שמינית גמר ליגת האלופות: לילה גדול בפריז, אינטר נגד ליברפול

אני מכבד את דעתך. אבל לדעתי אתה מעמיס על האהדה שלך לקבוצה יותר מדי מטענים. זו גם ראייה מאוד שמאלנית שלא מתאימה לך
מה זה אוהד של קבוצת כדורגל? אתה מתאהב בקבוצה (מבחירה או לא מבחירה), מתחבר לזהות המדומיינת שאתה ושאר האוהדים מספרים לעצמם, אתה תומך בקבוצה ולא משנה מי משחק בה או מאמן אותה, אם ההנלה או האוהדים לא לרוחך, אתה מצקצק אבל ממשיך לתמוך. כמובן ככה אני רואה את הדברים.

מנגד, אתה כמו שמאלן קיצוני שלא אוהב את הממשלה (ההנהלה) או את התושבים (האוהדים), עוקר החוצה, מפסיק לתמוך במדינה ומתחיל לטנף עליה. שזה אגב בסדר בחיים האמיתיים, אבל נראה לי קצת מוגזם בקונטקסט של הכדורגל. שלא לדבר על זה שהסופר ליג זה לא הדבר הכי לא ספורטיבי שמילאן עשתה בהיסטוריה שלה.

 

אני אוסיף על זה שהיום ראיתי פוסט בפייסבוק של מצביע ליכוד שקיעקע H.T.A בענק על הגוף(קבוצה שהסמל שלה הוא פטיש ומגל), ומנגד אחד החברים הכי טובים שלי הוא מצביע מרצ שעד לפני שנה היה מנוי קבוע ליציע המזרחי של בית"ר.

כמו שכתבת (כמעט) אף אחד לא בוחר את הקבוצת כדורגל שהוא אוהד בגלל מה שהקהל שלה מייצג או האופן שבו הוא פועל, נשאבים לקבוצה מסיבות לא רציונליות ומשם נאלצים להתמודד(לטובה ולרעה) עם כל מה שהיא והקהל שלה מייצגים.

 

@חייל שוקולד
כל מילה. אוסיף לזה שהשמאלנים הקיצוניים ביותר שפגשתי בחיי היו אוהדי מכבי תל אביב.

 

או יריב לוין האולטרא-ימני שאוהד את הפועל תל אביב.

 

@Mamadu
אני שמח שדווקא אתה מעלה את הנקודה הזו - הרי איך קם מועדון הכדורגל אינטרנציונאלה מילאנו? קבוצה של אוהדי מילאן מאוכזבים שלא מצאה חן בעיניהם העובדה שהמועדון שלהם סוגר את הדלתות שלו לזרים (לכן השם). לך תגיד לצאצאים שלהם שכיום חוץ מאתלטיק בילבאו אין אף מועדון באירופה שסוגר את הדלתות שלו בפני זרים וכל האהדה שלהם לקבוצה בעצם מבוססת על שום דבר.

אני כבר מזמן התפכחתי והבנתי שאין פה רציונל וזה בסוף עניין שעובר או בתורשה (לא המקרה שלי, לא עם מילאן בכל אופן) או תלוי בנקודה שבה התחלת לראות כדורגל ומי במקרה היה אז בפריים. השלמתי עם זה. אבל במקביל הגדרתי גבול מוסרי שהוא ייהרג ובל יעבור - לשמור על רוח הספורט. אני סבבה עם מועדונים כמו פסז' שקונים את דרכם למעלה ע"י רכישות של כוכבי כדורגל ואני עוד יותר סבבה עם מועדונים שמטפסים את דרכם למעלה (כמו אטלאנטה או אייאקס). אבל אני לא סבבה עם מועדונים שעוקפים את העניין המקצועי ומנסים להגיע למעלה דרך שיווק. לא מסוגל לתמוך בזה. סבלתי במשך עשור שלם עם מילאן הגרועה בהיסטוריה כנראה ועזבתי דווקא כשהיא מתחילה לעשות סימנים של חזרה - אז אני שלם עם המצפון שלי.

מי שבעיניו להיות מוסרי = להיות שמאלני אני יכול להבין למה הוא רואה בי סממנים שמאלניים (אקח את זה כמחמאה), אבל אני לא רואה את הדברים ככה.

 

רק שהפועל לא פועלת בצורה "שמאלנית". אם כבר הסתירה היא שהרבה מאוהדי הפועל הם סוציאליסטים למרות שהקבוצה היא קפיטליסטית לכל דבר, רק שלהבדיל מריאל אין בנקים באירופה שיכולים למחוק לה את החובות.

 

אנחנו מתעסקים בדימויים ולא במציאות.
אין קבוצה שהיא לא קפיטליסטית.

 

אין לי שום בעיה עם זה, ובכלל, להיכנס לרציונאל מאחורי הסיבה שילד מתחיל לאהוד קבוצה - אחד העולמות הכי לא רציונאלים שיש - זה חסר פואנטה ברמות (אני מכיר אנשים שהתחילו לאהוד קבוצות בגלל שאהבו את הסמל, הצבעים, או סתם נהנו לשחק איתם בפיפא). בנוסף, להגיד לבנאדם "אתה צבוע" זו אחת האמירות היותר ריקות מתוכן. זה בערך כמו להגיד "אחי אתה נושם". כולנו צבועים, כולנו נושמים. רק השטויות של כמה מאוהדי יונייטד, ריאל ושות' זה באמת חוסר מודעות פושעת. אני גם חושב שזה פותח הרבה תתי נושאים מעניינים על איך העולם הקפיטליסטי עובד (לא, לא רק עולם הכדורגל), ואיך עבודה פסיכולוגית חזקה לאורך שנים יכולה להשפיע על עובדות היסטוריות (לכאורה, מקום ללא פרשנות אם לא משכתבים אותה מחדש).

אני לא יודע אם זה קשור לזהות הבעלים שלהם, כמו לרמת החירבונים שלהם בצ'מפיונס ליג. זו שמחה לאיד by definition.

אם אתה חושב אחרת אתה יכול להרחיב, דווקא נשמע מעניין.

 

@VAR
קודם כל, אצלי שמאלני זו מחמאה ולא קללה
בנוגע לאינטרנאציונאלה, זה בדיוק הנקודה שלי, זה סיפור טוב ויפה שהיה אולי נכון בשעתו, אבל אנחנו ממשיכים להיאחז בו למרות שהוא שום דבר היום. לא נפסיק לאהוד את הקבוצה כי "סיפורי העם" שלנו כבר לא רלוונטיים.

לגבי הספורטיביות, זה מושג מאוד גמיש וסובייקטיבי.
למשל,
בא טייקון שהשיג את הכסף שלו בדרכים לא כשרות/לא מוסריות רוכש קבוצה, הקבוצה הזו זוכה בתארים בזכות הכסף הלא כשר, האם זה ספורטיבי?
האם זה ספורטיבי לאהוד קבוצה שבעבר התעסקה עם שופטים? (אנחנו, אתם, יובה ובטח מלא קבוצות מחוץ לאיטיליה)
האם זה ספורטיבי שקבוצה חזקה וטובה מליגה שאין לה 4 נציגות בליגת האלופות לא מעפילה לטורניר, כאשר קבוצה פחות טובה מאיטליה או מספרד מעפילה כי היא סיימה במקום הרביעי?

 

הקאלצ'יופולי לא שבר אותך, אבל אי-הפגנות האוהדים נגד הסופרליג כן?
ואם השאלה היא האוהדים - איך אוהדי מילאן הגיבו אז? דרשו להעיף את גליאני וברלוסקוני החוצה?

ברמה הספורטיבית שיחוד שופטים זה מסריח הרבה יותר מסופרליג.
בסופרליג פשוט מפצלים את התחרויות אבל כצופה אתה יודע מה אתה רואה. בשיחוד שופטים... התחתית של התחתית.

 

אני לא יודע איך מה הדרך ה"נכונה" להיות אוהד, אבל בגלל שארסנל ומילאן במסלולים מאוד דומים מסוף שנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000, אני אולי יכול להיכנס לראש של VAR במובן שאחרי כל-כך הרבה זבל לאורך הדרך - על המגרש ומחוצה לו - משהו שם הולך לאיבוד, לפחות מבחינתי. זה קצת דומה לזוג אוהבים מהתיכון שמתחתן, עושה ילדים, עובר רכבת הרים רגשית וים חרא בין לבין ומתגרש. משהו שם - בסופו של דבר - לעיתים קרובות נשבר.

גם עכשיו שמפעם לפעם אני רואה את ארסנל ובודק מה קורה (לעיתים קרובות מאוד אני מעדיף לעשות משהו אחר מבחירה), הריגוש לא קרוב להיות כמו שהייתי ילד. יש מטורללים שמתלהבים בכל צורה ועדיין לוקחים ללב כל דבר, ואצלי זה כמו רבים אחרים זה הולך לאיבוד. גם כי הדמויות שגדלת עליהם והתחברת אליהם כבר לא שם ולא באמת הגיעו מחליפים שאפשר להתחבר אליהם באותה צורה. וגם כי אתה כבר לא ילד, תחומי עניין משתנים, והחיים לא נראים ורודים כשהיו. הכול הופך לפחות רומנטי ויותר מכוער וציני עם הזמן. חוץ מקייליני. הוא תמיד היה כזה.

 

אני לא יודע אם זה קשור לזהות הבעלים שלהם, כמו לרמת החירבונים שלהם בצ'מפיונס ליג. זו שמחה לאיד by definition.

אם אתה חושב אחרת אתה יכול להרחיב, דווקא נשמע מעניין.[/QUOTE]

זה נטו תחושה שלי, אין לי הוכחה.
אני מסיק את זה מהפער בהתייחסות לקבוצות כמו פ.ס.ז' וסיטי לעומת צ'לסי.
ובנוסף, גם בתגובה העולמית למונדיאל בקטר. כולנו יודעים שפיפא מושחתים עוד לפני שמישהו שמע על קטר ושיש מדינות הרבה יותר גרועות שאירחו את המונדיאל, אבל מעולם לא הייה אנטי כזה גדול. אני מודע למה שקורה שם עם הפועלים, אבל אני גם יודע שמה שהיה בברזיל לא פחות גרוע.

 

האנטי הוא על זה שהמונדיאל בחורף