חדשות, שמועות והעברות בקאלצ׳ו ד׳איטליה

אחרי כל כך הרבה בדיחות על הנושא, כדאי היה להיזהר עם זה קצת יותר.

 

החלוץ של פיזה היה מועמד להחליף את סקמאקה אבל סאסואולו בחרו באלבארז וכעת לורנצו לוקה בדרך לבולוניה.

 

הוא די נעצר בחצי השני של העונה. כנראה שגם בסאס החליטו שזה גדול עליו.

 

וזה אנדרסטייטמנד.
חצי העונה השני שלו הוא יותר קרוב להתרסקות.

Sent from my SM-N970F using Tapatalk

 

רק להוסיף\לתקן: השינוי הטקטי שדיוניסי מכוון אליו לא מצריך מחליף ישיר לסקמאקה. במשחקי הידידות האחרונים הם פתחו עם 433, כשבאחרון רספאדורי התחיל באמצע ובמחצית השניה זז לאגף כשהאורוגוואי החדש נכנס במקומו. בלפני אחרון ברארדי היה ה"חלוץ" באמצע לפני שגם הוא הוחלף באלברז. בקישור פראטזי משחק גבוה יותר מבעונה שעברה. כמוהו גם הנורבגי החדש שהגיע מגנק.

אה וברארדי החליף סוף סוף ל10.

 

**
* נאפולי מציעה בסביבות 25מ' על רספאדורי. סאסואולו רוצה קצת יותר למקרה שהשחקן יתעקש לעזוב.
* פראטזי-רומא כרגע מת.

 

הוא נשאר בססואלו?
לא אמור היה להתקדם? מילאן?

 

מבחינת החוזה זה הקיץ הנכון (לכל הצדדים) לעזוב, אבל אם אין הצעות..

מצד שני יש עוד חודש שלם ודברים יכולים להשתנות ברגע. הוא גם יכול להאריך את החוזה (נגמר ב24) בשנה נוספת.

 

אחלה ראיון של סארי אתמול ב CDS.

על העבר:
"נאפולי האחרונה, זו של השנה האחרונה אני מתכוון, היא שיחקה את הכדורגל שרציתי וחשבתי עליו: כדורגל של מעורבות מוחלטת. אבל גם בעונות של אמפולי קיבלתי את מה שרציתי מהבחורים. בצ'לסי וביובה לעומת זאת, הייתי קטן מדי בשביל להשפיע באופן ממשי. והאמת בכלל כיום זה יותר קשה, כי ככל שעובר יותר זמן האינדיבידואליזם חשוב יותר מהקולקטיב. וזה לא משהו שקורה רק בכדורגל... זה עניין של חילופי דורות אני חושב. אני לא אוהב את זה וזה דורש הסתגלות, אבל באופן חלקי גם אני הסתגלתי.
על יובה:
בשלב הראשוני לא היו בעיות עם קייליני. אם אני זוכר נכון, במשחק הראשון גם קייליני שיחק וכבש. ויומיים לפני המחזור השני, עם נאפולי, הוא נפצע. זו היתה יובה שהגיעה לסוף המחזור שלה, וברגע ההוא הבנתי את זה. וכריסטיאנו רונאלדו? "אני מצטער שלא הצלחתי לאמן אותו כשחקן צעיר. כשהגיע אליי הוא כבר היה שחקן שהתבסס דרך כדורגל מסוים, והפך לאייקון עולמי. הקבוצה והמועדון היו צריכים לשנות מסלול להסתגל אליו, לא להיפך. הוא הבקיע איתי 33 שערי ליגה, וארבעה בגביע. והאמת, אף פעם לא קל לשכנע אלוף עם רקורד כזה לשנות מסלול.
על לאציו:
טוב לי פה, אני אוהב את הסביבה, יש לי הזדמנות להביע את עצמי ובעיקר ליהנות. גם אני השתניתי: עכשיו העבודה שלי חייבת לספק לי כיף. ההרגשה שלי השתנתה כלפי כדורגל. אני גם אוהב את האנשים בלאציו. מבחוץ חשבתי שזה יהיה אחרת. אבל 99 אחוז מהאנשים ומהקהל של לאציו מורכבים ממשפחות, מצעירים. ולעבוד במועדון שלא שייך לקרן השקעות אלא למשפחה, זה נותן לי הנאה. במקביל אני מבין את הקשיים הכלכליים שאפשר להיתקל בהם בשל כך, יש פחות משאבים כמובן.
על לוטיטו:
אני לא מצליח להבין את הסיבות לחוסר הפופולריות שלו, ואיך מגדירים אותה. חוסר פופולריות מבחינה תקשורתית? -אולי. אבל לוטיטו לקח את לאציו שהיתה במצב של אסון, ומאז לטוב ולרע, שומר אותה כל הזמן בין 5-6 הראשונות בליגה, ותמיד עם הופעות באירופה. לדעתי הוא שקול, הוא נעים, הוא שנון, והוא אחד שמקשיב לך. ללוטיטו יש ויהיו עוד אלף פגמים, אבל הוא בעל אינטליגנציה נדירה, בעל תשומת לב אובססיבית לפרטים ובעיקר מחוייבות לפרוייקט ספורטיבי שמקבל אוטונומיה מלאה.
על טארה:
מעולם לא היו לי בעיות איתו. אנחנו יכולים לא להסכים על הערכת שחקן או על כמה בחירות שנעשו, אבל זה חלק מהדיאלקטיקה הרגילה של אנשים שעובדים ביחד.
על לואיס אלברטו:
זו השנה השנייה ברציפות שהוא מביע את רצונו לסיים את הקריירה בספרד. ויותר מאשר ספרד בכלל הוא מבקש דווקא בסביליה בפרט. אני לא יכול להגיד לך אם הוא עדיין יהיה אצלי בתחילת ספטמבר. אבל הוא בחור חכם, שחקן נהדר ודמות מיוחדת.
על SMS:
הוא שחקן ברמה הגבוהה ביותר. יש לו כמה פגמים קטנים, ועדיין לא הגיע למלוא הפוטנציאל: ברגעים מסוימים של המשחק הוא מעדיף את האסתטיקה, דבר שאני מגדיר כארעי, על פני האפקטיביות. אבל בחלק האחרון של העונה הוא השתנה חיפש פונקציונליות ומבחינתנו עשה את ההבדל.
על אצ'רבי:
אין פה שום דבר מקצועי כנגדו. פשוט בסוף העונה הוא הביע את רצונו לשנות אווירה, והמועדון מנסה לרצות אותו. מהסיבה הזו גם נוצרו מהלכי רכש ותוכניות אחרות.
על מוריניו:
האמת, גם אותו אני אוהב. ההבדלים בינינו תלויים בעיקר בנקודת המוצא, במקורות... אני גדלתי בין החובבים, אנשים ברמה אחרת. שם כדי לנצח הייתי צריך להשפיע הרבה ושיאהבו אותי הרבה, ובצורה אכזרית, כדי לפצות על מגבלות החומר הקיים. מאידך מוריניו התחיל מברצלונה עם רמה אחרת באיכות השחקנים. בין סטאיה לברצלונה יש הבדל פאקינג גדול... ומה גם שאני טוסקני. ירדתי מההרים. כמו לוצ'יאנו (ספאלטי).
על מאבק הסקודטו בעונה הבאה:
יובה הייתה ונשארה חזקה. אני חושב שאינטר היא המועמדת העיקרית לסקודטו, אבל שוק ההעברות של רומא גורם להם לשנות את המטרות שלהם: ווינאלדום, בלוטי, דיבאלה... ווינאלדום של ליברפול היה שחקן חזק מאוד, ודיבאלה היה יוצא דופן איתי. מילאן יכולה לזכות שוב אם היא תשמור על הרוח של העונה החולפת, אז היה לה רצון עז לכפות את עצמה אפילו כשאיבדה שחקנים. רפאל לאו ותיאו הרננדס? -ממש מפחידים.
על סארי החדש:
האם אני מזהה את עצמי בתמונה כפי שמציירים אותי? בכלל לא, אבל לא אכפת לי. במשך שנים עשיתי עבודה מסויימת ולא ספגתי את השטחיות של הכדורגל. חלמתי לאמן קבוצה גדולה ולבסוף עשיתי את זה, לא פעם אחת, אלא כמה פעמים. כיום בגיל 63 אני כבר לא חושב על עתיד הקריירה שלי וגם הכסף פחות חשוב. התפתחתי: כיום אני רוצה הנאה, כיף, ולאציו יכולה לתת לי את זה. אני פועל ליצירת קולקטיב אמיתי: 25 שחקנים שזזים ובעיקר חושבים באותו אופן. במובנים מסוימים זה אנטי-היסטורי: כי משחק הכדורגל מטבעו הוא קולקטיבי אבל במקום זאת אתם בתקשורת הפכתם אותו לגן עדן של אינדיבידואליות.

 

הוא ישאר עונה נוספת ולאחר מכן לא ילך ליובנטוס. אין יותר win מזה. גם לנבחרת.

מכירה של פביאן רואיז זה פתרון לסיטואציה שנוצרה לפני הקיץ. רווח נקי לנאפולי.
מולינה נראה לי נורא אוברייטד (לפחות ביחס לסכום בו נמכר).
דמסגארט מעניין בערך כמו החבורה הבינונית שנמכרה על ידי בולוניה בסכומים מגוחכים.

עד כה לא שמתי לב למכירה שפוגעת או לא תורמת לליגה ובפרט למועדון המוכר.

 

את זה נראה החל משבוע הבא. על הנייר, מי שניסה להתחזק התחזק, ומי ששומר על סטטוס קוו עם מכירות והשקעה בפרוספקטים חדשים עשה את זה גם בשנים הקודמות.

מכירה של רואיז בסכום גדול שנה לסיום החוזה (אותו אין לו שום עניין להאריך) זו הצלחה בעיניי. זה לא צעד אחורה אם הכסף מושקע בתחליף ראוי כמו באראק.