אגב, תמיר כהן הגיע לקבוצה שסיימה את העונה החולפת במקום 2 וסיים ביחד אתה באותו המקום בדיוק - 2. אני לא חושב שיש לו מקום בסקר הזה.
כמובן שקאמנאן יקבל את הקול שלי אבל זה רק בגלל שהוא שיחק אצלנו. אם לשפוט אובייקטיבית הוא לא הכי קשור לכאן, בשני המשחקים הראשונים שלו הוא עלה במחצית לניצחון על בית"ר האלופה באותה עונה ושבוע לאחר מכן הבקיע שער אדיר ב4-0 בקרית אליעזר, אבל לאחר מכן הקבוצה ספגה חמישה הפסדים רצופים ושקעה עמוק מתחת לקו האדום. את השיפור שהגיע לאחר מכן והסיום המטורף של אותה עונה, אי אפשר בשום אופן לזקוף לזכותו או לכל שחקן אחר, זה הכל ביחד. הכל התחבר שם מכל הכיוונים, ארז אליאב, פטי יא-יא, דיוויס, בוקסה בעונה יוצאת דופן, מוסטרליץ', אפילו כפיר אדרי. כל אחד נתן את שלו, ספק גדול אם אפשר לתת לקאמנאן את כל הקרדיט לדבר הזה. כתבתי כבר כמה פעמים, הוא לא נכנס ל-11 הגדולים של מכבי הרצליה. אני בהחלט מדרג שחקנים כמו ליאור אסולין וג'ורדן פושה לפניו, גם אם הם כיכבו רק בלאומית.
אולי מנטלית זהבי הרים את מכבי, אבל מקצועית הם היו בסדר גמור גם לפניו. דווקא פריצה הוסיף יותר ממנו באותה חצי עונה לדעתי. מבחינת השפעה מיידית, הזרים שהגיעו עם לואיס פרננדז לבית"ר זה היה כמו עולם אחר של כדורגל. ומקרייב אולי היה השחקן שהתפוצץ הכי מהר לגדול כרכש ינואר, אם אני זוכר נכון הוא לא הצליח לעמוד בציפיות שהוא יצר עם אותה חצי עונה.
בכוונה לא שמתי את הרכש של בית"ר כי כל הקבוצה ההיא הסריחה מנובורישיות. להביא שחקנים מהפרמייר ליג ומהליגה הצרפתית זאת לא חכמה גדולה. להביא מישהו שלא ראה דקות אפילו בליגה הקפריסאית(סולארי) או מישהו שהיה סתם שחקן טוב אבל לא מספיק בשביל שקבוצות יתאבדו עליו(זהבי) זה הרבה יותר מרשים לדעתי. פריצה היה חלוץ טוב אבל לא איזה משהו שלא ראינו בכדורגל הישראלי, זהבי כבר באמת היה משהו מיוחד.
ממן לקח על כל העונה הגדולה שהייתה לו. גם חצי עונה בהפועל חיפה. מקרייב היה גדול באשדוד כל הקדנציה הראשונה שלו(גם בשנייה היה לא רע), אבל הוא סוג של כוכב מקומי, רק שהמקומי זה ליגות בארץ, סלובניה וקפריסין. הוא גם כבש לא רע במאריבור אבל תקופת שפל של המועדון וגם הייתה לו הצלחה בנאה סלמינה, לא מאריות האי השכן. מי שהתלהבה מהיכולת באשדוד הייתה קריליה סובטוב סמארה בלגיה הרוסית והוא כשל שם טוטלית. זה היה גדול עליו.
תכלס השאלה שצריכה להישאל לגבי השחקנים האלה זה באיזה מהמקרים הקבוצה שלהם לא הייתה זוכה באליפות בלי הגעה שלהם.
לא הגבתי אלייך באופן אישי. ההבדל בין פריצה לזהבי, שהראשון הוסיף מעצם העובדה שהוא מילא פונקציה שלא הייתה עד הגעתו. את מה שזהבי נתן בעונות שאחרי הם כבר קיבלו באותה עונה משילוב של ראדי ועטר.
ז'רום לרואה הוא 'וואו', מטורף שהוא הגיע לכאן, אין אוהד כדורגל שלא מכיר אותו| דויד סולארי מתכתב עם שער האליפות של הפועל קריית שמונה ואולי ההפתעה הגדולה שהייתה בכדורגל הישראלי| ערן זהבי סימן כאן עידן ושינה את הכדורגל הישראלי לדעתי (אבל אליפות מכבי תל אביב הייתה לוקחת גם בלעדיו)| יאניק קמאנן זה מרגש כי הגיע שחקן אדיר לקבוצה די קטנה - שאפו| וחנן ממן כנראה השחקן שהיה כתוב עליו מראש "רכש גדול לחצי עונה". אבל אני לא יכול לבחור בהם, תסלחו לי, אולי אני לא אובייקטיבי. https://www.makorrishon.co.il/nrg/images/archive/300x225/875/247.Xxx דימיטאר טלקיסקי ואלין טופוזאקוב - הפועל תל אביב| כאוהד הפועל שמעתי כילד בכיתה ז' בערך על ביסקוט אמבלה שהגיע ברפסודה משום מקום והשאיר אותנו בליגה. הפעם דיברו על הבולגרים, שחקנים מעל הרמה בליגה, שאיכשהו שוחררו מהקבוצה שלהם. שמענו על טלקיסקי שהוא 'דוב' - רדום. הם שינו מועדון ולדעתי היו אהובים לא פחות מגיבורי הדאבל שלנו, על אף שנה וחצי בלבד. כשאתה עמוק בחרא ויש נקודת אור אתה מעריך את זה יותר. אני זוכר את שבת בצהריים נגד הפועל כפר סבא, היינו במצב קשה בתחתית ושוב הפסדנו, אבל שיחקנו מעולה, האוהדים יצאו מהמשחק מחויכים. טופוזאקוב היה טוב כמגן ימני למרות שהוא בלם וטלקיסקי - כל נגיעה שלו אומן. אם הבולגרי היה נותן קצת יותר ערך מוסף גם היינו אלופים ב-2008/9 והוא אכזב אותי. אבל, מעבר לאהבתם למועדון ולשירי השחקנים המרגשים ("כל החלומות מתגשמים בלב" - של טופוזאקוב, ו"יד ביד לאורך כל דרך" - טלקיסקי) - כאוהד שגדל בעידן ההצלחות - דאבל 2000 ודאבל דרמטי, רבע גמר גביע אופ"א, גמרי גביע, ליגת האלופות - אני עדיין חושב שאם הייתי צריך לדרג את עשרת השערים שאני הכי זוכר מהפועל (והיו שם זהבי והמספרת, טועמה ובלילי בדרבי) - אני בוחר שני גולים של טלקיסקי. נגד היריבות השנואות עלינו. השער ההוא בדרבי כמו משחק מחשב - לקח לי כמה דקות לצאת מההלם; וגם נגד בית"ר שגל אלברמן שחקן העונה רודף אחריו חצי מגרש ולא מצליח להפיל אותו גם כשתפס בחולצה, טלקיסקי כשל בניסיון ההקפצה הזה כמה דקות קודם במצב של שלושה אדומים מול אחד בצהוב-שחור והוא ניסה זאת שוב - גאון. עונה בתחתית לפעמים יכולה להיות מרגשת. הפועל תל אביב 2007/08
