מחזור 23 בליגת העל: מכבי חיפה נגד הפועל ת"א, המאבק על הפלייאוף רותח

שערים העונה בליגת העל ממשחק שוטף - אורי קופר עם הנתונים:

1. מכבי חיפה - 41
2. הפועל חיפה - 28
3. הפועל תל אביב - 26
4. מכבי תל אביב - 25
5. מ.ס אשדוד - 20
6. הפועל ק"ש - 19
7. בני סכנין - 19
8. הפועל חדרה - 16
9. מכבי נתניה - 15
10. בית"ר ירושלים - 14
11. הפועל באר שבע - 13
12. מכבי פתח תקווה - 11
13. הפועל נוף הגליל - 10
14. הפועל ירושלים - 9

אני חושב שבזה 'תם הטקס' כמו שאומרים, תם הדיון. ב"ש כבשה 20 שערים מ-33 שלה העונה במצבים נייחים. היא מוליכה רק על שלוש נועלות הטבלה והקבוצות הגרועות בליגה בשערים ממשחק שוטף, היא אפילו לא במקום 'טוב' באמצע. אלה נתונים מוגזמים - אין לרוני לוי כדורגל. לא רוצה להרחיק לכת כמו רז זהבי שאוהב לירות דברים לאוויר אבל מהקבוצות היותר קשות לצפייה ולא טובות התקפית שאיימו על אליפות בשנים האחרונות לפחות (למכבי ת"א בשנה שעברה הייתה גם כן תקופה כזו עם הרבה 0:1ים קשים בפנדל או דור פרץ איכשהו אבל התחושה שלי הייתה שהיא כן מסוגלת לכבוש ממשחק רגיל - קצת פשיץ', יונתן כהן, פרץ עצמו, המהירות של גררו, לא יודע).

 

- אני לא חושב שמכבי תל אביב חזרה למירוץ האליפות למרות שמאז ה-3:2 נגד מכבי חיפה יש לה 19 נק' מ-21 והיא קיבעה את מעמדה במקום השלישי ומעלה למי שהיה ספק. משום שכל משחק שהיא לא סופגת זה כמעט בגדר נס. לא שופט את הבלם החדש ולא ראיתי את כל 90 הדקות אתמול אבל לרוב לא משנה איזו קומבינציה הייתה מאחור זה נראה רע. עם סבוריט כבלם, עם סבוריט בשמאל, עם ייני, עם פיבן, עם נחמיאס, עם הרננדס שכבר לא פה וכן הלאה. ערוץ הספורט העלו אתמול לאולפן הלילה שני מכביסטים את דידי הררי שהוא כמובן כן קשור לכדורגל וגם את מוקי שאין לי דבר נגדו אבל קצת מצחיק לשמוע פתאום דעות של 'סלב', הוא אשכרה פירגן לקוואס.

- לגבי הקבוצה שלי, הפועל תל אביב היום בסמי עופר - וזה נראה שהכל רע. הכושר מזעזע, הלחץ גובר לא רק כי אתה פוגש את הקבוצה הטובה ביותר בארץ וזה חד משמעית המשחק הכי קשה - הפלייאוף העליון בסכנה. לא שוכח איך קיבלנו שם חמישייה עם קלינגר, אנחנו מנצחים בחיפה פעם אחת בעשור בדרך כלל. מקווה לצאת משם בכבוד ולא ממש מעז לחלום על נקודה. קובי יצטרך לעשות את ההתאמות, את ב"ש בבלומפילד הרבה יותר ריאלי לנצח. אין לנו סיכוי לשרוד את השמאלית של אצילי והטירוף של חיפה. בטח לא כשמעוז ההגנה שלנו נראה כמו שהוא נראה. אליאס ושטקוס יצטרכו לתת את משחק חייהם. בהתקפה, אין לנו חלוץ, דוידה אחלה אבל רוסה לא ממש מאופס בלי קשר להצעה שקיבל. פסימי מאוד-מאוד ויש מצב גדול שלא נהיה בפלייאוף.

 

הוא (לואיס פרננדס) ניצח את מכבי חיפה 0:1 בסיבוב השלישי בטדי משער של ליאור אסולין במה שהיה ניצחון מאוד-מאוד יוקרתי. הוא לא הצליח לסיים במקום השני כשהפועל תל אביב הקדימה אותו בנקודה. הפספוס הגדול אולי היה בגביע, בית"ר הודחה בשמינית הגמר נגד הכח החלשה (אני מעריך שהוא כן היה על הקווים)| לגבי ארדילס, אני מניח שבשלב מסוים הוא היה מתעשת ומבין מי נגד מי בסגל העמוס שלו ואיזה שחקנים צעירים ומוכשרים כמו יצחקי וברוכיאן חייבים לשחק גם על חשבון הכוכבים ולנגוס להם בדקות. מכבי חיפה של אז הייתה עמוסה באירופה ובנתה קבוצה פחות טובה, כל משחק שני היא פישלה. גם הפועל תל אביב עשתה עונה טובה באירופה ולא הייתה לה הגנה (תומר חליבה, כן? וואליד באדיר שהוסט לעמדת הבלם. מההגנה של פנסטיל-גרשון-דומב-אנטבי - נשאר רק המגן השמאלי ולעתים אולי חן שיחק). מכבי ספרה בעיקר משחקים ללא הפסד והיה חסר לה משהו בהתקפה. אבל אני זוכר את העונה הזו כעונה טובה בליגה למרות כדורגל בינוני. כי היו זרים טובים, השחקנים הבכירים בכדורגל מלבד בניון ובן חיים היו בליגה שלנו וכן הלאה..

 

גם אם בהפועל באר שבע עובדים הרבה מאוד על מצבים נייחים ואני לא חולק על כך - זה לא נראה ממש כמו תרגילי הקרן של מכבי חיפה שכוללים כמה מסירות וכן הלאה. רמזי ספורי ידע להרים מצוין עוד כשחקן נוער ומיגל ויטור עם משחק ראש. אני אגיד לך, נק' המוצא של הרוב שמגנים על רוני לוי - הם משווים את הפועל באר שבע למכבי חיפה. אני משווה את ב"ש לרוב הליגה והיא לא בולטת מספיק ביחס לשאר. יש פה ושם משחקים שאפילו הפועל ת"א הלהיבה יותר ממנה. רוני היה צריך להיות יותר חד בבניית הסגל שלו. אני בטוח אגב שאם היה לנו איך להשיג נתונים משנים עברו היינו רואים שזה חריג שמועמדת לאליפות מדורגת כל-כך נמוך בטבלה מבחינת שערים במשחק שוטף.

 

מתנצל שאני כל פעם חוגג על ההודעות שלך, אבל יש לי משהו חשוב להוסיף בעניין.
תופעת המאמן הזר שרוצה לזעזע את המערכת ולבצע פעולות שעל פניו נכונות, אבל לא מתכתבות עם מנהלי המועדון, היכה בי פעם ראשונה ב-2008.
באותה שנה ברוך דגו חתם במכבי נתניה, כשלרבים היה ברור שהוא שחקן גמור שלא יכול לתת מספרים או ערך מוסף לקבוצה 1-4, אבל הוא היה שם מוכר, ובאותם שנים מועדונים רדפו אחרי שחקנים עם ניסיון, ככה שברוך דגו היה וורלד קלאס.

כשהגיע לותר מתאוס, והבין את הסחורה, הוא ספסל אותו ולא נתן לו לשחק. אני זוכר שגם לי, וגם לרבים שדברתי איתם על כדורגל באותה תקופה, זה הגיע קצת בשוק. אף מאמן ישראלי לא היה מושיב אותו על הספסל. והתברר שההחלטה של מתאוס הייתה עד כדי גאונית כי הקבוצה הרימה את הרמה שלה.

זה אולי טיפה בים, ומאוד אנקדוטי, אבל זה נותן המחשה קצרצרה על ההבדל בין מאמן מקומי למאמן זר.