היכל התהילה של הכדורגל הספרדי

נכון כי אמנם ויאריאל ירדה ב-2011/12 אבל חזרה מאוד מהר, מאז הגיע מנואל פלגריני היא חלק מהצמרת הגבוהה כמעט תמיד. המקום השני ב-2008 היה יוצא דופן והיה גם מקום שלישי ב-2005, רוב העונות היא סביב המקום החמישי: חמש פעמים, פעמיים במקום השישי, פעם אחת במקום הרביעי ופעם אחת במקום השביעי. בילבאו שבע פעמים סיימה בעשירייה השנייה והייתה לה גם עונה אחת מהבלהות. פעם אחת היא סיימה רביעית - עם ארנסטו ואלוורדה ב-2003/04. אגב לפי מה שכתוב במארקה על סביליה - 21 עונות בליגה הבכירה, כלומר הם לא החשיבו את עונת 2000/01 בה סביליה עלתה, אלא 20 עונות מלאות ותחילת העונה הזו.

דפורטיבו לה קורוניה, אגב, כמה עצוב - במקום ה-12 בלבד עם 741 נקודות, קבוצה 'מתה' מאז 2004/05 למעשה. אליפות ב-1999/00 אם כי זה לא בדירוג כמובן, סגנות ב-2000/01 וב-2001/02, מקום שלישי ב-2002/03 וב-2003/04..| אגב גם סלטה ויגו (15) שהייתה קבוצת צמרת בסוף שנות ה-90 - בהתדרדרות גדולה וכך גם מאיורקה (16). סראגוסה במקום ה-19! אותה קבוצה של מיליטו (X2), איימאר, פיקה ואחרים סיימה במקום השישי ב-2006/07 ומאז נאדה.

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1635675959895.Xxx

גוטי הגאון חוגג 45. אין אוהד שלא גדל על המסירות המדהימות שלו ולא היה מתרגש כשהכדור היה מגיע אליו לרגל. הנה טקטס שכתבתי עליו לכבוד יום הולדתו ה-40 לפני חמש שנים. זמן לנוסטלגיה במיטבה. תנו כבוד: הסנטיאגו ברנבאו כבר ראה שחקנים רבים גדולים ממנו כמו פיגו או זידאן, על תרומתו המקצועית ניתן היה להתווכח וגם אוזיל שהחליף אותו בישל איזה טריליון גולים בשלוש עונות. אבל מקומו של גוטי בהיכל התהילה של ריאל מדריד מובטח בהחלט. גם היום הוא הוא עדיין הראשון לצייץ בטוויטר אחרי עוד הפסד של ברצלונה. כבר לא מייצרים שחקנים כאלה. את הסיפור של גוטי קשה לתמצת, כיאה לאגדה - בפיסקה אחת או כמה פיסקאות, בתמונה אחת או כמה תמונות וגם בסרטון וידאו - מרשים ככל שיהיה. כזה שיכלול את 'עקב האלוהים' לבנזמה מול דפור - איך הוא חשב על זה לעזאזל? או העקב לזידאן נגד סביליה ב-2006. בגמר בגלאזגו זידאן בקושי התרגש כפי שחייך אחרי השער נגד סביליה במשחק ליגה זניח וסימן לגוטי - 'בוא לפה' (לקבל חיבוק).

אפרופו סביליה - שבוע אחד מתמצת נהדר את הקריירה של גוטי, גאון בלונדיני חמום מוח, אך גם מדרידיסטה בכל רמ"ח איבריו ואחד שיודע מהי משמעות הסמל, הקפטן השני אחרי ראול. מאניה דיפרסיה של ממש שידע לבשל שער מכל נקודה על המגרש, שחקן שגם בשלהי הקריירה שלו כשהבלונד כבר לא אמיתי - הרגשת משהו כשהכדור הגיע אליו. "זה לא אותו הדבר אם אין רמונטדה בה גוטי לא עולה מהספסל לעשות סדר", אמר לי חבר כשכתבתי פעם את ההרכב הכי חזק שלנו. חזרה לעונת הקאפלו, בה היה קלף משמעותי במשחקי הקלאסיקו, במתפרצות שחיסלו את בארסה - עברנו לישורת האחרונה. גוטי עולה מהספסל נגד האנדלוסים, בישל שני שערים באומנות, לרוד ואן-ניסטלרוי ורוביניו. שבוע לאחר-מכן ריאל מארחת את אספניול במשחק שניצחון = עלייה למקום הראשון, לפחות זמנית. גוטי מוחלף במחצית אחרי שאיבוד כדור שלו הביא לשער של אספניול והוציא את קאפלו מדעתו. גוטי היה גם מלך הבישולים שלנו באליפות של שוסטר. את כל רגעי האומנות שלו בלתי-אפשרי למנות.

15 שנה בלבן של ריאל, הופעת בכורה ב-1995/96. עזב באותו שבוע בו עזב המלך ראול - ללא ספק - תם עידן אז. 542 משחקים ו-77 שערים(עונת השיא ב-2000/01 עם 18 כיבושים). שלוש זכיות בגביע אירופה (וכאן הדבר העצוב - הוא לא שיחק באף גמר) ועוד חמש אליפויות ספרד. בנבחרת המקומית הוא פספוס, אבל רבים היו מתים על קריירה כמו שלו. אחרי עונת השיא ב-2001 הוא חזר לספסל. בהמשך עבר הסבה לעמדה אחורית יותר ובכל פעם הביאו לו גלאקטיקו אחר על הראש, אפילו בקהאם. ולמרות שמעולם לא ידע לעשות הגנה ולא חטף אף כדור בלי פאול - תמיד היה פייטר. בקיץ 2005 הוא קיבל הצעה מפתה ויכל לעזוב אבל העדיף להישאר בקבוצה היחידה ששווה לו לשחק בה. גוטי כבר בן 45. מה זה אומר עלינו שהשחקנים המיוחדים שגדלנו עליהם כבר מבוגרים. שאנחנו כבר לא ילדים. אבל הכדורגל מחזיר אותנו לילדות. תודה על הכל, גוטי. והנה וידאו ישן שלי לכבוד המאורע

אתם בוחרים: מהי העונה הגדולה ביותר בקריירה שלו?

עונת 2000/01 - הספרדי שיחק בעמדה קדמית מאור, כחלוץ שני מאחורי ראול, ורשם את עונת השיא עם 14 שערי ליגה (מכאן המשיך עם החולצה הזו) ו-18 בסה"כ. זכור בעיקר שלושער נגד ויאריאל.

עונת 2002/03 - הכי הרבה הופעות בקריירה - 54 משחקים. כבש בסופר קאפ האירופי, סיים את שלב הבתים בצ'מפיונס עם ארבעה שערים כולל צמד ענק נגד רומא. 13 שערים ו-15 בישולים ב-2,883 דקות בלבד. סופר-סאב.

עונת 2006/07 - השחקן שקבע את הטון והוסיף קצת צבע לריאל האפורה של קאפלו שהבין שאי אפשר לוותר עליו. הוא בישל בדרבי הראשון, הוא בישל שני שערים בקלאסיקו בקאמפ נואו וכמובן ההצגה נגד סביליה כמחליף ועוד.

עונת 2007/08 - שוסטר נהנה מכל רגע איתו. גוטי סיים את העונה עם 15 בישולי ליגה - שיא אישי, ובסה"כ 18 בכל המסגרות יחד עם ארבעה שערים. נגד ויאדוליד כבש צמד והוסיף שלושה בישולים - פארטידזו

 

זה לא ממש מדויק, מוריניו דחק אותו הצידה וגרם לו לעזוב בעוד את ראול לא היה אכפת לו להשאיר אבל יותר בכיוון של 'מטראצי הלבן'. אוזיל הגיע על חשבונו בקיץ 2010. העונה הזכורה עם הקסם מהספסל היא בעיקר 2006/07. גם דל בוסקה, בשלב מוקדם יותר בקריירה - ידע להשתמש בו מצוין. שחקן שאסור להשאיר אותו עם הפנים לשער כשיש לו שטח, ראיית המשחק שלו הייתה מדהימה. הוא סבל מבעייה מנטאלית לדעתי וכל פעם נדחק הצידה. מעניין היה לראות אותו 'מתחרה' מול שחקנים טובים אבל לא כוכבי על כמו פיגו או זידאן מולם לא היה לו סיכוי. העונה שבטח אתה זוכר היא 2007/08 בה רשם 15 בישולי ליגה, והיה שחקן הרכב כמעט בלתי מעורער. זה אמנם לא שיא אבל מספר לא שגרתי עד שבאו חייזרים כמו צ'אבי ומסי.

 

גוטי ואוזיל לא שיחקו יחד מעולם, זו הנקודה. הגרמני הגיע בגרושים יחסית כשנכנס לעונה אחרונה בחוזה, מוורדר ברמן, אחרי מונדיאל מעולה ב-2010. גוטי עזב באמצע יולי, אוזיל חתם בשבועיים האחרונים של אוגוסט. ב-2008/09 גוטי עדיין היה שחקן די בכיר אבל סבל מהרבה מאוד פציעות, הוא לא היה בסגל למשל בתבוסה הנוראית נגד ברצלונה. גם את עונת הפרידה פתח טוב, עם שערים ובישולים, כולל העקב המדהים ההוא לבנזמה בריאזור, אבל 'נבלע' בין חבורת הגלאקטיקוס. הוא בישל אפילו לכריסטיאנו בגומלין נגד ליון בשמינית הגמר כשהודחנו. הוא סיים עם תשעה בישולים בפחות מ-1,500 דקות, מרשים.

כולם מדברים על העקב שלו נגד דפור ב-2010 כשמול השער העדיף להסיט 'לאחור' לבנזמה; היה לו בישול מטורף גם לזידאן ב-2006 עם העקב; וכל כך הרבה כדורי עומק קסומים, אני אשאר עם הפארטידזו נגד סביליה ב-2006/07 והבישול לוואן ניסטלרוי.

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1635750591765.Xxx

שער המארקה הבוקר עם הציפייה שוויניסיוס יזכה לחודש חדש ומדורג: "חוזה גלאקטי לוויניסיוס"| היכולת הנהדרת שלו העונה 'דורשת' הארכת חוזה| קשר הכנף הברזילאי חתום עד 2025 (שכרו נחשב מהנמוכים בסגל יחסית) והוא כבר הפך לכוכב. ההתקדמות הנפלאה שלו 'מאלצת' את המועדון להגיב בהתאם.

ב- AS, תומאס רונסרו כתב בטור דעה כי ויניסיוס 'כבר אוכל באותו השולחן עם אמבפה' ושההתעלמות של צ'יצ'י מאמן נבחרת ברזיל ממנו היא פשוט בלתי נתפסת - "הוא כמו עיוור. היכולת של ויניסיוס פתחה לכולם את העיניים - חוץ ממנו"| סנטיאגו סגורולה כתב על המשחק שלו נגד אלצ'ה: "הוא תורם בכל ההיבטים: הוא כובש שערים (שבעה בליגה), הוא מבשל (ארבעה בליגה), הוא עולה על גדותיו (היריבים חוששים ממנו כמו סופת טייפון) והוא עושה פחות ופחות טעויות בקבלת ההחלטות. למעשה, הוא טועה מעט. ויניסיוס, שבמהלך שלוש השנים הראשונות שלו בריאל מדריד - היה מעט מאוד אמון ברגלו השמאלית - כבש שער אדיר בשמאל. אלה פרטים חיוניים לצמיחתו. עדות נוספת להתקדמותו היא הטבעיות של החלטותיו. הוא כבש את שני השערים כאילו כבש כבר מאה לפני המשחק הזה.

דויד אלאבה עזב חתיכת אימפריה כדי להצטרף לריאל מדריד - קוראים לה באיירן מינכן, בדומה לטוני קרוס. הנה מה שאמר בריאיון: "באיירן היא אחד המועדונים הגדולים בעולם, כמו ריאל. אין הבדל גדול. אולם, למרות זאת, הכל טיפה יותר גדול בריאל, בלי לזלזל בבאיירן. הרגשתי את ההילה של ריאל מדריד והאווירה המיוחדת הזו כבר מהיום הראשון. אתה יכול לספר את ההיסטוריה של ריאל כשאתה מתאמן במגרש האימונים או עובר בעיר. המועדון הזה הוא משהו מיוחד". הוא שיחק ב-13 משחקים מתוך 14, נעדר רק מהמפגש נגד סלטה ויגו - בשל פציעה. בכל המשחקים השלים 90 דקות. יש לו שער ענק - בקלאסיקו, ועוד שני בישולים. עשרה מהמשחקים שיחק כבלם ועוד שלושה כמגן. איך אתם מגדירים את העונה שלו עד עכשיו?

קצת עדכונים נוספים: מריאנו דיאס סיים את המשחק נגד אלצ'ה עם אף שבור וייעדר עשרה ימים; קאסמירו, לעומתו, לא סובל ממשהו חמור ועתיד לפתוח נגד שחטאר במה שיהיה משחקו ה-300 במועדון; רודריגו ייעדר מאותו משחק וייבדק היום. אגב, בסביבתו של לוקה יוביץ' טוענים שדבריו של אנצ'לוטי לא נכונים ("הוא לא שיחק נגד אלצ'ה משום שסבל מפגיעה בברך ואינו במאה אחוז") והחלוץ כן היה כשיר.

 

נוסטלגיה במיטבה. לפני 18 שנה, ביום כמו היום, ריאל אירחה את בילבאו בברנבאו וניצחה 0:3. איקר הדף הכל - ורונאלדו עשה הכל בצד השני. שימו לב לשער הראשון, עוצר בחזה ובנגיחה - לרשת. ולאחר מכן - משלים צמד. מקיפים אותו ארבעה שחקנים והוא עושה הכל מהר וחד, לפינה הרחוקה, כמו שהוא יודע. זה לא מופיע כאן אבל הוא הוסיף בישול מבריק לפיגו. רונאלדו מודל 2003/04 היה (עדיין) מפלצת כדורגל. שימו לב לזה: עד המחזור ה-27 הוא החמיץ רק משחק ליגה אחד(!) וב-26 משחקים כבש 22 שערים והוסיף עוד שבעה בישולים. בלי פנדל אחד. הברזילאי, שסיים כמלך שערי הליגה עם 24 כיבושים, הבקיע בשבעה מעשרת המחזורים הראשונים ולקראת סיום הסיבוב הראשון כבש בחמישה מחזורים ברציפות. שער גדול נגד אוססונה, גולאסו ענק בדרבי אחרי 16 שניות, שער נגד לה קורוניה וגם בקלאסיקו. בתום העונה היו לו 31 שערים ו-13 בישולים. מהקלאסיקו בברנבאו הוא נעדר. איזה מפלצת הוא היה…

 

https://network-new.punditarena.com/uploads/2017/03/102811063.Xxx

מבט אל העבר: צ’אבי אלונסו בן 40!| אחד השחקנים הכי אהובים בכדורגל הספרדי. הילד המוכשר שפרץ בריאל סוסיאדד וכמעט הצליח להאפיל על הגלאקטיקוס ולזכות באליפות - בחר בליברפול בקיץ 2004 על פני ריאל מדריד וזכה בעונת הבכורה שלו בליגת האלופות. כל ההיסטוריה יכלה להשתנות אם היה מגיע לבלאנקוס ולא לליברפול - היה עושה סדר במרכז השדה הלא קיים של ריאל. אין דבר, כעבור חמש שנים התבצע “התיקון”. אם כיום לוקה מודריץ’ הוא המאסטרו במרכז השדה, מי שעשה לו את ‘החפיפה’ הוא הספרדי, אחד ויחיד. מתקל בחסד, כל כך חכם, בעל מסירות סרגל, אחד שלא מאבד את הראש גם בדקות הפחות טובות. קלאסה אמיתית. מנהיג, קפטן בלי סרט ומאמן על המגרש. בעונת 2011/12 האדירה, בגיל 30, כשתרם לא פחות מעשרה בישולים - זכה סוף סוף באליפות ראשונה בקריירה שלו.

מעבר לבישול המדהים לאלברו ארבלואה בדרבי נגד אתלטיקו ב-2009/10, כשהוא עם הפנים לשער שלנו(!) וסיפק מסירת עומק מדהימה נגד חוקי הפיזיקה, 65 מטר מהשער - אי אפשר לשכוח, אני (דור) לפחות תמיד אזכור את הטירוף שלו בגמר הדסימה. הוא לא יכל לשחק בגמר בגלל הצהוב הארור ההוא נגד באיירן (וגם את הצהוב הזה ספג ביתרון 0:3 והראה על הפקפקציוניזם שלו - לא רצה ששחקן יעבור אותו. תמיד שם את הקבוצה מעל טובתו האישית). אלונסו בדרך כלל שמר על פאסון אבל במשחק החשוב מכל - “איבד את זה” ביציע ליד חסה רודריגס הפצוע. בעט בעמוד אחרי עוד החמצה של בייל, מרט את שיערותיו ולא ידע מה לעשות עם עצמו כשהזמן הלך ואזל, עד שהגיע ראמוס והשווה ובהמשך בייל הבקיע - ואז הספרדי דפק ספרינט לדשא כדי לחגוג עם השחקנים. עוד קודם, ב-2013, סבל מפציעה סופר-טורדנית שהביאה לכך שפתח את העונה האחרונה בלבן באיחור גדול. כמובן שאסייר יירמאנדי לא היה יכול להיות היורש שלו. אלונסו חזר באוקטובר והיה שם ברגעי ההכרעה של העונה, איך לא.

לאחר הדסימה חש מיצוי ועזב לבאיירן מינכן של פפ גווארדיולה כשריאל, מתוך הערכה עצומה לפועלו - הסכימה לשחררו. “לעולם לא אפסיק להיות אוהד ריאל, גם אם איני חלק מהקבוצה. צריך לדעת מתי להיפרד, זה קשה מאוד. אני רוצה להודות לכולם, צחקנו ובכינו יחד. זכינו בלה דסימה והגשמנו את החלום של כולם. אני בטח לא עוזב בגלל הצטרפותו של טוני קרוס, מה פתאום, הוא שחקן נהדר והיינו משחקים הרבה יחד. הייתי צריך הרפתקה חדשה אחרי הדסימה והיה עליי להיות כנה עם המועדון”. ברבע הגמר ב-2017, כשריאל התגברה על אותו באיירן - הברנבאו חלק כבוד בפעם האחרונה לאגדה. כמובן שגם בספרד היה חלק מתור הזהב עם הזכיות ביורו-מונדיאל-יורו כשהחל מהגעתו של ויסנטה דל בוסקה גם היה שחקן הרכב בלתי מעורער. הוא שמיני במספר ההופעות עם 114.

כעת הוא מאמן הקאנטרה של ריאל סוסיאדד בהצלחה גדולה ואולי, יום יבוא - נתראה שוב על הקווים של ריאל חמש עונות היו לו בלבן. חמישה תארים, שישה שערים, 236 משחקים וסיפור שהמספרים לא יכולים לספר לבדם. איפה אתם מדרגים אותו בין שחקני הרכש הגדולים של ריאל ובכל הקשור לכדורגל הספרדי ובכלל? מה אתם זוכרים ממנו?

 

מתגעגעים לדהירות שלו באגף? לואיס פיגו חוגג 50!| האיש שפתח את עידן הגלאקטיקוס כשעשה ‘מעשה שלא ייעשה’ עם המעבר מברצלונה לריאל מדריד - היה אחד השחקנים האהובים ביותר עליי. ולכבוד חגיגות היובל הגיע הזמן שוב לצלול לסיפור של אגדת כדורגל. וגם: המספרים ועשרת הרגעים הגדולים

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/d/dded81878a479b782324010bb686f8fe7053f371.Xxx

לואיס פיגו הגדול מחליף קידומת ובדיוק היום הוא חוגג יום הולדת 50, סיבה למסיבה. מהשחקנים שגדלנו עליהם. “רבים יזכרו את לואיס פיגו כאיש שעשה את המעשה הלא ייעשה כשעבר מברצלונה לריאל מדריד ופתח את עידן הגלאקטיקוס כפי שהבטיח פלורנטינו פרס - להביא את “מלך האריות” מקאמפ נואו. אבל בואו נדבר גם על כדורגל בתאכלס, בלי כל המסביב, כי הוא היה שחקן כל כך טוב - צריך לזכור את לואיס פיגו גם כגדול הקיצוניים (קשרי הכנף) ששיחק את המשחק”. זה הפתיח שלנו בספר “המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד” על האיש ומספר 10, לו יש פרק של כבוד באגף ‘שחקני העבר הגדולים’. ברור לכם שזו ההעברה מטורפת, כזו שממש לא יכולה לקרות בכדורגל של ימים אלה.

הפורטוגלי שהיה שחקן הרכש היקר ביותר בכל הזמנים באותה נקודת הזמן, סימן את הנסיקה של ריאל שזכתה בשתי אליפויות וליגת האלופות (עם ריאל, איך לא, זכה בגביע בפעם הראשונה בעונת המאה) בשלוש השנים הראשונות בהן הפרוייקט היה נסיקה מסחררת, בזמן שברצלונה כשלה שוב ושוב ולא התגברה על עזיבתו. הוא היה פשוט בלתי ניתן לעצירה בעונה הראשונה וגם שני מגינים לא הצליחו לסגור אותו. תג המחיר העצום לא שיחק תפקיד, “שא בעול בכתפיים איתנות”, כמו שנכתב ב"שיר בעיפרון" הנפלא של בית הבובות. להגיד שהוא יצא מאיזור הנוחות זה אנדרסטייטמנט (קיליאן אמבפה, מישהו?). פיגו היה מהיר כמו שד, חכם, עם הרמה פנטסטית, סיומת, חוכמת משחק, הוא וזינדין זידאן נהנו לשחק זה עם זה. מימין, משמאל, זה לא משנה מאיזה אגף הוא הגיע. כמעט ולא נפצע וגם יורד לגליצ’ים. בזמנו הוא היה מספר 2 שלי אחרי ראול. השילוב בין השניים היה גם כן פנומנלי והוליד לא מעט שערים ורגעים קסומים. למעשה, עם ראול הוא רשם 220 משחקים, שני רק לרוברטו קרלוס (223). הפורטוגלי בישל לראול לא פחות מ-26 שערים- טבח מדופלם. לפיגו 92 בישולים במועדון כפי שתיווכחו והוא מדורג שביעי בכל הזמנים על אף ששיחק כאן רק חמש שנים. גוטי, שמעליו, בישל שער אחד יותר למשל. התחושה שלי הייתה שהוא יכול לעשות כל מה שהוא רוצה עם הכדור, חבל שלא כבש יותר שערים ולא מפנדל.

“ישנתי טוב גם לפני הקאמפ נואו, לפני הפעם הראשונה שחזרתי לשחק כיריב, אני מבטיח לך. הייתי הגלאקטיקו הראשון והייתי צריך לספוג הכל. הסתדרתי מצוין. עם ראול, עם מוריינטס, עם זידאן, עם רוברטו קרלוס, עם סאלגדו, והיירו שתמיד נכנס למריבות. לא היו שום קרבות אגו בינינו. אני שמח שקיבלתי את ויסנטה דל בוסקה כמאמן”, סיפר פיגו, שהבהיר גם שממש לא שם פקק באזניים כשחזר לקאמפ נואו אלא שהיה מדובר בסה"כ בשיער רטוב. הוא התבקש לתאר כל אחד מהכוכבים במילה. פיגו (על עצמו אמר) - איש עבודה, רונאלדו - שערים, ראול - ווינר, זידאן - יופי ואסתטיקה. כנשאל מה התקלקל בריאל מדריד, עוד בזמן אמת, לא חשש להביע את דעתו על הסיור המיותר לארה"ב כאשר השיקול הפיננסי קיבל מקום של כבוד - קצת יותר מדי - ואף עדיפות על פני הפן המקצועי. החמצת הפנדל שלו בגומלין בטורינו נגד יובנטוס ב-2003, במשחק בו התקשה מאוד עם הפיזיות של טורהאם וזאמברוטה - סימלה את הקץ של כל הקבוצה גם אם בשנה לאחר מכן היא הצליחה לתפקד נהדר עד חודש מרץ, כשעל הקווים המאמן שאותו דווקא העריץ פיגו - אדון קרלוס קיירוש שעשה הכל הפוך.

אי אפשר להזכיר את פיגו מבלי לדבר על הקריירה המוצלחת שלו, חמש עונות פנומנליות בברצלונה כמובן בה היה אימת המגינים בספרד. הוא התחיל את דרכו בפורטוגל כמובן, בספורטינג ליסבון, וקפיצת המדרגה למדים הלאומיים הייתה רק עניין של זמן. הוביל את הנבחרת הצעירה להצלחות וגם בנבחרת הבוגרת נתן את שלו, בעיקר ביורו 2000 כשהנבחרת ביצעה קאמבק מ-2:0 ל-2:3 נגד אנגליה עם השער הפנטסטי שלו בבעיטה לחיבורים. פורטוגל של לפני הייתה נבחרת שנוכחותה בטורניר גדול מוטלת בספק. עם פיגו היא הגיעה גם לחצי גמר מונדיאל ב-2006 מה שהיה “הריקוד האחרון שלו” (פרש לאחר 2004 וחזר) וגם לגמר הביתי ב-2004 שם הפסיד ליוון ברגע הקשה בקריירה שלו, אולי.

כמובן שלאחרונה בעקבות הדוקו הנפלא בנטפליקס על ההעברה שלו - פיגו חזר למרכז העניינים והוא כמובן לא מתחרט על המעבר. בזמנו אמר שזה מדהים לראות מאה אלף איש מקללים רק אותו ומסתכלים רק עליו, כמה שחקנים כבר זכו לזה? “אנחנו שונאים אותך כל כך כי אהבנו אותך כל כך”, התנוסס על אחד השלטים של האוהדים באותו קלאסיקו כשחזר לראשונה לקאמפ נואו, שנתיים לפני שהיה גם ראש חזיר. זה ללא ספק היה אירוע היסטורי שחרג מגבולות הספורט.

בחרנו את עשרת הרגעים הגדולים של מספר 10 במדי ריאל מדריד.

רגע ראשון: כבר דיברנו מספיק על הצגתו לתקשורת כפנים של עידן הגלאקטיקוס והשחקן היקר בהיסטוריה. הופעת הבכורה שלו הייתה מאכזבת עם הפסד לגלאטאסראיי בסופר קאפ האירופי. הפרמיירה בסנטיאגו ברנבאו הייתה דווקא מרגשת עם רמונטדה יפה בדרך ל-1:2. ריאל פיגרה 1:0 נגד ולנסיה החזקה משער של ג’אזיקה מנדייטה, אך ראול השווה כעבור שתי דקות בחצי מספרת ובדקה ה-85 פיגו כבש שער ניצחון פוקסי. הראשון במדריד. פיגו סיפק אגב שבעה בישולים כבר אחרי עשרה מחזורים

רגע שני: ה-19 בדצמבר 2000. ריאל מנצחת 1:3 את ראיו וייקאנו בברנבאו כשפיגו כובש ומבשל, אבל החגיגה האמיתית הייתה לפני המשחק כשלראשונה בקריירה שלו זכה הפורטוגלי בבלון ד’אור והציג אותו לראווה ובגאווה (כמובן, בין היתר, לא מעט על יכולתו הפנטסטית בברצלונה בחצי העונה הקודם וכן ההופעה הגדולה ביורו 2000 עם פורטוגל).

רגע שלישי: מחזור 36 בעונת 2000-01 – ריאל מפרקת 0:5 את אלאבס וזוכה באליפות 28 בתולדותיה, אליפות שרשומה לא מעט על שמו של פיגו הגדול. באותו ערב זה היה ניצחון על טהרת הספרדיים בזמן שפיגו מבשל שלושה שערים. בצ’מפיונס, ריאל נכנעה לבאיירן מינכן פעמיים, שער של פיגו בגומלין חצי הגמר בגרמניה לא הספיק. את עונת הבכורה הוא סיים עם 14 שערים ו-26 בישולים.

רגע רביעי: מחזור הפתיחה של שלב הבתים בעונת 2001-02, ב-11 בספטמבר המזעזע בו היה הפיגוע במגדלי התאומים – ריאל גוברת 1:2 על רומא אלופת איטליה באולימפיקו. פיגו מבשל לגוטי וכובש בעצמו באחת מהבעיטות החופשיות הכה מוכרות שלו.

רגע חמישי: מחזור 11, קלאסיקו בסנטיאגו ברנבאו. ריאל מוליכה ביתרון דחוק משער של פרננדו מוריינטס. ממש לפני שמתפזרים הגיע סיום כל כך מתוק – התקפה נהדרת של ריאל, זידאן מעביר לראול שפותח רגליים, פיגו נותר פנוי ומגלגל לרשת את ה-0:2. זה היה שערו היחיד של פיגו בקלאסיקוס במדי ריאל אחרי שחטף כהוגן מהאוהדים בקאמפ נואו. נקמה קטנה עבורו. במחזור ה-25 נגד לאס פלמאס, ריאל ניצחה 0:7 ופיגו בישל לא פחות מרביעייה!

רגע שישי: אמנם זה בטח לא היה אחד ממשחקיו הטובים בקריירה, פיגו, שאולי לא ממש היה כשיר ואולי גם התרגש – זוכה בליגת האלופות היחידה בקריירה שלו כשריאל מדריד מנצחת 1:2 את באייר לברקוזן בגמר בגלאזגו (ופיגו הגאון התחמק מחצי הגמר הראשון בקאמפ נואו עם צהוב מכוון). הפורטוגלי הוחלף בדקה ה-61.

רגע שביעי: קפצנו לעונת 2002-03, לפיגו היו מספר משחקי ליגה מצוינים – צמד נגד אלאבס, שער ניצחון דרמטי נגד ראיו וייקאנו בחוץ בכדור חופשי, שני בישולים במאסטייה לרונאלדו נגד ולנסיה. אנחנו מתמקד בצמד שלו בדרבי נגד אתלטיקו מדריד במחזור ה-18. צמד, אחד בפנדל (הוא גם החמיץ מהנקודה) שהיה אמור להספיק לניצחון אלא שריאל, רוב המשחק בעשרה שחקנים – חטפה את ה-2:2 בדקה האחרונה.

רגע שמיני: השער נגד מנצ’סטר יונייטד ברבע גמר 2002-03: אולי משחק השיא של הגלאקטיקוס. הכדורגל היפה מרגל לרגל, “יונייטד שימשה רק כניצבים” כמו שאמר אבי מלר. “הלב שלך פעם ולא היית צריך להיות אוהד ריאל מדריד בשביל זה”, קבע נדב יעקובי. את אותו קונצרט 1:3 החל לא אחר מאשר לואיס פיגו עם בעיטה מסובבת פנטסטית לחיבורים של פביאן בארטז. באותו משחק הוא גם בישל את השער השני של ראול. ריאל הודחה בחצי הגמר נגד יובנטוס אך סיימה עם אליפות ספרד.

רגע תשיעי: עונת 2004-05, עונת הפרידה של הפורטוגלי. במחזור ה-13, שמונה ימים אחרי שחטפה בקלאסיקו בקאמפ נואו ולא ממש היוותה יריב לברצלונה של רונאלדיניו – אז ריאל אירחה את לבאנטה ובאה להוציא עצבים. במשחק נהדר היא ניצחה 0:5 כשפיגו כבש את אחד משעריו היפים בקבוצה עם חיתוך לאמצע ובעיטה אדירה לחיבורים.

רגע עשירי: ריאל סיימה את שלב הבתים במקום השני והתארחה באולימפיקו אצל רומא למשחק ללא קהל בשל התפרעותם של האיטלקים נגד דינמו קייב. ריאל רצתה לנצח בכל זאת ופיגו כבש צמד (אחרי שער יתרון של רונאלדו), השער השני יפה במיוחד, בדרך ל-0:3. צמד ראשון ויחיד בליגת האלופות במדי ריאל. זה היה גם שערו הלפני אחרון במועדון.

המספרים של פיגו בריאל:
עונת 2000/01: 50 משחקים - 4,370 דקות - 14 שערים ו-26 בישולים.
עונת 2001/02: 47 משחקים - 3,918 דקות - 11 שערים ו-17 בישולים.
עונת 2002/03: 51 משחקים - 4,241 דקות - 12 שערים ו-19 בישולים
עונת 2003/04: 54 משחקים - 4,514 דקות - 13 שערים ו-17 בישולים.
עונת 2004/05: 43 משחקים - 3,114 דקות - 7 שערים ו-13 בישולים.
סה"כ: 245 הופעות - 57 שערים ו-92 בישולים

 

אתמול בלילה, הבניטו ויאמרין מפוצץ ב-60 אלף אוהדים ותהיו בטוחים שגם כמות כפולה של הקהל היה מגיע: האגדה חואקין שפורש מכדורגל - נפרד במשחק הוקרה. בטיס נגד אגדות וחברים. ראול, איקר קסיאס, סרחיו ראמוס, גוטי, פרננדו מוריינטס, אלו רק חלק מהשמות.

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/3/3b57a619d6de2ced454b6b4895b7ae1b88222683.Xxx

פוסט הוקרה וכבוד לחואקין סאנצ’ס וזה לא משנה שהוא לא שיחק מעולם בריאל מדריד. הוא אגדה של בטיס, של הכדורגל הספרדי וגם הכדורגל העולמי מבחינתי.

הוא קושר לריאל כמה פעמים. סימנו אותו כיורשו של לואיס פיגו בימים בהם היו קשרי כנף שרצים ומכדררים על הקו. הוא היה קרוב להצטרף איזה פעמיים-שלוש. אחד המועמדים לנשיאות הקבוצה הציע לצרפו בקיץ 2006 אבל הוא הפך לשחקן הרכש היקר בתולדות ולנסיה כשאותו מועמד לא נבחר.

חואקין ובטיס זה סיפור מרגש ובדיוק בשביל סיפורים כאלה אנחנו אוהבים כדורגל. לא רוצה להגיד את שמו של ראול לשווא אבל בטיס וחואקין זה דומה לריאל מדריד ולראול. חואקין מבחינתי מסמל את השנים היפות של הליגה הספרדית שגדלתי עליה ומיותר לציין שהוא אחד מהשחקנים שהכי אהבתי בליגה ושלא שיחק בריאל. הימים בהם בכל קבוצה היה משהו מיוחד. ימים בהן הליגה הייתה מזוהה עם כדורגל התקפי. ימים בהן בטיס, עם ילד פלא בן 20 - מגיעה כעולה חדשה ומפרקת את ריאל ברואיס דה לופרה.
כילד אתה נרגש ומתלהב לראות דריבל, חושב שזה הדבר הכי חשוב בכדורגל. חואקין היה לוקח כדור בכנף ורץ ורץ ורץ ורץ. אי אפשר היה לעצור אותו. זריזות הרגליים, הכוח - והוא לא היה צריך להיות שרירי, החמקמקות. באמת היה נראה כמו היורש של פיגו. רגל מעל הכדור, הרגל השנייה וקרוס מושלם. בטיס שלו הגיעה לליגת האלופות. ממש אהבתי אותו!
לרבים זה ישמע לא הגיוני אבל היו ימים בהן ספרד הייתה נבחרת כושלת מאוד. היו ימים בהם ספרד לא שיחקה טיקי-טאקה. אני זוכר את הילד חואקין במונדיאל 2002 כחלק מה-4:4:2 של חוסה אנטוניו קמאצ’ו, האשליה שעם ראול ופרננדו מוריינטס שהגיעו בכושר טוב, הגורל של איקר קסיאס, ג’אזיקה מנדייטה ופרננדו היירו עדיין היו שם - הפעם נגיע רחוק. אז חואקין המחויך שנתן הצגה נגד דרום קוריאה - החמיץ את הפנדל ומירר בבכי, הכדורגל אכזר. ימים בהן ספרד שיחקה עם שני קשרי כנף.

“ידעתי שאוהבים אותי מאוד אבל הפרידה הזו? זה פי כמה יותר מרגש ממה שיכולתי לדמיין”, אמר חואקין והחמיא שוב לאוהדים שכל כך אוהבים אותו: “בטיס הקבוצה עם הקהל הטוב בעולם”. הוא השתווה לאנדוני זוביזארטה כשיאן ההופעות בליגה. מצחיק שפעם הוא היה נחשב לשחקן לא מספיק מגוון. ו"לעת זקנה" בשנים האחרונות חואקין היה קטלני גם כששיחק בצד שמאל, גם כששיחק באמצע. אף אחד לא שם לב שהוא בן 40. יותר מ-40. הילד הנצחי. וכל מי שאוהד כדורגל הוא עדיין ילד. תודה, חואקין. הלכתי לשמוע שוב את השיר הידוע של El Pistolero

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1689189227794.Xxx

קצת היסטוריה: האגדה הוגו סאנצ’ס חגג אתמול יום הולדת 65. אחד השחקנים הגדולים ביותר של ריאל מדריד שלא זכינו לראות במו עינינו. מילה נרדפת במילון: סקורר, גולים ועוד גולים. חלק קטלני מהקינטה דל בויטרה ששלטה בספרד ביד רמה, וזה ששבר לאוהדי אתלטיקו מדריד את הלב כשחצה את הכביש אחרי ארבע שנים. הוגו כבש 208 שערים ב-283 משחקים, אתם מבינים לבד את המתמטיקה. הוא זכה בפיצ’יצ’י בעונתו האחרונה באתלטיקו ובריאל עשה זאת ארבע פעמים בחמש שנים. 38 שערי הליגה שהפגיז ב-1989-90 (ב-35 משחקים) - ממוצע של שער למשחק - הציגו אותו כחייזר לכל דבר. באותה עונה כבש 42 שערים בכל המסגרות, כשעונת השיא הייתה ב-1986-87 כשכבש 43 שערים. כריסטיאנו רונאלדו היה הראשון שהגיע למספר שערי הליגה שלו, ב-2010-11. אגדה שהייתה באמת ואף מילה על המספרות המרהיבות שגרמו לסנטיאגו ברנבאו לצאת מדעתו.

כדי שתבינו עד כמה העונה ההיא של הוגו סאנצ’ס ב-1989-90 בה כבש 38 שערי ליגה הייתה פנומנלית (אתמול חגג יום הולדת 65 - זה ‘ההקשר’) - זו כמות השערים הרביעית הכי גדולה בהיסטוריה של ריאל מדריד. ומי עבר אותו? רק כריסטיאנו רונאלדו, שלוש פעמים. כמובן שכריסטיאנו פשוט פנומנלי!

1. כריסטיאנו רונאלדו - 48 שערים ב-35 משחקים בעונת 2014-15| 1.37 שערים למשחק
2. כריסטיאנו רונאלדו - 46 שערים ב-38 משחקים בעונת 2011-12| 1.21 שערים למשחק
3. כריסטיאנו רונאלדו - 40 שערים ב-34 משחקים בעונת 2010-11| 1.18 שערים למשחק
4. הוגו סאנצ’ס - 38 שערים ב-35 משחקים בעונת 1989-90| 1.09 שערים למשחק
5. כריסטיאנו רונאלדו - 35 שערים ב-36 משחקים בעונת 2015-16| 0.97 שערים למשחק
6. הוגו סאנצ’ס - 34 שערים ב-41 משחקים בעונת 1986-87| 0.83 שערים למשחק
7. כריסטיאנו רונאלדו - 34 שערים ב-34 משחקים בעונת 2012-13| שער למשחק
8. כריסטיאנו רונאלדו - 31 שערים ב-30 משחקים בעונת 2013-14| 1.03 שערים למשחק
9. אלפרדו די סטפאנו - 31 שערים ב-30 משחקים בעונת 1956-57| 1.03 שערים למשחק
10. הוגו סאנצ’ס - 29 שערים ב-36 משחקים בעונת 1987-88| 0.81 שערים למשחק