונות שלו. לא נראה לי שמוריניו זה הפתרון לזה מי עוד נשאר? וילאש בואש? לא השם הכי מעורר השראה שיש(מצד שני זה גם מה שאמרנו על מנצ'יני כשקיבל את איטליה)
פנוי כרגע מחבל פורטוגלי אחר בשם פונסקה. הייתי שמח לראות את ז'ארדים אבל הוא תקוע בכסף של ערב הסעודית ובכל מקרה לצערי אני לא רואה סרט שסנטוס יעזוב שלא מיוזמתו. הוא זוכה לחסד נעורים על היורו הקודם ועל הזכייה בליגת האומות, והבוס האמיתי רונאלדו אוהב אותו.
