לא רוצה להפריע לכולם בחגיגת הכדורגל הגדולה ביותר, אני שם בצד את הפוליטיקה מסביב לטורניר אבל חייב לומר שכדורגל נבחרת כבר הרבה פחות קוסם לי ומבחינתי אלו כמעט חודשיים קשים מאוד ללא ריאל מדריד. https://statics.sportskeeda.com/editor/2018/06/1dbe2-1528032422-800.Xxx השאלה שלי די פשוטה: האם היוקרה של המונדיאל עדיין זהה כמו לימים עברו או שדברים השתנו עם הזמן וכך גם הציפיות מהכוכבים הגדולים? האם כל 'העניין' הזה והמשקל הזה של טורניר בן שבעה משחקים גג הוא לא אוברייטד? זה אפילו מעבר לשאלת הדייגו מראדונה VS ליאו מסי והאם כריסטיאנו רונאלדו 'חייב' לזכות בטורניר הזה כדי להיחשב באמת אחד הגדולים איי פעם. האם כמה זכיות בליגת האלופות וזלילת תארים אחרים לא מספיקה? אתם יכולים לדבר בפרספקטיבה רחבה - תקשורת\עיתונאים\שחקנים וכמובן לשתף את דעתכם האישית.
התשובה היא כן. מה שיפה בכדורגל נבחרות זה הקטע הפטריוטי. ששחקנים מגיעים לא בשביל הכסף או עמלת הסוכן אלא בשביל הכבוד הלאומי. זה מזכיר איפשהוא יחידת מילואים שמגיעים אנשים ממקומות שונים, אחד מנהל בהייטק, אחד נהג מונית, אחד בכלל מובטל, אבל כשהם לובשים את המדים הם כולם יחידה אחת ואף אחד לא מעל אף אחד. ככה זה בנבחרות. יכול אחד כמו גארת בייל להגיע לנבחרת וילס ולפגוש שחקנים שראו את ריאל מדריד רק בטלוויזיה אבל עכשיו הוא והם משחקים באותה קבוצה. יש בזה משהו קסום. החיסרון היחיד זה שאם הנבחרת שלך לא משתתפת שם אז אין אף קבוצה שאתה *באמת* אוהד, זה לעומת כדורגל הקבוצות שתמיד תהיה לך את הקבוצה שלך שאתה חי אותה 24/7.
כדורגל נבחרות זה הסיבה שהתחלתי לראות כדורגל. אני חושב שזה ככה אצל הרוב. רוב הילדים. וגם אני כילד, שאין לו איזה הורה או אח או דוד שהוא אוהד שרוף שלוקח אותו למגרשים בגיל אפס, במוקדם או במאוחר מגיע הרגע... שיש מונדיאל... יש יורו... -זה יוצר את הבאזז. שמכניס אותך לעסק הזה מלכתחילה.
אין ספק שכדורגל נבחרות גם היום הוא מצליח יותר מכדורגל קבוצות. אנשים שלא יודעים מה זה נבדל רואים את זה. מה שכן להבדיל מהעבר היום שחקן נמדד יותר בקבוצות מאשר בנבחרות. גיורגי האג'י למשל נחשב לאגדה בגלל מה שעשה בנבחרת והרבה פחות בגלל מה שעשה בקבוצות. המקביל שלו מימינו זה חאמס רודריגז שזוכה להילה הרבה יותר קטנה מהאג'י. זה לא כי הוא שחקן פחות טוב מהאג'י אלא כי ההתייחסות לכדורגל נבחרות השתנתה.
היוקרה של המונדיאל בהחלט ירדה משמעותית, לפחות מבחינתי . ועדיין...רגעי השיא והשפל הגדולים שלי ביותר כאוהד כדורגל היו במונדיאלים, ומונדיאל 94 הוא הסיבה שבגללה התאהבתי בכדורגל עולמי. לי אין איזה נבחרת אהודה או איזה שחקן כדורגל שמרגש אותי במיוחד במונדיאל הזה ולכן אני פחות אמוציונלי ופחות מעורב רגשית . יש עדיין ציפייה לראות כדורגל איכותי ובעיקר דרמות והפתעות . העובדה שהמונדיאל הזה משוחק בקאטר שהיא מדינה שאין לה שום קשר לכדורגל או בכלל לספורט בהחלט מבעסת ולדעתי גם נראה את זה ביציעים . נזכיר שזה המונדיאל האחרון עם 32 נבחרות, מהמונדיאל הבא יהיו כבר 48 נבחרות . אין ספק שפיפא מנסה בכוח להרוס את כדורגל הנבחרות ולהמאיס אותו על אוהדי הכדורגל . חבל שזה המצב .
באופן אישי הפרמיירליג הכי מרגשת אותי (לא רק בגלל ארסנל), וקצת אחרי זה המונדיאל ורק אז הצ'מפיונס. האם המונדיאל נשאר במעמד שלו כמו לפני 30 שנה? כנראה שלא, בעיקר בזכות הגלובליזציה שייצאה את ליגת האלופות גם לשאר העולם והעלייה במקצוענות של כדורגל המועדונים. ואגב בצ'מפיונס יש גג 13 משחקים (6 מתוכם בתים), כמה זה כבר שונה? דווקא שם הקבוצתיות משחקת יותר תפקיד ובמונדיאל היכולת האישית של שחקן והמסוגלות שלו "לסחוב" נבחרת יותר גדולה. ועדיין - זכייה במונדיאל הייתה ונותרה בוסטר ענק לשחקנים בהיכל התהילה בדרך להיות הגדולים ביותר (כדור זהב וכד').
10 אנגלים בגמר צ'מפיונס 2008. 0 ביורו אחר כך. לא מונדיאל אבל טורניר גדול בכל זאת. העדיפות שלי די ברורה. [emoji16] Sent from my SM-G973F using Tapatalk
האם כמה גביעי אירופה לאלופות שווה יותר מזכיה במונדיאל? האמת שזה כל מקרה לגופו. לפעמים לזכות בתואר זה רק מזל להיות במקום הנכון בזמן הנכון- כמו יעקב הילל. בשבילי מראדונה וזידאן מהגדולים בכל הזמנים כי הם סחבו נבחרות לזכיה בגביע העולמי- נבחרות שבאופן מובהק הם אלה שעשו את ההבדל. זה משהו שמעט מאוד שחקנים עשו. התעלות על הבמה הזו תמיד תחשב משהו שהוא בטופ של הטופ. Sent from my iPhone using Tapatalk
קודם כל האמת כל אחד לקח את הדיון למקום אחר וזה סבבה, לא אמרתי שכדורגל נבחרות לא מרגש בכלל או פחות סקסי. אבל זה כן מרגיש לי שיש ירידה ברמה של כדורגל הנבחרות וגם בהרכב וכן הלאה. אני אסתכל על איטליה במונדיאל 2002 והיא עפה די מוקדם - ואני רואה שם 11 תותחים, לא אוהד שלהם אבל קורא את ההרכב עם טוטי-דל-פיירו-ויירי ומתרגש, סתם דוגמא. בנבחרות של היום מרגיש לי שיש הרבה יותר חורים. אני גם חושב שהרבה פעמים אנחנו מהללים מונדיאל כדי להיות בזרם, או יורו. את יורו 2000 "פספסתי" כי הייתי צעיר. היו לא מעט טורנירים די מאכזבים. צרפת היא היחידה מהשנים האחרונות שאני מדרג אותה ברמת ההרכב והבזקי הכדורגל כמשהו שמתקרב לתהילה, לנבחרות של פעם, לברזיל 2002 וכן הלאה. לגבי מה שכתבת: בליגת האלופות יש את עניין הבית-חוץ כמובן, עד לשנה שעברה היה גם שערי חוץ. מעבר לכך יש חודשיים הפוגה בין שלב הבתים לנוקאאוט וזה נותן לדברים להשתנות, לטוב ולרע. אני בכוונה אלך לנקודה קיצונית. ראול, השחקן שבגללו אני אוהב כדורגל, זו הדוגמא שאני בוחר ובכוונה לא את קארים בנזמה. הוא זכה שלוש פעמים בליגת האלופות, יש לו שש אליפויות ספרד. אבל אם תשאל ברחוב, לא בגלל הכישרון עליו אין עוררין - הרבה יגידו שהקריירה של רונאלדו "השמן" טובה משמעותית משל ראול וזה לא בטוח. בנבחרת? ראול היה מלך השערים במוקדמות יורו 2000 והחמיץ פנדל חשוב באותו הטורניר. עף ברבע הגמר ב-2002, ב-2004 בשלב הבתים שזה חרפה, וב-2006 בשמינית כשכבר לא היה ממש שחקן הרכב. ואפילו אם נמאס כבר מסי VS מראדונה, בוא נלך על הקריירה של כריסטיאנו רונאלדו מול הקריירה של דייגו. אצלי אין שאלה בכלל. שמינית גמר ליגת האלופות ריאל מדריד VS פריז סן ז'רמן או גמר מונדיאל 2022 ספרד נגד צרפת - אני עם ריאל מדריד בלב ובנפש.
אתה מפספס את הנקודה. קודם כל גם את רונאלדו אני אוהב. אני לא מדבר איתך על הכישרון או מי שחקן גדול יותר. רונאלדו היה 10 בהכל. יכל לתת כדור לגול, הוא היה מהיר מראול, חזק מראול, טכניקה מושלמת, סיומת בשתי רגליים, הוא מבקיע מתוך שינה, תמיד לרחוק. הכדרור שלו - הכדור קרוב מאוד לרגל, איך הוא היה עוצר אותו. היחיד בדור הזה שמתקרב אליו איכשהו קצת בכדורגל זה תיירי הנרי לדעתי. אבל תראה את ההישגים בקריירה. רונאלדו זכה באליפות אחת בקריירה וגם היא בגיל 26 ובריאל מדריד. אם המשוואה היא רונאלדו מול הנרי? לקיליאן אמבפה יש מונדיאל כבר. הוא גם אולי יזכה ביורו בדור הזה של הנבחרת. אתה תגיד עוד כמה שנים שהקריירה שלו גדולה מכריסטיאנו שכנראה לא יזכה במונדיאל? ולקיליאן סביר להניח יהיו עוד 5-6 אליפויות צרפת מרגשות ואולי גם צ'מפיונס.
רונאלדו עשה מהפכה בתפקיד 9. הנרי היה ענק אבל לא עשה מהפכות הכדורגל. Sent from my SM-G973F using Tapatalk
רונאלדו שיחק במועדון הכי לוזרי באירופה באותה תקופה, מועדון ששום דשא לא צמח בו ואפילו רונאלדו לא יכל להושיע אותו. כולנו הרי זוכרים את הדמעות שלו על הספסל באותו יום... מה שכן הוא הוביל אותם לזכיה בגביע אופ"א שהיה יחסית יוקרתי אז. כמובן שגם זכה בתארים במועדונים אחרים.