לי לפחות, ברור שעיקר המאמץ צריך להיות משפטי ואזרחי. אבל הכוחות הללו אלו לא פועלים. -אף אחד לא רוצה ללכלך את הידיים. ...אז הצבא וכוחות הביטחון נכנסים לטפל בבעיות. במאמץ צבאי. עם הכלים המגושמים והאלימים שעומדים לרשותם. (שזה כל מה שעומד לרשותם). העט לא עובדת, אז החרב נכנסת לפעולה. נו ברור... משהו צריך להיכנס לפעולה. ואחרי שאנשי החרב פועלים, והורסים. ומחריבים. אנשי העט עם הידיים הנקיות בוודאי ישבו בטריבונה(ל), ויצקצקו בלשונם. גדעון סער מאוד מאכזב אותי.
גם אם יוסיפו מיליון שוטרים ויעשו מיליון מבצעים, זה לא יעזור כל עוד לא תהיה כאן ענישה קשה ומרתיעה. רוב הבעיות מתחילות ונגמרות במערכת המשפט ושם צריך להתמקד.
מה הצד השני? בקורונה התנגש ערך החיים עם ערך החופש, ושניהם ערכים שמדינת ישראל דוגלת בהם. כאן מה הערך השני? התרפסות בפני האסלאם?
ערך החיים בדיוק באותה מידה. הרצון להמנע מהסלמה שתגרור פגיעה בנפש. האם זה מחיר ששווה לשלם? מניח שלדעתך לא, לדעת כל מי שהיה ראש ממשלה בישראל ב-13 השנים האחרונות כן. האם זה אפקטיבי? שוב, מרשה לעצמי להניח שלדעתך לא, לדעת על מי שהיה ראש ממשלה בישראל ב-13 השנים האחרונות כן.
אם מדינת ישראל לא היתה פוגעת בזכויות אדם בשם המאבק בנזלת היו מתים הרבה פחות אנשים. כך גם בנושא הר הבית. אם המדינה היהודית אוסרת ליהודים לעלות להר הבית, מה אמורים לחשוב מוסלמים? מאיפה בכלל הביטחון הזה שפוליטיקאים מושחתים וציניים יודעים מה טוב בשבילנו?