לא עקבתי יותר מדי אחרי נבאס בפסז' אבל בריאל בליגה הוא לא היה מספיק טוב בשנתיים האחרונות שלו. שוער בממדיו נדרש להראות אקסטרה מאמץ ולעבוד הרבה יותר קשה מקורטואה הג'ירף. בצ'מפיונס הוא ידע רוב הזמן לשנות למוד הפנתר, אבל כשזה לא קורה הוא סופג יותר מדי.
אי אפשר להסתפק בהשוואה של היכולת של קיילור בריאל לבין זו של קורטואה, שאיך שיחק בדיוק בעונה הראשונה אצלנו או עד המשחק נגד ברוז'? גועל נפש. האוהדים צעקו לו אחרי אייאקס: "בעטו לך ארבע פעמים לשער וספגת חמישייה". אל תשכחו שריאל בתקופת קיילור הייתה ריאל של כריסטיאנו שחושבת התקפה וכולם רצים למעלה. ריאל של קורטואה, בטח בעונת האליפות, הייתה במוד הגנתי הרבה יותר, עם ארבעה קשרים גם נגד כל האוססונות וזה משפיע. הוא היה גדול אבל פחות היינו חשופים - ככה זה גם עם מנדי במקום מרסלו, התוספת של ואלוורדה וקרבחאל כשיר לאורך זמן. לוקח את קיילור במשחק גדול בלי למצמץ. אצלנו? עונת בכורה מהסרטים, עונת הדאבל טובה ועונה שלישית בינונית. כמה שהוא 'פגע בנו' נגד יובנטוס בברנבאו או נגד באיירן במשחק הראשון - הוא ידע להחזיר עם סדרת הצלות. אנדרייטד כי הוא לא ספרדי, לפחות ככה זה היה בריאל. Pura Vida.
יש את האנדרייטדס הקבועים שעולים לי מהר לראש כמו נסטה, קראבליו, מקאללה, קרוס, טוטי ואחרים. אבל כולם עדיין אגדות כדורגל מובהקות מיינסטרימיות לדעתי, אולי למעט קראבליו. אלך על שחקנים מהשנים האחרונות שתמיד גם הייתה לי חיבה אליהם. 1. לירוי סאנה. לפחות זה של לפני הפציעה (לא עקבתי אחרי מה שקורה איתו בבאיירן). שילוב נדיר בין כוח פריצה, קלילות, שליטה בכדור וקבלת החלטות טובה. כדורגלן פשוט מרהיב שמשום מה לא קיבל מספיק קרדיט או הערכה. לא בסיטי (לא חושב שהיה פחות טוב מכל אחד אחר) ולא בנבחרת גרמניה (מצד שני, יוגי). סיכוי טוב מאוד שסיטי איתו בשנים 17-19 הייתה ההתקפה הטובה ביותר שראיתי אי פעם באנגליה. 2. דושאן טאדיץ'. אני כמעט מתפתה להגיד שהקריירה שלו מפוספסת, אבל אני מאוד אוהב את המעבר שלו לאייאקס, שם הוא מקבל הכרה ליכולות שלו כשחקן מוביל. אין לי מושג איך שחקן כזה הגיע דווקא לסוטון יחד עם ואן דייק ומאנה, אבל שיט הפנס אני מניח. וטוב שכך. 3. קספר שמייכל. בהתחלה אתה אומר, נו. עוד בן של. אבל מאז האליפות עם לסטר הוא משתפר בכל עונה, וכבר כמה שנים טובות שהוא אחד השוערים הטובים בעולם. לא רואה שום חיסרון במשחק שלו. אתלטי, אמיץ, ידיים טובות, בטוח בעצמו, משחק רגל מצוין. 4. אנדראה ברצאלי. היה הכי שקט משלישיית ה-BBC שעזרה ליובנטוס לשלוט בכדורגל האיטלקי. שאתה שקט לא שומעים עליך הרבה, אז זה מתבטא בצורה טובה שאתה במגרש. פחות לטובתך שאתה מחוץ למגרש בכל הנוגע להערכה במיינסטרים. אוברול, אני זוכר אותו כאי של יציבות וכאחת ההחתמות המפתיעות לטובה אי פעם בהיסטוריה של יובנטוס. והכי חשוב: אגדת FM שהייתה באמת. עוד בימים בפאלרמו. 5. אדינסון קבאני. אחד החלוצים הטובים של העשור הקודם וקצת יותר מזה, ובמקרה שלו אני חושב שהאשמה היא בעיקר עליו שעשה כמעט את כל השנים הטובות בקריירה שלו דווקא בליגה הצרפתית (דבר שנכון גם לגבי שחקנים נהדרים נוספים כמו תיאגו סילבה, מארקיניוס ו-וראטי). בכל עשור מופיעים חלוצים שיודעים לעשות תנועה מושלמת בלי הכדור ולחורר רשתות, אבל קבאני הוסיף לשם ים של תשוקה אורוגוואית, שהוא תמיד מוכן לתת את התחת בצורה הכי לא סופרסטארית ובקטע הכי טוב שיש. אפילו בשלהי הקריירה באנגליה הוא עושה דברים יפים מאוד. אם יש לך איזה thing על קשרים אחוריים (?) מאנגליה, אני מציע לך לשים עין על נדידי (לסטר) וביסומה (ברייטון). נדידי יותר גרסה מגודלת פיזית של מאקללה/קאנטה. ביסומה יותר גרסה אלגנטית של אסיין.
אין לי thing על קשרים אחוריים מאנגליה (הכי אהבתי את הגרסה של יאיא טורה מברצלונה) אלא על כאלה שיודעים מה לעשות עם הכדור, מהווים איום מרחוק ובגדול העלו את הרף לעמדה הזאת משחקנים שסתם רצים הרבה, מתקלים טוב ומוסרים את הכדור לשחקן הטכני הכי קרוב אליהם לשחקנים עם טכניקה שיודעים גם ליצור התקפות מעבר ולרוץ עם הכדור אם צריך. *סאנה של סיטי היה אנדרייטד. סאנה של באיירן הוא אחד האוברייטדס הגדולים שיש. שחקן מרהיב אבל מאוד טיפש במשחק שלו ועכשיו כשאני רואה אותו לעיתים יותר קרובות אני מבין למה פפ לא הסתדר איתו.
fair enough. לא בדקתי את זה, אבל מעניין אם סוג השחקנים הללו בכלל אומנו באקדמיות כשחקנים קדמיים יותר במגרש (קישור התקפי, חלוץ). אני מציין את זה כי בבירור שמאז תחילת העשור הקודם יש שיפור אגרסיבי של משחק לחץ ומה המשמעות של זה כפליימייקר מרכזי, וכתוצאה מכך כמה היכולת של שחקנים לשחרר לחץ מאחור עם שליטה בכדור (וראטי), מסירה בנגיעה (קרוס) או גם וגם (מודריץ') הפכה מפריביליגיה להכרחית. אני בדעה כבר שמזמן סט סקילז התקפיים יחד עם מוביליות שמאפשרת כיסוי שטחים (בארלה) קודמים לכל דבר אחר בכדורגל והם אלה שבאמת עושים את ההבדל, ו"role duties" / הבנה טקטית* משניים. למשל, "מגן" כמו חאכימי הוא game changer אדיר במגרש בעיניי. החורים שהוא משאיר מאחוריו כל-כך לא פקטור עבורי ביחס לטרור שהוא עושה בצד השני. לעומת זאת, לא אכפת לי שדונארומה תופס כדורים כאילו זה בלון אם הוא לא מסוגל לשחרר בעיטה מדויקת לכל אזור במגרש או ללחוץ כמו בלם נוסף. מהבחינה הזו אולי הסטנדרטים שלי אכזריים מדי, אבל ברגע שאין לך את האקסטרה - שהפך לבייסיק - אתה במקרה הטוב נשאר במקום ובמקרה הרע נשאר מאחור. זה נכון הן מבחינת השחקן והן מבחינת הקבוצה שבה הוא משחק**. אגב, אני חושב שבכדורסל זה אפילו בולט עוד יותר. ההגדרה היבשה של תפקיד הרבה פחות משמעותית מהיכולות האישיות של השחקן. * - משהו שאפשר לשפר לאורך כל הקריירה. ** - פחות רלבנטי לשחקנים שמשחקים תחת מאמנים משעממים/הגנתיים/אחר.
כתבו פה משהו על לירוי סאנה. אנדרייטד? דווקא אני חושב שהוא קיבל התייחסות מכמעט כל קבוצה שרדפה אחריו. מה שכן, אחרי אתמול אני די בטוח שטאדיץ' הוא מהאנדרייטים הגדולים שכנראה גם לא נזכור. שחקנים כמו דה יונג, דה ליכט, זייש נגנבו בזמן שהוא נותן שם תצוגות נהדרות, בעיקר אחת התצוגות הנצחיות שלו מול ריאל מדריד. הבעיה היחידה שלו היא האיטיות שלו שלא מחזיקה מים בקבוצות הגדולות. אנדרייטד נוסף מבחינתי, וזה מאוד סובייקטיבי, זה מאטווידי. כשצרפת שיחקה עם קאנטה ומאטווידי זה היה אופרה שהזכירה את וייארה ומקאללה. רק שכל השלושה טופ אירופה ומאטווידי יזכר כ mehhh.
מרקוס סנה. לא יודע אם אנדרייטד זו ההגדרה המדויקת או יותר פיספוס. היה מהטובים בעולם בתפקידו במשך שנים ולא שיחק באף קבוצה גדולה.
כולם באנגליה ידעו מה סאנה שווה (חוץ מפפ, כנראה). איכשהו זה פשוט נורמה בכדורגל שכשבאיירן רוצה שחקן גרמני כולן זזות. שם שעולה לי- ברבאטוב. עם דרכון אחר או שם שנגמר ב-״ניו״ היה כנראה מוזכר יותר. כמה גמלוני ככה גאון.
אמדאו קרבוני, מגן שמאלי של רומא וולנסיה. היה שותף מלא הן להצלחות עם קופר והן של רפא ועוד נשאר אחריו. שיחק קבוע עד גיל 41. כושר נפלא, יציבות.
עוד אנדרייטד גדול זה סמי חדירה. סגנון משחק לא יפה לעין, רוב האוהדים של יובה לא אהבו אותו, אבל השחקן הזה הוא נכס לכל קבוצה, לפחות אצל המאמנים שהוא שיחק תחתם הוא קיבל קרדיט ולא בכדי.
אני לא חושב שהוא היה אנדרייטד, אני באמת חושב שהוא לא היה מספיק טוב. היה בדור בו הרבה גרמנים בלטו בתור היותם לא גרמנים, אז נתנו לו במה כטריפוליטאי שהתאזרח. בריאל רוב הזמן היה פצוע, כמה כבר יצא לך להתרשם ממנו ביובנטוס? הוא לא אנדרייט בדיוק כמו שמסוט אוזיל לא אנדרייטד. הבנתי כמה הוא לא תורם לא לגרמניה ולא לריאל כשטוני קרוס הגיח לעולם. אם כבר -- ראפיניה. לא, לא זה מברצלונה וספרד/ברזיל. המגן של שאלקה.
מה זה כמה יצא לך להתרשם ממנו? היה אצלנו 6 שנים, אם אני מנכה את הפציעות זה יוצא 3. אול אראונד פלייר אמיתי, תורם בהגנה, תורם לשטף המשחק ויודע להסתנן לרחבה ולאיים על השער. הרוב לא רואים את התרומה שלו כי הוא לא דריבליסט או נותן מסירות שחותכות 3 שחקנים אז הוא אוטומטית ״נגר״. לא יודע כמה הוא תרם לריאל אבל מגוחך להגיד שלא תרם לגרמניה, היה שותף מלא לזכיה ב-2014. חוץ מזה שקרוס לא בא במקומו, הם שיחקו ביחד.