עם רכש יותר מוצלח, ואן חאל היה מביא תוצאות יותר טובות. נושא הרכש בתקופתו היה קטסטרופלי. הוא גם עשה טעות בית סוהר שבנה על רוני הגמור. גם נושא הכושר הגופני היה לא טוב. היו יותר מדי פציעות והרבה בגלל זה יצא להרבה צעירים לשחק אצלו. לרשפורד יצא טוב.
טעות גדולה בידך, הוא אמנם סיים שם בטעם מר אבל בנה חלק מבאיירן מינכן שתחזיר את גביע אירופה הביתה. הוא לחץ להביא את אריאן רובן ובנה את 'רוברי', הקבוצה הגיעה לגמר ב-2009/10 וסיים שם עם דאבל מקומי מה גם שהוא שינה לשוונשטיינגר את העמדה וחדל מלשים אותו בכנף פה ושם - קשר מרכז שדה. ההגעה לגמר היא לא עניין של מה בכך אחרי שהמועדון די התבזה החל מ-2002/03 וההדחה עוד בשלב הבתים כשהגג היה רבע גמר ב-2004/05. העונה לאחר מכן הייתה מזעזעת מצד ההולנדי והוא עזב לפני סיומה אבל הוא כן ראוי לקרדיט מסוים.
גם בעונה של הגמר אלופות אתה ראית דעיכה בטוטנהאם, דעיכה שהמשיכה גם לעונה שאחרי. בין היתר שחקני מפתח כמו אריקסן ודלה אלי שהפכו להיות הצל של עצמם. זה לא סתם שפוצ׳טינו פוטר, זה לא היה סתם חצי שנה לא טובה, ראית שם מיצוי.
אבל בכל זאת הוא היה (קצת) מוכר, לא? לא אומר שזו ערובה לכך שיהיה מאמן טוב אבל פה אתה מביא מישהו שהוא לחלוטין נובאדי.
לא טריויאלי לאו דווקא חסר הגיון ומטומטם. ב - 1996 כל מינוי מאמן זר באנגליה היה דבר לא טריויאלי. ונגר לא היה מוכר לקהל אנגלי שלא ממש נחשף לכדורגל ביבשת. באירופה הוא היה איש מקצוע מוכר מאוד. באיירן רצו אותו ב - 1994 למשל, רגע אחרי שהגיע לחצי גמר ליגת האלופות עם מונאקו. הנושא לא רק על בדיעבד, אלא גם על שיקולים בעת המינוי. מן הסתם בדרך כלל זה גרר גם כישלון מקצועי.
הנובאדי הזה היה מרחק החלקה של ג׳ון טרי בליגת האלופות, שזה יותר ממה שמאמנים גדולים יותר כמו מוריניו ואנצלוטי עשו(לפחות בצמפיונס). המינוי של אברם לשעתו נראה הזוי, אבל בסך הכל זאת היתה עונה לא רעה בכלל, בכל המפעלים. עונה עם הרבה חוסר מזל בעיקר.
ואן חאל לא יכל להתלונן על רכש, את כל מה שרצה קיבל, והגלייזרים ברוך השם שפכו כספים. הכדורגל היה באמת מחריד.
ואחרי זה ירד ליגה עם פורטסמות' ווסטהאם (שהיה לה סגל טוב). לצ'לסי ההיא היה שלד שחקנים די ייחודי בנוף, הן מבחינה מקצועית והן מבחינה פרסונלית. לא בא להוריד ממנו אבל אני נוטה לייחס את הקרדיט בעיקר אליהם.
אף מינוי מאלה לא היה הזוי ברמות מגוחכות בזמן אמת. אפילו הודג'סון, זה היה מינוי שלא אהבתי גם בזמן אמת אבל אפשר היה להבין את הרציונאל, הגיע אחרי הישג נפלא עם פולהאם באירופה והמחשבה הייתה להביא מישהו מנוסה לטווח קצר שינסה רק להשאיר אותנו רלוונטיים ולא לקרוס לגמרי בזמן של כאוס מוחלט מחוץ למגרש. לדעתי מויס היה מינוי יותר מצחיק מזה, כשלון ברור מראש. אברטון התאימה למידותיו. היום אני מרגיש אנשים התפכחו וכבר אין התלהבות מוגזמת מכל מנג'ר שעושה דברים יפים בקבוצת אמצע טבלה.
דווקא לפחות פה אני כן רואה התלהבות מהאזנהוטל ופוטר לדוגמא. העניין הוא לא מה עושה אלא איך עושה. מוייס היה די יציב עם אברטון אבל זה כלל כדורגל פרימיטיבי במקרה הטוב של לזרוק כדורים לקייהיל/פלאיני/יו ניימ איט. לצורך העניין אצל פוטר אתה פשוט רואה עבודה מצויינת של מאמן. האם זה אומר שהוא יכול לעשות את הקפיצה? לא, אבל בפירוש מגיעה לו הזדמנות.
למה הודג'סון היה כישלון פחות ברור מראש ממויס? מויס מאמן מצליח יותר בפרמייר ליג מהודג'סון ושניהם שיחקו כדורגל מיושן מדי לקבוצות טופ. Sent from my SM-G973F using Tapatalk
מוייס עשה עבודה מצויינת באברטון (לפני שהוא הגיע הם גם היו מפלרטטים עם ירידת ליגה). לא תמיד קל להראות שאתה יכול להתאים גם למועדון גדול במועדונים הביניים. היה נראה שהוא שווה הזדמנות בטופ. ייתכן שקודם כל בטוטנהאם או משהו בסגנון הזה. ליברפול הייתה בזמנים קשים בזמן המינוי של הודג'סון, היקס וג'ילט כבר הבינו שאין להם רצון להשקיע אגורה ובכל מקרה היינו מביאים איזשהוא שם אפור כזה. לכאורה הוא התאים כי הוא הצליח עם פולהאם. מינויים תלושים מהמציאות? קשה למצוא.
מילא-מילא-מילא גרנט היה מגיע קודם לקבוצה בינונית בפרמיירליג ואז מקבל את צ'לסי כי הוא חברמן, זה לא ככה. זה הכל הייתה עבודה של מוריניו שבנה סגל על ובעונה שפוטר היה בסה"כ משברון של חודש אחד, זה לא היה כמו ב-2015/16 לדוגמא. עובדה ששחקנים בכו והסתובבו כמו מתים מהלכים. מעבר לכך מוריניו פספס את הגמר בגלל פנדלים פעם אחת וב-2004/05 בגלל "שער הרפאים", לא משנה, בקיצור היה קצת חוסר מזל ואת הגרוש ללירה שכן היה עם גרנט באופן די מקרי. גם אם מויס הצליח באברטון, לא לוקח ממנו מה שעשה, מישהו חשב שהוא פיגורה? אתה יכול לדעת דבר כזה על מאמן בשלב מוקדם, למשל אלגרי וכן הלאה. ביונייטד לא חשבו יותר מדי, הלכו ישר על ההמלצה של פרגוסון שלא בטוח שהוא היה צריך לבחור את היורש שלו.
