זה די מצחיק שהניסוח שלך דומה לניסוח המקורי של הידיעה, וגורם לזה להיראות כאילו שבנט פנה אליה אישית וביקשה שלא תיסע. הציבור יכול לרצות לדעת. במקרה כזה, רגיש, הציבור יכול גם לא לדעת - ולו זמנית - וזה יהיה בסדר גמור. בפרפרזה על דברי בגין: שהציבור יזדיין בסבלנות.
מצביעים קלאסיים של יאיר לפיד. הם לא יכולים לדחות סיפוקים. אנשים מבחילים. העיקר שיהיה להם על מה לדבר השבוע ברשתות החברתיות
ראיתי עכשיו שהמגלומן מרעננה צייץ שלשום ''אנשים שונים, ממשלה אחת'' שונים? במה הפריבילג הזה שונה מיאיר לפיד, בני גנץ או ממרב מיכאלי? נוכל עם כיפה
הבעיה שלי בסיפור של מיכאלי זה לא הפרסום השגוי (שפספסתי כי שבת) ולא הפונדקאות (שאני לא מתנגד מובהק לה), אלא הביטחון העצמי שלה. מדובר באישה שמהווה סמל למאבק במוסד המשפחה המסורתי. היא טוענת שמשפחה זה מקום מסוכן, מציגה מודל זוגיות שבו גרים בנפרד, ועד לא מזמן דיברה על אל-הורות בצורה מפרגנת מאוד. והנה מתברר שהיא יכולה לעשות פניית פרסה מתי שבא לה. יש לה את המשאבים, אז היא יכולה לצאת להרפתקאות. לעומתה בטוח לא חסרות בחורות שהקשיבו לה - או לגישה שלה - והשתכנעו, וויתרו על המשפחה המסורתית והגיעו לגיל מבוגר יחסית בלי לחפש זוגיות וילדים כי הם חשבו כמוה, אבל להן לא יהיו את המשאבים והכוחות לעשות את פניית הפרסה שלה. בקיצור, קל להיות הרפתקן אידאולוגי כשיש לך את המשאבים לעשות רוורס. זה מאוד מזכיר לי התנהלות רבנית ׳אידאולוגית׳ כזו, של ״תסרב פקודה כי שירת נשים״ או ״תתפטר כי זה מקום לא צנוע״, או ״בתיכון תשקיע רק בלימוד תורה ובגרויות אפשר להשלים אחר כך בלי בעיה״. אם אחר כך הרב יבין מה ההשלכה במציאות הוא יחשוב שוב, אבל את המחיר שילם זה שהקשיב לו, לא הוא עצמו. אז נכון שמיכאלי היא לא רב, אבל היא כן היתה דמות בולטת בקריאה הזו.
מי ייתכן ויום אחד אנשים יביטו באחרים ומה שיעלה להם בראש לא יהיה "אשכנזי" או "מזרחי", כי זה יהיה אפיון שולי ומטה, בטח בהשוואה לדברים אחרים. מצד שני, במצב כזה יהיו אנשים שייאבדו את מה שנותן להם סיבה לחיות.
למי שסקרן לתשובה: הממשלה ה36 - ממשלת בנט לפיד (שרים בלבד, כולל חילופים): אשכנזים - בנט, לפיד, ליברמן, גנץ, בר-לב, אלקין, הורוביץ, זנדברג, פרקש-הכהן, פורר, ברביבאי, שטרן, כהנא, מיכאלי, רזבוזוב, שי, הנדל, טרופר. מזרחים - עמאר, אלהרר, שאשא-ביטון, סער, מאיר כהן, תמנו-שטה, שקד, מירב כהן, פריג׳, אבידר. סך הכל: 18 אשכנזים, 10 מזרחים. יו״ר הכנסת מזרחי. 38% מזרחים. הממשלה ה35 - ממשלת ביבי גנץ (כנ״ל): אשכנזים - ביבי, גנץ, י.כץ, שטיניץ, ליצמן, אדלשטיין, אלקין, גלנט, הנגבי, שוסטר, שי, טרופר, ניסנקורן, פרקש-הכהן, שמולי, אקוניס, זמיר, ינקלביץ׳, הנדל, גינזבורג. מזרחים - יצחק כהן, ביטון, אוחנה, אמסלם, גמליאל, אשכנזי, לוי-אבקסיס, ע.פרץ, ר.פרץ, אלי כהן, תמנו-שטה, דרעי, מירב כהן, אביטן, רגב. סך הכל: 20 אשכנזים, 15 מזרחים. יו״ר הכנסת אשכנזי. 41% מזרחים. הממשלה ה34 - ממשלת ביבי כחלון (כנ״ל): אשכנזים - ביבי, לנדבר, הנגבי, בגין, ארדן, ליברמן, בוגי, אריאל, שטיניץ, בנט, סילבן שלום, י.כץ, גלנט, ח.כץ, אקוניס, דנון, ליצמן, לוין, אלקין, סמוטריץ׳. מזרחים - כחלון, דרעי, שקד, אזולאי, גמליאל, א.כהן, קרא, רגב, גבאי, וקנין, שאשא-ביטון, אוחנה, ר.פרץ, אמסלם, חוטובלי. סך הכל: 20 אשכנזים, 15 מזרחים. יו״ר הכנסת אשכנזי. 41% מזרחים. אגב, זה פחות נוח להצגה אבל אין ספק שיש עדיפות ברורה לאשכנזים בתפקידים הבכירים. בקיצור, כרגיל - האם יש הטיה פרו-אשכנזית? כן. האם במחנה הליכוד זה לא קיים? לא.
בוא תשווה אבל בין כמה כוח היה למזרחים בשתי הממשלות. בממשלה הנוכחית אין אף מזרחי כיו"ר מפלגה או במשרד בכיר. בממשלה הקודמת היו דרעי (פנים), אשכנזי (חוץ), רגב (תחבורה), בממשלה לפני כחלון (אוצר).