מי שאוהד קבוצה בארץ או בחו״ל בצורה רצינית כמו חלק מהאנשים כאן אז פחות יתחבר למונדיאל או לנבחרת ישראל כמו פעם. הקבוצה ממלאת לו את רוב השנה והזמן. פעם בעולם פחות גלובלי זה היה פחות נגיש ואנשים יותר ציפו לראות את הנבחרת שלהם. חושב גם שאוהדים של קבוצות פחות הישגיות דוגמת ברייטון/סנדרלנד/אסטון וילה יותר יתחברו לנבחרת אנגליה מאשר אוהדי סיטי או ליברפול. ועדיין, מספיק לראות את החגיגות של השחקנים מארגנטינה או ברזיל אשר קיבלו זימון למונדיאל כדי להבין שזה עדיין הפיסגה הכי גבוהה של כדורגלן
היום קצת מפריע לי שרק עכשיו יש קולות מחאה על השחיתות של פיפא ובכלל נגע הכסף בכדורגל. לא מבינים שהכדורגל לא יחזור להיות מה שהיה פעם. כל טורניר יזיע משחיתות, לא משנה אם זה בקטר או באנגליה, כבר הכרנו את הנפשות הפועלות. אז בהנחה ואנחנו עדיין רוצים להתייחס למה שנשאר מהספורט עצמו, אני אכניס לחדר פיל: אליפות העולם למועדונים. נכון, זה עוד רעיון מעוות של פיפא לצד מונדיאל 48 הנבחרות, אבל אם אני מתייחס לכדורגל, אני ממש מחכה לטורניר הזה, וחושב שהוא יכול להיות הצלחה מסחררת לא פחות מהמונדיאל. קיץ, טורניר קצר של חודש, רק שבמקום נבחרות לאומיות, נקבל קבוצות כדורגל שרצות כבר תקופה. במקום רגש לאומי, נקבל את הרגש הרגיל. בהנחה וזה יהיה פעם ב-4 שנים, המעמד של ליגת האלופות (או מה שיהיה או לא יהיה בעתיד) לא ייפגע יותר מדי בקרב האוהדים. אני מחכה לטורניר הזה, יהיה שילוב מעניין של מונדיאל וצ'מפיונס.
זה רעיון מחורבן. ליגת האלופות מספיק מעניינת, לא צריך ליגת אלופות+בוקה ג׳וניורס וריבר פלייט, לא יתרום שום דבר. כמובן שידחפו לטורניר הזה קבוצות קיקיוניות מאסיה ואפריקה ובכלל יהפוך את העסק הזה לגועל. בקיץ שחקנים צריכים לנוח.
רק לגבי רונאלדו - אני לא אומר מה הוא היה יכול 'וצריך' להיות וכמובן לא מאשים אותו בפציעות או משהו כזה (אבל כן בעלייה במשקל וביכולת שלו בשנה האחרונה במדי ריאל מדריד) - אלא "התוצר הסופי" אם תרצה, מה שיש בפועל בקריירה שלו. משחקים, תארים וכן הלאה. הוא היה יכול לקרוע את הליגה הספרדית לגזרים ואולי להוליך את ברצלונה לזכייה בליגת האלופות, היה שם סגל מצוין מסביבו. המעבר לאינטר היה מטופש מאוד גם אם הסרייה א' הייתה יוקרתית יותר עם שחקני הגנה מהטובים איי פעם והוא נשאר שם יותר מדי זמן, גם אם היו פציעות. ואני יכול להחמיא לרונאלדו עד מחרתיים, הכל מעולה (אמרתי שהנרי כביכול דומה קצת באיכויות, רק דומה). אגב רק כדי שהוא לא ייכעס עליי: [זה מדהים, קליפ מלפני איזה שש שנים, תמיד היה 'בינוני' ולאחרונה יש באז מטורף עם הצפיות וכו. אף קליפ שעשיתי ביוטיוב ולא משנה כמה הוא מושקע - לא הגיע ל-34K בצפיות].
לדעתי אם לא הפציעות ואורח החיים הלא ספורטיבי רונאלדו היה באותה שורה עם מסי ורונאלדו השני. הוא מתחתיהם אבל עדיין השחקן הכי טוב של הדור שלו ואחד מגדולי החלוצים בהיסטוריה. מת על ראול, אבל זה לא אותה ספירה בכלל. גם דל פיירו אגב.
בסופו של יום וגם בגלל שהם אף פעם לא משוחקים במקביל, זה כמו התאוריה על ׳קיבת הקינוחים׳ שלא משנה כמה אתה מלא מאוכל - תמיד יש מקום לקינוח. כדורגל מועדונים זו הארוחה, זה הבסיס, וזה גם איפה שנראה את רמת הכדורגל הכי גבוהה ללא ספק. כדורגל הנבחרות זה העוגת יומולדת הזו שאתה מחכה לה פעם בשנה(או 4 לצורך העניין)
אפרופו הדיון הזה מחשבה שעלתה לי לראש. פעם המונדיאל היה ממש קובע את המעמד ההיסטורי שלך. זכיה במונדיאל היתה מקפיצה את היוקרה שלך ב-10 רמות. זה הטורניר שהיה מבדיל בין שחקנים הטובים לשחקנים ההיסטורים. היום הוא כבר לא קובע כלום. קחו למשל את פול פוגבה, הבן אדם היה שחקן מפתח בנבחרת שזכתה במונדיאל, האם זה הפך אותו לשחקן היסטורי? לא, למעשה זה אפילו לא מנע ממנו להפוך למושא ללעג. גם אמבפה היה שותף בכיר לזכיה, אף כבש בגמר, וגם זה לא הפך אותו לשחקן היסטורי אלא רק שחקן "עם פוטנציאל להיות כזה". אם נניח אריקסן יוביל את דנמרק לזכיה במונדיאל, מישהו יוכל לאמר ברצינות שהוא אחד הקשרים הגדולים בהיסטוריה? האמת שהמונדיאל הנוכחי מרגיש לי כמו טורניר שנבנה בשביל מסי ורונאלדו כדי שהם יוכלו סוף סוף לגמור את הדיון המתיש הזה על למי יש יותר גדול. כל שאר השחקנים הם על תקן ניצבים בהצגה המוזרה הזאת.
על פלה אסרו לצאת לאירופה נבחרת ברזיל פעם לא זימנה שחקנים שיצאו לאירופה(ככה ז'וזה אלטפיני עבר לייצג את איטליה). מה הייתה הדרך העיקרית של פלה להגיע לתהילה? Sent from my SM-G973F using Tapatalk
עזוב פלה. מישהו היה זוכר את פאולו רוסי אם לא המונדיאל ב-82? הוא היה חלוץ די בינוני ב״יום יום״. המונדיאל ההוא הפך אותו לאחד החלוצים האיטלקים הגדולים בהיסטוריה ולאחד שמדינה שלמה בוכה עליו במותו. מישהו היה זוכר את פסארלה וקמפס אם לא מונדיאל 78? ולהבדיל מפלה הם כן שיחקו באירופה. המונדיאל הוא עדיין האירוע הגדול בכדורגל, ואני עצמי צופה בו, אבל כבר מזמן אין לו את המעמד המיתי שהיה לו בעבר.
רוסי היה ביובה המאוד מצליחה בתחילת שנות השמונים, קמפס כנראה גדול שחקני ולנסיה. היום יש הרבה יותר משחקים במפעלים אירופיים וכמות כוכבים מתרכזת בפחות קבוצות. הכסף העיקרי הוא בכדורגל מועדונים. טבעי שהפוקוס יעבור אליו. יש גם שחקנים מתקופה עתיקה שצברו תהילה בעיקר בגלל מועדונים כמו די סטפנו. Sent from my SM-G973F using Tapatalk
רוסי היה ביובה אבל לא התבלט שם יותר מדי. הכוכבים של הקבוצה היו פלאטיני, בונייק, שיראה וזוף. ארבעתם היו הפנים של הקבוצה האגדית ההיא, רוסי היה די שולי שם.
אני אתפלא מאוד אם יש שחקן שיעדיף זכיה בליגת האלופות על זכיה במונדיאל. בדיוק כמו שאתפלא אם שחקן יעדיף זכיה באליפות על זכיה בליגת האלופות. ברור שיש מקרים חריגים (כמו ליברפול שלא זכתה באליפות המון זמן), אבל בסך הכל הפער עצום. לדעתי המצב הוא: מונדיאל >> יורו/קופה >> ליגת האלופות >> אליפות בכירה >> שאר התארים.
בוודאי. אני חושב שאם נדבר על ליאו מסי וכריסטיאנו רונאלדו אז מקומם בדפי הזהב של הכדורגל לצד דייגו מראדונה, פלה וכן הלאה - מובטח, גם אם היו עפים עכשיו בשלב הבתים וגם ללא הקופה אמריקה\היורו כשכריסטיאנו בטח לא הוביל את הנבחרת לגביע אלא היה שם. אבל השאלה היא יותר לגבי שחקנים אחרים. כאלה ששלטו בליגות הבכירות, זללו אליפויות (פחות אולי בצרפת אלא באנגליה-ספרד-איטליה). האם המשקל של זכייה בליגת האלופות יותר מפעם אחת והיותך שחקן דומיננטי בשרשרת - לא עלה ביחס לבעבר. האם 'צריכים' את המונדיאל כמו בעבר. ניסיתי לקחת את הדיון הזה למקום מסוים בהתחלה אבל כשמנתחים שחקני כדורגל קשה לדבר על קריירה והישגים בלבד וזה בסדר גמור, גם היותך סמל וכן הלאה.. סתם אני אומר: ראול נגד דויד ויאה. אחד היה בסיר הלחץ של ריאל מדריד בגיל 17 כבר, שחקן הכי חשוב במשך שנים (לא שאני טוען שוויאה אשם שהוא פרץ טיפה יותר מאוחר והדרך שלו הייתה קשה), שלוש זכיות בליגת האלופות, מהשחקנים שהכי מזוהים עם המפעל בעידן של לפני המפלצות. אצל כל מאמן הוא היה באנקר, הסתדר עם כל פרטנר בחוד. ויאה הוא מלך שערי הנבחרת, זכה במונדיאל וביורו, וכמובן שגם לו יש קריירה יפה במדי הקבוצות עם אליפות באתלטיקו וגם צ'מפיונס בברצלונה. ראול לא יכול להיחשב כאחד הגדולים לפחות בדורו - כי הוא היה חלק מספרד של "הכמעט"?. הדוגמא הנדושה והשכיחה יותר היא אוליבייה ז'ירו וקארים בנזמה. ומה לגבי מירוסלב קלוסה מול רוברט לבנדובסקי שנניח אין לו סיכוי לזכות בתואר אבל כן אפשר לבדוק את המספרים שלו בטורנירים גדולים.
@Raulito אני חושב שכולם יסכימו שמאלדיני שחקן היסטורי יותר מאשר קנבארו (או מטראצי), גם אם לפאולו אין מונדיאל ולפאביו יש. זאת נקודה חשובה בקריירה ואני בטוח שזה חסר לשחקנים בקנה מידה הזה, אבל זה לא 'תנאי הכרחי' כדי להיות שחקן היסטורי. מה שכן, זה בהחלט 'תנאי מספיק'. כלומר שחקן שיתן קריירה בינונית אבל טוריר אדיר אחד במונדיאל ויביא לזכייה - נכנס כבר לספרי ההיסטוריה, מה שלא קורה כמעט בטורנירים אחרים.
