מדהים איך דאלאס הצליחו להתעלות על הפליי האחרון משנה שעברה עם הדבר הזה שהם הריצו בסוף מזל שמיטשל לא סיים את המשחק כמו שהיה צריך וזכינו להנות מהבידור הזה
המהלך היה של מתים מוחית אבל לא צריך להיתפס עליו יותר מדי. לא יכלו להוציא בסיטואציה הבלתי אפשרית הזאת שום דבר באמת נורמלי. פוטטו הפסיד את המשחק בפאנט האומלל דרייב לפני כן (שהתווסף לפאנט אומלל נוסף שקדם לו לפני הדרייב הארוך של הניינרס שהסתיים ב-TD של מקאפרי) וקיבל את הכדור בחזרה רק בנס על ה-brain fart של מיצ'ל אבל גם הוא לא האשם העיקרי בהפסד היום. בעיניי יש שני אשמים במשחק היום (ואני מתכוון במיוחד לעובדה שלא היה לדאלאס PRAYER לעשות כלום בהתקפה אחרי הפציעה של פולארד) והמצב הכללי של דאלאס בהווה ובעתיד הנראה לעין: ג'רי ג'ונס ודאק פרסקוט. הראשון לא מספיק רציני כבעלים (המינוי וההתעקשות על פוטטו במקום לשבור את הבנק על מאמן איכותי + הטרייד האומלל של קופר), השני הוכיח היום סופית שהוא לא קרוב להיות שווה את הכסף שהוא מרוויח. תצוגה קירק קאזינסית בכל מובן אפשרי של ההגדרה. ואני מבין ומודע לאיכות ההגנתית שעמדה מולו והכלום ושום דבר שיש לו לעבוד איתו חוץ מלאמב. אבל עדיין. החלטות מזעזעות, איחור במסירות, חוסר דיוק, איבוד עשתונות בשני הדרייבים האחרונים. לא מתקבל על הדעת.
שון פייטון רוצה 20M+ לעונה, סמכויות ומילה אחרונה בענייני פרסונל ויעלה לפחות בחירת סיבוב ראשון אחת. סבא ג'רי זה בעלים שהקבוצה שלו בבוטום 5 ב-Cash spending מצטבר בעשור האחרון ושמעסיק כבר 17 שנה מאמנים חלשים שמלקקים לו את התחת וממלאים אחרי ההוראות שלו ושל הבן שלו כמו כלבים טובים ונאמנים. אם הוא היה בקטע של להנחית מישהו רציני זה כבר היה קורה מזמן. אבל ה-Structure הזה נוח לו מדי.
ראיתי רק את החצי הראשון, אבל הכתובת כבר היתה על הקיר. די מדהים היה לראות את ההבדל בין פרסקוט לברוק פורדי. כעיקרון אתה מצפה משחקן ותיק לא לאבד שני כדורים כאלה בחצי הראשון. דאלאס עוד השוותה מוקדם בחצי השני, אבל ברגע שהם ירדו להפסקה בפיגור מבחינתי זאת לא הפתעה מה קרה בחצי השני. צריך להגיד את האמת, הסיפור של פורדי בנתיים מדהים. קיובי שלישי, שחקן שנבחר אחרון בדראפט ומשחק עכשיו כאילו הוא עושה את זה כבר שנים. ציינתי כבר שאני לא אוהד את הניינרס, אבל זה פשוט עניין רגשי מהעבר. את פורדי אני בהחלט יכול להעריך. הגמרים האזוריים נקבעו. ב-NFC קיבלנו את שתי הקבוצות המדורגות הבכירות. שום הפתעה. אני אשמח אם האיגלס ינצחו, אבל לחלוטין לא אופתע אם הניינרס יעלו לסופרבול. אני מעריך שבפילי מרגישים טוב בגלל המשחק מול הג'איינטס. התקפת האיגלס לדעתי מספיק טובה בשביל להכריע את המשחק, אבל ההגנה מספיק טובה? אתם יכולים לספר לי את זה. ב-AFC שוב קיבלנו גמר מלפני שנה. שוב משחק בקנזס, אבל הפעם אני לא יודע אם הצ'יפס פייבוריטים. הבנגלס היו אתמול לדעתי מאד טובים. מהסנאפ הראשון הם הראו לבילס מי הבוס. עם מצב לא ברור לגבי מצבו הבריאותי של מהומס אני לגמרי לא אהיה מופתע אם נקבל בגמר הגדול משחק של סינסי מול הניינרס.
אני מרגיש צורך לציין שעם כל זה הוא כמעט תפס את זה. כמה שחקנים יכולים? אפס עם סימן למינוס. משחק ממש טוב של לאמב, ואם נשכלל את ההופעה האומללה של הקיובי זה מרשים אפילו יותר
טוב אחרי שראיתי את הקונדנסד אני עדיין מתרשם מאוד מבורו. מעבר לזה שהוא מצליח לעשות התאמות לשיטת משחק שונה במידת הצורך, יש סביבו הילה שקשה לי להגדיר. הוא סוג שונה של קיובי ממהומס ואלן שהם קוסמים ויכולים להוציא לפועל מהלכים מטורפים כנגד כל הסיכויים ובכל סיטואציה. לא אכפת לי שהוא משחק עם סקיל פליירס שהם אליט, הוא כמעט תמיד קר רוח, מדויק, וכנראה יש בו משהו אישיותי חריג כי יש לו כימיה טובה עם כל שחקן על המגרש בערך (גם בעונה הראשונה שלו, שהקבוצה די הסריחה, ראינו את זה). הוא שחקן מיוחד והוא הולך להפריע למהומס ואלן עוד הרבה מאוד שנים.
העין העצלה שלי באופן טבעי נמשכת לשחקני התקפה בדגש על הקיובי, אבל וורנר פריק בלתי רגיל. in his own leauge. מסכים. הצורה שהוא גם מדבר ובאופן כללי מתנהג היא עם וייב שונה. הוא צ'יל בקטע קיצוני.
אפשר להתרשם אבל גם לשים את הדברים בקונטקסט המתאים. לי דווקא מאוד קל להגדיר את ההילה שלו - הוא "מנצח" משחקים. הוא "3-0" נגד מהומס. הוא "ניצח" אתמול את הראנינג בק של בפאלו בשלג. AKA קביעות פשטניות וחלולות שמתעלמות לחלוטין מאיכות הצוות המסייע שלו משני צדי הכדור, ולא על הנייר כמו אצל קבוצות אחרות אלא לאימפקט שיש להם על המגרש. אשכרה. לקבלות. הוא סגר אתמול ניצחון פלייאוף חמישי בקריירה עם התקפה שעדיין לא עשתה >28 נקודות למרות אחת מחוליות הסקיל פליירס הטובות בליגה. בכל אחד מהניצחונות הנ"ל הוא נהנה מתצוגות הגנתיות אדירות שחנקו לעילויים כמו פאטריק מהומס וג'וש אלן את הצורה בחוץ וגרמו להם להיראות כמו קאזינסים מצויים. לפני שבוע הוא והקבוצה שלו היו מרחק Brain fart של קוף מצוי מלהיקלע לפיגור 7 עם עשר דקות על השעון במשחק ומחצית שבה הם לא הצליחו להזיז את הכדור, כל הדרך ליתרון 7 בלי שהוא ייאלץ לגעת בכדור ו/או להוביל את ההתקפה לנקודה נוספת כדי לנצח. מול קבוצה שעלתה עם QB מחליף. בניצחון על טנסי הוא אכל 8 סאק'ס ולא שילם על זה בכלום כי ההגנה שלו השיגה עצירה אחרי עצירה אחרי עצירה אחרי עצירה. ועם כל הכבוד לתצוגה שהוא נתן אתמול, את המשחק הזה הם ניצחו בזכות דומיננטיות מוחלטת ב-LOS משני צדי הכדור וכיסוי הרמטי של הסקנדרי. אז כן, ברור, אי אפשר להתעלם מהאיכויות שהוא כן מביא למגרש. הוא מדוייק, קר רוח, קורא הגנות לפני ואחרי הסנאפ ברמה גבוהה, אתלט מעל הממוצע שמסוגל להאריך מהלכים עם הרגליים ולצאת לריצות כשצריך. טופ QB בכל מובן של ההגדרה. אבל הוא לא מהומס, הוא לא אלן, הוא אפילו לא למאר ג'קסון וג'סטין הרברט. לא מבחינת כישרון טהור אבל במיוחד לא מבחינת השיט והאחריות שנמצאת על הכתפיים שלו כדי שלקבוצה שלו יהיה סיכוי לנצח. תנאי הפתיחה לא שווים ו/או קרובים להיות קרובים. הקושי בהשגת היארדים לא דומה. הקושי בהשגת הטאצ'דאונס לא דומה. התמיכה ההגנתית/ספיישל טימית (תוך כדי כתיבה נזכרתי שמקפירסון נתן פלייאוף היסטורי שנה שעברה עם 14/14 כולל 3/3 מ-50 יארד ושתי בעיטות מנצחות מול טנסי וקנזס סיטי) והמהלכים משני המשחק לא דומים. כל עוד מודים ומודעים לדקויות והניואנסים האלה הכל טוב.
אבל אולי יש כאן תופעה אחרת. הרי כולנו מסכימים שהוא מדוייק, קר רוח, קורא הגנות מצויין, מעבד את הREADS שלו מהר ועושה החלטות טובות. אבל מה? הוא לא מבריק, הוא לא עילוי, אין לו יד נפץ, אין לו את השיגור מזוויות הזויות, אין לו. אבל אולי אלו תכונות חשובות מאו בשביל לנצח? אלו תכונות יציבות יותר, שלא נעלמות, תכונות שפחות יקרה מה שקורה לג'וש אלן, או לג'סטין הרברט שמגיע משחק שאין להם את ה3-4 מהלכים המפוצצים כי מישהו החליק, או בדיוק הטייט אנד עשה הולד, או בדיוק במקרה ה35 מהלכים של המשחק הספציפי הזה לו היה עם מהלכים מיוחדים. ואז קורה משחקים שהם נראים כמו דחלילים, בגלל שג'וש אלן בלי הדברים המיוחדים הוא ק"ב פחות טוב מבורו. מדובר בסקיל סט עם יפחות וריאציה ולכן ביכולת יותר יציבה שתורמת ליכולת לנצח. בדומה קצת לעוד ק"ב שאתה שופך עליו חמתך שגם הוא לא בעל יד יוצאת דופן, אבל הוא קר רוח, מדוייק וקורא הגנות ברמה גבוהה וזה כל מה שיש לו. אבל עם זה הוא רכב לשבע אליפויות.
אם אתה שואל אותי הוא יותר מוכשר מלמאר ג'קסון וג'סטין הרברט, אבל אני מניח שזה תלוי באיך אתה בוחן את ההגדרה של כישרון כי זה ספקטרום רחב שכולל בתוכו, בין היתר, מכניקת זריקה, עיתוי, יכולת לשמור על קור רוח בפוקט ולזוז בהתאם לאופן שבו תוקפים אותך, מהירות זריקה, תנועת גוף ורגליים, וכו'. בקיצור, לדעתי אין דרך אחת לבחון כישרון, ומצד שני זה ברור שמהומס ואלן הם היוצאים מן הכלל כי נראה שיש להם את המסוגלות לעשות כל דבר ברמה מאוד מאוד גבוהה. למאר והרברט? שחקנים שאני מאוד אוהב ומעריך, לא חושב שהם מוכשרים כמוהו (שוב, תלוי בהגדרה שלך של כישרון). מעל 28 נקודות זה גם חסר קונטקסט בעיניי. נכון שההגנה סוחבת אותו אבל בשני המשחקים האחרונים הוא משחק עם אוליין חסר מאוד. זה לא מונע ממנו להיות יעיל וטוב ברגעים הקריטיים, אתה מתייג את זה כ-"מנצח משחקים", שזה סבבה וקשה לחלוק על זה, אלא שמאחורי ווינריות יש כל כך הרבה רבדים. לא חסרים קיוביז שלמרות האיכות שמסביבם והעובדה שהם מוכשרים פשוט לא מצליחים לעשות יותר מדי בצורה עקבית ובמנותק מהפרופיל הגבוה של המשחקים (פלייאוף, בעיקר). חוץ מזה, ותקן אותי אם אני טועה כי לא בחנתי את זה לעומק, נראה שהוא תמיד פותח משחקים בטירוף (אולי זה מעיד על עבודת ההכנה שלו, לא יודע), מה שגורם לקבוצה להישען על משחק הריצה בשלבים המאוחרים יותר של המשחק כדי לשרוף זמן. אבל בעיניי הדבר הכי חשוב זה שהוא בסך הכל שנה שלישית בליגה. נכון שהוא יחסית מבוגר, ונכון ששום דבר לא יכול להשתוות להתפוצצות של מהומס ברגע שהוא קיבל את המושכות. and yet יש סקופ ברור לשיפור וגם אם לא, הוא עדיין אחד מהקיוביז הטובים בליגה. אולי דווקא כשמה שיהיה סביבו יהיה פחות טוב נראה ממנו קצת יותר, כמו שקרה בעונה הראשונה שלו וכמו שקורה למהומס ואלן עכשיו.
הוא פחות או יותר ג'ו מונטנה , ק"ב עם קבוצה מפוצצת בכשרון(למונטנה היה גם מאמן על) אבל תמיד קר רוח,תמיד נשאר במשחק ולא מאבד עשתונות ותמיד ימצא את השחקן הנכון לעשות את הביג פליי מונטנה היה פחות כשרוני מדן מרינו או רנדל קנינגהאם אבל תמיד היה בצד המנצח
