עזוב טובה, גם כשהיתה כושלת היא היתה במקרה הגרוע טופ4 בליגה (לא מבחינת סיום בהכרח כל עונה, אבל להגיד שלא היתה גדולה?). אם אני זוכר נכון דלגליש היה הדירקטור ובארנס היה המאמן. ככה השתרבב השם של דלגליש. לדעתי אנדרייטד בחלקים מסוימים עצם זה שמדברים בכלל על זה שהוא אוברייטד.
הוא לא אוברייטד והוא לא אנדרייטד, הוא עשה קריירה שתואמת לפוטנציאל שלו. יכול להיות שאם הוא היה ממשיך בווסטהאם הוא היה הופך להיות סמל כמו הג׳מיקאני ההוא שמשחק שם היום, אבל הוא לא היה שווה יותר מזה.
אמר היום בראיון באתר הבית שלו שאין לו שום רגש למכבי חיפה. העיקר שהסתומים שלנו בירכו אותו ליום הולדת באתר הרשמי ובפייסבוק יצאו מביכים כהרגלם יום הולדת 50 לקוסם! ג'ון הארטסון לב לב לב
מסכים,פה טעה שבשיא הקריירה בחר ללכת לליגה חשלה יותר. מצד שני קשה לסרב לסכומים שהציעו לו,ומה ששולם עבורו. לטעמי השחקן הכי גדול שהיה פה. הגדולה שלו הייתה שהוא הפך את את שמסביבו לטובים יותר,וכמובן המחוייבות הטוטאלית לנבחרת. אם היה קצת יותר אינטלגנט בפן האישי,היה יכול להגיע רחוק יותר.
ההצלחה של ברקוביץ בפרמיירליג נולדה כתוצאה מסיפור סינדרלה שלא הרבה יודעים/זוכרים: דווקא העונה האחרונה של ברקוביץ' במכבי חיפה הייתה העונה הכי פחות טובה שלו בשורותיה,עונה שהסתיימה ללא תארים ובה הוא כבש 3 שערים בלבד ומה שהכי זכור בה ממנו(ולא לטובה) הייתה האחיזה שלו באשכיו של איציק זוהר בחצי גמר הגביע. על פניו אחרי אותה עונה בינונית מינוס לא היה נראה שקבוצה אירופית כלשהי תחשוק בברקוביץ' אך זה לא מנע ממנו להבחן בלוגרנייס הספרדית ובסאות'המפטון האנגלית ושתיהן העדיפו שלא להחתים אותו ושלחו אותו חזרה לחיפה מאוכזב ובמיוחד ששותפו לקישור החיפני חיים רביבו קיבל חוזה בסלטה ויגו. למזלו הרב של ברקוביץ באותה תקופה חלון ההעברות האירופי לא היה נסגר בסוף אוגוסט(ונפתח מחדש רק בינואר)וחודשיים מתחילת העונה החליט מאמן סאות'הפטון גרהאם סונס לתת בכל זאת צ'אנס לברקוביץ' והביא אותו בהשאלה ממכבי חיפה. יכול מאוד להיות שאלמלא חלון ההעברות בזמנו היה נסגר באוגוסט, ואלמלא היה סונס נואש לקשר התקפי שיסייע לקבוצתו במאבקי התחתית הקשים שנועדו לה ברקוביץ לא היה מגיע כלל לליגה האנגלית, לאירופה הוא בטוח היה מגיע מתישהו אך לא בטוח שבליגה אחרת הוא היה פורח כפי שפרח בפרמיירליג. ברקוביץ' היה לטעמי השחקן הכי כשרוני שייצר הכדורגל הישראלי עם ראיית משחק שגם אם היו שמים 30 זוגות משקפיים לשחקן אחר הוא לא היה אליו ברמתה. הייתה לו קריירה אירופית מוצלחת אך לטעמי גם מפוספסת. בקיץ 99 הוא לא היה צריך ללכת לסלטיק והוא יכול לחכות בסבלנות לפחות שנה עד שתגיע אליו הצעה מקבוצת פרמיירליג חזקה יותר מווסטהאם ואין לי ספק שהצעה כזו הייתה מגיעה בסוף. בליברפול של תחילת שנות ה-2000 למשל הוא יכול היה להיות קשר התקפי הרבה יותר טוב מולדימיר שמיצר שהיה רוב הזמן בינוני וקיבל קרדיט הרבה יותר ארוך ממה שהגיע לו.
אייל אף פעם לא היה גולר אז אני לא מבין איך זה מדד ליכולת שלו. הוא כן בישל הרבה באותה עונה, ולא סתם רביבו, ששיחק כחלוץ, כבש 26 שערים. רובם היו מבישולים של ברקו.
עדיין היכולת שלו באותה עונה הייתה בינונית ולמעשה גם של כל שאר שחקני מכבי חיפה שבאותה עונה קמה ונפלה על יכולתו של חיים רביבו. אני זוכר הרבה כתבות שליליות על מכבי חיפה באותה עונה שסבלה מבעיות חברתיות קשות שהגורם העיקרי להן היה יותר מדי כוכבים עם אגו שהיו שם. אגב באותה שבת בה פירק ברקוביץ' את מנצ'סטר יונייטד לגורמים 3:6 הובסה מכבי חיפה בבאר שבע 3:0.
לא יודע אני לא זוכר שהוא היה בינוני. היו מאבקי אגו בינו לבין רביבו אבל לא ברמה של לפרק חדר הלבשה סטייל נמני-בנין. מה שאני יודע זה שהפסדנו את האליפות בגלל איזה מזדיין אחד בשם ממן מהפועל בית שאן, הוא אפילו לא היה השוער הראשון שלהם. העיקר שבוע אחרי זה הוא קיבל ממכבי גול של ילדים א׳. בן שרמוטה.
