בגמר הקודם נגד ריאל הוא היה פסיכי. בכל אופן אתם מתעלמים מהירידה שלו ביכולת. הוא הסתמך המון על כוח מתפרץ שנראה שכבר אין לו, זמן טוב להגיד תודה ולהתראות.
מבין מה שאתה אומר אורי, אבל הוא עדיין בירידה. אין ספק שצריך להגיע שחקן רציני בשביל לקחת את המקום שלו, אבל אם לפני שנתיים הייתי אומר שעזיבה שלו היא אסון מקצועי, היום אני לא חושב ככה. אפילו אחרי הרנסנס שלו בחודשים האחרונים. הוא לא הסתמך על כח מתפרץ, אבל אין ספק שהאתלטיות האדירה שלו היתה פקטור משמעותי ביכולת שהציג.
כן. צריך עוד מישהו כי לדעתי אין לנו חלוץ ברמה מספיק טובה. לא השתכנעתי שג'וטה מספיק טוב להיות החלוץ הראשי שלנו. ובכל מקרה, אם דיאז זה המחליף זה אומר שפירמינו הוא המחליף הראשון (והיחיד?) שיש לנו בהתקפה. זה פשוט לא רציני.
בפרספקטיבה של 2022, דיאז הוא לא המחליף למאנה, כי ב11 הראשונים שלנו הם פתחו ביחד. העמדה שצריכה את החיזוק הזה היא עמדת החלוץ, false 9, איך שלא נקרא לה. ג'וטה לא מספיק טוב בהנעת הכדור, פירמינו בירידה, צריך שם מישהו שיתפוס את המקום, אין לי ספק בזה. וזה מעבר לזה שגם לדיאז יש עוד הרבה מה להוכיח. ההתחלה הייתה מאוד מאוד מבטיחה (מזכיר לי קצת את החצי שנה הראשונה של סוארז אצלנו), אבל הוא צריך להתייצב ובעיקר להתחיל לתת מספרים.
אגב עוד נקודה לגבי העונה הזאת. הרקורד שלנו מול הטופ 4 בליגה - 0 נצחונות, 6 תיקו. ב2 גמרים נגד צ'לסי - 0-0, ניצחון רק בפנדלים. ריאל מדריד - הפסד. אם כבר מדברים על הדקויות שצריך לחשוב איך לשפר, אז ראוי לשאול איך ולמה באבולוציה של הקבוצה הזאת הפכנו לקבוצה שמתקשה מאוד נגד יריבות ברמה שלנו.
העדר חלוץ מטרה טבעי. הקומבינציות של לשים ווינגר(גם ג׳וטה לא חלוץ מטרה אלא סקנד סטרייקר טבעי) או פלס, זהמסתנכרן נהדר עם הבילד אפ של ההתקפה, משחק הלחץ. אבל בסוף במשחקים מול הגדולות אתה צריך את החלוץ שיתן את ההברקה מהחצי מצב שההגנה תתן לו. זו דעתי לפחות. גם בסיטי אגב התופעה הזאת באה לידי ביטוי במעמדים מסויימים(לא רבים כמובן). זו אגב הסיבה שאני חושב שאתם מפסידים בדיון על הקבוצות הגדולות בכל הזמנים, בינתיים.
כי הוא לא משחק כל כך קרוב לרחבה. הוא ממש משחק על הקו ומקבל כדורים לרגל. עם הזמן קלופ ידע לשלב אותו יותר באמצע. לכבוש הוא יודע מצוין. אני רואה אותו עובר את ה20 שערים לעונה שמאנה היה נותן.
האמת, שכל הכבוד לכם על היכולת לנהל דיונים עניינים אחרי מה שעברנו בשבוע האחרון. באיזהשהו מקום זה אחלה של אסקפיזם. מוריד את הכובע ובאמת כיף לקרוא. אני חייב לומר שאישית, זה השבוע כנראה שהכי קשה לי אי פעם בתור אוהד. אני אוהב את הקבוצה הזו פלוס/מינוס 30 שנה, ואיכשהו בתקופות הבאמת רעות: רוי אוואנס וסוף שנות ה-2000, השנה האחרונה של בניטז, תקופת הפירוק והודג׳סון, וגם בשנה וחצי האחרונות של רודג׳רס - בכולן השכל מצליח לייצר איזה מנגנון הגנה. אומנם זה קלישאתי להחריד - אבל כשמגיעים בלי ציפיות הרבה פחות מתאכזבים. זו התקופה הכי טובה להיות ליברפול מאז שנות ה-80. סיימנו את העונה הזו עם 4 הפסדים ב-63 משחקים, ועדיין איכשהו סיימנו רק במקום השני בשני המפעלים החשובים. וזה כואב בצורה בלתי סבירה, בעיקר, כי בניגוד לאוהדים אחרים אצלנו התחושה שיש שעון חול מאוד ברור לפרויקט הזה, ואומנם הוא הוארך בשנתיים - אבל גם זה יגמר. וכל שנה שעוברת בלי התארים האלה, גורמת לתחושה שלזכות בהן זה בלתי אפשרי. העזיבה שלא מאנה מבאסת אבל מתבקשת. זה נכון עבורו כמו שזה נכון עבורינו. אני גם משוכנע שזה לא מגיע בהפתעה עבור המועדון: אפשר לראות איך קלופ דיבר בשבועות האחרונים על מאנה ועל שחקנים שמסיימים חוזה. אני רק מקווה שכן יש לנו מחליף שנוכל להשיג בחלון הזה. רק לסיום, קלופ הוא הדבר הכי טוב שקרה למועדון הזה מאז שאנקלי. הוא בנה פה יסודות והחזיר את המועדון למקומות שאף מאמן אחר לא היה מצליח. ואיזה מזל יש לנו שגם שנה הבאה הוא יהיה על הקווים, אבל משהו בשבוע הזה שורף בצורה בלתי רגילה. הייתי חוגג את החיים אם היינו לוקחים אליפות ומפסידים את הצ׳מפיונס. הייתי לחלוטין מוצא נחמה בלסיים שני ולזכות בצ׳מפיונס. להפסיד את שני אלה ב-6 ימים - זה קצת הרבה מידי. מניח שכשנתקרב לאוגוסט התחושות ישתנו ואולי הגעגוע יחזור, אבל יש משהו כל כך מרוקן במחשבה שעשינו עונה שהיא קרוב למושלמת, וסיימנו בפועל עם תחושה כל כך ריקנית.
זאת בדיוק הסיבה שאני כנראה יותר ביקורתי כלפי חלק מהשחקנים שלנו והבעלים. כל עונה של קלופ שאנחנו לא ממצים לחלוטין היא כאב לב כי אני לא מאמין שבכלל נתקרב למקומות האלה אחרי שיעזוב. אז אני רוצה מיקסום ומיצוי מוחלט של התקופה. לגבי התחושה הריקנית שסיימנו בפועל בלי התארים הכי גדולים - שום דבר, כלום לא יתקרב להרגשה כשלא לקחנו אליפות עם 97 נקודות. אחרי 30 שנה לתת עונה כזאת ולא לקחת אליפות? זה היה הכי מתסכל שיש. הייתי משוכנע שאני בחיים לא אראה אליפות אם אפילו העונה העצומה ההיא הסתיימה בלי הצלחת. ושנה אחרי זה התפוצצנו בצורה בלתי נתפסת בכלל.
אבל זו הסיבה שאני גם לא מסכים איתך בחלק מהדברים. אני חושב שיש קשר ישיר בין הבעלים לקלופ-לשחקנים. הם אומנם חוליות נפרדות, אבל אני חושב שלכל אחד מהמרכיבים האלה יש אשמה תורמת כשדברים לא הולכים. בגלל זה אני כנראה הרבה פחות ביקורתי ממך. בנוגע ל-2018-19: הרגיש שהיינו בשלב אחר בפרויקט. עונה מלאה ראשונה של אליסון, פאביניו, ואן דייק. הגענו לגמר ליגת האלופות אחרי שעברנו את בית המוות, את באיירן והקאמבק הלא נורמלי מול ברצלונה. הייתה תחושה שזו רק ההתחלה. ואז קיבלנו את עונת 2019-20 הלא נורמלית, ואת עונת 2020-21 הקורונה והפציעות סיכלו לנו. מרגיש שזה סוף הסייקל, ואני לא יודע איך יראה הסייקל הבא. זה שקלופ פה כדי לבנות את הקבוצה ל-4 עונות הבאות זה הדבר הכי טוב שיכולנו לבקש. אבל אנחנו מתמודדים נגד מועדון שיש לו כנראה מאמן באותו אזור חיוג, אנשי מקצוע נפלאים, אינסוף כסף - וכזה שמוכן לשרוף את כל הטוהר והיושרה כדי להשיג את מה שהוא רוצה. מרגיש לי שכמות הדברים שאנחנו צריכים שיסתדרו לנו כדי שנזכה בעוד אליפות רק מתגברת כל עונה. אני כן אתנחם בזה שלא היינו טובים. החל מפברואר, סיפקנו בערך 30 דקות של כדורגל טוב בממוצע למשחק. למה זה קורה? אני מניח שיש מיליון הסברים, אבל המכנה המשותף הוא כנראה עייפות החומר. אם נדע להביא את הקשר הנכון ושחקן ההתקפה הנכון - אנחנו נוכל להציק לסיטי. אבל בהתחשב בזה שהליגה ככל הנראה סגורה ל-2 קבוצות לפחות לעונה הבאה (אלמלא עוד מכת פציעות לא סבירה) - מרגיש לי כאילו הרצפה שלנו היא מקום 2, והתקרה שלנו היא מקום 2. אבל יכול להיות שזה גם דברים שיוצאים עוד בלהט השבוע האחרון.
מעניין, אני מרגיש בדיוק ההיפך. בתקופות בניטז/רוג'רס האכזבה הייתה הרבה גדולה דווקא בגלל שלא היו ציפיות. זה הרגיש כמו one off, פוקס של עונה אחת, וככה זה באמת היה - ולכן הכישלון היה כואב בהרבה. 2009 ו-2014 הרגישו כאילו זה הסיכוי האחרון לאליפות ויש מצב שלא יחזור צ'אנס כזה בכל ימי חיי. כאן? יש לנו קלופ עד 2026. אנחנו נגיע לעוד גמרים וניקח עוד תארים, אין לי ספק בזה. בגלל זה התחושה שלי כרגע היא יותר להסתכל קדימה לעונה הבאה מאשר לבכות על השבוע הבאמת מזעזע שעברנו עכשיו. גם זה, אגב. אפשר להיות ציניים ולהסתכל על זה בתור "מה לעזאזל חוגגים עכשיו אחרי השבוע הזה", והאמת שבמחשבה ראשונה זאת גם התגובה שלי, אבל עובדתית יש פה מה לחגוג. קבוצה ענקית.
בעיניי זה היה די מיותר. אין מה לעשות מצעד אם לא זכית בליגה או בליגת האלופות. הם יכולים למתג את זה בתור מסיבת פרידה ממאנה.
