נבחרת ישראל 2024/2025 - 0-0 סנסציוני בפארק דה פראנס

בעיטה חופשית די מזליקית, שער מקרן - כמובן שאין לי בעיה שנגנוב וזה נחשב משחק חוץ קשה, אבל הבעיה היא שלא שיחקנו כדורגל בכלל, אולי הייתה דקה אחת של הנעת כדור שלבסוף לא הובילה למצב. הייתה בעיטה של פרץ ליד הקורה וזהו. סולומון כידרר בלי תכלית, זהבי שהעזו להחליף אותו ודאבור - חלשים מאוד. אני גם לא מפיל אחריות על גנדלמן אבל לא יודע כמה היה חכם להכניס דווקא אותו (קטע, גם בלי ביבראס משהו לא עובד). הנבחרת מסוגלת להפסיד תמיד, בכל מצב, לא חשוב איך התפתח המשחק. שברנו שיאים שליליים של ספיגה לדעתי על אף מערך שלושת הבלמים. חבל היו דקות שהיה נראה שחאתם מצליח להציל אותנו, היה נחוש וחזק.
מקווה שבמשחק נגד איי פארו, חסר חשיבות לחלוטין - נראה הרכב אחר. בלי זהבי ששבר כבר את שיא השערים בנבחרת, בלי דאבור, בלי ביבראס, ששחקנים אחרים יקבלו הזדמנות נגד יריבה פח.

 

מרציאנו נתן משחקים גדולים בקמפיין הזה, בתחושה השתפר מאוד ביכולת.

Sent from my SM-A025F using Tapatalk

 

טירוף מה שקורה עם מקדוניה. נבחרת שהייתה תמיד בדרג שלנו ומתחתינו, כבר תכף מגיעה ל-2 טורנירים גדולים ב-8 שנים. גם לוקסמבורג שלאורך השנים הייתה שק חבטות כמו איי פארו או סן מרינו, כבר מנצחת וקוטפת נקודות. זה נראה שגם אם יהיה לנו מערך של שחקנים ברמה עולמית; זהבי, סולומון או השם יודע מי, אנחנו לא נעלה. אין לנו את האופי לזה. ולמה אני מתכוון כשאני אומר אופי? אחרי ניצחון על אוסטריה (5-2) כבר מדברים על פסטיבלים ואיך ישראל נתנה בראש לאוסטריה. כלומר מתעסקים במשחק נקודתי בלבד ולא על המשך הקמפיין. למה לא דברנו על 'איך חטפנו מהם 2?', ואיך נדאג שבמשחק הבא נשמור סוף סוף על רשת נקייה. כי זה לא מעניין אותנו, אנחנו לא חובבים של כדורגל מקצועני.

אחרי כל הניצחונות המרשימים שלנו, נגד אוסטריה, סקוטלנד ואפילו בוסניה -- זה הרגיש כמו משחק כדורגל בשכונה, שהבחירה האחרונה של הקבוצה (בדרך כלל השחקן הכי חלש) מבקיע גולל קבוצה החזקה, וכולם תופסים את הראש וקופצים עליו ומריצים דחקות. ככה זה היה נראה. אם תנסו להסתכל עלינו באופן אובייקטיבי, מישהו ממכם באמת רואה מגמה כלשהי? זה נראה שהשיטה שלנו היא להבקיע יותר מהיריב. וכדי שלא תפרשו אותי כמו שלמה שרף, אני לא אומר שמי שכובשת יותר מנצחת, אלא אני יוצא מנקודת הנחה שאנחנו נספוג, בכל משחק (מול קבוצות דרג 4 ומעלה), אז אנחנו חייבים לכבוש 2-3 שערים במשחק כדי לקבל תחושה של ניצחון, וגם זה לא תמיד.

 

הבלמים זו בעיה גדולה, אני מדבר על סגל השחקנים כמובן. בקמפיין של אברם גרנט למשל התחושה הייתה שחסר לנו חלוץ אמיתי, אפילו קשר התקפי שיוריד נטל מיוסי בניון - היו השאריות של אבי נמני וקצת יניב קטן. אני מניח שתמיד יש בעיות ומחסור בעמדה כזו או אחרת, הפעם המצב של ההגנה מתחת לכל ביקורת. אין מה להסתכל על בעיה גדולה יותר כמו מגרשים וכדומה כי לוקח הרבה יותר זמן לפתור את זה. שמעתי שמאמן ילדים בהפועל פתח תקווה אגב מרוויח 5,000 שקל. כבר אמרתי נראה לי שהמאמן שלי בקבוצת הגילאים עד כיתה ט' היה דוור במקצוע.

קשה לי לכתוב שאנחנו שווים יותר, אני שלם עם זה 70% לדוגמא. אבל לשחק התקפי זה לא מספיק. ושיטה אחת זה לא מספיק. אלה גם תמיד אותם החילופים אם בכלל.

רון עמיקם על המספרים:
בין אם נסיים במקום השלישי, או חלילה נסיים רביעי כי אוסטריה תתקע למולדובה ביום שני יותר שערים ממה שנתקע לאיי פארו, תישאל השאלה האם הנבחרת השתפרה.
האם 4 נקודות מ-18 מול הגדולות למול 3 מ-18 אצל אלישע ו-4 מ-18 אצל גוטמן, זה שיפור?
האם ספיגת 12 שערי חוץ מול 3 הגדולות, למול 5 אצל אלישע ו-6 אצל גוטמן, זו התקדמות?
האם 0 נקודות חוץ מול הגדולות לעומת 3 אצל אלישע ו-1 אצל גוטמן זו התקדמות?
האם כיבוש שערים, רובם מחוץ לרחבה, זו אינדיקציה לשיפור?
התשובה ברורה: בנבחרת כבר לא מדליפים מקבוצת הוואטסאפ של השחקנים - וזה שיפור!