ריאל מדריד 2021/22: "אולי עוד קיץ" בלי ראמוס וזידאן, אבל עם בייל ואנצ'לוטי.

שמע הוא כבש השנה שמונה פנדלים מתוך 41 השערים שלו, זה לא מופרך. אני אהמר שללבנדובסקי ואימובילה יש יותר פנדלים (כמובן שהוא גם החמיץ - ארבעה). הייתה תקופה שהוא היה פחות טוב, זה טבעי, זה קורה לכל שחקן כדורגל גם בעונות הגדולות שלו למעט אולי מסי בשיאו. הוא גם הרי בן 34 ומשחק כל הזמן גם בנבחרת. הוא חד משמעית השחקן הכי טוב שלנו העונה. הוא גם לא חלוץ שדוחק, הגולים שלו בדרך כלל הרבה יותר אלגנטים. יש הרבה גולים שהוא היה הרגל המסיימת אבל גם התחיל את ההתקפה, הדוגמא הכי טובה היא השער הראשון נגד צ'לסי בלונדון. לא מזמן פרסמתי כאן את הנתונים של ויניסיוס מאז ינואר. אם אני צריך לתת לבנזמה ציון על העונה הוא 10, ויניסיוס עם משהו כמו 9. זה כמו שנגיד על ויני גם הוא לעתים סיפק 'רק' ניצוץ אחד, למשל במשחק נגד צ'לסי בברנבאו הכל היה הפוך עד לבישול.

 

מרסלו זו אגדה בפני עצמה, הנה טקסט שכתבתי עליו הבוקר:

סיום מהאגדות למרסלו| החלום שלי הוא לראות את מרסלו עולה כמחליף לכמה דקות בגמר הצ'מפיונס ומניף את הגביע ה-14. אבל תסריט יותר ריאלי ועדיין סוף מהאגדות - מרסלו יפתח מחר בהרכב נגד אספניול במשחק ההכתרה ויענוד את סרט הקפטן ממנו נהנה מעט מדי השנה כשבקושי שיחק (16 הופעות, שש מהן בהרכב), 701 דקות. בסיום הוא יניף את גביע האליפות ויהפוך לשיאן התארים בהיסטוריה של ריאל מדריד! אליפות שישית שלו, יותר מאיקר ומראמוס. כמו ראול. הלוואי שיבקיע אפילו אם יהיה פנדל, שייבשל שער. האמת שזה לא משנה. הקהל בברנבאו ייתן לו כבוד של מלכים כיאה לאגדה, אולי במשחק הפרידה. נתענג על כל נגיעה בכדור, נצפה בסקרנות למהלך התקפי נפלא כמו האלפים שעשה ובעיקר נתרגש. אולי תרד גם דמעה או שתיים (כמו בדסימה, כמו בסאן סירו) - של מרסלו עצמו. ושלנו. מרסלו ויירה ג'וניור - אגדה שהייתה באמת. וזה עדיין לא פוסט הפרידה! מה פתאום.

אני כלכך אוהב אותו ועד כמה שזה מטופש, עם כמה שהוא בקושי תורם מקצועית - הלוואי והיה נשאר לעוד שנה. כשחקן לגביע המלך, שחקן אימונים, לא יודע. אני עדיין לא מוכן לפרידה. אני בטוח שהוא לא 'היה עושה ראמוס'.

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/279191091_4605531879547790_1053332917575153324_n.Xxx?_nc_cat=105&ccb=1-5&_nc_sid=8bfeb9&_nc_ohc=kNF5hkPRYNIAX_alz8X&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=00_AT9rTP9R0i4gIwQzfEqi-a-Sjnqhb16wFfImPkqmFfLANg&oe=6270C520

********************

גארת' בייל כשהיה בשיאו היה טוב יותר מהכדורגל הכי טוב שאיסקו הציג, אבל איסקו למעט אולי עלייה במשקל הוא שחקן שאין לי שום תלונות אליו לגבי הגישה ובאופן כללי אכל הרבה חרא מהתקשורת ומהאוהדים, במבט הגיוני על תקופתו במועדון הוא תרם המון. והוא יפתח מחר בהרכב. אני מקווה שיום יבוא ובייל יפתח הכל, מה גרם לו להפסיק לאהוב כדורגל ולמה אפילו הפרידה שלו הייתה מחורבנת, בעיקר בגללו. כשהוא עזב לטוטנהאם אמרתי לעצמי שאני לא כועס עליו אלא זוכר לו בעיקר את הטוב, והיה טוב. מחקתי את 19/20 מהזיכרון. אבל הוא עשה לנו קרקס. אגב, יש אפילו דיווח של אחד העיתונאים שבמועדון יבדקו את העניין לעומק ואולי יקנסו אותי ויעמידו אותו לדין אבל לא נראה לי שזה יקרה ושזה אפשרי.

 

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/279283946_4608130705954574_3484205522253453186_n.Xxx?_nc_cat=101&ccb=1-5&_nc_sid=730e14&_nc_ohc=-N_imCKU7jYAX9gZ9ry&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=00_AT9c0m9XmgInu2-Zs-EnsiUwdl3NnLNZjfH0I7pdpo7NFA&oe=62722DAF

לפי ה-ABC, במועדון מתכננים אירוע פרידה מרגש ממרסלו שיהיה פתוח כמובן לקהל הרחב. עם כל הגביעים והתארים בהם זכה וכן הלאה. המגן עדיין לא החליט על עתידו. הוא רוצה להמשיך לשחק כדורגל גם אם בקבוצה הרבה פחות טובה. מצד שני, הוא לא רוצה לשחק בקבוצה אחרת בספרד ובנו אנזו השתלב בקבוצות הצעירות של המועדון כך שלעבור למדינה אחרת זו גם לא אופציה. גם פרישה כבר עכשיו והפיכתו לשגריר של המועדון נמצאת על הפרק למרות שבמאי יהיה בן 23 בלבד. מאז 2018 הוא רשם 92 משחקים בלבד.
"פרידה עם תהילה", נכתב במדויק. עוד הזכירו כי ב-31 באוקטובר 2018 שווי השוק שלו, כמה חודשים אחרי הזכייה בגביע ה-13 – עמד על 70 מיליון יורו, המגן השמאלי הטוב בעולם ללא עוררין. כעת שווי השוק שלו בשלושה מיליון יורו. "קשה להסביר איך שחקן כזה התפרק כמעט בן לילה. מבנה הגוף שלו התדרדר, השרירים סובלים מאוד". נכתב כי מצב רוחו התדרדר לאחר שכריסטיאנו חברו עזב. קצת לפניכן הוא חווה את אחד מהרגעים היפים שלו במועדון כשראמוס אמר לו: "אתה שם את הצעיף והדגל של הקבוצה בסיבלס יחד איתי". מרסלו סיפר: "זה היה מטורף, מרגש. הוא לא היה צריך לעשות את זה, הוא היה הקפטן וזה הרגע שלו. לעולם לא אשכח זאת". מרסלו למד הכל מראמוס, איך לעזור לצעירים כקפטן ואיך לפעול

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/b/b05583aee859bf090d84bf004847c313be24eb61_2_690x388.Xxx

קודם כל בזמן שב-One משדרים את השיעמומון בין ולנסיה ללבאנטה - לכו לאתר הרשמי לצפות בחגיגות האליפות למי שמעוניין

מסיבה בבית| אני בטוח ששומרים כוחות לקראת מנצ’סטר סיטי, זה נחמד שמשחק ההכתרה היה רגע לפני הגומלין. בגדול אי אפשר לנתח יותר מדי מהמשחק הזה לדעתי, אבל היה כיף פרט ל-20 הדקות הראשונות. היו חסרים לי עוד כמה ניצחונות כאלה עם הרבה מצבים (כמובן אין הגנה, גם עם השחקנים הבכירים) והרבה שערים. בתחילת העונה זה זרם ולאחר מכן נתקענו. אני מאוד מתחבר למה שנכתב בספרד שהגול האחרון בו ויניסיוס בישל יפה לבנזמה - הוא מראה לכל העונה שלנו. האליפות מגיעה לנו ללא עוררין, כמה שאני ‘ביקורתי’ כלפיה לגבי עד כמה היא מרגשת בהשוואה לאליפויות קודמות. מגיע לאנצ’לוטי שעשה היום רוטציות, מגיע לבנזמה, לקורטואה, למודריץ’.

דני סבאיוס יכול להיות אחלה שחקן ספסל. אני לא חושב שיש לו משהו ברמה גבוהה מאוד חוץ מהדריבל שלרוב נעשה במקום לא רלוונטי. הוא קצת חזק פיזית, קצת מהיר, קצת חכם. הוא שחקן של יוטיוב לדעתי. קמאבינגה בעמדה שהיא לא הקשר האחורי הוא שחקן לא רע בכלל וידענו, הבישול לרודריגו הוא גולת הכותרת.
רודריגו היה חייב לתת יותר משחקים כאלה העונה, כמה הוא מרגיש בנוח ליד השער, הנגיעה הנוספת שלו לפני הבעיטה במהלך של ה-0:1 - היא זו שעשתה את המצב לנוח יחסית, הוא מהיר וזריז ויש לו יחסית חוש לשערים כמה שאפשר להגיד את זה.

לא רוצה להיות שלילי אבל אסנסיו לא יצר מספיק ומאוד קשה איתו כשהוא לא בועט לשער, ומריאנו כבר אמרתי - שעה של אשפה, החמיץ שני מצבים, אחד מהם אחרי קבלת החלטות איטית מאוד. הייתי מוותר על מודריץ’ בהרכב וגם על בנזמה כמחליף אבל לא בוכים על חלב שנשפך. יותר טוב שלא רואים את בייל בחגיגות האליפות, לא צריך אותו. הייתי שמח לראות את ראול דה תומאס חלק מהסגל בעונה הבאה.

סיפור המשחק מבחינתי הוא כמובן מרסלו שכמה אנחנו אוהבים אותו והלב לא מוכן לפרידה. רציתי מאוד שער שלו, הוא איים לשער איזה פעמיים-שלוש וזה לא קרה הרבה (לרוב יצר מצבים לאחרים), בדקה ה-60 תשו כוחותיו בערך. מבחינתי שיפתח בכל משחקי הליגה הבאים ויעשה אינסוף חורים, חד משמעית. שמח שהוא שיאן התארים שלנו בכל הזמנים ואני בטוח שלסרחיו ראמוס קצת שורף עכשיו, אבל תודה על הפירגונים. מרסלו בחיים לא היה ‘עושה ראמוס’. הלכתי לבר עם חולצה שלו ולא לחינם, מיעטתי להשתמש בה לאחרונה (תמיד ‘נמשך’ לזו של כריסטיאנו, הקמע העונה בנזמה וכן הלאה). גם אבא הצטרף לבר עם עוד כמה חברים וממש נהנה. יאללה! ועכשיו לרביעי! האללה מדריד

 

לגבי מה שהעלו פה בעניין השוערים: אני זוכר את דייגו לופס כמפלצת בחצי העונה הראשון, הגיע בדיוק בזמן וגם בשיא הכאסח בין מוריניו ואיקר. אפילו קראתי לו 'סאן דייגו לופס' אחרי הקלאסיקוס-יונייטד-דורטמונד. הוא באמת היה שוער עם משחק רגל טוב, שולט בגובה כי הוא בעצמו מקרר וכן הלאה. אבל בעונה השנייה בה שיחק בליגה, איקר לבטח לא היה טוב ממנו אבל אני זוכר אותו סופג גולים מעצבנים בדרבי (בעיטה של גאבי מקילומטר), בקלאסיקו וכן הלאה. ריאל, אני חושב, צריכה שוער טוב יותר מאנדריי לונין שלא שיחק עדיין בליגה. אני מניח שזה ישתנה אבל הבן אדם אצלנו שלוש שנים וגם בגלל הגרלות שונות בגביע ועונות כושלות - יש לו שלוש הופעות. כמה אפשר לנתח ולדעת האם הוא שוער טוב או לא?
עוד בהקשר זה - קורטואה מדהים, לוקח מנהיגות, שחקן העונה שלנו אחרי בנזמה ו-ויניסיוס, נכס למועדון. עונת ההתאקלמות שלו הייתה חרא אחד גדול והאוהדים צעקו לו "אתה סופג חמישייה מארבע בעיטות" (אחרי הביזיון נגד אייאקס), אבל מאז ברוז' חל מפנה.

@Ever Banega, אני כן רואה שיפור אצל אנצ'לוטי בחודשים האחרונים ולא מזלזל בזה שהוא לקח אחריות, עשה קצת רוטציות ולא נתן לקבוצה לשקוע. האליפות הייתה מאסט והוא עמד בחובה הזו, ליגת האלופות העונה היא בונוס וגם אם נושפל 3:0 בברנבאו חלילה אין סיבה שלא ימשיך, הרי עברנו את פ.ס.ז' וצ'לסי והקמפיין הוא טוב גם אם מלא בתחת. מה גם שבקיץ הסגל בהחלט אמור להשתדרג נניח עם רודיגר ואמבפה והסגל, אם בנזמה ומודריץ' ימשיכו ככה ו-ויניסיוס ישתפר - יהיה קרוב יותר ל'סגל גלאקטי' גם אם זה לא הסגל של הדסימה או 2015.

 

וכעת, סיכום העונה שלי:

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/a/ac4148f4ae3acbc10c9e43f29a1b1d7d45748d02.Xxx

הלוואי שיהיה צורך לעדכן גירסה מה שנקרא, בגומלין חצי הגמר ובעיקר ב-28 במאי.

"אליפות. עכשיו", זה מה שאמר פלורנטינו פרס בשיחת המשרד הראשונה השנה לאחר שהאיטלקי מונה בפעם השנייה בקריירה שלו למאמן ריאל מדריד, ככה משום מקום, וקיבל פרס מפרס. "חזרתי לחיים", אמר בחיוך. טוב, אני לא יודע אם זה באמת קרה ולא קראתי שום תיעוד לכך, אבל סביר להניח שכן. כמו שאותו קרלו הבטיח את הדסימה בקיץ 2013 – ועמד בהבטחה. כזה הוא קרלו. העובדה שלא זכה באליפות ספרד עם קבוצת העל על שהייתה למועדון בפרק א' שלו בסנטיאגו ברנבאו הייתה לכתם אצל קרלו שהיה אהוב מאוד על ידי הנשיא והמועדון, על ידי האוהדים ועל ידי השחקנים. הוא החזיר את החוב. איזה כיף שהוא סגר מעגל ובעל שיא ייחודי. מגיע לו.
אני מדרג את האליפות הזו במקום השביעי מתוך השמונה (לא מספיק) שראיתי בשנות ה-2000 (מה לעשות שאין כמו הרמונטדות והדרמות בעונת הקאפלו, הדריסה הקבועה של היריבות והשיאים עם מוריניו או הכדורגל של הגלאקטיקוס ב-2003 או פאסיו נגד ברצלונה) אבל בכל זאת צריך לתת ריספקט גדול לקבוצה. טוב שהשחקנים הלכו לסיבלס, גם אם בקטנה. מגיע להם לחגוג ולהשתחרר. המועדון הזה רגיל ללחץ וזה בדיוק מה שצריך להיות – דרישה אינסופית, אבל לעתים גם קשה להתמודד עם התחושה של "עכשיו או לעולם לא".

לא צריך להזכיר שום דבר לאף אחד וגם לא להצטדק. זה נכון שלא ממש היו לנו יריבות עם ברצלונה השוקעת ואתלטיקו מדריד שפישלה שוב ושוב ושוב, אבל לא בכל עונה יש מאבק אליפות מטורף. זו הייתה אליפות סופר-צודקת, נתחיל מזה. תמיד הפריעו לי כל הדיבורים 'מה היה קורה אם'. ריאל מדריד הייתה מנצחת גם את ברצלונה של צ'אבי משריקת הפתיחה. אליפות היא מרתון. היינו הקבוצה הכי חזקה לאורך כל הדרך, הקבוצה שהכי רעבה לתואר יחד עם החזרה לסנטיאגו ברנבאו (אתלטיקו לא הייתה אתלטיקו), כזו שפתחה את העונה נהדר. עם 21 שערי זכות אחרי שישה מחזורים אם כי ברור שזו הייתה סטיית תקן ונתון משקר שייתאזן. קבוצה שנאלצה להתמודד עם הגנה חדשה לגמרי ללא ראמוס ו-ואראן, בטח כששני המגנים הבכירים פצועים, כזו שעברה המון שינויים תוך כדי תנועה כמה שקרליטו נחשב כשמרן (היזכרו במשחק הפתיחה נגד אלאבס ואפילו בשלושת המחזורים הראשונים), ואולי בראש ובראשונה הפריצה של ויניסיוס.

הקבוצה שיחקה התקפי למן תחילת הדרך וקרלו באמת ניסה "להחזיר את כולם". במחזור השני ריאל מדריד הציגה הגנה לא טובה אבל סיימה ב-3:3 במשחק החוץ נגד לבאנטה. ועדיין, התיקו הזה גרם לנו לצאת עם חיוך מהמשחק ולהתרגש, וזה דבר כלל לא שכיח לאוהד ריאל מדריד. חזרה התחושה הזו שריאל מדריד יכולה לכבוש בכל רגע, שהגול יגיע, שמשחק ההתקפה מקבל צורה. שאתה מחכה לכל משחק, באמת, גם אם היית תמיד טוטאלי. כבר לא צריך לשתות קפה לפני משחקים. אפילו אבא שלי שאל בכל שבוע "יש משחק היום" ונהנה מכל רגע וכיבד בנוכחותו במשחק האליפות (בבר כמובן) ועם צעיף. ואי אפשר בכל רגע להעביר ביקורת על הסגל שחלקו מעבר לשיא או פצוע ועייף, ואדוארדו קמאבינגה היה הפרס של הדקה ה-90 ולא קיליאן אמבפה – ואז להתלונן שלא מפרקים במשך כל שבוע. קצת יותר משחקים כמו משחק ההכתרה נגד אספניול והיה יותר כיף אבל זה לא משנה.

קבוצה שבסופו של דבר הייתה בפסגה 33 מחזורים, רק פעם אחת לא ניצחה בשני משחקים רצופים, כזו שהיה לה שילוב נפלא בין צעירים לוותיקים וגם 'רצף אכזרי' בין סוף אוקטובר לתחילת דצמבר עם שבעה ניצחונות רצופים. אם נוריד את הפאנצ'ר הכואב בקלאסיקו הרי שריאל עם תשעה ניצחונות בעשרת המשחקים האחרונים, כשבין לבין היא מתמרנת עם ליגת האלופות. בגדול, כמובן שניהול הסגל היה יכול להיות טוב יותר, אבל ישנם שחקני ספסל שלא היו זמינים אף פעם וגם הגישה שלהם הייתה מחורבנת, למשל יוביץ'.

אף משבר לא הצליח לרסק את ריאל. לא אקורד הסיום האיום של חודש ספטמבר-תחילת אוקטובר לפני פגרת הנבחרות עם ויאריאל-שריף-אספניול, לא פתיחת 2022 בה נגמר הדלק והחלו הדיבורים על 'אוי זה קורה שוב' (הסגל יגיע עם הלשון בחוץ לתום העונה – אז זהו שלא, ישנו אנטוניו פינטוס, גם הוא מגיבורי התואר) וגם לא הקלאסיקו – תיזכרו במשפט של קורטואה. כולם חיכו לנו בפינה. קבוצה שניצחה כמעט בכל המשחקים הגדולים ובאחוזים נפלאים, לא נפלנו באף משחק חוץ למעט התיקו נגד ויאריאל (ואתלטיקו מצפה לנו). היו ניצחונות על הקשקש כמו נגד סביליה, פעמיים, רמונטדה של אליפות. היו הצגות די בתחילת העונה, בברנבאו נגד סלטה ויגו במשחק החזרה המרגש, נגד מאיורקה. היו ניצחונות חלקים כמו בדרבי גם בלי לכבוש רביעיות, וגם עמדנו באתגרים כמו ה-0:2 באנואטה על ריאל סוסיאדד במשחק בו קארים בנזמה נפצע. היה כדורגל טוב בתחילת העונה וגם בסוף, עם רווח גדול באמצע. כן, רצינו עוד משחקים כיפיים כמו נגד אספניול. "אתה לא יכול לנצח בקאמפ נואו, בפיחואן, בסאן ממס, במאסטייה או בבניטו ויאמרין בלי לשחק טוב. לפעמים טוב מאוד", כפי שנכתב היטב בתקשורת. והעונה הזו קיבלה אפילו טוויטס מרגש ומהנה עם ההתקדמות שלנו בליגת האלופות וכמה משחקים באמת-באמת טובים החל ממרץ, שוב.

זו הייתה עונת שיא של השלד בהרכב ומתבקש כשארבעה שחקני וורלד-קלאס בשיאם – אז י אליפות– טיבו קורטואה שהפך לסאן איקר של ממש ובכל משחק רשם איזה שתיים-שלוש הצלות גדולות ועבד קשה מדי; לוקה מודריץ' היה מצוין ולא רק בהשוואה לגילו המופלג; בנזמה כמובן בעונת חייו ועם מספרים כמו ליאו מסי (עונה שלא נופלת מאף עונה של כריסטיאנו במועדון, גם לא של ה-60 שערים) וגם ויניסיוס, שעדיין מנסים לרדוף אחריו במנצ'סטר סיטי.

הסיומת שלו הדהימה אותנו נגד לבאנטה, השפיץ החכם הזה לפינה הרחוקה – כל כך לא הוא. כבר לא השחקן שעושה במכנסיים מול השער. והוא עשה את זה גם נגד אלצ'ה, וכבש גולאסו לחיבורים נגד סביליה. אולי קרלו גרם להאטה אצלו, דעיכה ושחיקה משום שלא נתן לו לנוח במשחק הגביע נגד בילבאו והיו שם גם יריבים והתעסקות ברעשי רקע, אז מה. ויניסיוס עם עונה לפנתיאון וכשהפרטנר שלו בצד שמאל הוא מנדי – סלע הגנתי אבל די מיותר התקפי.

ולצד הברק שהיה מצד הכישרון של השחקנים, וגם 'התחת' אם תרצו, היה גם לב ונשמה. כמו השער השני של ריאל נגד סביליה, כשנאצ'ו שעולה כמחליף די בפוקס – ממתין ברחבה לבישול של קרבחאל, השני שלו במשחק. כמו מודריץ' שהמשיך לרדוף אחרי שחקנים גם כשהכל היה גמור.
ריאל מדריד לא מספיק טובה בלקחת אליפויות ויעידו על כך שתיים בלבד בעידן כריסטיאנו רונאלדו, וזה מעט מדי גם אם הייתה מולנו מפלצת. אז אין ואסור לזלזל באליפות שמושגת ארבעה מחזורים לסיום. אין יותר מדי תקדימים לכך מהצד שלנו. כל הסיפור סביב מרסלו, שהתמונה שלו בסיבלס כשהוא הופך לשיאן התארים בהיסטוריה של המועדון – מוסיף עוד מימד מרגש מאוד לאליפות הזו, זו תמונת העונה מבחינתי יותר מהמהפך שהושלם בפיחואן, יותר מהשער השלישי של בנזמה והרמונטדה נגד פ.ס.ז', יותר ההעפלה לחצי הגמר נגד צ'לסי. ואם במועדון יידעו להסיק מסקנות בכל זאת – דיינו. ועכשיו אחרי החגיגות המרגשות האלה ושבירת השגרה הזו, איזה כיף היה – סיטי, סיטי, ועוד פעם סיטי. אפשר לעשות את זה ואז אני באמת אשתולל. APorLa14!

חלוקת התעודות:

שחקן העונה: בסדר הזה, על שם גארת’ בייל - קארים בנזמה - עונת חייו, כמובן, אין כאן סקר, שאלה רטורית. המנהיגות, המספרים, האסתטיקה, היציבות, שיפר את חבריו לקבוצה - שלא ייגמר לעולם ואמן הוא מתכנן לנו משהו גם ברביעי| ויניסיוס ג’וניור שכן שחקן התקפה בקבוצה הזו תמיד נמצא תחת אלף עיניים, הפך לוורלד-קלאס לכל דבר ותמיד העז| טיבו קורטואה שהדף הכל, יותר מדי, אפילו במשחקים החלשים והפך לאחד המנהיגים| במקום הרביעי לוקה מודריץ’ שהוא כמו יין ושלא ייגמר לעולם.

האכזבה: אדן הזאר, ששוב היה בגדר נעלם. גם כששיחק הוא לא נראה אפילו קרוב לשחקן של מאה מיליון יורו, כזה שמסוגל, שרוצה לקחת על עצמו ולתקן את השנתיים הקודמות. ממש נעלם| רודריגו היה נכנס לקטגוריה הזו אם לא השיפור העצום שלו בחודש אפריל - מוטב מאוחר. אפשר לציין גם את קרוס שבנסיגה עצומה ולא דחף קדימה ואת קרבחאל שביותר מדי משחקים העונה התקשה.

הליצנים: בייל במקום הראשון, עושה לנו קרקס, טוב שזה נגמר בעוד חודש. בושה וחרפה, אין מה לומר| במקום השני גם יחד צמד החלוצים-הכושלים שלנו מריאנו ויוביץ’ שפצועים יותר מדי ביחס לזה שהם אף פעם לא משחקים.

הרגע המרגש: החזרה לסנטיאגו ברנבאו במשחק נגד סלטה ויגו אחרי יותר מדי זמן, הבטחת האליפות ‘בבית’ לראשונה מאז 2007 והולכים לסיבלס שם מרסלו עם התמונה ההיסטורית שלו.

החרפה: ה-4:0 בקלאסיקו. אסור להפסיד לקבוצה בינונית כזו בתוצאה כזו, במשחק נרפה כזה - בשום מצב, ולא משנה איזה שחקנים חסרים. אולי בדיעבד להמשך העונה המפלה הזו עשתה לנו טוב, שיהיה.

המשחק הגדול: אבחר ברמונטדה המתבקשת נגד סביליה בפיחואן, במחצית היינו גמורים עם פיגור 2:0, בחיים לא הפכנו בור כזה לניצחון שם. ואז ריאל עלתה כמו מלוע של תותח, לבשה את חליפת ליגת האלופות וקיררה למעשה את השמפניות. כמה משחקים העונה כבר הוציאו מאיתנו שאגה כזו?

השער המרגש: באותו משחק בדיוק, ה-2:2 כשנאצ’ו הבקיע בקלאסה ברחבה מלאת השחקנים אחרי בישול של לב אחר כמו דני קרבחאל. הכין את הקרקע ל-2:3.

השער היפה: איזה כיף שהיו הרבה כאלה העונה בניגוד לאשתקד - להרים לבנזמה לרחבה ולקוות לטוב. אני חושב שפשוט צריך לבדוק ביוטיוב שוב את מעלליו של ויניסיוס. אבחר בגול המטורף שלו נגד סביליה בברנבאו בדקה ה-85 - ההשתלטות על הכדור, הדחיפה קדימה והניצחון על שחקן ההגנה והבעיטה המדהימה לחיבורים - תנו לו עוד אלף כאלה וזה לא קורה| במקום השני: דויד אלאבה והגולאסו נגד ברצלונה בקלאסיקו - אחלה דרך לשער בכורה| במקום השלישי עוד בומבה מרחוק והפעם אדוארדו קמאבינגה| במקום הרביעי - הוולה של בנזמה נגד אתלטיקו מדריד בדרבי, במתפרצת, אחרי בישול של ויני ו’בעצת הבן דיוויד’| וגם לשער של ויניסיוס נגד לבאנטה עם שינוי הקצב המטורף באותו מחזור שני - יש מקום.

שחקנים שלא עשו מספיק - פדה ואלוורדה שחייב לקחת צעד קדימה. לדרוש את הכדור, לדהור, להיות מעורב יותר. גם השער בסופרקופה לא ממש הזניק אותו; על רודריגו דיברנו.

עונת בכורה טובה של אלאבה בעיקר בזכות מנהיגות ושקט נפשי ותמיכה בהתקפה. המעידה הגדולה הייתה בקלאסיקו. לעתים לא אגרסיבי אבל מיליטאו לא פרטנר מושלם וקשה להיכנס לנעליים של ראמוס-ואראן. ציון 7.5 בערך.

אנצ'לוטי - חטף הרבה מהתקשורת ומאיתנו אבל עמד במשימה. בגדול, לאט לאט ידע להגיב ולעשות רוטציות, הפיק לקחים. ניסה לשחק כדורגל התקפי. זכה בתואר ואולי רוב אלה שלא שיחקו יותר הם לא ראויים לכך. חרפת הקלאסיקו עליו כמובן ולמזלו נמצא פינטוס וגם ההיעלמות של נציגי קסטיליה. תמיד רגוע ושקט. ציון 7.5.

לינקים נוספים:

מזמין אתכם לדירוג שלי: האליפויות של ריאל מדריד בשנות ה-2000| בשעה טובה ומוצלחת הגיעה אליפות מספר 35, אליפות שונה מאוד מעונת הקורונה. האליפות השמינית שלנו מאז שאני אוהד, וזה הזמן ליהנות אבל גם לדרג. אליפות השיאים של מוריניו או הרמונטדות עם קאפלו? ומה עם עונת הדאבל והגלאקטיקוס? לחצו כאן

פינת האליפות המיוחדת של המארקה - גרפים של המיקום בטבלה, סטטיסטיקות, ציוני שחקנים, טורי דעה - לחצו כאן

פינת האליפות המיוחדת של ה-AS - פורמט דומה יחד עם ‘מילון A-B’ בספרדית לכבוד האליפות וכן הלאה - לחצו כאן

מספרי אליפות מספר 35 שלנו - מאזן הבית ומאזן החוץ, שיאן הדקות, כמה משחקים הסתיימו בלי שספגנו ועוד כמה שיאים - לחצו כאן

קליפ קצרצר עם חמשת השערים היפים שלנו העונה בספרד לפי הבחירה של לה-ליגה - לחצו כאן

 

כמה מילים לקראת גומלין חצי הגמר הערב נגד מנצ'סטר סיטי:

https://pbs.twimg.com/media/FNcH6UPXIAA9jkk.Xxx:large

בין התרגשות לטירוף ואפילו קצת חוסר אונים. אז אליפות מספר 35 הייתה אחלה וזה גם היה מרגש שהקבוצה חזרה לסיבלס לראשונה מאז 2018. קרלו עמד במשימה ובאמת הייתה צמרמורת לראות את מרסלו. אבל עזבו. בעיקר התכוננו: הראש, הלב והשעון כבר מזמן ביום הזה, יום רביעי, נגד מנצ’סטר סיטי. הליגה הייתה מאסט. ליגת האלופות היא הדובדבן שבקצפת. כבר הייתי במשחקים גדולים עם ריאל ואני סופר-מקנא בכל אחד שיהיה במגרש ברביעי, צמרמורת. יש יותר מרגש מהשילוש הקדוש הזה של ריאל-צ’מפיונס-ברנבאו?

המשחק באנגליה היה נס, פערי הרמות היו ברורים, התפרקנו הגנתית וטקטית ואין הצדקה לכך. סיטי זו לא פ.ס.ז’ או צ’לסי. הפעם יש כאן קבוצה שבאמת טובה מאיתנו. אבל אנחנו ריאל מדריד, והפעם ‘במוד רמונטדה’, לא כמו בגומלין נגד צ’לסי. מעבר לכך שריאל היא אולי היחידה שיכולה ‘לשרוד’ משחק כפי שהיה ולחזור עם 4:3.

כעת, ריאל תצטרך להציג את המשחק הכי טוב שלה העונה ובכלל מאז הגמר בקייב כדי לעבור. לא תחת, לא מיסטיקה והברנבאו, לא רק לב ורגליים. כדורגל. חייבים גול, זה ברור, אבל המפתח לדעתי הוא דווקא לא לספוג ברבע השעה הראשונה – תיהיו אתלטיקו. לא צריך להשתולל ולהתנפל, צריך להיות חכמים. קאסמירו יחזור ויארגן את משחק ההגנה, ייצמד לדה בריינה. אסור שהיכולת העלובה של שחקני ההגנה תחזור. סיטי הגיעה בקלות בלתי נסבלת למצבים. אני חושב שזה אולי אחד המשחקים הכי חשובים של קאסמירו בריאל מדריד. ואי אפשר כמובן לצפות שעד כמה שהוא חשוב - נראה פתאום קבוצה טקטית מעולם אחר.

אחרי המשחק נגד צ’לסי, פדה כתב, ובספרדית זה נשמע יותר טוב: “אני אמשיך עד שהרגליים שלי לא יתנו לי”. וזו בדיוק הגישה שריאל צריכה. לשחק עם הלב אבל גם עם הראש. לחשוב התקפה כי חייבים גולים – אבל בעיקר להיות יציבה ואגרסיבית ולהאמין עד לרגע האחרון, גם בדקות הקשות. לא לוותר. הפאול הראשון שלנו באיתיחיאד היה אשכרה בדקה ה-39, אלוהים ישמור, בטח שזה מחדל.
כדי להיות יציבים, אני הולך עם פדה בהרכב ועם רודריגו כאס מהספסל על אף שהוא באמת מסוגל לתת גול ממצב אחד. הייתי רוצה את קמאבינגה במקום קרוס אבל זה בלתי אפשרי. בנזמה ו-ויניסיוס כבשו שערים מכלום, פשוט מכלום, במשחק הראשון. ואם זה יקרה שוב אז בהחלט יכול להיות שנגיע לגמר.

אני כן מאמין שנבקיע, הגול יגיע, אבל ההגנה הזו גורמת לי לפאניקה. בימים כאלה יותר מתמיד אני באמת מתגעגע לראמוס ופפה יותר מבדרך כלל (וכן גם איתם ספגנו וגם איתם לא כל שנה היה גמר, אני יודע). אלאבה מניע כדור טוב יותר מנאצ’ו שהעונה הציג כמה משחקי נפל אבל אני כן מאמין בו, רק שלא יתעקש ללחוץ גבוה. לא הבלמים. אולי הקישור, קצת הקישור.
אמנם הפסדנו רק בשער אחד באנגליה, אבל נצליח להפוך את זה אז מדובר באחת הרמונטדות היותר גדולות שלנו לדעתי בליגת האלופות לפחות כי ברור שסיטי קבוצה טובה יותר. דה בריינה אדיר, ז'סוס לא פראייר כפי שראיתם. פודן מהיר, מאחרז דריבליסט, ברנרדו כבש שער מכלום - בעט לחיבור. יש שם כל כך הרבה טכניקה ושכל והיום חוזר גם קאנסלו שמזכיר מגנים מהעבר של ריאל מדריד שיותר בילו בחצי המגרש של היריבה ועשו הגנה על הדרך.

חשבתי שאהיה שפוי לקראת הגומלין, כי כבר עשינו את שלנו בצ’מפיונס. אני מקנא באלה שרגועים וצ’יל’. מה פתאום. אני חולם לעדכן גרסה לספר שלי, “המלכים של אירופה” ולהוסיף פרק במהדורה הבאה. והמבין יבין, ויש גם את ה-28 במאי, זו לא רק היום הולדת של אחותי, חולם להוסיף עוד תאריך אלמותי ויום הולדת שני פרט ל-24 במאי 2014. ממש חולם. תהיו ריאל מדריד כמו שמודריץ' הבטיח מה שנקרא. תנו לנו את זה!
Hasta El Final - Vamos Real