רבע גמר ליגת האלופות: סיטי נגד אתלטיקו, צ'לסי וריאל בשחזור הקרב אשתקד

דיברו כאן הרבה על ז'ואאו פליקס, בעונה שעברה אתלטיקו מדריד הייתה קצת יותר התקפי באופן כללי (אם היא תפגוש את ליברפול-סיטי-באיירן אין לה ברירה אלא לשחק ממש כך עם האוטובוס). אבל כשהוא היה מחוזר על ידי קבוצות רבות באירופה הוא היה צריך לעשות את השיקול גם היכן הוא אמור להיות שחקן הרכב\הסיכויים שלו לזה גדולים יותר. במכלול, הוא שותף בכל המשחקים בהם היה בריא ובדרך כלל גם פתח. העונה הוא פתח בכל המשחקים בליגת האלופות ולא הייתה בכלל שאלה לגביו.
היות וזה רק 1:0, לאתלטיקו עדיין יש עוד סיכוי, אבל יהיה גם קרב חפירות בגומלין. צ'ולו לא משתנה והוא לא נמצא במקום שאין לו מה להפסיד. הוא יכול לבנות בתיאוריה על מתפרצת אחת או איזה מצב נייח. אני הייתי עוזב את מערך שלושת הבלמים כאשר סיטי בין-כה עם חלוץ אחד. זה יפה שהיא השאירה אותה על מצב וחצי טוב במשך כל המשחק. לא אעשה לכם כאן נאום שגיא כהן של לתלות את ההפסד בהוצאה של קוקה וכן הלאה אבל החילופים קצת הפתיעו.

על הסגנון אין שאלה בכלל אבל אני מניח שבאיירן גם תפסיד 1:0 או בהפרש של גול במשחק חוץ אצל סיטי ואולי גם ליברפול ואלו שתי הקבוצות שאני הכי מחזיק מהן. שלא נדבר על צ'לסי או פ.ס.ז'.

 

גריזמן שחקן מוכשר והכישרון שלו היה יוצא החוצה ופורץ בכל מקרה ועדיין אתלטיקו מדריד היא הקבוצה הגדולה שעשתה מאמץ לצרפו. אי אפשר להגיד שהוא לא התקדם שם כי הכל עבר דרכו, הוא לא אותו שחקן עדיין מהוסס שהפציע בריאל סוסיאדד. היה מסוכן מאוד להשאיר אותו פנוי אפילו 35 מטר מהשער כי הוא מסוגל להכניס כדור עומק נפלא. רדמאל פלקאו את העונה הכי טובה בחייו עשה באתלטיקו מדריד של צ'ולו. לגבי גריזמן הנוכחי - זו אשמתו, הדוגמא הטובה לכך היא שגם בנבחרת הוא לא מי יודע מה, ושם ישנם אמבפה, בנזמה וכן הלאה. הוא משוטט על המגרש. ז'ואאו? אכן סובל מהגישה הבונקריסטית. אתלטיקו קבוצת הגנה זה ברור אבל באליפות הראשונה היא לא שיחקה בדיוק אותו הדבר ובין כל עונה לעונה יש ניואנסים קטנים והבדלים.

 

לפני משחקים גדולים אני נהנה כאוהד ריאל מדריד שרוף וגם קצת 'מוכר' - לצלם סרטוני פרשנות כאלה, הפעם ויתרתי. אבל בכל זאת כמה מילים שלי לקראת המשחק הערב:

המורל שלנו האוהדים, כולנו (או יותר נכון – רובנו) קצת בריצפה, ושלי בכלל תרתי משמע אחרי הקלאסיקו (בחורה בשם מורל גם כן), אבל ניצחון הערב יכול להחזיר לי את הצבע לפנים קצת, אולי לאזן את התבוסה המחפירה ההיא שאין לה שום הסבר, לבטל תסכול מצטבר של שנה, שנתיים, אולי אפילו ארבע – מאז המספרת ההיא של בייל ב-2018 והמסיבה שהתפזרה.

בכל פעם שאני רואה את התמונה של השחקנים במעגל בעיגול האמצע באימון המסכם לקראת משחק גדול בליגת האלופות – ישנו חיוך ענק, אינסוף תמונות רצות בראש וגם גולים מהעבר – על אחת כמה וכמה אחרי הקליפ שהוציא האתר הרשמי. אני מדמיין שזינדין זידאן שם, שכריסטיאנו רונאלדו שם, שסרחיו ראמוס שם וגם מרסלו (טוב, הוא פה, אבל אתם יודעים). הלוואי שריאל תלבוש את חליפת הקסם ונהפוך שוב להיות ‘ריאל מדריד של ליגת האלופות’.

בעת ההגרלה הייתי אולי קצת זחוח וחשבתי שצ’לסי היא כן אחת הקבוצות ש’צריך לעבור’, זו לא מנצ’סטר סיטי-ליברפול-באיירן מינכן. אבל יש גבול גם לקלישאות ול-DNA ולכל משפטי המוטיבציה, צריך לשחק כדורגל. אני חושב, בגדול, ש"אפקט פריז" בוטל לחלוטין אחרי המפלה בקלאסיקו, וצ’לסי לא קבוצה עם מנטאליות של לוזרים. גם אם יהיו לה כמה דקות פחות טובות – היא לא תתפרק, רחוק מכך. צ’לסי קבוצה חזקה מאוד, על הקווים היתרון שלה ברור והמשבר שם לא חילחל לדשא. הם הובסו בבית בשבת אבל היו כמה וכמה משחקים שגם ריאל הייתה יכולה להיות מושפלת ככה חוץ מהקלאסיקו – לולא יכולת אדירה של קורטואה.

כתבתי בפייסבוק של האתר קצת על קאסמירו, בשנה שעברה במצ’אפ נגד אנגולו קאנטה, וברור שהיה שם גם קצת פער קבוצתי – זו הייתה הפעם הראשונה שהוא איכזב אותי. שהוא היה נחות משמעותית משחקן יריב – המהירות, היציאה עם הכדור, העזרה להתקפה, התיקול. הרגשתי שזה לא אותו ספורט. מירו לא בעונה טובה, זו הזדמנות גדולה להתעורר וגם אתגר. הוא בכל הרכב שייבחר יצטרך להיות השחקן עם העבודה השחורה הכי גדולה, זה שדוחף את הציפורן ברגע האחרון, שחקן חשוב במצבים הנייחים וכן הלאה ולתת לאחרים לצאת קדימה.

אם אנצ’לוטי (ברוך שובך) מתכוון לחזור על ההרכב הרגיל ולעשות העתק-הדבק מהעונה שעברה אז אין טעם לנסוע בכלל, זה יהיה לא כוחות. אני מקווה שהקלאסיקו השחור הזיז משהו. הוא בעצמו דיבר על כך שהיינו נחותים פיזית. הוא מאמן ולא ליצן, הוא חייב להסיק מסקנות. חייבים לתת פייט. ‘צעקתי’ כביכול ‘פדה להרכב!!!’ כבר במשחק נגד פ.ס.ז’. הוא יכול להיות אחלה פיתרון. בנבחרת הוא משגר כל משחק איזו פצצה אימתנית מרחוק ובקבוצה משהו חסר. רודריגו ואסנסיו לא הוכיחו שום דבר. אני בכלל הייתי מוותר גם על קרוס ושם את קמאבינגה אבל לצערי אני לא אהיה על הקווים (הגשתי מועמדות).

חייב לומר באופן האישי שההדחה אשתקד הייתה מאוד עצובה עבורי, אמנם בכל שנה אני חוזר על המנטרה שהיום בו ריאל מודחת מליגת האלופות הוא היום הכי עצוב שלי בשנה ברמת האוהד, אבל בשנה שעברה לא נתנו פייט. והיריבה לא הייתה מנצ’סטר סיטי. ובעיקר העובדה שזה היה המשחק האחרון של סרחיו ראמוס במועדון, כשהוא לא כשיר, כשזידאן יורד שפוף אחרי הרכב מטופש ולא הגיוני שלו. לא כל הבעיות הן מרכז השדה, אבל הרוב. היעדר המהירות, הפיזיות, הטכניקה, והיעדר וורלד-קלאס בהרכב.

אז בגדול מה השתנה מהעונה שעברה אצלנו? קורטואה ממשיך וממשיך לגדול ותופס גם מנהיגות מעבר לכך שקשה מאוד להכניע אותו. בנזמה בעונה קסומה מההתחלה ועד סופה, הוא יגיע למצב-שניים וחייב להבקיע. רציתי לכתוב גם על ויניסיוס אבל הוא ממש דועך ואני לא אופטימי לגביו הערב.

לאחרונה נכתב בספרד שבמועדון מרגישים שהם קצת ‘רדופים’ מאז הקלאסיקו, שהביקורת חוצה גבולות ומתעלמת מהסיכוי הסביר-גבוה לאליפות וכן הלאה. אבל זה מצחיק אותי, הפער מהאחרות בעונה פח של הליגה הספרדית היא לא חזות הכל. אז עם הדרישות לקבוצה מהטופ הקהל יצטרך להמשיך לחכות, אבל בואו נראה את הקבוצה יודעת להגיב אחרי הקלאסיקו השחור. בואו נראה את השחקנים באים בגישה הנכונה ומדברים על המגרש ולהוכיח לנו שאנחנו טועים. תהיו ריאל מדריד.