זה לגמרי ניחוש שלך שהחלטות הקריירה שלהם התקבלו ע"י אנשים אחרים בניגוד לרצונם. אין לי מושג על מה הניחוש הזה מבוסס. כנ"ל לגבי רונאלדו, ששנים אח"כ - ממש בתקופה האחרונה - סיפר שהוא התעקש לשחק בגמר 98' ושכנע את זגאלו בכך.
לגבי רונאלדו-פנומנו אני חושב שהוא לא ממש רצה לעזוב את ברצלונה שם היה כמעט חצי אלוהים, אבל הסוכנים שלו חשבו בעיקר ביזנס, כלכלי והוציאו אותו משם אחרי עונת שיא ואולי כדי להוכיח את גדולתו גם בסרייה א' מול שחקני ההגנה הטובים ביותר וחלק אף מהגדולים בהיסטוריה כמו פאולו מאלדיני, אלסנדרו נסטה ואחרים. הוא קצת נפל בפח. אבל איזה מזל שהוא לא נשאר שם..
ניחוש מושכל ומבוסס על האנשים שסובבים אותם. אבא של ניימאר עשה הרבה כסף אבל גם הרבה צרות משפטיות כל הדרך. סנדרו רוסל הוא נוכל גדול ששיתף איתו פעולה. העזיבה שלו לפריס היתה מעורבת בכל כך הרבה סעיפים משפטיים שאין סיכוי שהוא רקח הכל לבד. ועם כל זה, אחרי שנה השחקן עצמו רצה בחזרה לברצלונה. אני לא מאמין לשום דיווח שמדבר על רצון של שחקן. באופן כללי איך שהכדורגל מנוהל היום, כמו גושי בשר, יש לרצונות של שחקנים פחות חשיבות.
לאו דווקא. בסוף אי אפשר להכריח שחקן. הולנד דוגמא לשחקן שעושה צעדים בצורה מושכלת מאוד בקריירה. Sent from my SM-G973F using Tapatalk
אני לא יודע, אני מסתכל על זה מקצועית - ברור שהוא הגיע לליגה פחות טובה ועזב קבוצה גדולה יותר, אבל היה ברור שפריז סן ז'רמן תבנה קבוצת כוכבים ושליגת האלופות תגיע מתישהו. הוא גם 'חולה שליטה' ויש לו הרבה אגו, גם אם ליאו מסי אולי מדי פעם 'צינן אותו' והפך אותו לאדיש. הוא רצה לשמש ככינור ראשון. וכן כמובן שהוא חשב על הכסף וקסם לו להיות השחקן היקר בהיסטוריה - שיא שעדיין לא נשבר, ועם שכר מטורף שבברצלונה לא היה מרוויח כי לא הגיע לו כמובן ומסי צריך להשתכר ראשון. אני אולי תמים אבל מאמין שאבא של ניימאר כן רצה בטובתו ולא רק הסתנוור.
מי שמנהל לו את הקריירה עושה את זה בצורה טובה יותר. הסביבה שלו לא נתנה לגורמים רעילים לקבל החלטות, והוא לא מתחייב חוזית לאף גוף.
