מסקנות מצ׳יפס - קולטס, לאינדי היה המון מזל. מהומס עדיין נראה חד וטוב, אבל ניכר מאוד שאין לו שחקן שהוא פרופר deep threat וזה פוגע ביכולת שלו להפתיע את היריבות ולהתקדם עם דרייבים קצרים וענייניים כמו שהוא היה נוהג עושה עד עכשיו. ובכל זאת, הם היו יכולים לסגור את הסיפור בסוף הרבע השלישי ואז שוב בתחילת הרבע הרביעי, המזל לא היה איתם. מבחינת אינדי, למרות לא מעט חיסורים הם עדיין עומדים טוב הגנתית. ואלק פירס נראה כמו שחקן. לא יודע למה לצפות מהקבוצה הזאת, נראה לי שלא להרבה.
@golding למה הצ'יפס ויתרו על טייריק היל? זה לא היה סיכון גדול מדי? האם הוא לא האיש שאולי הם צריכים עכשיו?
זה מזל אבל לא רק מזל. סוג תצוגה הזויה שרואים מהקבוצה הזאת יותר מדי בעידן פאטי. רוב מוחלט של הפעמים זה בכל זאת נגמר בניצחון אז קל לדפדף הלאה ולשכוח ובפעמים הבודדות שלא זה פשוט משאיר תחושת WTF אחת גדולה. וזה כמעט אף פעם לא קורה בגלל נחיתות אמיתית מהיריבה ותמיד מלווה או בחוסר אגרסיביות (פחות) או באינספור יריות בראש; השמטות, פאמבלים, פנאלטיז, החטאת בעיטות. במילים אחרות - רצף מהלכים ואירועים הזוי שאם רק אחד מהם לא קורה הם כנראה מנצחים. עם כל האהבה שלי לאנדי, ואדושם יודע שיש, זה דפוס חוזר בקבוצות שלו ולדעתי תוצר של סגנון האימון האולטרה משוחרר וצ'יל שלו. אני אישית חי עם זה בשלום בהתחשב בכל הפלוסים אבל it is what it is וצריך לקרוא את המצב כמו שהוא. מקצועית זה נכון שמאז שרוב מוחלט של ההגנות בליגה עברו ל-Two high כדי לקחת את המסירות העמוקות יש לצ'יפס בעיה ביצירת מהלכים אקספלוסיביים (למרות שהיו מרחק overthrow לא אופייני בכלל של פאטי ל-MVS בדרייב הראשון ו-pass breakup של מילימטר לג'סטין ווטסון במחצית השנייה מ-TD's ארוכים) אבל בכל מדדי היעילות פר דרופבק (EPA, 1D%,Success rate וכו') הם היו ונותרו בטופ או קרוב אליו, כולל ביום ראשון. להזיז את הכדור זו לא באמת בעיה, גם אם דרייבים של 12+ מהלכים שאוכלים 6+ דקות מהשעון הם לא מלהיבים כמו הפצצה ל-80 יארד. הבעיות האמיתיות היו ונותרו 1) חוסר יכולת להריץ את הכדור מול מבטים הגנתיים מזמינים (יפתח ויקל משמעותית על משחק המסירה) בגלל OL בינוני שמזייף כבר שבוע שני רצוף, אבל גם כשהוא טוב ורומס (רוב העונה שעברה)--------> הרצים פשוט לא מספיק טובים (בדיעבד הבחירה בקלייד זה מהלך שיש מצב שעלה להם בסופרבול אחד לפחות) ו-2) רסיברים שמתקשים לייצר מרווח מול שמירה אישית (שהתדירות שלה במציאות ללא טייריק עולה וצפויה לעלות.) ספציפית מול הקולטס גם התווספה אחת חדשה בתקווה שהיא זמנית - ספיישל טימז ובועט שלא קשור לענף. קיבלו החלטה שבשלב הזה של ה-Cycle (כל שחקני המפתח חוץ ממהומס קרובים או מעל גיל 30) עדיף להשקיע את כל הכסף שחוזה חדש היה סוחט + כל בחירות הדראפט שהוא הניב על בניית סגל רחב ובעיקר צעיר יותר, התקפית והגנתית. כרגע עדיין מוקדם לשפוט אם ההחלטה השתלמה או לא.
עד שאני לא מקבל דו"ח רפואי מפורט מהבית חולים שטיפל בו אני לא מאמין למילה שיוצאת לצומי הזה מהפה. טוב שלא כתב "כרתו לי השבוע את רגל שמאל + מלקו לי את אשך ימין + איבדתי את יכולת הראייה בשתי העיניים ואני משחק היום. זה הכל". בקשה תנו לי לייקים ותגידו איזה אלוהים אני. בעניין קצת יותר אופטימי/פסימי (תלוי את מי שואלים)
מכירים את זה שצריכים FG בהארכה כדי לנצח בבית את הק"ב השלישי של הפאטס? ילד שעד לפני שנה וחצי היה ביוסטון בפטיסט פאקינג יוניברסיטי? אז כן, גרין ביי גרסת 2022. בלי אף מילה על מה שג'ודון עשה לג'נקינס. כי יש מצב שילדים קוראים פה בדיון הזה ולא נעים לי להשתמש בביטויים מסוימים.
כשאני צופה בפאקרס ורואה את אארון ג'ונס משתולל, אני תמיד מופתע מזה שזה לא מתורגם לנקודות על הלוח. קבוצה מאוד מוזרה פאקרס של לפלור, באמת לא יודע מה לחשוב עליה. ועליו.
אין מה לחשוב יותר מדי. באמת מפתיע איך התקפה שאלן לזארד הפאקינג קציצה אנושית הזאת הוא ה-Go to guy שלה והיצור שכל הקיץ מזיינים עליו את המוח מתקשה להניע ולחרוך אנדזונים. מאוד רצו להשאיר את דאבנטה אבל לא הסתייע. אז שמרו את הכסף. ואת הבחירות דראפט שקיבלו עליו. למה להשקיע אותם במהלך אגרסיבי על איזה AJ בראון/טייריק היל נניח? זה לפשוטי העם ו/או לקבוצות בחלון הזדמנויות סופר צר עם QB's בני 24 על חוזה רוקי. ממש לא עבור קבוצה עם QB בן 40 שהוא יציב מנטאלית ובכלל לא מחופף על כל הראש + אדם נחמד ומסביר פנים שאוהב לעבוד עם רוקיז ושיש לו ולהם ולכולם את כל הזמן שבעולם. תוציא משם את רודג'רס ושים QB ממוצע במקום והם פיטסבורג של ה-NFC. רמת הקושי של הזריקות שהוא מוציא לפועל בשבועיים האחרונים מזכירה לי את ימי הדימדומים תחת פוטטו. לא רק ברמה הפיזית אלא בעיקר מנטאלית. כל משחק המסירה שם מבוסס על RPO's/Packaged plays שהוא מחליט בעצמו בהתאם למבט ההגנתי אם לזרוק או לתת לג'ונס/דילון את הכדור. ומילא בימים שהיה באיזור הרסיבר הכי טוב בליגה לשדר איתו על אותו גל. עכשיו צריך לעשות את זה עם בוגרי צפון דקוטה ובחירות סיבוב 4. ועושים. אבל זה יותר קשה ומסורבל מן הסתם. מה שכן יש זה לוח משחקים מצחיק (כמו כל שנה) בדיוויז'ן מביך (כמו כל שנה) וסיכוי ריאלי ל-1st seed (כמו כל שנה). אולי עם קצת מזל מבחינה בריאותית (לא כמו כל שנה) ועוד כמה משחקי אימון כמו שהיו אתמול גם יתפתח איזה תיאום שמניח את הדעת עם ווטסון ודובס גם יהיה מצב לחבר שני ניצחונות בהנחה שהמצ'אפס לא יהיו רצחניים מדי (ולא נראה שיש השנה כאלה, למרות שמי יודע, אולי עד הדדליין טמפה ינחיתו את DJ מור + בראיין ברנס + ילחימו מחדש את הגופה של רג'י ווייט). אמ:לק - קבוצה פרווה פלוס עם GOAT בדימוס בקיובי ולוח משחקים מביך. AKA קונטנדרית לסופרבול. לא באמת. אבל אולי בשנה לא אמיתית כמו שמסתמנת לנו ב-NFC, כן באמת. קיצר יש על מה לבנות. או שלא. אולי. לא בטוח. לא סוגר אופציות.
@Sprewell אבל אתה מסכים איתי שזה לא היה מאוד משכנע גם עם רסיבר מהשורה הראשונה לצידו. אז מה הסיבה? צריך פליימייקרים נוספים חוץ מרסיבר על אחד, שני ראנינג באקס מעולים וכמה רסיברים משלימים כדי לדרוס קבוצות? או שלפלור לא יודע איך להוציא מרודג'רס את המירב? כי על פניו להפקיד בידיים של רודג'רס את ניהול המשחק זה דווקא נכון. לא תמצא אותי מזלזל ברודג'רס ובדברים שהוא עושה, ההיפך. אבל גם כשהוא מצליח לעשות דברים בלתי סבירים + כשהרצים שלו נותנים בראש המשחק שלהם עדיין מרגיש מאוד תקוע. זה היה ככה גם שנה שעברה כשדבאנטה שיחק איתו.
תגדיר לא מאוד משכנע. הם היו בטופ מדדי EPA (מסירה וראשינג) בין 2020-2021 וסיימו עם 28.5 נק' למשחק (#5 בליגה). השיטה אולי לא מלהיבה ואקספלוסיבית כמו בקבוצות אחרות אבל סך הכל יותר מעושה את העבודה. טחינת ריצות על הקרקע + פלייאקשנ'ס כבדים + RPO's זו נוסחה שרואים גם בקבוצות כמו הראמס/ניינרס ושם אף אחד לא מרגיש שחסר משהו (חוץ מ-QB שמניח את הדעת במקרה של הניינרס ועד שסטאפורד נחת). הבעיה (שלי לפחות, אבל לא רק שלי) תמיד הייתה התלות המוחלטת של משחק המסירה ברסיבר אחד, טוב ככל שיהיה לאור הדרופ אוף המטורף שהיה בינו לבין שאר המטרות + ה-Timeline של רודג'רס והקבוצה שהצריך ומצריך יותר אגרסיביות ו-urgency. ***זה*** משהו שלא קורה בשאר ההתקפות עם הטופ פליימייקר'ס ו/או עם הפרנצ'ייז QB's המבוגרים. לצערו אין לו את הפריבילגיה הזו יותר. הימים שבהם אפשר היה להעניש ולהתעלם מרוקיז על ידי הפגזה של 79 טארגטס במשחק לרסיבר הכי טוב בליגה נגמרו. הוא נאלץ וייאלץ לנשוך את השפתיים ולהמשיך להאמין בהם וגם אתמול אחרי ההשמטה של דובס הוא המשיך ללכת אליו בהארכה ב-RPO's שהוא היה מריץ עם דאבנטה כשהקורנר לקח מרווח של 10+ יארד בצמד מהלכים שפרקטית הביא אותם ל-FG Range וניצח את המשחק. דובס הוא הרסיבר הכי טכני ומהוקצע שלהם (זה מעיד יותר עליהם מאשר עליו. במצב אידיאלי הוא ה-#2) והיחיד שמביא קצת Juice אחרי התפיסה. ווטסון יותר מהיר ואתלטי ממנו אבל עם ידי מרגרינה + RAW as fuck כראוט ראנר וחוץ מגו ראוטס ו-jet sweeps/סקרינס בעייתי להזרים לו נגיעות. אין להם באמת אופציה לא להשתמש בהם וכמה שיותר. אני משתדל לא לבוא בטענות לאירגונים על misevaluation כל עוד הם היו אגרסיבים והתחזקו בעמדה הנכונה כי דראפט הוכח ומוכח כקראפשוט מוחלט אבל אני אשקר אם אגיד שהבחירה בו (ובשאר היצורים שהלכו בין הבחירה שלו עד פיקנס) בזמן שפיקנס היה על הלוח לא צרמה ברמות. הדרופ אוף מבחינת איכות בינו לבינם היה גדול מדי. למרות שהם ספציפית בכלל לא היו צריכים לצלול למעמקי הרוקי רסיבר ולהנחית בטרייד את טייריק/AJ בראון. הטענה הרי הייתה שלא הייתה להם בעיה לתת לדאבנטה ארגזים והוא התפשר על פחות העיקר לעוף משם. כלומר כסף לא היווה בעיה. וגם בחירות דראפט לא. רק הפילוסופיה הפינגווינית של האירגון. והדיבור היה שפיקנס הידרדר ככה בעיקר בגלל "אופי בעייתי" ופחות בגלל הפציעה (שהוא החלים ממנה כבר בינואר וחזר לשחק בפלייאוף עם ג'ורג'יה ב-ROLE מופחת) . כי הרי ידוע שניגרים בני 20 הם בדרך כלל נערי מקהלה ושאי אפשר להתמודד עם קצת רוח וצילצולים.
