המאבק על הפלייאוף העליון: הפועל ת"א תישאר קירחת? שש קבוצות על שלושה כרטיסים

הקרב על הפלייאוף העליון:

https://www.israelhayom.co.il/wp-content/uploads/2022/01/01/New_UDIZ6757a-e1641069777628.Xxx

אמנם לא בטוח שהמירוץ הזה מעניין כמו הקרב על האליפות, אבל אין ספק ששנים לא היה מאבק כזה על הכניסה לפלייאוף העליון, שזה לא רק לתחושה הטובה ולמשחקים נגד הגדולות (אף קבוצה לא רוצה לסיים את העונה במפגשים חסרי טעם), אלא פלייאוף ששווה מיליוני שקלים עבור הקבוצות, מה שקריטי גם להפועל תל אביב לדוגמא. שש קבוצות נאבקות על שלושה כרטיסים כשנותרו עוד ארבעה מחזורים - 12 נקודות, בליגה הסדירה שלנו והמומנטום מתהפך בזה הרגע - תשאלו את קובי רפואה, או אפילו את בני לם 'מהצד השני' כששתי הקבוצות לדוגמא יפגשו במחזור הסיום של הליגה.

4. הפועל תל אביב – 33 נקודות| מאזן 9-7-6, יחס שערים 26:32
מה נשאר לה? מכבי חיפה (חוץ), הפועל באר שבע (בית), הפועל ירושלים (חוץ), מכבי נתניה (בית)
שחקן המפתח: אושר דוידה, מלך שערי הקבוצה, עם שמונה כיבושים. מהיר, נמרץ, מסוכן, אהוב הקהל. היחיד שהוא כנראה בלתי צפוי בקבוצה הזו וגם הראש שלו בהפועל בניגוד לפארליי רוסה למשל. כל דבר טוב בקבוצה מגיע ממנו.
למה כן: בגלל הקהל העצום שעומד מאחוריה 'בגשם וגם בשרב', כי היא מתקרבת לאפשרות לנצח דרבים, יש היגידו גם בגלל הסגל.
למה לא: בגלל הלחץ העצום והמומנטום השלילי, לוח המשחקים הקשה נגד שתי המוליכות והתחושה שההנהלה תמיד תתקע מקל בגלגלים. והיא גם לא יכולה לשחק באירופה.

5. הפועל חדרה – 33 נקודות| מאזן 8-9-5, יחס שערים 21:20
מה נשאר לה? בית"ר ירושלים (בית), מכבי פתח תקווה (בית), בני סכנין (חוץ), מכבי תל אביב (בית)
שחקן המפתח: מנשה זלקה. הקפטן אולי לא השחקן הכי חשוב בפן המקצועי אבל הוא מעין מאמן על המגרש, היה הראשון לפנות לקהל אחרי שמרמנטיני עזב.
למה כן: השלם עולה על סך חלקיו בקבוצה של מנחם קורצקי. היא מתסכלת יריבות בזכות העמידה הטקטית האיתנה שלה. היא כמובן נטולת לחץ.
למה לא: גוסטבו מרמנטיני עזב והקבוצה איבדה שחקן משמעותי, כשבין כה מדובר באחת ההתקפות החלשות בליגה לפי המספרים.

6. מכבי נתניה – 32 נקודות| מאזן 8-8-6, יחס שערים 22:25
מה נשאר לה? מכבי פתח תקווה (חוץ), מ.ס אשדוד (חוץ), הפועל קריית שמונה (בית), הפועל תל אביב (חוץ).
שחקן המפתח: עדן קארצב, מחזיק את מרכז השדה על כתפיו, מוסיף איזון בזמן שכולם חושבים התקפה. 'עושה גלזר' אם תרצו.
למה כן? הקבוצה המרעננת של הליגה, זו שבכושר הטוב ביותר (עשרה משחקים ללא הפסד), למעלה מ-7,000 הגיעו למשחק הבית האחרון נגד הפועל ירושלים. תענוג לראות אותה משחקת.
למה לא? שלושה משחקי חוץ בלו"ז, מה שעתיד לפגוע בה, חשש שאולי תקרוס ברגע האמת. נגד קבוצות בסדר הגודל שלה קצת יותר קשה לה.

7. בני סכנין – 32 נקודות| מאזן 9-5-8 יחס שערים 28:23
מה נשאר לה? הפועל נוף הגליל (בית), בית"ר ירושלים (חוץ), הפועל חדרה (בית), מכבי פתח תקווה (חוץ)
שחקן המפתח: בירם כיאל. כולם במועדון רואים בו הרבה יותר מקפטן או שחקן בכיר, ממש דמות להערצה. כשהוא טוב - סכנין מסתכלת לכל קבוצה בליגה בלבן של העיניים.
למה כן? כי השנה באמת נבנה סגל איכותי, בדוחא לא פשוט להוציא נקודות ועדיין אפשר לדבר על 'אפקט המאמן החדש', לא?
למה לא? נקלעת מהר מאוד למומנטום שלילי, יש ריח של איבוד נקודות כשהיא פייבוריטית ברורה, כמו נגד נוף הגליל, וגם המשחק נגד בית"ר.

8. הפועל חיפה – 30 נקודות| מאזן 8-6-8, יחס שערים 29:31
מה נשאר לה? מכבי תל אביב (חוץ), מכבי חיפה (בית), הפועל באר שבע (חוץ), הפועל ירושלים (בית)
שחקן המפתח: אלון תורג'מן, כי הפועל חיפה צריכה את הסקורר שלה. עד לפציעה רץ ראש בראש עם אצילי למלכות השערים. מאז שחזר מפציעה, גול אחד.
למה כן? חלק קדמי מצוין על הנייר, שחקנים עם ניסיון וגם בזכות אלישע לוי. חנן ממן מתעורר ו'כבש את אחד משערי העונה' מה שנקרא.
למה לא? יכול להיות שהיא תוציא 0 מ-9 נגד הגדולות, הכותרות על החלפתו של אלישע לא מפסיקות, הקהל לא ממש איתה, קבוצה 'לא אמינה'.

9. הפועל קריית שמונה – 28 נקודות| מאזן 8-4-10, יחס שערים 29:26
מה נשאר לה? הפועל באר שבע (חוץ), הפועל ירושלים (בית), מכבי נתניה (חוץ), מ.ס אשדוד (בית)
שחקן המפתח: רועי קהת אולי לא יעמוד בציפיות אף פעם אך בק"ש הוא נראה נהדר, בדגש על המשחקים הגדולים. המנהיג השקט.
למה כן? אי אפשר להתעלם מקבוצה שניצחה את האלופה מכבי חיפה. קצב צבירת הנקודות של דראפיץ' הוא בסדר גמור והמועדון די מנותק מהתקשורת.
למה לא? איזי עושה בלאגנים בכוח, היא בעמדת נחיתות משמעותית בגלל המצב בטבלה ויש לה שני משחקים נגד יריבות ישירות בסיום העונה הסדירה.

 

כל יום שדראפיץ' נשאר מאמן קרית שמונה הוא מבזה את עצמו, את הקולגות שלו ואת מעמד המאמן בארץ.
אחר-כך מאמנים רצים לתקשורת לספר על איך נותנים לבעלים לזלזל במאמנים וזורקים אותם החוצה.

 

אבל זה לא קשור לשוק המאמנים, זה לשוק העבודה.
אם אתה ממשיך לעבוד במקום שהבוס שלך צוחק עליך בתקשורת, טוען שלא משנה מה תעשה -- אתה את העונה הבאה לא פותח, מטנף עליך ופוגע בהמשך הקריירה שלך, אז שאחר כך לא יבואו בטענות שמעמד המאמן נחות, כי הם עוזרים לזה להיות ככה.

 

בקשר למה שנאמר פה קודם: דראפיץ' כן שיחק אותה לדעתי (לא חושב שהישארות בליגה כשיש בוודאות שתי קבוצות חלשות יותר - זה הישג - אבל השיפור בכדורגל, המשחק היותר התקפי, הניצחון על מכבי חיפה והסיכוי לפלייאוף בכלל). מה שכן, הוא היה ממשיך להיות רלוונטי בכל מקרה כי יש בכדורגל פה את אותם שמות שנכשלים שוב ושוב.

- אני כמובן לא אובייקטיבי אבל מאוד רוצה לראות את הפועל תל אביב בפלייאוף, אנחנו לא נתבזה כמו ב-2019/20 לדעתי, המועדון צריך את הכסף כמו אוויר לנשימה למרות שאני לא עיוור ויודע מה פועלם של הניסנובים, זו כן תחושה שאנחנו מתקרבים לנצח דרבי לא מעט בזכות הקבוצה הגרועה שיש למכבי. גם לאוהד הנייטראלי משחקים בהם הפועל מעורבת זה יותר מושך מעבר לעניין הקהל. אני חושב שמכבי נתניה מאוד ראויה וציינתי קצת בהודעת הפתיחה מדוע, היא באמת יכולה להיות זו שתכריע אולי את מאבק האליפות, אם וכאשר, היא הצטיינה נגד הגדולות ותענוג לראות אותה ואת הקהל מתעורר. הקבוצה האחרונה? אולי חדרה כי היא סינדרלה ותכריח את הקבוצות להתאמץ וליצור משחק התקפי. הפועל חיפה מאוד סתמית (סליחה, אני יודע שיש כאן אוהדים), סכנין נשארה קייטנה..

 

לא אמרתי משהו על הצד המקצועי שלו. הוא עשה עבודה טובה ונתן לא מעט נקודות לקבוצה שלו במשחקים חשובים.
יחד עם זאת, להיות תחת שירצקי זו כמו התסמונת של האישה המוכה. אפשר לבכות לתקשורת שאיזי עושה ככה ועושה ככה, אבל כשכל מאמן רץ לאמן אצלו בשביל קצת פרנסה, זה מביך.

 

נקודה מעניינת, אני התרשמתי מיאנקוביץ' של בית"ר כשחקן שלא רץ הרבה (בואו גם נשיג את הדרבי בפרופורציות - משחק בכורה בקבוצה חדשה, 27 אלף אוהדים ביציע, ברור שיש טירוף), ובכל מקרה שחקן שאוהב את הכדור ומכדרר המון. יש לנו בקבוצה כבר את דוידה שהוא דריבליסט, אולי מכדרר יותר מדי, ובעיקר רוסה שאמור להמשיך עד להכרעת הפלייאוף (לא)? אני חושב שלא הוגן לשפוט את אזולאי, הפציעות הפריעו לו ואז הקבוצה ניצחה. כלומר הוא יכל לתת יותר אבל לא באמת שיחק מספיק.
לפני המשחק נגד הפועל חדרה הייתי מאוד אופטימי וחשבתי שהפועל בפלייאוף בוודאות, כעת אני מאוד פסימי. נתניה משחקת בקצב גבוה (הפועל רק בדרבי אולי במחצית השנייה שיחקה בקצב כזה העונה) ובמומנטום אדיר, הפועל ירושלים זה משחק שאם אנחנו לא כובשים שער מהיר יתחילו העצבים מהספסל\הקהל\השחקנים וכל שריקה של השופט תהיה דרמה. מול מכבי חיפה בסמי עופר אני מקווה שלא נושפל.

אנחנו לא נקבל גולים משלומי אזולאי החלוץ אז שוב הייתי חוזר ליואב תומר ומתפלל, הוא קצת פחות איטי ממנו. בן ביטון פתח את העונה טוב ואולי השער בדרבי החזיר אותו לעניינים, וליידנר מאוד מסוכן. אולי היתרון היחיד של הפועל מעבר לקהל זה המגנים.

 

שלומי אזולאי בישל עוד שער, את ה-1:1 של דני גרופר נגד הפועל ירושלים. כמובן שזה לא מספיק ולא משנה את פני הדברים במידה ניכרת. בעונה שעברה הוא רשם 29 משחקי ליגה ושנה לפניכן 31 משחקי ליגה. תשמע הוא פתח שלושה משחקים ברצף ושניים מהם נגד מכבי חיפה ונגד הפועל באר שבע (ובסה"כ חמישה משחקים), לא החזקנו מספיק בכדור. לדעתי דווקא נגד הבונקרים הוא צריך לשחק וזו גם בעיה שאין לנו חלוץ עם תנועה מספיק טובה לעומק. אפשר להגיד הרבה דברים על הדרבי, מבחינתי אם יש שחקן אחד שאשם זה אדי גוטליב שחילק שני שערים במתנה. בכל מקרה רפואה אני מניח חושב כמוך והביא אותו כדי להיות שחקן הרכב.

אגב, רק שני מחזורים העונה היינו מחוץ לשישייה הראשונה - לקראת פיטורי קלינגר - מחזורים 11-12 ותוצאות התיקו נגד הפועל ירושלים ונגד מכבי נתניה. אוי ואבוי אם דווקא במאני טיים...