ריאל מדריד 2022/23: אחרי עונה מהאגדות - נלחמים בשאננות ובברצלונה

אני לא חושב שמישהו לוקח דיווח כזה ברצינות, בכל מקרה כאוהד עצום של כריסטיאנו רונאלדו אני נגד. לא רוצה שיהרוס את המורשת המפוארת שלו. כמובן שהוא לא מבין עד הסוף את המצב החדש. מה שכן בריאל מדריד כמובן שגם המועדון יותר בריא, הקבוצה יותר מאוזנת. אם - אם זו מילת המפתח. אם היה רוצה לבוא, בשליש מהשכר, מקבל את זה שהוא שחקן מחליף או ה-'9' השני בקבוצה אחרי קארים בנזמה ועולה מהספסל לחצי שעה בטירוף הוא היה יכול לתת 15 גולים אולי. אבל זה לא המצב.

מה שכן, זה שהמועדון מוותר מראש על החתמת חלוץ בחורף "התוכניות לא השתנו עם הפציעה של קארים בנזמה" - זה מחדל עצום מבחינתי שיעלה לנו בתואר ובצדק.

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/f/f1200f30caa16443a2fb58a6714761220945b73c_2_690x460.Xxx

מרגש: רודריגו כתב מכתב ל"The Players Tribune" בו הוא מספר על השתלשלות הקריירה שלו בינתיים. תקראו הכל

“במונדיאל הזה, אני אהיה שם. ואני רואה את עצמי מכריע משחקים עבור ברזיל. אני רק מקווה שהחלום הזה שאני מרגיש - יחזיק מעמד לנצח. אני אף פעם לא רוצה להתרגל אליו. בבקשה, אף אחד לא יעיר אותי”.

הלידה שלו: "למי שנולד בסוף השנה יש פחות סיכוי להצליח. אז אבא שלי היה צריך להיכנס למקום. עמדתי להיוולד כשהוא אמר לאמא שלי: “תחזיקי את הילד הזה שם!”. הוא סיפר שכילד תמיד אמר לעצמו והאמין בזה שהוא ישחק בנבחרת.

הקשיים בסנטוס: “הייתי צריך להגיע לסנטוס ב-7 בבוקר. אז אתה יודע מה אמא שלי עשתה? ב-4 בבוקר, כשעדיין ישנתי, היא הייתה לוקחת אותי לאוטו כשאני ישן, שם הייתי שוכב במושב האחורי ושם את הראש על כרית. דודי היה לוקח אותי לסנטוס. בדרך הייתי מתעורר ואוכל באוטו. לאחר האימון הייתי חוזר לבית הספר. ואז הייתי משחק בסאו פאולו. אני לא אשקר לך: זה היה פאקינג קשה”.

על מנצ’סטר סיטי והמשחק המטורף: "כשהשוויתי ל-1-1, נותרו 40 שניות לסיום הזמן הרגיל. ואז עלה הלוח של תוספת הזמן: שש דקות! הברנבאו עלה באש. שניות לאחר מכן, דני קרבחאל מיקם את גופו כדי להרים, ואני נכנס מוקדם מאוד לרחבה. מגן דחף אותי החוצה, אז רק הייתי צריך לרוץ מאחוריו. דני הרים. באותו לילה, אלוהים הביט בי ואמר: “היום יהיה היום שלך, ילד.”

"הגמר מול ליברפול? בכנות, הם שיחקו הרבה יותר מאיתנו. אבל אנחנו יודעים שמדריד תמיד מנצחת בגמרים. הסוד הוא במנטליות שלנו: זה לא שונה מה-DNA שלנו לשחק כדי למות על החוף. כמו בשיר האוהדים: Hasta EL Final.

הוא הרחיב: "חייבים לומר, היה קשה לשחק בלי האוהדים שלנו בברנבאו. אבל בתום המגיפה, חזרנו לבית האמיתי שלנו. זה לא רק החולצה הלבנה וההמנון; זה הדיווחים בעיתונות, האופן שבו האוהדים תומכים בקבוצה שלנו בדרך לאצטדיון, כל מטר שהאוטובוס מתקדם. כולם יודעים שלמדריד ולליגת האלופות יש מערכת יחסים מאוד מיוחדת. סיפור אהבה. זה הגורל.
היינו אמורים לפגוש את בנפיקה אבל החליטו הגרלה חדשה - פריז סן ז’רמן. וואטד דה פאק. נחש מה קרה. הם ניצחו 1-0 בפריז, וכשאמבפה קבע 2-0 בסיכום בברנבאו, זה היה כמו אגרוף בבטן. תודה לאל שיש לנו את קארים. כשהוא סגר את השלושער שלו,

היינו תקועים בכל השלבים. אחרי שניצחנו את צ’לסי 1:3. בחוץ, ירדנו לפיגור 3-0 במשחק השני. הייתי על הספסל. אנצ’לוטי התקשר קרא ואמר: “היכנס ותשנה את המשחק”. שניות לאחר מכן, לוקה מצא אותי, ואתה כבר יודע שהפס יגיע אליך. גול גדול. תודה לך, אבא . באופן כללי, השוער מצפה לבעיטה, אבל אני בחרתי בצד השני. למה? טוב, אני עדיין לא יודע. הם אמרו שניצחנו במזל צרוף. כן, לצ’לסי היו הזדמנויות לסיים את הסדרה. אבל אם אתה רוצה להרוג נחש, אתה צריך להסתכל על הראש.

הדו-קרב מול סיטי היה סוריאליסטי. כשקארים הלך לקחת את הפנדל בסיום המשחק הראשון, היינו מאוד עצבניים על הספסל. הוא הגיע אחרי שפיספס פעמיים נגד אוססונה. אתה יודע מה אמרו לו? "אתה הולך לבעוט בפאננקה.ככל הנראה, הוא התאמן על זה כל הזמן באימונים על הפנדל של של פאננקה. אף אחד לא האמין בזה כשהוא עשה את זה. F***! מאוחר יותר סיפרתי לקארים. “אחי, אתה משוגע.” הוא ידע רק לצחוק. גאונים הם משוגעים.

כשהברנבאו הוא הבית שלך, הפסד 4-3 בחוץ נראה כמו ניצחון. האם אנחנו צריכים לנצח בהפרש שער אחד בלבד במדריד כדי לעלות? זה הכל?! אבל במחצית השנייה סיטי עלתה ביתרון, 1:0 או 5:3 בסיכום. קרלו פונה אליי שוב. “שנה את המשחק בשבילנו!”. דני הרחים, אני קפצתי לגובה ונגחתי, אני תמיד עולה לראש. גם אסנסיו היה באוויר, הכדור הוסט מהראש שלו, ואיכשהו הצלחתי להגיב בזמן. שער. 1:2 לריאל מדריד. זה לא יכול להיות אמיתי. אף אחד לא ידע מה לעשות. אנחנו קופצים כמו ילדים. השחקנים על הספסל רצו למגרש. הברנבאו השתגע. כמה דקות לפני כן, גרף בטלוויזיה הראה את הסיכויים להעפיל לגמר - סיטי - 99%, ריאל מדריד - 1%. זה חייב להיות גורל".

 

אדוארדו קמאבינגה עדיין לא שיחק דקה במונדיאל אבל סביר להניח שזה יקרה. הקשר שקצת נעלם העונה בריאל מדריד, בריאיון גלוי מאוד לאתר גול, והוא אומר: “אני לא רוצה להיות סופר-סאב כל הזמן”.


https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/5/5921f6cad6a65e9fd2ed1c0c5b6afa9f1b277942.Xxx

הופתעת להיות בסגל למונדיאל למרות שלא שיחקת הרבה במדריד?
-“לא, לא הייתי אומר שהופתעתי, אבל היו לי ספקות. לא ממש ידעתי אם הולכים לבחור בי. אבל הייתי בטוח בעצמי. כמובן שחסרים שחקנים (פול פוגבה ואנגולו קאנטה למשל) וזה איפשר לי להיות כאן. וכששמי הופיע ברשימה שמחתי מאוד. ישבתי מול הטלוויזיה ב-19:58… (הרשימה הוכרזה רק ב-20:30)”.

מפריע לך להיות מחליף?
-“כמובן שהייתי רוצה לשחק בכל משחק. יש מציאות בריאל מדריד: יש שחקנים טובים לפניי. אני לא יכול להגיד שאני אוהב את זה כי גם להיות על הספסל זה לא נחמד. אתה צריך להיות סבלני. זה נכון שבשנה שעברה עזרתי מאוד בתור מחליף, אני יודע את זה. כשנכנסתי היינו במצב פחות טוב והצלחתי להיות החלטי ולהשפיע. אלה היו בטח בטח כמה מהמשחקים הכי טובים שלי. עדיין יש לי צמרמורת כשאני צופה בכמה רגעים מהמשחק נגד מנצ’סטר סיטי בגומלין”.

אתה מרגיש משוחרר יותר אם הקבוצה בפיגור או במצוקה?
-"לא, לא בהכרח. אני בדרך כלל לא מתאפק. אם אתה עולה מהספסל כשהקבוצה מובילה ובדרך לניצחון אז כנראה סגנון המשחק הוא אחר והיינו מנסים לשמור על הכדור ולהגן יותר טוב. כשאתה בפיגור, הדבר הכי חשוב הוא להמשיך. אני לא משחק בחישובים ולא רוצה להרפות אף פעם. אני תמיד עולה בשיא האנרגיה. ההגרסה הטובה ביותר שלי היא לשחזר כדורים רבים, לשחק קדימה, לכדרר, לקחת סיכונים ולנצח בדו-קרב.

מה העמדה הטובה ביותר שלך?
-“אני יכול לשחק בכמה עמדות, אז אני מקבל השראה מכמה שחקנים. קאסמירו מנצח דו-קרבים הגנתיים רבים. לוקה מודריץ’ מסוגל גם לנצח דו-קרב הגנתי והתקפי, יש לו מיקום ראיית משחק וגם בעיטות אדירות מחוץ לרחבה. טוני קרוס חשוב במשחק עם איכות המסירה המדהימה שלו. העמדה המועדפת עליי היא של זו של ה-‘6’, לפני ההגנה. אבל אי אפשר לקבל הכל, צריך להסתגל. אני צריך להיות יותר יציב מבחינה הגנתית”.

איך הוא יכול בסופו של דבר להיות שחקן הרכב:
-"כשאתה כדורגלן, אתה רוצה לשחק כל משחק. אני לא רוצה להגיד שזה מעצבן, אבל צריך להתאזר בסבלנות. אני לא רוצה לקבל את סטטוס של הסופר-סאב כל חיי. אבל, עליי להבין שיש הרבה אנשים לפניי. אני צריך ללמוד מהם ואז יגיע הזמן שלי. זה פשוט יבוא עם הופעות על המגרש שיובילו אותי להיות שחקן הרכב. להיות רב-תכליתי הוא משהו שבהכרח יתרון. יש לך יותר אפשרויות לשחק כי אתה יכול לשחק בעמדות רבות יותר.

לקחים מהעונה שעברה בליגת האלופות:
-“ההיסטוריה שלנו בליגת האלופות הורכבה ממשחקים קשים, עם משחקים שניצחנו ברגע האחרון. אני חושב שזה יכול לעזור לי כי אני יודע שאם נהיה בפיגור בכל רגע נתון - אסור לנו לוותר. ואתה יודע שאתה יכול להפוך את ההרים בכל עת, גם אם אתה בדרך הביתה והדקה כבר 90+2. זה היה הלקח של משחקי הנוקאאוט שלנו בעונה שעברה”.

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/4/4fec668b67229dc8ab0bbf378cfcd0f6b4e621f9.Xxx

עבדכם הנאמן מחליף קידומת וחוגג 30 ולרגל המאורע החליט לדרג את 30 השחקנים הטובים בהיסטוריה של ריאל מדריד מנקודת מבטו – שילוב של פרק הזמן במועדון, הפיק שלו מבחינת היכולת, ההצלחה במועדון-תארים בין היתר וכמובן הסיפור מאחורי והרגש - כי הכדורגל לא שווה כלום בלי רגש. לא מעט נותרו בחוץ כמובן.

1. כריסטיאנו רונאלדו - שיאן השערים, מיסטר שער+ למשחק.
   
   
2. אלפרדו די סטפאנו - בזכותו ריאל הייתה כה גדולה בעבר
   
   
3. ראול - השחקן המזוהה עם הקבוצה יותר מכל
   
   
4. סרחיו ראמוס - הגיע כילד וכבר בגיל 19 היה תותח
   
   
5. איקר קסיאס - התפקיד הכפוי טובה של להיות שוער ריאל מדריד…
   
   
6. פאקו חנטו
   
   
7. פרנץ פושקאש
   
   
8. לוקה מודריץ’
   
   
9. זינדין זידאן - כדורגל קסום מרגל לרגל, כמו באגדות
   
   
10. רוברטו קרלוס - “נגד חוקי הפיזיקה”, שינה את תפקיד המגן
    
    
11. פרננדו היירו
    
    
12. אמיליו בוטראגיניו
    
    
13. קרלוס סנטיאנה
    
    
14. הוגו סאנצ’ס
    
    
15. מרסלו - שיאן התארים של המועדון איי פעם, יש כבוד
    
    
16. קארים בנזמה
    
    
17. חואניטו - האיש שייסד את הרמונטדות והמיתוס של הברנבאו
    
    
18. מנואל סאנצ’יס
    
    
19. קאסמירו וטוני קרוס
    
    
20. פרננדו רדונדו
    
    
21. גוטי - לא יציב, לא עושה הגנה, אבל כשהוא עולה מהספסל ומוסר…
    
    
22. איבן זאמורנו - הרבה סביב השלושער הקסום באותה המאניטה
    
    
23. גארת’ בייל
    
    
24. לואיס פיגו - האיש שפתח את עידן הגלאקטיקוס
    
    
25. רונאלדו-פנומנו - הפנטזייה, הגולים, ההילה
    
    
26. פפה
    
    
27. מיצ’ל ופירי
    
    
28. צ’אבי אלונסו וקלוד מקאללה
    
    
29. חוסה אנטוניו קמאצ’ו
    
    
30. חוסה סנטאמריה
    

 

שמח שהצצת ועברת על הדירוג, אנסה לענות: קודם כל זו רשימה קשה שהכנתי אותה ככה בעשרים דקות ובשלוף, לא כתבתי-מחקתי יותר מדי. דווקא את לואיס פיגו אני מאוד-מאוד-מאוד אוהב, הוא היה מספר 2 שלי אחרי ראול עד לשחקנים מהעידן הנוכחי (בוא נגיד שכריסטיאנו רונאלדו וסרחיו ראמוס האפילו עליו).
תדע לך שיש כאלה שאומרים שגארת' בייל כלל לא היה צריך להיות נוכח. שמתי אותו במקום די טבעי. היו לו רגעים אייקונים מדהימים ומצד שני אינסוף פציעות, שנתיים ומשהו מיותרות מאוד בסוף. בייל אף פעם לא ספג 'השפלות' והשמצות כמו קארים בנזמה שהעונה האחרונה שלו במועדון הציבה אותו בדירוג.
סרחיו ראמוס הגיע בגיל 19 והיה תותח, הוא שיחק עם כל כך הרבה בלמים, זה לאו דווקא השער בדסימה שגם לו נתתי ערך. לפפה היו את השטויות שלו. אני מסכים שבשיא של פפה הוא טוב מראמוס, אבל גם צריך לזכור שמדובר על תקופה במועדון בין היתר. ופפה תמיד היה שחקן פציע. תבדוק בעונת 2015-16 שהייתה הכי קשה של ראמוס בגלל פציעה בכתף, עד לעונה האחרונה - גם בעונה ההיא הוא ופפה עם אותם המספרים.
שמע אתה מערער על המקום של פושקאש, זה קצת קשה, הוא שיחק שמונה שנים והבקיע המון אבל זה כדורגל מעידן אחר וגם לפניו היינו קבוצה מפלצתית עם אלפרדו די סטפאנו. ראול השחקן שבגללו אני אוהב כדורגל והוא מלך ההופעות של המועדון, מקום שלישי בשערים, הוא השחקן שמזוהה עם ריאל מדריד יותר מכל לדעתי. חד משמעית לפני מודריץ' שקיבל מקום של כבוד מעל זינדין זידאן.

מוזמן להציג את הדירוג שלך אפילו את העשירייה.

 

ברור שלא ראיתי משחקים מלאים של שנות ה-50, אבל ניסיתי בתור אחד שכתב ספר, קרא אינספור דברים בעניין, השלים כמעט את כל משחקי הווידאו הזמינים ביוטיוב וכן הלאה - לקחת על עצמי אתגר כיפי. אתה מדרג את 2004 ואילך אז ברור שלא תציין את די סטפאנו וכדומה. אגב, אתה פספסת גם את ראול בשיאו, הוא חייב להיות ברשימה הזו לפי דעתי. אתה עושה חסד עם בנזמה שהיה כמה שנים פח אשפה במצטבר, השחקן שהכי קל והכי צריך להחליף אותו במעמדים הגדולים וכן הלאה. בוויכוח ההיסטורי: רוברטו קרלוס >>מרסלו.
ותשמע יש שחקנים כמו די סטפאנו שהיה מלך השערים וזכה עם ריאל חמש פעמים ברציפות בצ'מפיונס, הטה את הכף לטובתה בליגה עם אליפות אחרי 21 שנה, ברור שהוא צריך להיות שם. הרשימה מתחילה ממנו.
די מאריה ואוזיל יסתפקו בתחתית של טופ שחקני הרכש של פלורנטינו פרס. אוזיל גם שיחק רק שלוש שנים, אי אפשר להשוות אותו לשחקנים שנתנו שם עשור. ראמוס לא בשמינייה שלך בכלל, זה קצת הזוי.
פפה שיחק בעונת הבכורה 25 משחקים, בעונה השנייה 32 משחקים גם בגלל השעייה ארוכה, בעונה השלישית קרע אכזרי ברצועה הצולבת - 17 משחקים בלבד, 18 הופעות בעונה האחרונה. אי אפשר להתעלם מזה.

 

אין בעיה אבל ראול היה בשיאו עד 2003, יודע מה אלכס פרגוסון אמר עליו? הוא הבקיע בצרורות מגיל 17 כשסביבו חלוצים ומאמנים מתחלפים. ושוב אני לא אומר שהוא החלוץ הטוב ביותר שהיה במועדון הזה בהכרח אבל הוא השחקן הכי מזוהה עם ריאל מדריד.
הלאה: איקר קסיאס היה טוב בנבחרת הלאומית הרבה יותר מאשר בטורניר אחד, הוא הציג עשור בטופ של הטופ של הטופ, זה קצת יותר מטיבו קורטואה אליו יש לי הרבה מאוד כבוד.

הבלמים: לא שם את רפאל ואראן לפני פפה, כי אני לוקח גם מנהיגות ויכולת בשיא וכן הלאה. אבל סרחיו ראמוס טוב משניהם. ריקרדו קרבאליו רשם עונה אחת טובה בריאל מדריד - עונת הבכורה. אני מדבר על היכולת שלהם בריאל מדריד. ולדעתי גם ראמוס (בוודאי) וגם פפה טובים ממנו. אי אפשר להגיד שלפפה הייתה חשיבות גדולה יותר בריאל מדריד מאשר ראמוס וזה בכלל לא קשור לשערים אלא אפילו ארגון משחק ההגנה וכן הלאה. הוא היה בלם שמחסיר המון משחקים.

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/b/b5203816a9485a5af40ce6408f3e6d4e3c615a2b_2_690x352.Xxx

גם אתם בטח שאלתם את עצמכם מתי מגיעה ‘התגבורת’ והסגל יתמלא. הנה הלו"ז המלא המסתמן של שחקנינו במונדיאל ומתי וולדבבאס יהיה שוב מלא. למעשה כבר בשבת הזה יחזרו לאימונים המודחים בשלב הבתים - הבלגים, אנטוניו רודיגר ופדה ואלוורדה, הנגלה הבאה ביום שלישי תכלול את הספרדים מרקו אסנסיו ודני קרבחאל שהודחו בשמינית הגמר. ב-26 בדצמבר יחזרו הברזילאיים בעוד חצאי הגמר ב-28 בדצמבר, יומיים לפני משחק החזרה נגד ויאדוליד. כל השישה לא יהיו רלוונטיים כמובן.

יום שבת הקרוב 17.12: הזאר, קורטואה, רודיגר, ואלוורדה
יום שלישי, 20.12: אסנסיו וקרבחאל
יום שני 26.12: מיליטאו, ויניסיוס ורודריגו
יום רביעי 28.12: מודריץ’, טשואמני וקמאבינגה

 

אחלה עשירייה. אני מניח שבלי העונה החולפת אתה לא מדרג שם את קארים בנזמה, וחושב שלואיס פיגו עם קצת יותר 'עונות טובות' בריאל מדריד במצטבר, נניח 3.5 מול 2.5, הוא גם בישל הרבה יותר שערים, אבל אנחנו לא יכולים לשפוט רק בניתוח קר ולזינדין זידאן הייתה הילה מטורפת וכמובן הוולה ההוא בגמר. אני חושב שראול בשיאו היה שחקן ענק גם אם לא ישלפו אותו בדיונים של עשרת הגדולים בדור האחרון ומבחינתי הוא השחקן הכי מזוהה עם הקבוצה הזו ואני מניח שכך זה יישאר לעד, אז ידעתי שאדרג אותו כל כך גבוה. אולי חסר לי מרסלו במקום רונאלדו-פנומנו אבל אחלה.