ריאל מדריד 2022/23: אחרי עונה מהאגדות - נלחמים בשאננות ובברצלונה

אמנם משחקים הרבה יותר קשים אבל באיזו עמדה הוא שיחק פעמיים נגד צ'לסי? ונגד מנצ'סטר סיטי בחצי הגמר הראשון? רמז: קיצוני ימני. כנ"ל בגמר כשהוא בישל. השאלה הייתה האם יש לו את היכולת הזו, אני הנחתי שכן. נגד מאיורקה הוא כבש כשהוא דוהר איזה 50 מטר (ובאותו המשחק הוא פתח במרכז השדה יחד עם סבאיוס וקמאבינגה), זה לא שהוא דחק בשער ריק כמו בדרבי. מעבר לכך ריאל מדריד משחקת מאוד נסוג. כל האיכויות שלו 'התפרצו' השנה בצורה מאסיבית, הוא משחק עם הרבה יותר ביטחון. הראשון שהציב את פדה כקיצוני היה זידאן ב-2019/20 נגד פ.ס.ז' בברנבאו בהפתעה טקטית. זה גם היה המשחק הכי טוב שלנו בפרק ב' שלו, למעט אולי הקלאסיקו בברנבאו. המשחק שחשבנו שיהיה כיף עם הזאר לאט לאט.

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/9/9b6c050696b429099d58c22e4c5b83492d299b88_2_690x385.Xxx

איך פדה שסיכם בעל פה בארסנל - הגיע דווקא לריאל?| כולנו מתמוגגים מכל נגיעה שלו בכדור העונה, מכל בעיטה, מכל חגיגת שער, בין אם זה שלו או של חבר לקבוצה. ב-AS חשפו מנגד עד כמה פדה ואלוורדה היה קרוב בכלל לארסנל בה סיכם בעל פה לפני שנים רבות. “כך החתימה ריאל את ואלוורדה”, זו הכותרת.

פרנסיס קגיגו, יד ימינו של ארסן ונגר בארסנל במשך יותר משני עשורים, וזה שמוכר כאחד מהסקאוטרים הטובים ביותר - עקב אחרי פדה במשחקים ובטורנירים בקבוצה ובנבחרת מאז שהוא היה בן 15 ושיחק בקבוצות הצעירות של פניארול. ואלוורדה היה על הכוונת ובגיל 16 נסע ללונדון, בדצמבר 2014, עם אימו, התאמן עם הקבוצה הצעירה וגם עם הקבוצה הבוגרת ערב אחד וביצע מבחני כושר של צעירים עד גיל 23 והניב תוצאות מפתיעות. הפמיליה שלו הייתה מרוצה מההרפתקה בלונדו, ארסנל הלכה צעד קדימה וניהלה משא ומתן כדי להגיע עם פניארול להסכם. ארסנל סיכמה בעל פה הן עם פדה והן עם הקבוצה האורוגוואית אך ההסכם מעולם לא נחתם. בסביבתו של פדה נתנו את הסכמתם אך החליטו להמתין עד לסיום אליפות דרום אמריקה עד גיל 17 שעמדה להיערך בפרגוואי - והם ידעו היטב למה.

הטורניר ההוא היה החותמת. ואלוורדה כבש שבעה שערים בנבחרת - שניים מול ארגנטינה, שניים נגד ברזיל, ואחד נגד צ’ילה, בוליביה ופרגוואי, היה סגן מלך השערים וההופעה שלו הייתה מסנוורת ומשכה את תשומת הלב של כל המועדונים הגדולים.
ריאל מדריד לא היססה. ארסנל טענה שיש לה עדיפות לאור ההסכם בעל פה ורצתה לכבדו, עם לחיצת יד שהייתה בין המנהל המקצועי שלה לבין הסוכן של פדה. ההצעה של התותחנים לאורוגוואים הייתה שלושה מיליון יורו, וההצעה הלכה ועלתה לאור הקבוצות האחרות שהפעילו לחץ. המשפחה כבר הייתה מוכנה לכבד את ההסכם עם ארסנל אבל ריאל, אתם יודעים. ג’וני קלאפט שאחראי על ‘משיכת’ הצעירים המוכשרים מדרום אמריקה - “התאבד” עליו וראה בו שחקן העתיד. בסופו של דבר חוסה אנחל סאנצ’ס המנכ"ל נתן את האו.קיי ופדה הגיע לריאל בתמורה לחמישה מיליון יורו כשהוא בן 18, ביולי 2016 והוא הצטרף לקסטיליה של סנטיאגו סולארי. הוא שיחק באותה קבוצה סופר-מוכשרת עם אשרף חכימי, מרטין אודגור, מרקוס יורנטה וסרחיו רגילון. מכאן ואילך, ההשאלה בדפורטיבו לה קורוניה עשתה לו רק טוב, אחלה תחנת ביניים.

וכעת הוא “עף גבוה, חידד את הציפורניים והתעלה על הציפיות האופטימיות ביותר. הוא מוערך ב-80 מיליון יורו, ואתם זוכרים מה היה סכום הרכישה. ריאל מדריד קנתה פרארי במחיר מצחיק הודות לניהול מבריק”

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1664379630020.Xxx

בנזמה זכה בשלושה פרסים באירוע הגאלה של המארקה| איזה יום מרגש עבר על הקפטן של ריאל מדריד שחזר לאימונים מלאים עם הקבוצה והודיע חגיגית כי הוא מוכן ורוצה לשחק נגד אוססונה, ומיד לאחר מכן קפץ לאירוע סיכום עונת 2021/22 של העיתון הנמכר בספרד. הוא השתלט על העניינים וזכה בלא פחות משלושה פרסים: גביע הפיצ'יצ'י הראשון בקריירה שלו בספרד, השחקן המצטיין על שם אלפרדו די סטפאנו וגם בתואר השחקן המצטיין של האוהדים. "אני תמיד רוצה יותר", אמר החלוץ בהתרגשות רבה. הוא כבש אשתקד 27 שערי ליגה, 20 ברגל ימין, שלושה ברגל שמאל ושלושה ברגל ימין. הוא הבקיע נגד כל הגדולות למעט ברצלונה בקלאסיקו.

חואן איגנסיו גאיירדו מהמארקה אמר עליו: "הוא כדורגלן אינטליגנטי, אינטואיטיבי, מבריק. הוא לא רק חלוץ גדול, הוא יודע לקרוא את הכדורגל. בעונה שעברה הוא ביסס את עצמו. היום הוא יקבל את הפרס שכל הילדים חולמים עליו, תואר הפיצ'יצ'י. זה מותרות שיש כדורגלנים כמו בנזמה".

בנזמה עצמו סיפר מה הייתה העצה של די סטפאנו: "הוא תמיד אמר לי להאמין בחלום שלי וליהנות מכל רגע בריאל מדריד וזה מה שאני עושה באימונים ובמשחקים. אני מרגיש מאוד בנוח ויש לי מזל שאני יכול לשחק במועדון הטוב בעולם". על הפרס: "תודה רבה. זה גביע מאוד חשוב עבורי, בזכות חבריי לקבוצה. בלעדיהם לא הייתי כאן היום. תודה לאוהדים, למועדון ולנשיא. כל שנה היא אחרת, כל שנה היריבות רוצה לזכות באליפות. אבל אנחנו חזקים ובואו נראה מה יקרה". על הרגעים מהעונה שעברה: "בליגה זה היה הניצחון המבריק בפיחואן עם הרמונטדה. באירופה? הלילה נגד פ.ס.ז' בו הכל התחיל". הוא נשאל האם רודריגו או ויניסיוס ג'וניור יכולים לזכות העונה בתואר הפיצ'יצ'י ושיבח אותם, הוא אמר שבהחלט, שהם צעירים אבל מנוסים ומוכנים לאתגר. על העונה הנוכחית: "אני מרגיש מאוד גאה בעבודה שלי. אני חושב שהשנה הזו הולכת להיות שנה קשה ומאתגרת, אך אני מגיע בהתלהבות גדולה, אני תמיד רוצה לעשות יותר. אני הולך לנסות לעשות יותר. לנצח ולזכות באליפות ספרד, להבקיע הרבה שערים והכי הרבה חשוב לי - ליהנות במגרש ושכולם יהנו מהכדורגל שלי".

עוד קודם לכן אמר בראיון לאתר הרשמי: "אני שמח לחזור להתאמן יחד קבוצה. הזמן עבר, התאוששתי והספקתי לעשות מעין קדם עונה נוסף. אני מרגיש מאוד טוב, מרגיש נוח. אני רוצה לשחק ביום ראשון". "עשיתי הרבה עבודה פיזית. לא נגעתי בכדור. היום היה האימון הראשון שלי עם כדור למעשה. בימים אלה עשיתי הרבה אימוני ריצה ואימוני כוח בתוך המתקנים - חדר הכושר. התאמנתי גם בבית. הגעתי קצת באיחור מהחגים ולא היה לי הרבה זמן לעשות הרבה, אך, זאת הייתה טרום עונה טובה. זו הסיבה שעשיתי את זה עכשיו ואני מרגישה מאוד טוב".

הקבוצה בלעדיו: "ראיתי את הקבוצה טוב מאוד, שלמה, משיגה תוצאות נהדרות. ראיתי אותה מלאה בניצחונות, שערים ובאופי. יש לנו קבוצה מצוינת למרות שאפשר להגיד שיש לנו סגל של שתי קבוצות. אין הבדל בין השחקנים שמתחילים את המשחק (פותחים בהרכב) ומי שנכנס מהספסל. אני רואה את הקבוצה טוב מאוד". על חודש אוקטובר התובעני: "אנחנו חייבים להמשיך. בראש שלנו אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לנצח כל משחק. כל משחק חשוב. כל קבוצה רוצה לנצח את ריאל מדריד, אבל אנחנו בסדר ומוכנים להמשיך"

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1664468246059.Xxx

מגיע לו: פדה ואלוורדה הוא שחקן חודש ספטמבר בליגה הספרדית!| עם כל הכבוד לגולים של רוברט לבנדובסקי, אי אפשר להתעלם מהיכולת של הקשר האורוגוואי שזכה בפרס לראשונה בקריירה והשלים דאבל שכן הוא גם נבחר לשחקן החודש של אוהדי ריאל מדריד. פדה בישל את שער הניצחון נגד בטיס (לרודריגו) כמחליף, כבש שער עצום נגד מאיורקה וגם הבקיע בדרבי עם הרבה לב ונשמה. כלומר, שני שערים ובישול ב-207 דקות ליגה בלבד. הזכייה האחרונה של שחקן ריאל מדריד בתואר הייתה באפריל, על החתום: קארים בנזמה. הצרפתי זכה בפרס שש פעמים, כריסטיאנו רונאלדו רק שלוש כשגם טיבו קורטואה זכה פעמיים כשחקן ריאל מדריד ו-ויניסיוס ג'וניור פעם אחת. אם מסתכלים על כל החודש של הקבוצה הרי שפדה גם בישל נגד סלטיק והבקיע נגד לייפציג בליגת האלופות. הוא הקדים במירוץ את ויניסיוס, את רודריגו, את אורליאן טשואמני ואת לוקה מודריץ'.

עוד עדכונים על קצה המזלג:

-מתגברות ההערכות שטוני קרוס יפרוש בתום העונה ולא ירצה להאריך את חוזהו בעונה נוספת כפי שהמועדון מעדיף. הוא רוצה לפרוש כשהוא 'בטופ' ולפנות את הבמה לצעירים.

-לוקה מודריץ' הוא הקורבן שלנו בווירוס פיפ"א אחרי ששיחק 180 דקות מלאות במדי נבחרת קרואטיה. הוא ייעדר כעשרה ימים וצפוי לקבל דקות נגד שחטאר דונייצק כדי שיהיה בשיאו לקראת הקלאסיקו.

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1664786444881.Xxx

אין הגנה - השוואת שיא שלילי מ-1999/00| באותה עונה איומה ריאל מדריד סיימה במקום החמישי בטבלה ואם לא הייתה מנצחת את ולנסיה בגמר ליגת האלופות..נו, אתם יודעים. ריאל אגב ספגה בכל 20 המחזורים באותה עונה – אלוהים ישמור. אז יצאנו לבדוק מה קורה. בעונה שעברה ריאל שמרה פעמיים על שער נקי למשל. בעונת הדסימה זה קרה פעם אחת. השיא היה עם רפא בניטס בפתיחת 15/16. זה באופי שלנו לספוג אבל אתמול שילמנו מחיר כבד. מעבר לכך, ריאל כבר שיחה לא פעם עם ההגנה החזקה ביותר שלה על הנייר, זו שכן הצליחה לא לספוג בסופר קאפ האירופי או בליגת האלופות, זו ששיחקה בגמר נגד ליברפול אשתקד. ואתמול קיבל גם אשראי אנטוניו רודיגר וזה לא עזר. הנה זה:

עונת 1999-00 – ריאל לא שמרה על שער נקי אף פעם

עונת 2000-01 – ריאל שמרה על שער נקי פעמיים.

עונת 2001-02 – ריאל שמרה על שער נקי פעם אחת - במחזור השביעי.

עונת 2002-03 – ריאל שמרה על שער נקי פעם אחת – במחזור הראשון

עונת 2003-04 – ריאל שמרה על שער נקי פעם אחת - במחזור השביעי.

עונת 2004-05 – ריאל שמרה על שער נקי שלוש פעמים.

עונת 2005-06 – ריאל שמרה על שער נקי שלוש פעמים – מחזורים 5-7.

עונת 2006-07 – ריאל שמרה על שער נקי ארבע פעמים – כולל בקלאסיקו.

עונת 2007-08 – ריאל שמרה על שער נקי ארבע פעמים.

עונת 2008-09 – ריאל שמרה על שער נקי פעם אחת.

עונת 2009-10 – ריאל שמרה על שער נקי ארבע פעמים (ברציפות)

עונת 2010-11 – ריאל שמרה על שער נקי ארבע פעמים.

עונת 2011-12 – ריאל שמרה על שער נקי שלוש פעמים.

עונת 2012-13 – ריאל שמרה על שער נקי פעמיים.

עונת 2013-14 – ריאל שמרה על שער נקי פעם אחת

עונת 2014-15 – ריאל שמרה על שער נקי שלוש פעמים.

עונת 2015-16 – ריאל שמרה על שער נקי חמש פעמים

עונת 2016-17 – ריאל שמרה על שער נקי פעם אחת.

עונת 2017-18 – ריאל שמרה על שער נקי פעמיים.

עונת 2018-19 – ריאל שמרה על שער נקי שלוש פעמים

עונת 2019-20 – ריאל שמרה על שער נקי שלוש פעמים (מחזורים 5-7).

עונת 2020-21 – ריאל שמרה על שער נקי שלוש פעמים.

עונת 2021-22 – ריאל שמרה על שער נקי פעמיים.

עונת 2022-23 – ריאל לא שמרה על שער נקי אף פעם

 

- אדן הזאר עם חמישה משחקים בלי אף דקה, מאז שפתח בהרכב ודי התקשה כמו רוב הקבוצה ב-1:4 על מאיורקה בליגה. בשני המשחקים האחרונים אפילו מריאנו דיאס עלה לפניו, אבל קרלו אנצ'לוטי בשלו: "הדקות שלו עוד יגיעו".
- קארים בנזמה שקיבל מנוחה אתמול - התאמן כרגיל וחוזר לסגל הקבוצה לקראת המשחק נגד שחטאר דונייצק אם כי יש חדשות לא ממש טובות מצד טיבו קורטואה שעדיין בחוץ, ייעדר משחק רביעי ברציפות ונוכחותו בקלאסיקו פתאום כבר לא 'מוחלטת'.
- קצת מספרים: ריאל מדריד שמרה על שער נקי בפעם הראשונה העונה רק במחזור השמיני, ועבור אנדריי לונין זו הייתה הפעם הראשונה במשחקו השמיני במדי הקבוצה| אנצ'לוטי הפך למאמן עם מספר הניצחונות השלישי הכי גבוה כמאמן ריאל בליגה| אדר מיליטאו עם הופעתו המאה במועדון.

ב-AS מבטאים היטב את התחושה של כולנו: "ריאל מדריד משחקת באש". רק פעם אחת בתשעת המשחקים האחרונים השיגה ריאל ניצחון נוח ולא הייתה נתונה ללחץ עד לסיום, כלומר הוליכה בשני שערים בדקה ה-70. הניצחון על חטאפה (0:1) אמש היה על הקשקש כמו ה-1:2 על שחטאר דונייצק בבית. בדרבי ריאל ספגה שער מצמק סמוך לסיום; את אוססונה כלל לא ניצחה. גם ב-1:4 המרשים על מאיורקה לכאורה - זה היה צמוד כשרודריגו כבש את השער השלישי בדקה ה-89. "זה נכון, לא הצלחנו לגזור את הדין", הסכים קרלו אנצ'לוטי. בזבוז אנרגיות מיותר. ואוטוטו קלאסיקו...

 

סיכום שלי לתיקו נגד שחטאר דונייצק:

תתחילו לשחק כדורגל. זה מרגש לכבוש שער דרמטי נגד מנצ'סטר סיטי בחצי הגמר ולא בוורשה בשלב הבתים.
זה ממש לא מעניין אותי כל עניין ‘הניצחונות הרצופים’ שהיו או סטטיסטיקות ‘המשחקים ללא הפסד’ וכל מיני השוואות לשנות ה-60, ומדבר איתכם אחד שאוהב סטטיסטיקות. שהקבוצה הזו תתחיל לשחק כדורגל כבר, אנחנו באוקטובר, הגיע הזמן. בתחילת העונה דיברנו על לחץ גבוה, על התקדמות ועל שיפור מהרמה של 21/22. כמה שחקנים אינדיבידואלית לקחו צעד קדימה כמו פדה ואלוורדה או רודריגו למרות היום - אבל זה ממש רע.
המחצית הראשונה עוד סבירה, היה מה לשים בתקציר, כמה פעולות לא רעות ואיומים על השער, לא ממש מסוכנים, אבל היה משהו, החצי השני? שום דבר. ה-0:2 שלהם היה יותר באוויר. אתה מחכה משבוע לשבוע שהכדורגל ישתפר וזה לא קורה והיום חיכינו שהקבוצה תעביר הילוך וזה לא קרה. אפילו במשימה הצנועה של לשמור על לוקה מודריץ’ ו-ויניסיוס רעננים לקלאסיקו לא הצלחנו, וחבל. הייתי מוותר עליהם לחלוטין ומשחק עם שחקנים אחרים. מרקו אסנסיו היה צריך לשחק וכחילוף ראשון, מריאנו בשפיץ, באמת. ויני צריך לנוח, גם מנטאלית.
לא אפיל את כל האחריות על אדן הזאר וכולם היו גרועים, אבל הוא אפילו לא בעט לשער! לא נשאר לו כלום חוץ מהמשחק בנגיעה. הוא לא מראה רצון מיוחד לקחת על עצמו, להוכיח, לסתום פיות, אפילו להגיע בכושר נורמלי למונדיאל. רק ארשת פנים מדוכאת ומדכאת. בנזמה ממש מדאיג, הולך לאגף שמאל כל הזמן ומפריע, מנסה דרך הבטן, היה מצב גם שהיה עדיף שיוריד אחורה לחבר והוא העדיף לבעוט מעל השער מזווית סופר-קשה. גם הוא וגם ויני בכושר רע לקראת הקלאסיקו.
פרלאן מנדי שמר רע מאוד, יש הרבה גולים באדיבותו העונה.. שיסתכל על נאצ’ו וילמד איך שומרים שחקן. מתחילת העונה רצינו שהוא יסופסל ובגלל ההתקפה הלקויה, אבל אם אתה סופג גולים על הראש שלו…בסה"כ היה צריך לעמוד. אז שדויד אלאבה ישחק כמגן שמאלי בבקשה, אפילו אנטוניו רודיגר שבאמת הציג משחק למופת וחייב לפתוח ביום ראשון. הוא היה בטוח בעצמו, חזק, ניצח מאבקים בקלות, וכבש שער מכל הלב. הבוס. לואיס אנריקה ראה את הקלטת? כי נאצ'ו עדיין לא בנבחרת.
אולי טוב שהסטירה הגיעה לפני הקלאסיקו בברנבאו כי ככה זה לא יכול להימשך, אבל אני די פסימי לקראת המשחק הזה. הבלופים מתגלים בסוף, אי אפשר לתת כל הזמן את המינימום. מבחינתי זה יותר מ-'הנפילה הקבועה שלנו בשלב הבתים'. שריף אשתקד, שחטאר גם ב-2020/21, כמעט הפסד לברוז’ בבית ב-2020, שנה קודם לכן צסק"אX2 וכן הלאה.
התחלתי לכתוב את הסיכום שלי בדקה 80 בערך וזה הכי לא ‘ריאל מדרידי’, התיקו הזה הבטיח (כמעט) מקום בשמינית הגמר אבל לא שינה את התמונה. חבל שיהיו עוד שני משחקים מיותרים בשלב הבתים. אגב, כאפיים לשחטאר בכל זאת. הם חיים תחת מציאות בלתי אפשרית והציגו מחצית שנייה טובה. האללה מדריד.

 

@Captain Canada, תשמע, אם היה נגמר בתיקו אתמול והיינו רואים קצת יותר כדורגל, נניח כמו במחצית הראשונה אז הייתי אומר 'בסדר'. רוב העונה אנחנו לא משחקים וזה מעצבן. הקבוצה הזו תיאורטית כן יכולה ללחוץ גבוה, יש רגליים טריות, גם בקישור וגם בחלק הקדמי (כשרודריגו שם עם ויניסיוס ולא הזאר). לא היה צורך להכניס את מודריץ', לא היה צורך להכניס את ויניסיוס, שינוח. כמובן שבנזמה למשל שחקן גדול והוא יכול להתעורר דווקא בקלאסיקו, אבל היה חשוב מאוד שיגיע למשחק הזה במומנטום טוב יותר. העונה המטרה שלי הייתה לגבור על ברצלונה ולזכות באליפות וגם לשחק כדורגל טוב יותר וליהנות וזה לא קורה. אני לא רוצה לראות יותר את מודריץ' וקרוס מצילים את המולדת, צריך לחשוב קדימה. בישול גאוני של הגרמני ורודיגר נקודת האור יחד עם נאצ'ו - מסמל את המלחמה עד לרגע האחרון ובכלל מרגש שהוא רצה להמשיך לשחק את השניות שנותרו למרות ששברו לו כמעט את הפנים.

 

שאלות ותשובות עם טוני קרוס| לאחר גמר ליגת האלופות האחרון טוני קרוס היה מאושר ואז בעמדת הראיונות הכתב נילס קאבן מ-ZDF הצליח לעצבן אותו. הוא ענה בכעס: "באמת? היו לך 90 דקות לשאול שאלה הגיונית ואתה בא לי עם החרא הזה?" קרוס פתח אתר מיוחד בו יוכלו לשאול אותו שאלה והוא התחייב לענות כחמש שעות. לא מעט אנשי כדורגל כמו רוברט לבנדובסקי, פרנץ בקנבאואר, יורגן קלופ, פבריציו רומאנו וגם רפאל נדאל - שאלו אותו שאלות. הנה זה - נהדר.

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/310433146_5064666240301016_781303707557350830_n.Xxx?_nc_cat=109&ccb=1-7&_nc_sid=730e14&_nc_ohc=vmVB9QL1p1wAX9C91vx&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=00_AT_oheziW4coRtXQK873p5fkIH1u_YjeX-kM7jxLrEAoTg&oe=634CD5DE

יורגן קלופ מנג'ר ליברפול: אילו רגשות הזכייה החמישית בצ'מפיונס עוררה אצלך?
-"שאלה טובה מאוד, קלה ככל שזה נשמע. קשה מאוד לאמוד את ההצלחות בזמן שאתה שחקן פעיל. גורמים רבים צריכים להתאחד כדי להגיע לגמר. לקח לי הרבה זמן לעכל את ההפסד הביתי עם באיירן מול צ'לסי ב-2012. לזכות בחמישה גביעים זה פשוט טירוף שהשגתי את זה".

יופ היינקס, 'המנטור' של טוני קרוס שאימן אותו ב-2013 וב-2013 וזכה בצ'מפיונס כמאמן ריאל ב-1998: מה הסוד לזכייה בארבע ליגות אלופות עם ריאל מדריד?
-"יש מערכת יחסים מאוד מיוחדת בין ריאל מדריד לגביע אירופה. אם אנחנו מדברים על שלוש הזכיות ששרשרנו בין 2016 ל-2018, היה לנו את התמהיל החיוני: שחקנים מצטיינים ורוח צוות אותנטית; כריסטיאנו רונאלדו וגארת' בייל תמיד היו בעמדה להבקיע. זינדין זידאן תמיד הדגיש את הדברים הבאים: "אנחנו צריכים ללמוד לסבול. אם לא קשה לנו לסבול, יהיה לנו סיכוי טוב לנצח". וזה שברמה הזו, תמיד יהיו מצבים שבהם אתה צריך לקבל את זה שלעתים היריב יהיה עדיף עליך בדקות מסוימות. אם לא תוותר לעולם, תוכל לשאוב כוחות חדשים. לפעמים מדובר על לשים קץ לאסון. במשחק הראשון של חצי הגמר עם מנצ'סטר סיטי ב-2022, יכולנו בקלות להפסיד 10:1. אבל הפסדנו 4:3. כשסיטי כבשה במשחק השני, כולם ויתרו כביכול ואמרו שזהו-זה אבל לא אנחנו. אנחנו תמיד מסוגלים לייצר מצבים שנותנים לנו חיים חדשים ומעניקים חיים לאצטדיון, לעשות זאת שוב ושוב. בסופו של דבר, מדובר באמונה ובעבודה ליצירת הפעולה המדויקת שמשנה הכל. יש לנו את האמונה הזאת. אם כל זה יקרה, אפילו קבוצה יוקרתית כמו סיטי מתחילה לחשוב: "שוב הם עושים את זה".

מוריץ פירסטה, אגדת הוקי. מלבד המונדיאל, איזה תואר הוא זה שעורר בך הכי הרבה אמוציות?
-"הייתי מדגיש שני תארים עם מדריד. ליגת האלופות 2016, ו-2022 של השנה. 2016 סימנה את ההתחלה של משהו גדול באמת. כמו כן, לא יכולתי לשחק בגמר 2013 בגלל פציעה. התואר מרגש, אבל במונחים רגשיים היא ברמה אחרת. הניצחון בפריז העונה היה הטוב ביותר, כי לא חשבתי שזה יכול להיות אפשרי, וכי בפעם הראשונה כל המשפחה שלי הייתה באצטדיון. הבן שלי ישן כל המחצית השנייה, אבל למי אכפת: הוא היה!".

וולף פוס. קרוס, בנזמה, כריסטיאנו, מודריץ' וסרחיו ראמוס נשארים למסיבה. מי בוחר את המקום? איזו מוזיקה מתנגנת? מי משלם? מי הראשון שחוזר הביתה? ומי סוגר את הבאסטה?
-"את המוזיקה מספק קארים, מה שלא אומר שאני אוהב את זה (צוחק). מי שיש לו הכי הרבה כסף משלם: כריסטיאנו. ואני מניח שאני אהיה הראשון ללכת. אני לא אוהב לצאת, אני מעדיף להזמין אותם הביתה. מי חסר לנו? סרחיו ראמוס. ובכן, אני אצטרך לשנות: סרחיו ראמוס בוחר את המקום".

רוברט לבנדובסקי, שחקן ברצלונה. אני מתרגש לשחק את הקלאסיקו הראשון שלי. אילו זיכרונות יש לך מהדו-קרב הראשון שלך עם בארסה? אילו תחושות זה עורר בך?
-"ברור שאני זוכר מצוין! ניצחתי את הראשון 1:3, וההתחלה לא יכלה להיות גרועה יותר. בבית, בברנבאו, בארסה עלתה ליתרון דקות ספורות, שער של ניימאר. וחשבתי: "אהה. ככה זה עובד בקלאסיקו..." אבל בסוף הפכנו את זה. זה היה היום הגדול הראשון שלי במדריד. אתה מבין את חשיבות
המשחק עבור המועדון והאוהדים ימים לפני כן, באוטובוס בדרך לאצטדיון, וכמובן, בחדר ההלבשה".

רפאל נדאל, אגדת טניס. מה הייתה ההחלטה הכי קשה שהיית צריך לקבל בקריירה שלך?
-"מבחינה ספורטיבית, כשהייתי צריך להחליף מועדון, היה לי מזל שתמיד היו לי כמה אפשרויות נהדרות, אז זה לא היה לי קשה עד כדי כך. ההחלטה הכי קשה שלי הייתה קשורה לפציעה. בשנה שעברה הייתה לי פובלגיה שהענישה אותי מאוד. כאב לי מאוד, אבל כל שבוע דחיתי את הטיפול את זה למטרות הגדולות: להתמודד עם הרבעים וחצאי הגמר של ליגת האלופות ואז היורו ב-2021. העברתי ארבעה חודשים בלחימה, שיחקתי בסתר. זה היה מאוד קשה, במיוחד האימונים היו קשים עבורי. אבל כשקיבלתי את ההחלטה להתקדם, ידעתי שמתקרבים זמנים קשים".

רובי וויליאמס, זמר. מה היית רוצה להיות? אם לא היית שחקן? שחקן גולף PGA Tour? זמר כמוני, שמופיע באצטדיונים? בוס מיליארדר של חברת טכנולוגיה? או הקוורטרבק של קבוצת הכדורגל האהובה עליך?
-"מה אם לא הייתי כדורגלן? זמר. שירה זה כישרון שחסר לי לחלוטין. אבל היה לי יפה לדעת לשיר. זה יהיה נהדר למלא אצטדיונים כמו שרובי עושה. וזה בטח ממש מגניב להיות בסיבוב הופעות עם להקה. אני זוכר שפגשתי את רובי לפני הופעה, ואני זוכר שהוא היה מאוד רגוע. אני אוהב ללכת לקונצרטים, הפעם האחרונה שהלכתי לאחת הייתה לראות את אד שירן. אני אוהב להרגיש את האנרגיה שהקהל נותן".
בריטה היידמן, אלופת סייף אולימפית: על המגרש אתה תמיד נראה רגוע. האם אי פעם הרגשת עצבנות? אולי ביום שביקשת מאשתך את ידה?
-"שם הייתי עצבני. אבל לא בגלל התשובה (צוחק). במצב כזה עדיף להיות בטוח לפני ששואלים. הייתי עצבני כי לא ידעתי אם התוכנית שלי תצא לפועל. ליאון (הבן שלו) היה קטן מאוד, הלבשתי אותו למעלה ושמתי עליו חולצה שכתוב עליה: את רוצה להתחתן עם אבא?" התקשרתי לג'סי באמתלה, התחבאתי מאחורי דלת לפני שהיא הגיעה לחדר ההלבשה. באותו זמן פחדתי".

יוסיין בולט, האתלט הדגול. לאורך הקריירה שלך, מי היו היריבה והחבר הכי מהיר לקבוצה
-"אצל היריבים, הייתי שם את קיליאן אמבפה. קשה מאוד לעצור אותו כשהוא תופס תאוצה. ובין חברי הצוות, זה יהיה מרוץ שווה מאוד בין גארת' בייל, רפאל וראן ו-ויניסיוס ג'וניור.

רוג'ר פדרר, אגדת טניס. איזה קשר הוא זה שהשתלב טוב יותר עם סגנון המשחק שלך? מי הכי משלים אותך?
-"אני חושב שהקונסטלציה שהתרחשה במדריד היא מה שהתקרבה למה שהייתי מכנה השלמה מושלמת. כי בליבה היה הכל. לקאסמירו הייתה משימה ברורה: לנקות את המרכז. ולוקה ואני שני שחקנים שלא נרתעים ממשימות הגנה. מצד שני, ייצגנו הרבה כדורגל, שליטה, משחק שהתהפך, עם הרבה רגעים מיוחדים. ההגדרות ההגנתיות וההתקפיות שלנו היו די מושלמות. מעל הכל כי כל אחד משלושתנו ידע באילו חללים עלינו לשחק, ובאילו חללים עלינו להגן. יצאנו למגרש בוודאות שלא צריך לדבר הרבה זה עם זה כדי לעשות טוב. כן, לשחק עם קאסמירו ומודריץ' היה די קרוב לשלמות".

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/1/1664aa0dbed8d37468f687e02a73a4622ec04bc8.Xxx

זה שלו: קארים בנזמה זכה בכדור הזהב| “הקהל” הריע ושאג את שמו והוא סופר-התרגש. סופי, מוחלט, ומהמוצדקים ביותר. הכוכב הצרפתי שהוליך את ריאל מדריד לזכייה באליפות ספרד ובעיקר לגביע האלופות ה-14, עם 45 שערים ועוד 14 בישולים, זכייה בתואר מלך שערי ליגת האלופות וגם הפיצ’יצ’י בספרד, בעונת חייו – נכנס להיכל התהילה, הגשים חלום עם הזכייה הראשונה בבלון ד’אור. את הפרס היוקרתי העניק לו לא אחר ממורו, רבו וגם מאמנו במשך לא מעט זמן - האגדה זינדין זידאן שעמד בצד מחייך כמו אב גאה. בנזמה זוכה בפרס שנה אחרי שסיים במקום הרביעי וכשהוא נושק לגיל 35. אתם זוכרים את זה היטב: שלושער נגד פריז סן ז’רמן ואז נגד צ’לסי, צמד נגד מנצ’סטר סיטי בחצי הגמר. עונה מהאגדות. שני דורג סאדיו מאנה, אחר כך קווין דה בריינה.

בכך, ריאל מדריד משווה את מספר הזכיות של השיאנית ברצלונה – 12 זכיות בכדור הזהב. בנזמה הוא השחקן השמיני של ריאל שזוכה בפרס אחרי אלפרדו די סטפאנו לו שתי זכיות (1957 ו-1959), ריימונד קופה (1958) לואיס פיגו ורונאלדו-פנומנו שליוו את הקבוצה במשלחת זכו גם כן פעם אחת ב-2000 וב-2002 בהתאמה| פאביו קנבארו זכה ב-2006 וכריסטיאנו רונאלדו זכה ארבע פעמים כשחקן ריאל – 2013, 2014, 2016 ו-2017. אחרון שעשה זאת הוא כמובן לוקה מודריץ’ ב-2018. ריאל ‘השתלטה’ על ערב הגאלה כשכל ארבעת נציגיה הנוכחיים סיימו בטופ10. מודריץ’ תשיעי, ויני שמיני, קורטואה שביעי. רודיגר סיים במקום ה-25 והאקס קאסמירו היה 17. כריסטיאנו במקום ה-20.

בווידאו המרגש שהכינו לעבוד קארים בנזמה ניתן לראות את זינדין זידאן אומר שהוא “שחקן מושלם עם הכדור”, ז’וזה מוריניו מחמיא: “הוא תמיד היה שחקן קבוצתי ששיפר את כולם”, וקרלו אנצ’לוטי דיבר על השיפוט האדיר שלו לאחר עזיבתו של כריסטיאנו רונאלדו ואיך לקח צעד קדימה והבקיע שערים. אימו שנמצאת בקהל גם הזילה דמעה. בנזמה אמר: “אני רוצה להודות לכולכם, לכל חבריי לקבוצה, לכל המאמנים שהיו לי, למועדון שלי, לנשיא הנהדר שלי שהוא כמו בן משפחה עבורי, הוא נתן לי את ההזדמנות לחתום בריאל מדריד. אני גם מודה לליון וגם לנשיא ליון ולכל אחד. תודה רבה”. עוד אמר: “זו גאווה. זה חלום של ילד. גדלתי עם זה בראש. ואז הייתה לי המוטיבציה. היו לי שני מודלים לחיקוי בחיים: זיזו ורונאלדו. אף פעם לא הורדתי ידיים, שמרתי את החלום בראש. הייתה תקופה בה לא הייתי בנבחרת אבל לא ויתרתי, ועבדתי זה היה קשה וזה רק גרם לי לחזק את עצמי נפשית. אני מרוצה מהעבודה שלי ואני מאוד שמח. מבחינתי כדור הזהב הזה שייך לעם”.

כל “הבנזמס” עלו לבמה לתמונה מרגשת. אימו התראיינה: “אני מאוד גאה בבן שלי, תמיד האמנתי בו, בטח שכן”. בנזמה הוא השחקן השני הכי מבוגר שזכה בפרס: “אני מתאמן הרבה יותר מאחרים. אחרי שאתה מגיע לגיל 30 אתה צריך להתאמן אפילו יותר קשה ובעיקר להמשיך להאמין בחלום הזה ולזכור אותו. המוטיבציה שלי הניעה אותי תמיד והייתי עם יותר אמביציה מבעבר”. קארים, שממש רועד לצד האלילים שלו, הודה להם: “אני מאוד שמח שרונאלדו כאן. הוא האליל שלי. אין עוד חלוץ כמוהו. מה שהוא עשה על המגרש אי אפשר לעשות שוב. הוא היה ברמה שאי אפשר להגיע אליה, כמו זיזו. הוא התופעה של כל החלוצים”.

 

זינדין זידאן מדבר על קארים בנזמה| זיזו התרגש מאוד עבור קארים בנזמה. זיזו היה האליל של הצרפתי ובהמשך המאמן שלוש במשך שלוש הזכיות הרצופות בליגת האלופות וכן בקדנציה נוספת. אפשר לומר שבעונת האליפות 2019/20 בנזמה כבר לקח צעד קדימה עם עונה טובה וב-2020/21 כבר היה פנומנלי גם אם זה לא הספיק לזכייה בתואר גדול ורק למקום הרביעי בדירוג השחקנים הטובים ביותר. זידאן תמיד הגן עליו בכל משמר, ייעץ לו ושימש כאוזן קשבת ומה שקרה אתמול היה גם מעין ניצחון שלו. לאחר הזכייה של בנזמה בבלון ד’אור, מאסטרו זיזו התראיין וסיפר על מערכת היחסים המיוחדת שלהם:

“אני כמעט אחיו הגדול של קארים. ככה שנינו אוהבים לקרוא אחד לשני: אח קטן ואח גדול . יש לנו פחות או יותר אותו רקע: הוא מליון, אני ממארסיי… שנינו גדלנו בשכונה ולא הכל היה קל לנו בהתחלה. היינו צעירים פשוטים מהפרברים שהיה להם חלום להיות כדורגלנים מקצוענים והשגנו אותו עם הרבה עבודה. באמת שיש לנו הרבה דברים משותפים, אותם המקורות: המשפחות שלנו מגיעות מעיירות סמוכות באלג’יריה, בקביליה הקטנה. דיברנו על זה כמה פעמים”.

“אנחנו לא בדיוק מאותו הדור, אבל כמעט הכל מאחד אותנו וכנראה בגלל זה הקשר שלנו כל כך חזק. פגשתי אותו לפני שהפכתי למאמן שלו, כשהייתי מנהל ריאל מדריד ומאמן הקבוצה היה ז’וזה מוריניו. כשדיברנו באותה שפה, התקרבנו והתחלנו לנהל שיחות רבות”.
“כילד, רונאלדו הברזילאי היה האליל המוחלט שלו, מאוד רצה להיות כמוהו, אבל אני יודע שהייתי גם שחקן שהוא העריץ ונתן לו השראה. יש לנו איכות טכנית מצוינת, אבל תמיד ידענו שאנחנו צריכים לעבוד. כמוני במהלך הקריירה, הוא תמיד נשאר על המגרש אחרי אימון כדי להשתפר מול השער במיוחד. ימים רבים שהוא מגיע 45 דקות לפני האימון, הוא עוזב שעה לאחר מכן, הוא לא רוצה לדלג על אימון אחד, תמיד מונחה על ידי הרצון להיות טוב יותר”.

https://e00-marca.uecdn.es/assets/multimedia/imagenes/2022/10/18/16660776083680.Xxx

“כשהפכתי למאמן שלו, זה היה פנטסטי להיות איתו על המגרש, לחלוק את הרגעים האלה פנים אל פנים באימונים. זה מה שאני אוהב באימון. נתתי לו עצות, אבל הוא כבר הצליח מאוד. רק התאמות קטנות, פרטים. ואז, המגע שלו עם הכדור תמיד הרשים אותי, זה כל כך בסדר…” הוא ממשיך: “הוא עושה דברים מרהיבים עם הכדור, התנועה שלו תמיד הייתה חכמה. זה יפה לראות כשאתה בן שלוש מטרים ממנו” .

מה שזידאן כן מצטער על זה שהוא לא היה יכול לשחק יחד איתו: “לפעמים אמרנו שהיינו רוצים לשחק ביחד. זה היה גורם לו להבקיע הרבה שערים . זה לא קרה, אבל השלמנו על זה כמאמן ושחקן”. והוא מודה לו על שחלקו יחד חדר הלבשה בריאל מדריד: “קארים היה יותר מחשוב בקריירת האימון שלי. שחקנים מסוג זה, כמו טוני קרוס או לוקה מודריץ’, כשאתה מאמן אתה שמח שהם איתך. הם לא מאבדים כדור בשעה של אימון ובמשחק, בכל רגע, הם מסוגלים לעשות את ההבדל. קארים אולי לא יהיה טוב לעשר או 15 דקות, אבל בעוד רגע הוא מסוגל להבקיע ולהשיג דברים מדהימים”.

“הסיפור שלו עם ריאל מדריד הוא לא זהה לסיפור שלי עם הקבוצה. הגעתי בן 29, הייתי מאושר, מנוסה, כבר אלוף עולם. הוא הגיע צעיר מאוד. אפילו כשהיו לו בעיות ואנשים חשבו שהוא הולך לזרוק את המגבת, הוא אמר לעצמו: ‘אני רוצה לנצח כאן ואני הולך להיות שחקן יותר טוב’. והוא הצליח לעשות את זה. למרות הביקורת והלחץ העצום במועדון כזה, הוא אף פעם לא התייאש, הוא חזק מאוד. זה מה שאני אוהב בו: הוא אף פעם לא ויתר. הוא נתן לאנשים לדבר והיום, ההיסטוריה שלו והסטטיסטיקה שלו מדברות בעדו” .

זידאן מציב את בנזמה כאחד הגדולים בהיסטוריה של ריאל מדריד: “הוא הפך לאגדה במועדון הזה, הוא השיג דברים מדהימים והוא ייזכר על ידי אנשים להרבה זמן. אני שמח בשבילו כי מגיע לו כל מה שהוא זכה בו. תמיד היה לו אמון בעצמו, אפילו כשחלק אמרו: 'קארים, הוא לא מבקיע מספיק שערים כדי להיות ‘9’. וזה לא היה הוגן, כי כשהוא לא מבקיע, הוא תמיד גורם לאחרים לשחק טוב. ובשבילי, זה חשוב לא פחות. קארים הוא שחקן קולקטיבי שאוהב ומרגיש את המשחק והופך אחרים לטובים יותר . אני אוהב את זה! הייתי כמוהו כשהייתי שחקן, פחות סקורר, מיותר לציין”.

“היום הוא מנהיג שלם, קבוע כל הזמן . כולם אומרים שהעזיבה של כריסטיאנו שינתה הכל בריאל מדריד, אבל אני לא חושב. הוא היה טוב מאוד, כשכריסטיאנו היה שם, הוא כבש שערים, עזר לכריסטיאנו. אני חושב שהוא פשוט התפתח וצבר קצת יותר ביטחון. הוא מנהיג שלא מדבר הרבה, זה גם מה שמאחד אותנו, אבל הוא תמיד אומר את המילים הנכונות. כשהוא מדבר על כדורגל, הוא יודע על מה הוא מדבר. הדיונים שלנו על המשחק תמיד היו מרתקים מאוד. יש לנו את אותו רעיון של כדורגל”.

זידאן מתגאה שכשהיה על הספסל של ריאל מדריד, הוא כבר ‘הזהיר’ את קארים מההישגים שהוא ישיג: “כשהייתי המאמן שלו, אמרתי לו שיום אחד הוא הולך לזכות בכדור הזהב. הוא אף פעם לא היה אובססיבי לגבי הפרס הזה, אבל אמרתי לו שאם הוא לא יוותר, הוא יקבל אותו בסופו של דבר. הוא לגמרי ראוי לכדור הזהב הזה והניצחון הזה מרגש אותי, אני מאוד שמח בשבילו”.

עד יום שני הזה, זינדין היה כדור הזהב הצרפתי האחרון. הוא גאה ביורש שלו: “כן, זה נכון ש-24 שנים מאוחר יותר לא יכולתי לחלום על יורש טוב יותר. בצרפת היו מעט מאוד מאיתנו שזכו בגביע הזה: קופה, פלטיני, פאפין ועכשיו קארים שנכנס למעגל הסגור הזה. הוא תופס מקום מיוחד בהיסטוריה של הכדורגל הצרפתי”. ולמרות שהוא לא אומר את זה בגלוי, זידאן הוא מאלה שחושבים שקארים הוא החלוץ הצרפתי הטוב ביותר שהיה: “החלוץ הכי טוב בתולדות הכדורגל הצרפתי? אני לא אוהב להגיד ‘כן, הכי טוב’, לכל אחד יש את השחקן האהוב עליו. חלק יגידו לך שזה פאפין, אחרים ידברו על מישל פלטיני… בשבילי זה קארים, כן, כי עבדתי איתו ואני יודע מה הוא שווה. בכל מקרה, מגיע לו. להיות גבוה מאוד ועדיין מסוגל להגיע גבוה יותר”.

על הרגעים הרעים שהיו לבנזמה כמו למשל כשלא היה חלק מהנבחרת הצרפתית זמן רב: “אני יודע שההיעדרות הארוכה שלו בנבחרת הטרידה אותו. הוא מאוד רצה לשחק שוב עם צרפת ובמקביל, באותם רגעים, הוא היה רגוע. הוא אמר לעצמו: ‘אני הולך לעבוד ואני מקווה שיום אחד אוכל ללבוש את החולצה הזו שוב.’ ואכן, שוב, הוא לא ויתר. היו הרבה מחלוקות סביבו. אולי כמה דברים היו ראויים, אבל כולנו עושים טעויות. אני לא רוצה לדבר על החיים הפרטיים שלו. הוא תמיד רצה להראות שאנחנו לא יכולים לתקוף אותו על המגרש והוא הגיב טוב מאוד לביקורת”

 

קצת נוסטלגיה במיטבה וזה מתבקש כי אתמול הוא פרש רשמית מכדורגל: פרידה מגונסאלו היגואין

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/308648606_5079273555506951_8317022680983819168_n.Xxx?_nc_cat=103&ccb=1-7&_nc_sid=730e14&_nc_ohc=kUpKTbFaELMAX-C1Td6&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=00_AT-2yOlX3qnHRdT1AKW03GffKXukp3-3duRTi_2LYRuGVg&oe=63551B9C

אולי בהמשך אכתוב עליו יותר. אני כועס על עצמי שלא קניתי חולצה שלו. ילד תותח שהעיר את משחק ההתקפה שלנו ב-2007 ועשה מהומות גם בעמדות בכנף. שחקן מרגש, אחושרמוטה מרגש. בתקופה שהליגה הספרדית לא הייתה של מאה נקודות בעונה ובלי החייזרים האלה כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי (כלומר מסי היה, אבל שחקן שנוטה להיפצע, מוכשר בטירוף אבל לפני 'הפיצוץ') - פיפיטה ניצח הרבה משחקים גדולים ‘וצמודים’, גם אם לא בהכרח קלאסיקוס. אני בעיקר זוכר את ה-2:3 על חטאפה בעונה המסריחה של ההשפלות, אבל הפצצה הזו ברגל שמאל בדקה ה-90 וכשנשפנו בעורף של בארסה - וואו. לצערי לא שכחו לו את ההחמצה נגד ליון. כמובן שעל ה-3:4 נגד אספניול באליפות המיתולוגית של פאביו קאפלו - אין על מה לדבר.

זה מחזיר אותנו לימי 2006/07 המיתולוגית, עדיין אין וואטספ, הטוויטר בחיתוליו אם בכלל, השידורים הישירים בערוץ ספורט5, מעטים ידעו מה זה האתר האלוהי הזה “מארקה” וכולם מתעדכנים דרך התקשורת הישראלית כאן וסביב כמה וכמה אוהדים "חלוצים" כמו גיא קליין, מייסד האתר הזה.
זו הייתה קבוצה 'נכה' התקפית שהיה בלתי נסבל לראות אותה מאז ה-0:2 בקלאסיקו בערך, כזו שאם לא רוד ואן ניסטלרוי אז אף אחד לא מבקיע. ובחצי השני של העונה הכל התהפך, הקבוצה הראתה אופי שוב ושוב ושוב והאמונה החלה עוד עם ה-1:3 האדיר על סביליה בניצוחו של גוטי. כל ניצחון ליגה אז היה סופר-מרגש. חוסה אנטוניו רייס ז"ל שגם הוא היה שחקן מעצבן אבל כבש צמד במשחק האליפות - בישל את השער. זו האליפות הכי-הכי-הכי מרגשת אבר.

אני שמח שהוא פרח בקבוצה אחרת כמו נאפולי וסמלי שבמשחק האחרון אצלנו הוא ענד את סרט הקפטן וכבש את השער האחרון שלו בקבוצה והשתווה לחואניטו. היה לי קשה עם ההגדרה שלו 'כלוזר' למרות שהוא לא הבקיע מספיק בליגת האלופות וכמובן היה את ‘צבא מסי’ שחיפש אותו בנרות ולא סלח לו על ההחמצות בגמר המונדיאל שאכן זה לא מתאים לו (גם מסי החמיץ מצד די נוח באותו משחק ממסירה של אותו פיפיטה). אם רונאלדו פנומנו אמר שהיה לו קשה פסיכולוגית וסבל מלחץ עצום אז גם לפיפיטה מותר. והוא חתום על שער האליפות 2008 נגד אוססונה בגשם ובבוץ ובעשרה שחקנים, וגם בעונת המאה נקודות ו-121 שערים נגד בילבאו.

בעידן שלפני פדה ואלוורדה שהיה מרגש לראות אותו חוגג שערים של חברין לקבוצה במשחקי ליגה 'זניחים' - זה היה הארגנטינאי הזה. אפילו איזה גול בעונת 2012/13 כשכבר היינו קילומטרים מברצלונה ולא היה סיכוי לזכות באליפות. שחקן שתמיד נתן הכל על המגרש ואני מקווה שנראה את ז'וזה מוריניו מתראיין עליו ומספר אנקדוטות, כנ"ל פאביו קאפלו או מישהו מהסגל, מהשחקנים הבכירים של פעם כמו ראול, בקהאם, קסיאס, רוד. מקווה שלא סבלת יותר מדי בכדורגל כי התקשורת התנכלה לך. וכן זה קצת אירוני כשאתה פורש ביום בו "הנמסיס" בנזמה זוכה בבלון ד'אור. מעניין אם הוא בירך אותו. אוהב אותך, פיפיטה. תודה על הכל!