אין כאן תופעה אחרת מלבד פרשנות תוצאות בדיעבד והשלכה שלהן כדי לקבע נראטיב שנשמע טוב והגיוני למרות שאם יורדים לדקויות אפשר לפרק אותו בקלות. לא מתווכח שהאיכויות שהזכרת חשובות עבור QB לא פחות מעליונות פיזית וברוב המקרים אפילו יותר + יציבות יותר לטווח הרחוק ומזדקנות טוב יותר ( אחת הסיבות המרכזיות שהחלטתי להפסיק "להעריך" פרוספקט'ס מהקולג'ים, אגב). אבל יש סיבה למה הדיון הזה נפתח היום, אחרי הניצחון החמישי שלו ושל הקבוצה שלו בפלייאוף תוך שנה כשהם מרחק ניצחון מסופרבול שני רצוף. ואני לא יודע איך אפשר לצפות בניצחונות הספציפיים האלה ולהגיע למסקנה שהיא לא שמדובר בשילוב של המון מזל (חוץ מהמשחק אתמול) מתובל בתצוגות הגנתיות אלוהיות. וזה בסדר ואין עם זה שום בעיה. אבל ברגע שהניצחונות הנ"ל הופכים לסיבה ו"ההוכחה" ש-QB X>QB Y אני נאטם והופך להייטר. זה נכון בכל ענף ספורט אבל במיוחד בפוטבול על אינספור ה-moving parts והמורכבות שבו. כשאני רואה את ג'וש אלן משגר טיל מונחה של 50 יארד מדוייק על המילימטר רק כדי לראות את גייב דייויס משמיט אותו ואז דרייב אחרי את בורו משלים מסירה לא מדוייקת לטי היגינס שלופת את הכדור עם יד אחת ומביא אותו לגוף כדי להשלים תפיסה אני לא יכול להגיע למסקנה שהראשון פחות טוב מהשני ו/או שהסגנון משחק של הראשון בעייתי יותר כדי לנצח מאשר שהשני. רק להבדלי הכישרון של הצוות המסייע. אותו דבר מבחינה הגנתית, ספיישל טימית ואימונית. וכמו ה-QB המושמץ (והבינוניעדשיוכחאחרת) שאני שופך עליו פה את חמתי, חושב שקל מאוד ללכת לאיבוד ולהתבלבל כשרואים QB שהוא בורג במערכת משומנת (חשוב מאוד אמנם, אבל בורג) לבין QB's שהם המערכת עצמה. בריידי/מאנינג, בריז/רודג'רס, בורו/אלן (וזה עניין של זמן עד שזה יתחיל להיות >מהומס. כבר התחילו עם זה ואחרי שבוע הבא אני מעריך שהקולות האלה רק יתגברו) כל אחד ומה שעושה לו את זה אבל בעולם שלי יש תשובה מאוד ברורה למי יש חשיבות וערך גדול יותר ואת מי אני לוקח אם אני מקים קבוצה מחר שכל תנאי הפתיחה שווים.
28 נקודות זה כדי להמחיש את התרומה ההגנתית שהוא נהנה ממנה ושבאף אחד מהניצחונות האלה הוא לא נאלץ לתת תצוגה אלוהית עם רמת אחריות ולחץ בלתי נסבל שבה הוא יודע שאם הוא לא שם נקודות על הלוח בכל דרייב אז לקבוצה שלו אין PRAYER לנצח. דברים ש-QBs שהוא נחשב מעליהם התמודדו ומתמודדים איתם על בסיס שבועי. אתה צודק לגבי הפציעות ב-OL. אבל יש נתונים יבשים על הנייר ויש קבלות ועובדות בשטח. ה-OL הפצוע של סינסי שלט במשחק אתמול בכל מובן אפשרי מהסנאפ הראשון ועד האחרון. דרס ופתח נתיבי ריצה למיקסון ופיריין ושמר על בורו נקי עם 8 pressures allowed מתוך 37 dropbacks. מהצד השני ראיתי OL "בריא" שלא רק שלא פתח נתיבי ריצה לקוק/סינגלטרי אלא גם הפסיד במאבקים מול 3 man rush (!!!) בדיוק כמו ה-OL ה"בריא" שראיתי מהצ'יפס לפני שנה שהפסיד במאבקים דומים. אז במה בדיוק הפציעות האלה באו לידי ביטוי? איך הן הקשו את החיים עליו ועל ההתקפה לתפקד בצורה גבוהה? התשובה היא בכלום. לכן הן לא רלוונטיות. אם הן כן היו (נניח הסופרבול מול הראמס, שזה משחק שלמרות שגם שם היו הפוקסים והחארטות הרגילות כמו הפציעה של אודל או ה-80 יארד TD של היגינס שעשה עבירה ברורה שלא נשרקה) הייתי מציין את זה כי באמת שאין לי שום דבר אישי נגדו. נכון, ועדיין, יש מונח שאנשים נרתעים משימוש בו כדי לא להישמע הייטרים ו/או חסרי מושג אבל שאני לפחות לא מוצא מדוייק ממנו כדי לתאר דברים כמו שראיתי מסינסינטי בפלייאוף בשנה האחרונה - מזל. בכמויות. זה לא גורע בכלום ולא מפחית מגודל ההישגים בעיניי אבל כן מעמיד דברים בפרופורציות. כמו שכתבתי למגן, יש סיבה למה הדיון הזה נפתח דווקא היום. אני פשוט לא שוכח כמה הספורט הזה נזיל ורנדומלי וקבוצתי לפני שאני יוצא בקביעות על ווינרים ולוזרים. אם טיילר האנטלי (!) שבוע שעבר קצת פחות קוף ומעלה את בולטימור ליתרון 7 ברבע האחרון ובולטימור ממשיכה לחנוק את סינסי כמו כל המשחק עד הניצחון אז בורו פחות ווינר מאשר הוא היום או יותר? אם מקפירסון מחטיא אחת מ-14 הבעיטות של סינסי שנה שעברה הוא פחות ווינר או יותר? אם ההגנה של בורו לא חוטפת את מהומס פעמיים במחצית ועוצרת אותו ואת ההתקפה שלו על 3 נקודות הוא פחות ווינר או יותר?
ההגנה שלהם באמת כזאת טובה כמו שאתה מציג אותה? סליחה על הקישור לטוויט רנדומלי, חיפשתי את הציוץ שראיתי הבוקר ולא מצאתי. היא טובה, ברור, אבל לא בצורה חריגה. ואי אפשר לחלוק על זה שמדובר בfine margins. הפסדים במשחקים האלה אולי היו גורמים לי להסתכל עליו אחרת. אני כן חושב שהוא ממצה את היכולות שלו ושל הסובבים אותו בצורה מצוינת, וגם לוקח בחשבון שצוות האימון שם לא מדהים במיוחד, כלומר עוד נקודה לזכותו. מניח שעוד 5 שנים נדע טוב יותר אם מדובר בהרבה מזל או אם לא. גם כי יהיה לנו יותר חומר לנתח וגם כי הוא כבר לא יהיה על חוזה רוקי.
השאלה שלי היא - למה? באמת כל כך קשה להפריד בין התוצאה הסופית לבין היכולת האובייקטיבית שלו והתרומה של שאר חלקי הקבוצה במשחקים האלה? צפית במשחק אתמול? צפית במחצית השנייה מול הצ'יפס שנה שעברה בפלייאוף? במשחק והמהלך המאוד ספציפי ששינה את המשחק שבוע שעבר מול בולטימור? אם כן התשובה צריכה להיות לך ברורה. אבל גם אם נניח והיה מדובר בהגנה פח אשפה* במהלך העונה הרגילה, זה לא שינה את היכולת שלה במשחקים הנ"ל. אותו דבר כמו הפציעות ב-OL. על הנייר זה נשמע שואתי, ואז מתחיל המשחק והם דורסים כאילו אין מחר כאילו מדובר ב-OL של פילדלפיה. * ולא, לא מדובר בפח אשפה אלא רחוק מכך. סיימו את העונה הרגילה: #8 ב-EPA/Play #7 EPA/Dropback #3 Success rate vs the pass #14 Success rate vs the run מדובר בחולייה הכי אנדרייטד בליגה בפער ניכר (למרות שלאחרונה הם התחילו לקבל את ה-Props שמגיעים להם). לי בעצמי תמיד היה (ועדיין. הערכתי שהם יקבלו בראש אתמול, ו-Boy כמה טעיתי) קשה להעריך אותה כמו שצריך כי אין שם גיים צ'יינג'ר אחד בשום חוליה. אבל כולם בלי יוצא מן הכלל שחקנים טובים עם ריצפה גבוהה. לא טובים מאוד, לא גרועים, פשוט טובים. הנדריקסון, האברד, רידר, פראט, ווילסון, בייטס, הילטון, היל. 7/10 Across the board. על כולם מנצח אחד ממתאמי ההגנה הטובים ביותר שהפך להיות הסיוט הכי גדול של הטופ QB's בליגה. מהומס/אלן/למאר ואפילו סטאפורד בסופרבול האחרון ירקו דם מולה. תריץ Lou Anarumo בטוויטר ותצפה ב-film שאנליסטים מעלים. שיט שלא ברא השטן. ומה שיקרה ב-5 שנים הקרובות לא ישנה את מה שקרה בשנה האחרונה, אבל agree to disagree אני מניח. מתחבר לשאלה שלי מלמעלה, ובאמת לא בקטע מציק. לא יודע למה תוצאה סופית, בטח בפוטבול, שמושפעת מאינספור גורמים שונים צריכה לטשטש את התמונה וכל הקונטקסט של יכולות QB's. ג'וש אלן הפסיד בהטלת מטבע בפלייאוף אחרי אחת התצוגות הכי טובות שנראו מהעמדה אי פעם וההגנה שלו חטפה TD בדרייב הראשון והפסידה אז הוא פחות ווינר מג'ו בורו ששבוע אחרי הפסיד בהטלת מטבע וההגנה שלו השיגה עצירה כדי לתת לו הזדמנות שהוא ניצל. לוגיקה בעייתית זה אנדרסטייטמנט.
לא, אני לא חושב שזה קשה. לדוגמה, זה שג'וש אלן לא מגיע לגמר ה-AFC לא אומר מבחינתי שום דבר על היכולת שלו. הוא עדיין אליט מבחינתי, ואני עדיין מעריך אותו יותר מבורו (לפחות ברמת הכישרון). זה פשוט לא גורע מזה שבורו הוא קיובי די מדהים. תמיד אפשר לבודד מהלכים מסוימים ולהצביע עליהם כאל "מה אם", גם במשחקים שבהם מהומס ואלן משתתפים. כשאני צופה בבנגלס אני רואה התקפה שמתפקדת רוב הזמן, וקיובי שמצליח לייצר מהלכים טובים בצורה די עקבית. אני גם חושב שבמקרה של בורו, למרות גילו, צריך לזכור שהוא בסך הכל בשנה השלישית שלו בליגה ולא הייתי פוסל בכלל את ההנחה שיש לו עוד לאן ואיך להשתפר. פה אני אחזק אותך ואגיד שהסיבה שהם מדורגים ככה נגד הריצה היא כנראה בגלל שרידר החמיץ לא מעט משחקים העונה. הבן אדם מפלצת ואם יש מישהו שהוא כן שם גדול/כוכב בהגנה הזאת, זה צריך להיות הוא. הכוונה שלי היא שבעוד 5 שנים נוכל לדעות בצורה טובה יותר מי הוא בורו באמת, ולא בהכרח איך לשפוט את השנה-שנתיים האחרונות (ופה אנחנו חלוקים כי אני מעריך מאוד את מה שבורו עשה בשנתיים האלה).
אני אחזק את עצמי עוד קצת: 1. 2. https://twitter.com/tejfbanalytics/status/1617635360938561539?s=20&t=TtIITp4Xbi2NNTx7J0xNIQ לא בפלייאוף, בטח לא בשנתיים האחרונות. ואם כבר אז בדיוק להפך כי שניהם סבלו משיט שלא היה קשור אליהם שעלה לקבוצות שלהם בניצחונות למרות תצוגות מדהימות שלהם (13 שניות, די פורד באופסייד). אצל בורו לא רק שלא היו תצוגות מדהימות (להלן: 0 פעמים >28 נקודות) אלא קרה ההפך הגמור ב-4/6 משחקים אנד קאונטינג (הגנה כופה איבודים בפוזשנס אחרונים מול הריידרס/טנסי/צ'יפס + חוטפת QB סניק כל הדרך ל-99 יארד TD בצד השני עם 10 דקות על השעון במצב של שיוויון + 100% בפילד גולס כולל ארוכים ומנצחי משחק). זאת הנקודה שאתה מפספס ו/או מתעלם ממנה, כי אין שום וויכוח מצדי שבורו QB טוב (אבל כן, אני מודה שאני לא רואה מה "מדהים" בו אם לא מתחילים עם שטויות כמו "סוואגר" ושאר בילבולי מוח.). אבל זו היתממות להתנהג כאילו הטיימינג של הדיון הזה מקרי ולא קשור להצלחה המתמשכת של סינסינטי בפלייאוף אחרי הניצחון על בפאלו. אנחנו תכף סוגרים 72 שעות של סשן מציצות חסר פרופורציות בתקשורת ובטוויטר שהפכו אותו רשמית ל-QB הכי טוב בליגה, רמה מעל ג'וש אלן (החלק הקל בטיעון כי הוא "ניצח" אותו ראש בראש בקרב איגרוף) ובאותה רמה, אם לא מעל מהומס (החלק הבעייתי בטיעון כי הוא נחות בכל מובן אפשרי: אתלטית/סטטיסטית/הישגית אבל מצד שני הוא 3-0 מולו במשחקי טניס ופייבוריט ל-4-0 במשחקי שחמט). נגד הבולשיט המחורטט הזה אני יוצא ולכן רואה לנכון לציין "מהלכים מסויימים" מהניצחונות הספציפיים האלה שלבורו לא היה שום קשר אליהם ועשו את ההבדל בין ניצחון להפסד. אם אתה לא רואה את הבעייתיות בקביעה ש-QB הוא "ווינר" או "מיוחד" או "עם הילה שקשה להגדיר" על סמך המהלכים האלה או משנה במשהו את ההסתכלות שלך עליו בהשוואה לPeers שלו רק על סמך התוצאות הסופיות (וזה מה שעושים כשהופכים אותו לטוב יותר מ-QB's אחרים שאין לו עליהם שום יתרון בשום מדד אובייקטיבי שהוא לא "ניצחונות פלייאוף") ולא מודה וקורא למציאות כמו שהיא --------->טונות מזל + תרומה הגנתית/ספיישל טימית יוצאת דופן שהיריבים שלו לא קיבלו אז אנחנו כנראה באמת נישאר חלוקים.
עדיין יותר טוב מזאק וילסון,ג'ו פלאקו,מייק וויט או כל זבל אחר שיביאו את מי אתה לוקח, רוג'רס,ג'ימי ג' או קאר?
הרבה דברים עדיפים על שלישיית שפיך-שפיך צפרדעים-שפיך עכברים אז זה לא צריך להיות הסטנדרט. אני עדיין מחזיק מרודג׳רס וחושב שהבעיה בגרין ביי הייתה בעיקר חוסר כישרון מאשר נפילה מצוק אחרת אין מצב שהייתי נוגע בו ובחוזה שלו + משלם בבחירות דראפט (למרות שאני אופתע אם הן יהיו גבוהות מדי) + מתמודד יום יום עם האישיות הבלתי נסבלת שלו. אם אתה מאמין שהוא באמת גמור אז ברור שעדיף ללכת על אופציות צעירות ובעיקר זולות יותר.
אני מאמין שהוא במצב של גיים מנג'ר שעם הגנה טובה ומשחק ריצה הוא יהיה טוב ומדי פעם יהיו לו הבלחות של GOAT וזה בעצם הג'טס במיוחד שזה רק לשנתיים ולא 10 שנים
מי שראה את גרין ביי העונה 17 פעם ולא רק בתקצירים או מהלכים בודדים מבין שרוג'רס היה בעונה בינונית בסטנדרטים כלליים וגרועה מאוד בסטנדרטים רוג'רסיים. הוא החמיץ שחקנים פנויים לגמרי, חלק מהפעמים טירגט את השחקן הנכון והמרחק/עוצמה היה שגוי וחלק מהפעמים התעלם מאופציות מאוד נוחות למסירה והלך על מסירות הזויות על שמירה. בתור אוהד שלא פספס אף משחק שלו בקריירה, אני אשמח מאוד אם ייפרד מגרין ביי הקיץ ונמשיך הלאה. ג'ורדן לאב היה נחמד מאוד בכלום זמן שקיבל העונה. יכול להיות שלג'טס שווה להמר עליו כי בכל זאת בשנתיים שקדמו לעונה הנוכחית הוא היה טוב. זה כבר עניין שלהם. אבל שאף אחד לא יחשוב שזה סלאם דאנק. זה לגמרי פתוח לדיון האם זאת עסקה חכמה או לא.
איזו תפיסה של דבונטה יאלללה. וכמה מהלכים לפני זה בראון דפק תפיסה קשה מאוד כדי להאריך את הדרייב. הרסיברים של האיגלס הגיעו למשחק.
