לא יודע אם לא קרוב כי אני דיי בטוח שהוא נכנס לדרג השני של השחקנים, ואני כן מסכים שהוא אנדרייטד. יחד עם זאת השחקנים שציינת היו למשך עשור+ המנהיגים הכי גדולים של הקבוצות שלהם והכי טובים בעולם בעמדה שלהם בשיא. סטרלינג הוא השחקן המשלים האולטימטיבי אבל אין לו את זה ברזומה... וגם לא זכייה בצ'מפיונס
הוא באמצע הקריירה וכבר עכשיו קרוב מאוד לחלקם. בוא נראה עוד 4-5 שנים. אצלו זה טורניר נבחרות גדול שני שהוא מופיע כאחד המנהיגים המוצלחים בנבחרת. מכל הקולקציה הקודמת אני חושב שרק אשלי קול מקבל אצלי ציון טוב בטורנירי הנבחרות. נכון, רובם היום מוצלחים מאוד ברמה הקבוצתית במשך עשור +- אבל בגלל זה לא בוחנים את זה בשלב שהוא עדיין משכתב את ההיסטוריה של עצמו ברמות הגבוהות, שוואיה. אגב, סקאוזר, שים לב שבאופן טבעי כמעט לכולנו נוח להניח שסטרלינג הוא ה"שחקן המשלים האולטימטיבי", ה"אקס פקטור" בין הכוכבים. כשבפועל ברוב הזמן שלו בסיטי זה כוכב לכל דבר, עם הכשירות המדהימה שלו הוא הרבה פעמים היה חודשים אחד מ-2-3 השחקנים הכי חשובים שלהם בהרכב. למשל לאמפרד וקול בחלק מהזמן נהנו מהובלה של כוכבים אחרים לידם בשיא הקריירה(נניח אסיין, נניח דרוגבה ככה בשלוף), אצליהם אנחנו אף פעם לא ניתן את הכוכבית הזאת שבזמן הנתון ההוא הם אולי היו שחקנים משלימים אולטימטייביים לחגיגה ואת האמת אין צורך בשני המקרים. גדולה של שחקנים זה לדעת להשאר ברמות הגבוהות כל כך הרבה זמן ולדעת לתת תפוקה טובה כדי להיות גם שחקן משמעותי ברוסטר. סטרלינג בן ה26 עושה את זה באופן פחות או יותר קבוע מגיל 19(כמובן שאי אפשר לצפות ממנו להיות כוכב שסוחב את ליברפול עד הסוף בגיל הזה למרות שהוא לא היה רחוק מזה ב2014...). אני שומע גם הרבה פעמים את הטענה שהוא אף פעם לא היה גדול כמו דה בריינה. ועכשיו לדיון דיומא, אולי גם הרבה שחקנים היסטוריים ברשימה המכובדת שלנו עם דם בריטי כחול היו נחשבים הרבה פחות גדולים לו היו משחקים בצילו של דה בריינה בשיא? אולי הגדולה של דה בריינה כשחקן של בערך פעם בדור מצמקת אותו והייתה מצמקת גם הרבה כוכבים אחרים? גם שאלה שנוכל להשיב עליה בעוד כמה שנים. הסיפור בסטרלינג שאנשים פשוט אוהבים מאוד לא להעריך את הגדולה שלו, כאילו הוא צריך להעמיס על הגב גם כמה אליפויות אירופה כדי שנכניס אותו לאיזה רשימה כזאת איפשהו בין ג'ו קול, סטיב מקנמנמננמנמנןנן, דיוויד בקהאם ופרנק לאמפרד, ווין רוני. זה אנדרייטד שרק צריך להוכיח את עצמו בכל יום בקריירה בערך כדי שלא יירדו לו על החיים ויחשבו שזה איזה גיס אנגלי של מוראטה.
פודן בדקות ששיחק לא היה טוב. כל דקה על המגרש של גריליש בטורניר הזו הייתה מצוינת, הספסול שלו זה בקלות אחד הפיגועים הגודלים בהיסטוריה של הטורנירי נבחרות. זו הטרלה ברמה שפפ היה מתפאר בה.
סאקה בעצמו טוב יותר בשמאל. פודן היה משחק ראשון רע, אבל סאקה לא היה כזה טוב(גם במשחק הראשון שלו) כדי להצדיק כל כך הרבה דקות בטורניר. מה סאותגייט ניסה להשיג שם? ניסה שבעיקר נדבר עליו אם זה היה מצליח. ״עשה משהו כנגד הציפיות״. כמו התרגיל הדפוק שלו בלהכניס שני שחקני התקפה עם אגו דקה לפני הסוף לפנדלים. זה או צלש או טרש. גם ההתעקשות על מאונט לא תרמה.
שירים את היד מי שלא היה בטוח ברגע שהוא ראה את החילופים שהם מחטיאים. מאמן שעשה פיגוע לנבחרת שלו, לא ייאמן
מה שעבר לי בראש באותו הרגע שהם היו על הקווים וחיכו להכנס (אגב, עמדו שם כמה דק' עד שנכנסו וזה קצת הוציא להם את הרוח מהמפרשים) זה שהם לגמרי הולכים לגמול לו בהחטאת פנדל על כל הייבוש הזה. היה עדיף שלא להכניס אותם וזהו. ראשפורד בועט פנדלים טוב, גם בדיעבד אני שם אותו בחמישה הראשונים. אבל למה להכניס אותם בדקה ה120? שני שחקנים שיכולים בקלות לשנות את המשחק אם תתן להם מספיק זמן להשפיע, אפילו איזה 15 דק' מסכנות בהארכה הם לא קיבלו. לפחות היו בועטים את הפנדלים שלהם כשהם קצת חמים אם היה מכניס אותם מעט מוקדם יותר. סטרלינג ומאונט יכלו לפנות את המקום שלהם הרבה הרבה לפני. וסאקה מה איתו? לא צריך להרחיב אפילו. החלטות תמוהות מאוד של סאות'גייט. אני חושב שעם קמצוץ של שכל הוא היה צולח את הגמר הזה.