הפועל חיפה צודקים, ברמת העיקרון. מצד שני, משפחות אוהדי הפועל שיש להם ילדים במסגרת שפשוט לא ישלחו אותם בירוק ויחנכו אותם בבית את מי אוהדים. בגן מסוים בגבעתיים ביקשו מכל הילדים לבוא בצהוב לפני כשנתיים (לא זוכר אם בעקבות איזה אליפות, אבל נראה לי). אבא של ילדה אחת שלח אותה לגן באדום ורשם על החולצה - "אנחנו אוהדי הפועל".
האמת זו בושה. אחד התסמינים אגב ללמה רוב האוהדים מרוכזים במספר מצומצם של קבוצות. שתי הקבוצות היחידות שראוי לציין אותן לטובה בפן הזה אלו נתניה ובאר שבע, שם באמת יש משמעות ל support your local team. כיף לראות בשוק בנתניה איך חצי מהמקומות בצהוב שחור. אצל באר שבע מאידך זה מבורך אבל גם נובע מחוסר אלטרנטיבות. בכל אופן כשזה קורה בעיר בה שני מועדונים גדולים במדינה זה מבחיל. גם ככה בתרבות פה בארץ 90 אחוז מהילדים שאוהבים את המשחק וגדלים מנהריה ועד בית שאן ועד חדרה יבחרו בשנים האלה במכבי חיפה, אין צורך להביך גם ילדים ממשפחות של אוהדי הפועל חיפה.
מה ההפתעה? עשרות שנים התקשורת פה מנסה להשריש שחוץ מארבע-חמש קבוצות לאף קבוצות אחרת אין זכות קיום. מה שנשאר לכולנו זה ליישר קו.
עכשיו תחשוב מה זה כשמכביל'ה של המדינה זוכה במפעל המושחת שלה "היורוליג". קח את מה שקורה לאוהדי הפועל בחיפה ותעשה בחזקת 4. ישראליזם קאלסי. זה לא העניין של "אז אל תשלח את הילד עם חולצה ירוקה לגן", זה העיקרון. זה העובדה שעירייה פועלת כאילו הברירת מחדל היא שכולם אמורים לשמוח מזה שמכבי חיפה לקחה אליפות.
רק רוצה לזרוק שני שקל לדיון: אחד הזכרונות הראשונים שלי הוא שחקני הפועל חיפה מגיעים לבית הספר שלווה (שבו למדתי) אחרי הזכייה שלהם באליפות. היחיד שאני זוכר שבוודאות היה שם הוא עופר טלקר (בכל זאת, ההוא שהכריע את הדרבי בדקה רביעית) אבל היו עוד. אני גם בעד להשאיר את זה מחוץ לבתי הספר, אבל מדובר בצבועים.
אני חושב שהלכתם רחוק מידי. בעונה שעברה הראו איזה סרטון יום אחרי ניצחון האליפות על ב"ש, שבבית ספר יסודי שמו בהפסקה איזה שיר של מכבי חיפה וראו את הילדים קופצים. אני חושב שהשנה ניסו לעשות אותו דבר אבל בצורה מוגזמת (וזה מה שהפך את זה לפסול, בעונה שעברה אף אחד לא התלונן). הלוואי שאחרי כל הצלחה גדולה של קבוצה מסוימת (ולא רק בכדורגל) בבתי הספר ישימו שירים/יביאו שחקנים/ ידברו 2 דקות על ספורט (מעבר לשיעורי ספורט שחצי מהילדים מגיעים עם ג'ינס ויושבים בצד). כמות הילדים/נערים/מבוגרים שאוהבים כדורגל בפרט וענפי ספורט שונים בכלל היא נמוכה וכל חשיפה היא מבורכת (גם אם זה לא הדרך האידאלית). למה? איך זה מתבטא? התקשורת יודעת לדבר הרבה על הצלחות או כישלונות - האמצע מקבל הרבה פחות סיקור, מה לעשות? מכבי חיפה זכתה באליפות שלא ידברו עלייה? ק"ש לדוגמה סיימה במקום ה-7 צריך לדבר עלייה יותר?. בני הרצליה זכתה בגביע המדינה בכדורסל וגם היא קיבלה סיקור נרחב למרות שהיא לא מכבי חיפה, שבני סכנין זכתה בגביע לפני יותר מעשור היא קיבלה סיקור נרחב, הפועל רמת גן כנל, כל סיפור קטמון-ירושלים קיבל סיקור נרחב. התקשורת תלך לאיפה שיש עניין, אליפות, ירידת ליגה, עליית ליגה (בני ריינה קיבלו סיקור נרחב), סיפור חריג כלשהו או קבוצה שיש לה אוהדים יותר מהממוצע. אם זה טענה שמגיעה מהרצון להקטין את הליגה אז זה כבר משהו אחר ולא קשור לדיון הספציפי הזה .
הייתה שם כי זה סיפור ענק שיוצא מסיקור של תחום הספורט בלבד. איפה הייתה אותה תקשורת שבוע אחרי? אה, זה לא מעניין יותר אף אחד.
למה זה לא מעניין אף אחד, זאת השאלה שצריכה להישאל.... יש פה סיפור של ביצה ותרנגולת. ההצלחות מביאות את האוהדים והתקשורת או התקשורת מביאה את ההצלחות והתקשורת? חובבי הליגה האנגלית פה, כמה סיקור מנצ'סטר סיטי קיבלה בעשור הקודם וכמה היא מקבלת בעשור הנוכחי? קבוצה שתשמור על הצלחות לאורך זמן, תביא אוהדים, גם תביא את התקשורת.
התהליך מאוד פשוט כסף מביא הצלחות, הצלחות מביאות אוהדים, אוהדים מביאים תקשורת. ועדיין, מי החליט לתת להם לנהל את העולם ולהחליט למי יש זכות קיום ולמי לא? אני אוהב כדורגל ואת מכבי הרצליה לא פחות מאף אוהד של מכבי תל אביב או מכבי חיפה, אל תבלבלו לי את המוח על זכות קיום או על איחוד קבוצות, מי אתם בכלל?
