קירק, מה אתה רוצה ממני? כתבתי את האמת כי היא מבטאת את הלך הרוח של האוהדים. לנו יש את הציפיה לעונה הבאה וזה עוד לפני שהסתיימה רשמית העונה. לעומת זאצ לצד האפל מחכה קיץ קשה של אי וודאות וספקולציות. דבר אחד בטוח-הם ירצו לשכוח את העונה החולפת,אנחנו לא נרצה לשכוח את סוף העונה. עניתי לך?
לחפש קבוצה חדשה? תשמע ביגלל שאתה אוהד קבוצה גרועה לא אומר שכול מי שאוהד קבוצה גדולה הוא גלורי האנטר. זה שאני אוהב חוליגנים הופך אותי לאוהד מילוול? נו טוב. אני לא יכנס איתך לריבים מיותרים אבל לא היית מדבר אליי ככה אים הייתי אוהד אמממ ארסנל אפילו והייתי שם חרבות. פשוט תיהיה אממ פחות טיפש, מה קירק רוצה מימך? מה אתה רוצה מימני? נו ברור אני צעיר...כי הרי אתה מבוגר יותר חכם יותר אוהד גדול יותר נכון? YEEEEAAAH SURE http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/dry.Xxx לצפות בצבי הנינג'ה? כרגע הוכחות את חוכמתך. רק כי אני יודע שאים אני יריב איתך לא יצא מזה שום דבר תיתווכח איתי על הקבוצות שלנו לא פסים אישיים. אני אמרתי רק שנחמד לראות שלכם יותר חשוב חוסר הצלחה שלנו מאשר הצלחה שלכם ואתה ישר ירדת לפסים אישיים ומה זה נתן לך? אתה הרי מבוגר יותר תוכיח בגרות ותדבר לעיניין.
אתה מקשיב לעצמך לפעמים?.. בגלל שהאוהדים חושבים כך זאת האמת?... ונכון יוניטד הולכת לקראת קיץ לא נודע עם הרבה ספקולציות אבל תהיה בטוח בכך שמנצ'סטר תמשיך להיות אדומה.
יונייטד לא הולכת לקיץ כל כך קשה לדעתי. המחאות של האוהדים אם ישפיעו - זה לא ייבוא ליידי ביטוי בקיץ, אלא בכיס של גלייזר. סך הכל בעונה די גרועה מבחינתה יונייטד סיימה במקום השלישי, עם הפסד בפנדלים בגמר הגביע, והדחות מול הפיינליסטיות בשני המפעלים הנותרים. עונה בלי תואר בסטנדרטים של יונייטד זה לא מקובל, אבל אוהדי הסיטי הם ההוכחה החייה שאפשר לחיות גם ככה ושהקבוצה לא מתה משנה שתיים או עשרים נטולות תארים... מה גם שהאופטימיות של אוהדי הסיטי מצד שני - היא מגוכחת. פשוט כך. זה שפירס חולל מהפכה מההריסות שקיגן (שוב....) השאיר אחריו זה נורא נחמד, אבל זה לא יביא את השיטי לשום מקום. ההנהלה לא מסוגלת למצוא אפילו שטר של 100 פאונד כדי לתת לסייכו תקציב רכש. אפילו להשאיר את מוסמפה לא בטוח שיספיק התקציב. שון רייט פיליפס זה סימן שאלה מהלך שאין אוהד סיטי אמיתי שלא מוטרד מהעניין הזה. וזה אפילו בלי להזכיר את אותו פנדל שהשאיר את התכולים מחוץ לאירופה. אז איפה כאן האופטימיות? אהה נזכרתי, ווילו פלאד, ג'ורדן, אונהאה, קרופט ובעיקר בארטון נשארים במועדון http://www.asoccer.co.il/forum/html/emoticons/rolleyes.Xxx
אוהדי מנצ'סטר יונייטד (סימול MNU.L), מועדון הכדורגל הרווחי בעולם, גילו השבוע אמת מרה: הקפיטליזם הוא חרב פיפיות. המיליארדר ואיל הספורט האמריקאי, מלקולם גלייזר, רכש ביום שני את השליטה המלאה במועדון הכדורגל האנגלי לאחר שהגדיל את החזקותיו במנצ'סטר ליותר מ-75% תמורת כ-1.5 מיליארד דולר. כעת יכול גלייזר לעשות כרצונו במועדון ורבים מהאוהדים חוששים כי המנג'ר האגדי של מנצ'סטר, אלכס פרגוסון - הידוע בנטיותיו הפוליטיות השמאליות ואשר התנגד נמרצות לניסיונות ההשתלטות של גלייזר - יעזוב את המועדון. אוהדי מנצ'סטר הממורמרים כבר ערכו הפגנות מול איצטדיון הקבוצה, ה"אולד טראפורד", שבמהלכן שרפו חולצות של המועדון וטפסים לחידוש מנויים. פעולות מחאה נוספות צפויות במשחק גמר הגביע האנגלי של מנצ'סטר מול ארסנל, שייערך מחר. אוהדי המועדון הביעו בחודשים האחרונים התנגדות נחרצת לניסיונות ההשתלטות של גלייזר על מנצ'סטר, אולם מאמציהם, כמו גם כ-18% ממניות המועדון הנמצאות בידיהם, לא הועילו. התנגדות אוהדי "השדים האדומים" נבעה הן מהעיקרון כי המועדון שייך קודם כל לאוהדיו והן מהסיבה שגלייזר נטל הלוואות בסך חצי מיליארד דולר למימון רכישת מנצ'סטר - דבר שעלול לגרום לצמצום משמעותי בהיקף רכישות השחקנים שיבצע המועדון בשנים הקרובות ולפגוע בסיכוייו להתמודד על אליפות הפרמייר ליג מול האלופה צ'לסי, אשר זכתה לחשבון הוצאות פתוח בעקבות רכישתה על ידי המיליארדר הרוסי רומן אברמוביץ'. בכדורגל האירופי אין תקרת שכר לשחקנים, כך שיכולת התחרות של המועדונים תלויה באופן ישיר ביכולתם הפיננסית. במקרה הפחות גרוע, צפויה העלאה משמעותית של מחירי הכרטיסים למשחקי מנצ'סטר. יתר על כן, מומחי כדורגל בבריטניה כבר מדברים על כך שמנצ'סטר תחת הנהגתו של גלייזר צפויה לפעול להקמתה של ליגת-על שתכלול רק קומץ מועדונים עתירי ממון, מתוך מטרה לגרוף נתח גדול יותר מהכנסות שידורי משחקים בטלוויזיה, ולהותיר בכך את שאר מועדוני הפרמייר ליג ללא מקור הכנסות משמעותי. אלא שהזעם המתלווה להשתלטותו של גלייזר על מנצ'סטר נעוץ גם בתרבות הכדורגל האנגלית, אשר בה נהוג כי המועדונים מחוייבים קודם כל לקהילה המקומית ולאוהדים. בניגוד לספורט האמריקאי, המונע משיקולים עסקיים בלבד ואשר בו לא פעם מועתקים מועדונים מעיר לעיר ממניעים כספיים, בספורט האנגלי מתחלפים שחקנים, מאמנים ובעלים של מועדנים - אך האוהדים לעולם נשארים. עם זאת, נדמה כי האוהדים מתעלמים מכך שהצלחתה העצומה של מנצ'סטר בתחילת שנות ה-90 היתה מבוססת בעיקרה על אותו היגיון קפיטליסטי שמניע כעת את גלייזר. תחילת התהליך היתה בשנת 1991, כאשר המועדון ביצע הנפקה ראשונה לציבור של מניותיו, במסגרתה גייס כ-10 מיליון ליש"ט למימון שיפוץ ה"אולד טראפורד". בשנים הבאות ביצעה מנצ'סטר הנפקות מניות נוספות שאיפשרו הגדלה משמעותית של הוצאותיה ומספר מועדוני כדורגל אנגליים נוספים אף הלכו בעקבותיה. יתר על כן, מנצ'סטר הגדילה באופן משמעותי את הכנסותיה הודות לשיווק אגרסיווי של מוצרים נלווים ברחבי העולם, החל מחולצות וכלה בתחנת טלוויזיה לוויינית של המועדון. ספק אם קיים בעולם מועדון כדורגל שהצליח למצב את עצמו כמותג גלובלי כמו מנצ'סטר, והצלחתו הגדולה של המותג היא זו שעוררה את התעניינותו של גלייזר במועדון. הפיכתה של מנצ'סטר לחברה בורסאית ולמותג עולמי, כמו גם הניהול הממולח של פרגוסון וגיוס כשרונות צעירים דוגמת דיוויד בקהאם, סייעו למועדון להכות את מתחריו שוק על ירך ולזכות בשמונה תארים אנגליים ובגביע אירופה אחד בשנים 1993-2003. אלא שאותם מהלכים פיננסיים ממש הם גם אלה שסללו את הדרך להשתלטותו של גלייזר על המועדון, וכעת לומדים אוהדי מנצ'סטר על בשרם כי ברגע שעולים על המסלול הקפיטליסטי אין דרך חזרה, וכי ההחלטה הגורלית להפוך את המועדון לחברה למטרות רווח סופה היה להביא לחיסול מתכונתו המסורתית כמועדון השייך לאוהדים. סיפורה של מנצ'סטר עצוב במיוחד משום שהאירועים לא היו חייבים בהכרח להתגלגל לכיוון זה. אין ספור מועדוני כדורגל מובילים באירופה, ובכלל זה אלופת גרמניה באיירן מינכן ואלופת ספרד ברצלונה, הם ארגונים שלא למטרות רווח הנמצאים בבעלות אוהדיהם. בברצלונה, למעלה מ-100 אלף אוהדים הם בעלי זכויות הצבעה במועדון, ומעת לעת הם משתתפים בבחירת בכירי המועדון. באנגליה עצמה, מספר מועדונים בליגות הנמוכות נמצאים בבעלות האוהדים ואפילו בארה"ב קיים מועדון פוטבול, ה"גרין ביי פקרס", המבוסס על מבנה בעלות דומה. מבני בעלות אלה מונעים את הפיכת המועדונים לכלים בידי משקיעים חיצוניים שכל עניינם הוא לגרוף רווחים, ומחזקים את עמדת האוהדים לפיה הם אינם רק לקוחות, אלא שותפים בתהליך קבלת ההחלטות במועדון שאותו הם מעריצים. נשיא ברצלונה, חואן לאפורטה, ניסח זאת היטב כאשר אמר: "כדורגל אינו עסק; הוא הספורט שלנו, התחושות שלנו, הביטוי של הרגשות שלנו לגבי החיים". מומחי ספורט רבים בבריטניה טוענים מזה זמן כי מעבר למבני בעלות חלופיים במועדונים הוא הדרך היחידה לשמר את רוח הספורט כפי שאנו מכירים אותה. אלא שכל ניסיון למנוע את הכפפתו של הכדורגל לחוקי כלכלת השוק ולהבטיח שהספורט ימשיך להיות שייך לאוהדים יחייב מאבק נחוש מצד האוהדים עצמם, כמו גם מצד מינהלות הליגה והממשלות. http://news.walla.co.il/?w=/316/719906
קראתי את הטור הזה כבר לפני כמה ימים ב "the marker", אז אנחנו אמורים להגיב על כל טור אידיוטי של כל מיני ליצנים שנהיו מומחים ליוניטד? לא מספיק לקרוא את הטור האחרון של דורפן בוואלה?..
קשה לי לכתוב כי הרגשת הריקנות מיום שבת עדיין נמצאת חזק בתוך הלב והראש אבל נגמרה העונה אז ננסה לסכם אותה. פציעות-במשך כל העונה כמעט הקבוצה סבלה מפציעות של שחקני מפתח,נדירים המשחקים שבהם היה סגל מלא ובריא,יותר מכל הפציעה שלדעתי השפיעה חזק מכולן היא שוב של סולסשיאר,אנשים שוכחים עד כמה הוא חשוב ליונייטד,בעונה של האליפות לפני שנתיים הוא היה זה שבסופו של דבר דחק את בקהאם מיונייטד ו מהאגף הימיני ועשה זאת בצורה נהדרת,תמיד לאורך כל השנים שלו הוא היה מנייה בטוחה של שערים ובישולים,מקצוען מהרמה הראשונה ורק לחשוב כי לו היה משחק איך רונאלדו ופלטשר היו לומדים ממנו כדורגל,אהוב על האוהדים כאילו היה שחקן בית, חוץ ממנו כמובן ואן ניסטלרוי שבמשך 3 חודשים קריטים לא שיחק והוכנס להרכב מהר מדי(פרגי הודה בכך)כשלא היה מוכן למשחק נגד מילאן ובעצם עד סוף העונה לא חזר לעצמו, רוניי שנקנה פצוע עוד מאליפות אירופה,סאהה,קלברסון,היינצה דווקא בסוף העונה,סקולס,גיגס...ממש אפשר לספור על כף יד אחת מי היה כשיר לאורך כל העונה. פתיחת העונה-מסע כושל לארה'ב שבו בגלל לחץ המארגנים זומנו סקולס וגארי נוויל מוקדם ממה שהיה מתוכנן לגביהם, היינצה ורונאלדו בכלל לא היו במחנה האימונים בפתיחת העונה בגלל האולימפיאדה והגיעו באיחור לעונה, ריו היה מורחק עדיין ורק אחרי חודשיים חזר לשחק ולייצב את ההגנה שאיבדה נקודות קריטיות רבות עד שריו חזר מול ליברפול ובעצם מאז ההגנה חזרה להיות חזקה. 3 חודשים של לפני בזמן ואחרי חג המולד יונייטד הציגה כושר של קבוצה שרצה לאליפות וזהו,היה לנו רצף של משחקים מצויינים עם כיבוש שערים וכדורגל כמו שרוצים לראות בראשות סקולס וגיגס אבל להוציא את החודשים הללו היו יותר מדי מקרים של משחק גדול ולאחריו נפילה(ניצחון על ארסנל ומיד הפסד לפומפי,הצגה מול פנרבחצה ומיד תיקו מאכזב בבית מול בורו,הצגה בחצי גמר מול ניוקאסל ומשחק מתסכל מול אברטון)הסיבה העיקרית לכך לדעתי היא שכמעט בכל משחק שיחק הרכב שונה,אוקיי היו פציעות אבל יותר מדי פעמים שחקנים ישבו בצד "מטעמי מנוחה",אשמה ישירה של צוות המאמנים פרגוסון&קירוש, יותר מדי פעמים 4-5-1 מול יריבות נחותות. לנצח פעמים בעונה את ארסנל וליברפול ולעומת זאת ליפול מול כל קבוצות התחתית זה אומר הרבה על ההכנה הטאקטית והמנטלית הלקוייה(שוב פרגוסון&קירוש וגם השחקנים לא יוצאים נקיים הפעם). סוף העונה-נפילה,שוב אמרנו שלום מוקדם מדי לאירופה והאמת לא היה לנו מה לחפש מול מילאן או כל קבוצה גדולה אחרת שהיינו מתמודדים מולה,שוב כישלון טאקטי ומנטאלי(בליגה במיוחד לאחר ההדחה מול מילאן) אי אפשר ואסור להפיל את התיק על החברה הצעירים(רוניי,רונאלדו,פלטשר)או על רוד שחזר מפציעה אלא על פרגוסון ששוב הציב שחקנים בינוניים במשחקי מפתח(פורטצון)ונכשל טאקטית בשני המשחקים ושחקנים ותיקים כדוגמת סקולס,גיגס,ריו וקין שלא היו בשיאם בלשון המעטה. נקודה שחורה-השוערים,חוסר יציבות כזה לא היה מאז התקופה של גארי וולש וכריס טרנר ולאחר מכן גים לייטון ולס סילי ז"ל,הבינוניות של האוורד וקארול גרמה לי לגעגועים לזה שאוהב להריץ שורות(בוסניץ)לואן דה גאו(גם בינוני אבל איזה הבדל)בארטז,כל אחד מהשלושה עולה על האמריקאי והצפון אירי, קארול היה יחסית יציב במשך חלק נכבד מהעונה אבל תמיד באוויר ריחפה המחשבה מתי הוא יפיל אותנו וזה הגיע דווקא במשחק החשוב ביותר, הווארד איכזב אותי עוד יותר,לאחר עונת התאקלמות שברובה היה מצויין ציפיתי שיעלה דרגה אך לצערי הוא חזר אחורה. מה יהיה בעתיד?להאוורד עוד יש סיכוי להצליח אבל חשוב להביא שוער מנוסה וטוב שהאוורד ילמד ממנו בשנים הקרובות,אין צורך למהר איתו כי שוערים מגיעים לשיא שלהם דווקא בשנים מאוחרות יותר נקודות אור-שחקן העונה היינצה,לוחם,נשמה,מגן מצויין,לוקה בסיומת(הגבהות)אבל שחקן העונה ללא ספק, אחריו אלן סמית ורוניי,סמית שאני מודה בגלל השינאה שלי כלפיו כשהיה בלידס לא ראיתי עד כמה טוב הוא, לא רק הלחימה הבלתי נפסקת אלא הכדורגל והחוכמה שלו,תחילת העונה החזיק את ההתקפה כשרוניי,רוד וסאהה היו פצועים(שני שערים גדולים גם כן נגד ארסנל בגביע הצדקה ונוריץ בבית)חבל שלא קיבל יותר דקות משחק כי הגיע לו,חלוץ אבל משחק דבר ראשון למען הקבוצה גם אם זה בא על חשבון מספר ההבקעות שלו(דוגמא,בשער השני נגד ארסנל בבית כל חלוץ אחר היה מנסה לבעוט לשער מהמצב שסמית היה בו אבל הוא בחוכמה ובפירגון מסר לרוניי שהיה בעמדה טובה יותר) רוניי,פשוט מפחיד לאילו רמות השחקן הזה הולך להגיע,כישרון אדיר,נלחם כאילו היה פועל שחור,שחקן קבוצתי,לא נורמלי בראש(ואנחנו צריכים כאלה). מאחורה רונאלדו ואף יותר ממנו פלטשר שעשה התקדמות גדולה נוספת שלולא פציעה ארוכה יונייטד אולי היתה קוראת תיגר חזק יותר. רגע השיא-בשבילי הפנדל של רוד מול ארסנל,סגירת מעגל גם אישית שלי,בלילה של המשחק לפני עונה שבו רוד החטיא בדקה ה-90 את הפנדל היית אחראי על האבטחה בקומה של המלון שבו ארסנל התארחה במנצסטר,רצו לי מחשבות איך אני גורם נזק לשחקנים של ארסל ועוזר ליונייטד אבל לא עשיתי דבר ואכלתי את הלב על כך במיוחד אחרי מופע האימים של קיאון ולאורן כמה שעות מאוחר יותר,ועונה אחרי,שוב אולד-טראפורד,שוב פנדל,שוב רוד מול הנאצי וסלע ירד מהלב,החגיגה שלו לאחר השער בדיוק כמו הפנדל של בקהאם מול ארגנטינה, עצרנו את רצף 49 המשחקים של ארסנל ללא הפסד ולטעמי בדיוק שכמו שהחטאת הפנדל של רוד היתה תחילת הריצה של ארסנל לאליפות ולעונה ללא הפסד הפעם השער שלו היה תחילת הסוף של ארסנל בליגה. רגע השפל-לא חסר,קארול משמיט מול מילאן,שיטי בבית,צ'לסי גם בגביע הליגה וגם בליגה,אקסטר אבל מעל כולם בשבת האחרונה והחגיגה של שחקני ארסנל 2 מטר מהאוהדים שלנו. ולמרות העונה הלא מוצלחת-פרגוסון מאז ולתמיד!!! רגע השפל שלא קשור למשחק-רגע שמי יודע היכן ומתי זה ייגמר,היהודון גלייזר. כל המסכנים שצוחקים עלינו ועל עונה ללא תארים לא מבינים דבר אחד,מנצסטר יונייטד היא הרבה יותר מתואר כזה או אחר,זו דרך חיים,דת,אוויר,גאווה,לב,נשמה,אהבה ואת זה שום כסף,תואר,בעלים כזה או אחר לא יכול לקחת. ובכל זאת,בפעמים האחרונות שסיימנו עונה ללא תואר:95 לאחר מכן הגיעו 2 אליפויות רצופות ודאבל 98 ולאחר מכן 3 אליפויות רצופות והטרבל המדהים. יונייטד כמו יאצק,תמיד נופלים אך קמים בחזרה :aa1:
עם לואיס סאהה בכושר ויציב בעונה הבאה תהיה לנו התקפה מפחידה. לדעתי לא צריך לשנות את מערך ארבעת החלוצים. אני חושב, בדומה לברק, שבליון לא קיבל מספיק צ'אנס באגפים, הוא היה יכול להיות לא רע כקיצוני ימני או אפילו שמאלי. ציון שלי לקישור העגום שלנו - 4 העונה שחקנים מעבר לשיא, למעט רונאלדו יש למצוא אלטרנטיבות חלופיות לכולם. בהגנה הראה ווסלי בראון את יכולותיו. אני מקווה בשבילו שהעונה הבאה תהיה טובה יותר, מדובר בבלם מוכשר מאוד בסטנדרטים בינלאומיים שפשוט סבל מפציעות. לא איכזב ברגעי האמת. המאכזב ההגנתי- מיקאל סילבסט ללא ספק. האיש היה אמור להוות את עמוד התווך של ההגנה עם ריו פרדיננד. איכזב מאוד, אני אישית הייתי חושב דווקא על מכירה שלו בקיץ, בייחוד בכדי שלג'ון אושה תיתן ההזדמנות שלו וגם לאור גילו המתקדם (29) של סילבסט. סאגת השוער אמורה להיפתר בהקדם כשקארול יעזוב בקיץ. ההחתמה של הווארד לשתי עונות נוספות נתנה למעשה את הגושפנקא לכך, מאחר ולכולם ברור כי שוער חדש יגיע בקיץ. היינצה שחקן העונה שלי בקבוצה. רונאלדו ורוני נקודות האור. נקודה למחשבה לקראת העונה הבאה-קלברסון. פרגי יצטרך להחליט, ואם יחליט להשאיר אותו יצטרך גם לתת לו יותר דקות והזדמנות נוספת למצות את הפוטנציאל שלו לטובת הקבוצה. עבר זמנם-קין,גיגס,אולה סולשאייר המאכזבים-סאהה,סקולס,ואן ניסטלרוי התגלית- דארן פלטשר. דווקא במחזורים האחרונים של העונה. הטעות-רוי קארול נגד מילאן השער- ווין רוני נגד ניוקאסל, בעיטת וולי יפהפיה מהאוויר.
לפני הסיכום שלי רק משהו קטן..אתמול בלילה בשיא השעמום אחרי שהילדה ואשתי כבר ישנו חזק שמתי את אחד הקלטות של היוניטד קצת בשביל להעלות חיוך על הפנים..רצה הגורל ושמתי את משחק הניצחון של היוניטד בסנט ג'ימס פארק לפני שנתיים וקצת 6 -2 עם שלושער של סקולס..אתם בוודאי זוכרים והסתכלתי על ההרכב שהיה כך: בארטז, בראון,סילבסטרה, ריו, אושה, קין, באט, סקולס, גיגס, סולשיאר, וון ניסטלרוי..היה משחק ענק של הקבוצה וחשבתי לעצמי הרי מדובר כמעט באותו הרכב שרץ העונה כשהעונה התווספו רוני נגיד במקום סולשיאר ורונלדו במקום גיגס וחשבתי לעצמי איך קיבינימאט היו ההבדלים התהומיים האלה בין העונה ההיא לשתי העונות האחרונות..אין לי פתרון וככל שאני ממשיך לחשוב על העיניין זה רק מתסכל יותר...אני חייב להסכים עם סטרטפורד שחסרונו של סולשיאר בעיקר היה קריטי בשתי העונות האחרונות אבל גם חסרונו של הנורבגי הנפלא לא מצדיק את השינוי לרעה ביכולת של הקבוצה... ולסכום העונה שלי.. המצטיין שלי: ובכן לא ידעתי במי לבחור כאשר יש לי שני פיבוריטים, אחד כמובן הוא גבריאל היינצה שהיווה העונה מניה בטוחה והראה הרבה תשוקה ומחוייבות למועדון למרות שהוא פתח את העונה מבחינתי ברגל שמאל כאשר הוא העדיף להשתעשע עם נבחרת ארגנטינה באולימפיאדה והפסיד את פתיחת העונה וביחד עם ריו שחזר רק ב20 לספטמבר יצר בעיה קשה בהגנה בתחילת העונה..המצטיין השני שלי הוא ילד הפלא רוני שלקראת סוף העונה לקח את הקבוצה על הגב הצעיר שלו נתן הרבה רגעים של גאונות ומשחקים טובים והוכיח שהוא שווה כל פני ממה ששולם עליו. האכזבה: ובכן גם כאן אני בוחר בשניים. הראשון לואיס סאהה שהייתי מצרף לו גם את התואר ה"בלרינה". הבחור שהקבוצה השקיעה עליו 13 מיליון ליש"ט לא החזיר בכלום ונפצע כל הזמן, יש יאמרו חוסר מזל כל הפציעות האלה אני אומר חוסר התאמה לרמות הגבוהות ביותר של הבחור...המאכזב השני מבחינתי הוא רוד ון ניסטלרוי שביותר מידי משחקים העונה נעלם לחלוטין ולא סיפק את הסחורה. נכון שעומד לזכותו העובדה שהוא עבר שתי פציעות קשות והעדרות ממושכת מהמגרשים אבל גם כשהוא שיחק והוא שיחק לא מעט הוא היה חלש למעט המשחקים בצ'מפיונס ליג שבהם הוא חגג משום מה... רגע השיא: הניצחון 2-0 על ארסנל באולד טראפורד שקטע רצף של 49 משחקים ללא הפסד לצרפתים. לא רק עצם קטיעת הרצף אלא בעיקר הנקמה של הקבוצה בכלל וון ניסטלרוי בפרט על ה"פוגרום" המפורסם של הבבונים בראשות קיאון באותו 0-0 מפורסם. זה היה משחק שראית בעיניים של השחקנים שלמרות התקופה הרעה שהקבוצה הייתה שאף אחד ושום דבר לא ייקח מהיוניטד את הניצחון באותו יום. רגע השפל: היו לא מעט כאלה, ההפסדים לקבוצות אומללות בדמותם של נוריץ' ופורטסמות', כמובן ההשמטה האומללה של קארול במשחק מול מילאן שחיסל סופית את הסיכויים של הקבוצה בצ'מפיונס אבל רגע השפל הגדול ביותר היה מחוץ למגרש והוא כמובן ההשתלטות של מלקולם גלייזר על הקבוצה מה שמותיר אותנו בעלטה מוחלטת ובחוסר וודאות לגבי העתיד ואני חושב שזה הדבר הגרוע ביותר שיש. אני מסוגל להתמודד עם מכות אבל מאוד קשה להתמודד מול הלא נודע..נקווה לטוב. השחקן המשתפר: אני בוחר בווסלי בראון. אומנם יש רבים שלא תופסים מהג'ינג'י הנחמד אבל אני מאמין בו והשנה הוא עשה קפיצת דרך משמעותית..קודם כל הוא לא נפצע!! זה כבר סיבה למסיבה, שנית הוא היה יציב בכל המשחקים שהוא שיחק גם בתור בלם וגם בתור מגן ימני..אני מאוד מקווה שהוא ימשיך את קצב ההתקדמות שלו וסוף סוף יממש את הפוטנציאל האדיר שטמון בו. השחקן המידרדר: מבחינתי הוא ג'ון אושה. אומנם הוא פתח את העונה בידיעה שהביאו לו מתחרה בדמותו של היינצה על התפקיד בצד שמאל של ההגנה אבל בכל המשחקים וההזדמנויות שהבחור קיבל הוא פשוט היה רע, אני זוכר לפחות שתי שערים עצמיים שלו ועוד משחקים לא טובים. אני מקווה בשבילו שהוא ידע לעצור את הסחף ולחזור לכושר הטוב מלפני שנתיים בעונת האליפות האחרונה של הקבוצה.. ההפתעה לטובה: אלן סמית', מעולם לא תפסתי מהבלונדי חם המזג כשחקן טוב אלא להיפך טענתי בתחילת העונה שזאת הייתה טעות להחתים אותו אבל אני חייב לומר שטעיתי וסמית' הוכיח את עצמו והפתיע אותי לטובה. לזכותו נזכור איך החזיק את הקבוצה בתחילת העונה כששאר החלוצים היו פצועים ושאר השחקנים {סקולס, גיגס} מתחת לרמתם, איך נתן את הלב בכל דקה שקיבל על המגרש ואיך לא נתן לאגו שלו להשתולל ולא עשה פוזות על הספסל גם אם הגיע לו לשחק.. פרויקט מיוחד,תינוקות פרגי הדור של 92: השנה הבחנו בצורה ברורה בירידה ביכולת של בני אותו דור מפורסם. בעיקר אמורים הדברים לגבי שני שחקנים גיגס וסקולס. שניהם עדיין יחסית לא מבוגרים מידי וסובבים את ה30\ 31 אבל שניהם כבר הרבה מעבר לשיא. אני לא אומר שצריך להוציא את שניהם במכה מההרכב אבל חייבם לחשוב על פתרונות לשניהם וחוץ מתפקיד השוער שהוא בבחינת must לעונה הבאה הקבוצה גם חייבת מחליפים ברמה לשני הדינוזאורים הללו ולהתחיל להכניס אותם בהדרגה ואט אט לדחוק אותם הצידה, חייבים להודות ששניהם כבר לא מספיק טובים בשביל למשוך אותנו לתארים. הכל כמובן תלוי בכמה כסף החזיר גלייזר ישחרר על מנת לרכוש שחקנים חדשים אבל הקבוצה חייבת בדחיפות שוער יציב הוא לא חייב להיות הכי טוב בעולם רק שיפטור אותנו מהברטוזים שהיו מנת חלקנו בשנתיים האחרונות. הקבוצה חייבת קשר חזק באמצע מכיון שסקולס כבר לא מתפקד כמו פעם והקבוצה חייבת קיצוני בצד שמאל או ימין כאשר רונלדו יכול לשחק בשמאל כפי שהוא שיחק בהצלחה בגמר הגביע.. אני בטוח שיוניטד תחזור, ובגדול ואני בטוח שיוניטד תשאר המועדון הגדול והנערץ בעולם ושימותו כל הקנאים
החדשות הבעייתיות - מסתמן שקארול יחתום על חוזה חדש לשלוש שנים. יכול להיות שאנחנו פשוט לא מביאים שוער הקיץ?
המצטיין-רונלדו, פשוט מרגש לראות אותו נוגע בכדור, השחקן הכי יצירתי והכי מסוכן לשער היריבות החלש-השוערים התגלית-בליון, במעט ששיחק היה אפקטיבי וחבל שלא קיבל יותר דקות נשמות-היינצה וסמית', אני גאה שיש לנו 2 גלדיאטורים בסגל השנוא-בראון בלתי מתאים לקבוצה ומשחק כל הזמן ענק-פרגוסון תמיד מספר 1 הפחד-מלקולם גלייזר התקווה-לראות את רודי ורוני משתלבים טוב בעונה הבאה בהתקפה וחוזרים לכבוש בצרורות הרגע-הניצחון בהייבורי עם הגול המשפיל של אושיי הבושה-חוסר היכולת לשים גול ב-180 דקות ברשת של מילאן ו-7 פעמים 0:0 בליגה הספק-ריו, אין בלם יותר טוב ממנו בעולם, רק שלא יילך הסוף-גיגס וקין לספסל לצמיתיות החור-בעמדות הקישור האחרוי והשמאלי, אין שוער, נמאס כבר מזה התעלומה-הצבתו הטקטית של רוני באגף כל כך רחוק מהשער
ייתכן מאוד. ואם כך הדבר אז כנראה שפרגי מבין ששוער הוא לא הבעיה האמיתית שלנו בקבוצה- ובצדק. ואם כך, את הסכום שיוקדש לרכש פרגי יוציא על שחקני השדה שלו. אני חושב שמדובר במהלך נכון, בהתחשב בעובדה ששוער הוא לא ערבת ביטוח להצלחה של קבוצה. המשחק תלוי יותר בשחקנים שהם עושי המשחק ולא בשוער. ופה דרוש ביונייטד טיפול שורש. זה עדיין לא אומר שהעובדה שקארול יישאר ביונייטד היא לא מפחידה..
הבעיה של מנצ'סטר זה שאין מחליפים. כמובן שזאת לא הבעיה היחידה אבל זו אחת הבעיות. אם סקולס נפצע, את מי אפשר לשם באמצע במקומו? אין שום שחקן במדי מנצ'סטר שיכול לעשות עבודה דומה. עם רונלדו לפצע אין שום שחקן שיכול להחליף את מקומו באגף. אותה הבעיה יש עם הבלמים. ושוער בכלל... 2 השוערים מגיע להם להיות שוערים מחליפים בליגה ההולנדית. נו באמת... ככה רוצים לקחת אליפות? ככה רוצים לקחת גביע? ככה רוצים לעבור את שלב הבתים בליגת האלופות?
