https://suryakepri.com/wp-content/uploads/2020/09/Ole-Gunnar-Solskjaer-dan-Roy-Hodgson.Xxx יש מינויי מנג'רים מוצלחים מאוד, יש לא רעים, יש סתמיים, אבל יש גם הזויים ממש. מי לדעתכם היה המינוי הכי חסר הגיון בפרמייר ליג בשנים שאתם עוקבים אחריה? האם זה מינוי קבוע של אולה ביונייטד, אולי דוד משה שם, הודג'סון בליברפול, ארטטה בארסנל או מישהו אחר? מה הדירוג שלכם? אין איזושהי הגבלה לכמות מנג'רים בדירוג. כשאתם מדרגים תחשבו לא רק על עומק הכישלון, אלא על השיקולים שבמינוי והנסיבות. מה הייתה בכלל מידת הסיכויים שהמינוי יעבוד מלכהתחילה. הערה מאוד חשובה: למען יצירת עניין בדיון הזה, אברם מחוץ לתחום! אני חושב שלגביו יש קונצנזוס.
דוד משה היה הגיוני לשעתו כי אז עוד חשבו שלפרגי יש תביעת עין על מאמנים כמו שיש לו על השחקנים. אולה היה חסר היגיון כי אחרי כל המאמנים שפרגי המליץ עליהם היו צריכים להבין שאסור להקשיב לו יותר.
סולשיאר קיבל את המינוי הקבוע אחרי חצי עונה די מוצלחת עם המחשבה שהוא הולך להיות הפפ/זידאן של יונייטד. בעיני הרבה יותר לא הגיוני היה לחשוב שמוריניו עדיין מאמן ברמה שהוא היה ולהביא אותו אחרי ואן חאל.
אחרי הפוקס בפריז סולשיאר הפסיד 8 מ -12 משחקים נותרים עד סוף העונה וניצח רק פעמיים(את ווטפורד וווסט האם בבית וגם זה בקושי). היו שם חודשיים של התלהבות נטו. בשורה התחתונה הוא לא הציל את העונה. הוא לא זכה בשום תואר והוא סיים באותו מקום בדיוק, בו קיבל את הקבוצה - 6. רק מועדון שהוא לא מועדון כדורגל, הופך מאמן קרטייקר לקבוע על חודשיים.
המינוי הכי הזוי שהליגה הזאת ראתה ב20 שנים האחרונות זה מוריניו אחרי ואן חאל. אברם המשוקץ אגב, בדיעבד מנג׳ר שמתאים הרבה יותר לחדר הלבשה של כוכבים מהרבה שמות אחרים שעוד יככבו פה.
לפי הסיפורים השחקנים לא ממש ספרו אותו. לא בקטע רע, הוא היה מיודד איתם והכל, אבל לא היתה לו ממש השפעה על הקבוצה. לפי אותם סיפורים לעוזר שלו, סטיב קלארק, שמאז כבר הפך להיות בן בית בישראל, היתה הרבה יותר השפעה.
תכל'ס זה גרנט. מאמן שהגיע משום מקום כמעט מקבל את פאקינג צ'לסי. זה הזוי. אבל מהשנים האחרונות אוסיף את מוריניו בטוטנהאם. כשהוא הגיע ליונייטד עוד אפשר היה לחשוב שהוא יתרומם מהדרך שבה סיים בצ'לסי. אחרי יונייטד, לא הבנתי מה טוטנהאם חשבה שייצא לה מזה.
תקן אותי אם אני טועה אבל כשהוא עזב אותה היא היתה בערך כמו שהוא קיבל אותה לא?(כמובן שעם השכר שהוא קיבל ציפו ליותר)
אני חושב שהמינוי של סולשיאר לא היה כזה גרוע, המטרה בהתחלה הייתה לייצב את הספינה, היו תוצאות טובות וזה קצת השפיע וגרם לסינוור מסוים ובעיקר הנס נגד פריז סן ז'רמן בליגת האלופות. פשוט לא ידעו לחתוך בזמן וזה כן היה צריך לקרות ממזמן. גם הבחירה בז'וזה מוריניו לא הייתה כה הזויה מבחינתי, הוא לקח אליפות בצ'לסי לא ממש הרבה זמן לפני ועוד לא הצטברו מספיק כישלונות. די סולד מכל הקטע הזה של ללכת על עוזר מאמן שלא צריך לקבל את הבמה כה מהר בקבוצה גדולה. על כן, הבחירה במיקל ארטטה קצת הזויה. כמו שריאל מדריד הלכה על קרלוס קיירוש שהיה מספר 2 במנצ'סטר יונייטד והוא המאמן הכי גרוע שהיה לנו לדעתי, אולי נופל רק מז'ולן לופטגי חסר הכריזמה. בכל מקרה לדעתי אין מנוס מבחירה בדיוויס מויס, כי אברטון היא לא מנצ'סטר יונייטד והוא גם נכנס לנעליים כל כך גדולות. אם תיאורטית מויס היה מגיע אחרי אחד המאמנים בשרשרת הזו ליונייטד אז הוא לא היה נכשל ככה אולי. עוד שם הוא לואיס פיליפה סקולארי, פשוט כי כדורגל נבחרות הוא מאוד-מאוד מיושן וזה עולם אחר מאינטנסיביות יום-יומית ובטח של הפרמיירליג.
דיוויד מויס לא שייך לדיון הזה כי בזמן אמת המחשבה הייתה שזה מינוי סביר והגיוני. ארטטה על הנייר מינוי מוזר אבל לא מאוד שונה מלמפארד (מה ההבדל? עונת אימון אחת בדרבי?). הייתי אומר שהמנצח פה זה סולשיאר. את הארכת החוזה הראשונה שלו עוד אפשר להבין אבל זה שהוא עוד איתנו זה הזיה גדולה.
אני התייחסתי לעניין ה- מינוי, אצל סולשיאר לדעתי הבעיה היא שלא ידעו להיפרד בזמן והאריכו לו את החוזה באופן הזוי גם לא מזמן. הוא לא זכה בליגה האירופית אפילו, כביכול אין בסיס למה שקרה מעבר לכדורגל קצת יותר שמח. בנקודת הזמן ההיא ב-2013 למעשה מוריניו ברח מריאל מדריד במאי וסיכם על התרת חוזה, הוא הסתכסך עם ראמוס ואיקר ופפה וזו הייתה עונה מאוד לא טובה שלנו אבל זה היה אולי כישלון ראשון שלו בקריירה וזו הפיגורה שהייתה צריכה להגיע, אף אחד לא ציפה את הקריסה הזו באותה נקודת זמן. מודה שבאותם הימים כנראה שלא הייתי כה נחרץ לגבי כמה הבחירה במויס לא נכונה, אבל עדיין 'השיג' דברים שגם מחליפים הגרועים לא עשו. זה הכל ביחד - ההבדלים בין המועדונים, הפיגורה שעזב וכדומה. מה עם רוי הודג'סון בליברפול?
הבדל שלמפארד בא בנסיבות של באן העברות והצורך לקדם שחקנים צעירים. סולשיאר קיבל מינוי קבוע בלי שום סיבה מקצועית ויונייטד חתמה פה על זה שהיא זורקת לפח מספר עונות. סולשיאר נחשב למאמן בינוני גם במונחי כדורגל נורווגי. מינוי ארטטה יותר הגיוני ממינויים של מויס או אולה דווקא כי אין לו נסיון. המחשבה הייתה שיישם כדורגל של פפ ולא ידוע היה מה יצא מזה כי הוא לא אימן קודם. סולשיאר ומויס באו עם ניסיון של 10 שנים וכולם ראו מה הם שווים. בעשר שנים לא הציגו יכולות שאפילו מתקרבות למה שצריך בטופ. מינוי מויס נעשה על ידי פרגוסון למעשה. אף אחד אחר לא רצה בו ולכן גם במועדון לא הייתה מוטיבציה לעזור לו באמת. חיכו לרגע בו אפשר להפעיל סעיף שמוציא את המועדון עם פיצויים קטנים יחסית. Sent from my SM-G973F using Tapatalk
ואן חאל. מאמן שהוחתם רק בגלל הצלחה יחסית במונדיאל בענף שהוא שונה במהות מכדורגל מועדונים. למעשה מאז הקדנציה הראשונה בברצלונה לא הצליח בשום קבוצה ובעיקר התכסח עם שחקנים, הציג כדורגל מיושן מאוד.
טוטנהאם? אני לא זוכר בדיוק. אבל גם אם הוא קיבל טוטנהאם במצב רע אחרי פוצ'טינו - זה היה בסך הכל חצי שנה אחרי שהיא הגיעה לגמר ליגת האלופות. כמו שיונייטד שקיבל סולשיאר ממוריניו לא שיקפה את הפוטנציאל האמיתי של הקבוצה, כך גם טוטנהאם שקיבל מוריניו מפוצ'טינו.
לא היה קשר לכך, הוא מונה זמן מה לפני גביע העולם. כמועדון חסר מושג בכדורגל, ביונייטד מינו מאמנים על פי רזומה - או במילים אחרות, רשימת תארים. מבין המאמנים הפנויים (או במקרה של ואן חאל ידעו שיהיה פנוי בקיץ 2014 אחרי המונדיאל), היתה לו את הרשימה הכי מרשימה.