אני לא חושב ששיחק בעמדה שלא החמיאה לו, פשוט נצמדו להחמצות שלו כאילו הן גולת הכותרת שלו. הוא קשר הבוקס טו בוקס הכי טוב שראיתי במכבי, שלט הגנתית בקישור ותמיד היווה איום בהתקפה. כשהוא היה בזון שלו גם היה קשה מאוד לקחת לו כדור כשהוא יצא קדימה עם הכדור, כוח מתפרץ שאין כאן. דור פרץ מזכיר אותו אבל גם הוא לא היה כזה דומיננטי.
לא ראיתי אצל נוסא שום דבר ממה שאתה מתאר. הוא היה חזק, בכושר, וזהו. הוא והכדור זה שמן ומים ולמעט משחקים בודדים (מאוד) הוא בעיקר הזיק למכבי.
מבחינתי הוא היה השחקן הכי מוכשר בארץ שהיה בשנים של לפני בניון אבל גם הכי עצלן. שמנור חסן רצה והשקיע הוא היה מעל הליגה אבל ב80% מהזמן הוא פשוט לא רצה. מסוג השחקנים שיש להם ברגליים ים כשרון אבל זה גם הדבר שהכי גרוע אצלהם כי הם מרגישים שהכל בא להם בקלות. בהפועל פ"ת מנור הצליח בכל עונה ששיחק בתחילת הדרך היה פקטור משמעותי בקבוצה שרצה לאליפות בסוף שנות ה90 וכשחזר בסוף הקריירה הציל אותנו מירידה ב2003 וחזר שוב בלאומית אחרי כמה שנים והוביל את הקבוצה לעלייה. גם את בית"ר הוא הציל מירידה בתחילת שנות ה2000 אבל אף פעם לא זכה למספיק הערכה. ואסור לשכוח שמנור סולומון נקרא ככה בגלל מנור חסן סימן שהוא הצליח להשאיר חותם על הכדורגל הישראלי ועל ההורים של סולומון.
וואלה את זה לא ידעתי. מניח שמי שדחף לשם זה אבא שלו יוסי שעבד בהפועל פתח תקווה בשנים שחסן היה אליל שם. עוד פריט מידע, אבא של מנור שיחק בנוער עם ראובן עטר.
מנור חסן היה מהשחקנים האוהובים עלי בתור ילד. במכבי חיפה לא הצליח להשאיר חותם בעונת האליפות הראשונה עם אברהם.,זכורה לי בעיקר העונה שלו בבית"ר שביחד עם זוהר בהמשך השאירו אותה בליגה. לא זוכר למה לא המשיך שם,אבל הגיע לו להשאר.
מניח שאם היינו כאן בפורום בשנת 2000 ומדברים על המעבר של מנור חסן למכבי חיפה אז היינו סופרים את הדקות עד שייתייאש ויעזוב. זה לא בשבילו להילחם עם כל הגלאקטיקוס על מקום בהרכב, הוא הרגיש שם זר וכדי לשחק טוב הוא צריך להיות המלך. הייתה לו בעייה מנטאלית לדעתי. כישרון מבוזבז שצמא לעשות משהו בכדורגל ויחזור למועדון בריצה כשייקראו לו מריאיון ברדיו שיצא לי לראיין אותו. גם בבית"ר הייתה לו עונה גדולה ועזר לה להישאר בליגה נדמה לי. היום אין שחקנים כמוהו אלא יותר "נגרים". לגבי הנבחרת אני כן יכול להבין למה נאתכו מועדף והועדף על פני קשרים שנחשבים טובים בליגה. הדיבור שעלה כאן מתייחס לעבר ולא למערך הנוכחי שמקשה עליו (קשר אחד אמיתי לצידו, איטיות ודעיכה בגלל הגיל), אולי זה נכון. לגבי רביבו - כמה אייל וכמה הוא היו שונים בגישה ובטירוף שלהם סביב משחקי הנבחרת. רביבו היה שומר כוחות לסלטה או לטורקיה ובא לשחק אם זו ספרד ממול או שיש 40 אלף צופים - מסכים.
עם מצבת הקשרים של ה-10 שנים אחרונות לגיטימי שהוא באנקר בהרכב. בנבחרת של שנות ה-90 לא יודע אם היה לו בכלל מקום בסגל.
רוב כוכבי הליגה הישראלית דאז הם אוברייטד. לדוגמא, נמני כוכב הרבה יותר בתודעה הישראלית/תקשורתית מרפאלוב, למרות שאין לזה שום ביסוס מקצועי (מלבד מראית עין בליגה הישראלית)
זו סוגיה מעניינת, אני חושב שנמני היה שחקן שמושך יותר עניין ובהשוואה לסובבים אותו היה יותר טוב מרפאלוב, אבל מסכים ש"מקצועית נטו" רפאלוב לא פחות גדול.
רפאלוב נתן עונה אחת טובה בישראל ויצא לבלגיה. הגיוני שבישראל נמני יצרב יותר בתודעה התקשורתית, ראו אותו יותר.
מה זה "מקצועית נטו"? אז לפי מה מודדים? הערצה בשער 11? ורפאלוב לא "לא פחות גדול" מנמני - הוא גדול ממנו בהרבה. איך מה להשוות בין שחקן שלקח אליפויות וגביעים שרשומים על שמו בבלגיה לבין שחקן שאת כל הישגיו המקצועיים עשה בליגה הישראלית. נמני גם בנבחרת לא הצליח. לא נתן אף פעם גול רציני חוץ מהשער נצחון דקה 90 בקפריסין עם אברם (מהלך אלוהי של בניון) והפנדל פעמיים בדאבלין ב2-2.
רפאלוב אנדרייטד. אין ספק. הוא ראוי בישראל להערכה הרבה יותר גדולה. כנ''ל נאתכו אגב. זה לא עושה את נמני אוברייטד.
