לא קרוב להיות קרוב + מעולם לא היה או יהיה + תודה לאדושם על הזכות + ישתבח הבורא + איזה טוב השם. היום יותר מתמיד.
איזה סופרבול מה סופרבול עכשיו. ה-QB לא יכול לזוז, כל הסקיל פליירס מתים, MVS גו טו גאי, >50% מההגנה רוקיז. לא הצליחו לעבור 3 יארד כל הרבע האחרון, תלויים בריצות והארכת מהלכים של צ'ייקובסקי עם רגל אחת מול מתאבדים שיעים. ניצחון שכולו הזייה אחת גדולה. נס גלוי. השחקן השני הכי טוב בהגנה מת בסנאפ השני של המשחק, באטקיקר לא מחטיא בעיטה/XP + משחיל בבאזר, קאדריוס מת, הארדמן מת, ג'וג'ו גוסס, קלסי עושה latrelas כדי לא לחטוף פיצוצים בגב, פרנק קלארק לא מצליח לייצר לחץ מול קונוס כל העונה עם 2 סאק'ס שובר שיאים של רג'י ווייט בפלייאוף. מרקוס קמפ (ספיישל טימר אונלי, שיחק 10 סנאפס התקפיים כל העונה) משחק כל סנאפ ב-3 דרייבים האחרונים ותופס 1st downs. רונאלד ג'ונס כל השנה לא מתלבש מקבל נגיעות. מאמן התקף לב שיאכל קולורבי עושה פאנטים פחדניים ואולי יותר מהכל - בייבי לוציפר עומד מנגד מקבל הזדמנות אחרי הזדמנות אחרי הזדמנות אחרי הזדמנות. התצוגה הכי שלמה של הקבוצה הזאת בעידן פאטי. כולם כולל כולם כל האפסנאים והמביאי מגבות היו צריכים לתרום ולעשות מהלכים והם איכשהו עשו אותם. ייקח זמן לעכל מה היה פה. ייקח זמן להאמין שזה אשכרה קרה.
נרדמתי, התעוררתי ושוב נרדמתי עכשיו ראיתי את מה שקרה בשניות הסיום...איזו דרמה. את האמת שחשבתי באמצע המשחק שהצ'יפס ינצחו בקלות, אבל בספורט הזה דברים יכולים פתאום להשתנות. להפסיד אותו בגלל עבירה מטומטמת בסוף זה אכזרי, אבל אני מבין את השופטים. אי אפשר לדחוף ככה את מהומס מחוץ לקווים. לפני שנה הבנגלס ניצחו עם דרמה, הלילה הפסידו עם דרמה. יהיה גמר מעניין.
העניין הוא שמהומס השיג את הפירסט דאון גם לפני העבירה, וכשמדובר במהומס אי אפשר בכלל לשלול את האפשרות שהוא היה משיג עוד 10-15 יארד במעט הזמן שנותר לו. אז נכון שאוסאי יצא דביל, לא רק שהוא פגע בסיכויים של הקבוצה שלו לנצח אלא שהוא סיכן את מהומס ואת עצמו עם העבירה הזאת. אבל הוא לא באמת הסיבה להפסד הזה אלא כל מה שקדם לרגע הזה.
@golding ראיתי עכשיו שוב את התקציר. שמונה שניות, קו ארבעים. המהלך אכן הסתיים בדאון ראשון כך שמהומס עוד יכול היה לתת לקיקר שלו בעיטה יותר טובה. בסך הכל העבירה נתנה למארחת את הדחיפה הסופית לניצחון, אבל ברור שהבנגלס הפסידו בצדק. הם לא הצליחו לנצל את הפציעות של מהומס וקלסי כדי להכריע את המשחק לטובתם. הצמד שיחק, אבל הם לא היו כמובן לגמרי בריאים. מהרגע הראשון היה נראה שסינסי מאד מתקשה לכן הופתעתי מהתקציר שהמשחק בסוף עוד היה צמוד. רציתי גמר בין האיגלס לבנגלס, אבל לא קיבלתי אותו. אני בכל מקרה שמח שהניינרס לא בסופרבול למרות שאין לי בעיה להגיד שאני קצת מרחם עליהם. יש גבול עד כמה שחקנים יכולים להפצע. אי אפשר לקבל משחק כשכל הקיובי'ס שלך פצועים...
לא סגור בכלל על זה שפאטי יכל לשפר את טווח הבעיטה לבאטקר בלי העבירה של אוסאיי כי נשארו בסך הכל 8 שניות על השעון ולצ'יפס לא היו פסקי זמן. כל קומפלישן בתוך המגרש = מוות מול הגנה שמודעת לכך (או לפחות אמורה להיות. ראינו רק העונה פעמיים את הראמס והסיינטס קורסות בסיטואציה זהה נגד בריידי והגועליאדה בטמפה) וסוגרת את הסיידליינס. וזה בלי להיכנס בכלל לרמת הכישרון שהייתה לצ'יפס על המגרש בסקיל פליירס בנקודת הזמן הנתונה. ועם כל הבאסה על אוסאיי שהוא באמת אחלה שחקן שהיה אתמול מצויין ואחד הטובים ב-DL של סינסי - זה פשוט היה חייב לקרות ובצורה הכי כואבת ואכזרית שיש אחרי כל מה שיצא מהדושבגיאדה והבינוניאדה והפוקסיאדה של הקבוצה הדוחה הזאת בשנה האחרונה בכלל ובחודש האחרון בפרט. היה יותר הולם אם מקולי קאלקין ג'וניור היה מאבד את הכדור ומוביל להפסד אבל גם הוא הסריח מספיק לאורך המשחק ובמיוחד ברבע האחרון עם כלום ושום דבר (0 TD ברבע האחרון ב-7 משחקי פלייאוף לג'ו מונטנה ג'וניור שטוב יותר משמעותית+עם סגנון משחק ווינרי יותר מג'וש אלן, לכו תאמינו) בשני דרייבים שכל מה שהיה צריך זה בסך הכל להתקדם ל-FG RANGE שעם מקפירסון זה אומר איזור ה-40 יארד ליין של הצ'יפס. לא שזה מעניין למישהו את הביצה או יוביל ל-4% ביקורת כמו שהיינו רואים אם היה מדובר באיזה דאק פרסקוט או למאר ג'קסון. הם לא מגניבים מספיק. לכן הניצחון הזה היה כל כך חשוב ומתוק והוביל להתפרצות רגשות שהלכה בריאיונות ובלוקר רום. כי היה קריטי עבור כולם שם לשים סוף לנראטיב'ס מטומטמים ושקריים, להשתיק פיות של דושבגים, להבהיר הבהרות לחסרי המושג ולתקן את העיוות ההיסטורי משנה שעברה כדי לחזור לישון טוב בלילה. העובדה שזה קרה דווקא כשהם הקבוצה הפחות מוכשרת, פחות בריאה ופחות פוקסיונרית (הפאמבל ההזוי של פאטי היה השיט הרגיל שנהיה מובן מאליו שקורה מול בייבי לוציפר אבל איכשהו אפילו הטעויות שיפוט שהיו לטובתם לא הובילו לנקודה אחת) כשפאטי עם רגל אחת + חוליית סקיל פליירס של קלסי חצי מת/MVS/סקיי מור/מרקוס קמפ + טונות רוקיז משני צדי המגרש ועדיין מהנדס את המופע האור קולי הבא רק הידהד את המסר בצורה חזקה יותר: https://i.imgur.com/kBkoc2R.Xxx שלא יהיה אפילו הירהור. שלא יהיה אפילו ספק קל שבקלים. שלא תהיה איזו מחשבת כפירה חלילה. שזה אפילו לא קרוב להיות קרוב. מעולם לא היה או יהיה, לא משנה מה.
שמע, בדרך כלל אתה יחסית אובייקטיבי למרות השנאה שלך ל-90 אחוז מהליגה - הפעם מה שאתה רושם כמעט בלתי קריא. NEWS FLASH, אני עדיין אסיר של מה שראיתי במו עיני באותו משחק בדיוק רק לפני שנה. ה"עיוות ההיסטורי" שאתה קורא לו היה CHOKE JOB מהגדולים שראתה הליגה הזאת בהתחשב בסטטוס של שתי הקבוצות בנקודת הזמן ההיא. מן הסתם הקבוצה הפחות טובה המשיכה לסופרבול, אבל בעוד שאתה מתייחס לזה בתור משהו קוסמי (כמו לפאמבל של מהומס אתמול, כמה נוח) או מיסטי אפשר גם להגיד מה שזה היה בדיוק - קבוצה שהפסיקה לשחק וחירבנה במכנס ברגע האמת. בבית שלה. עם אחלה יתרון. ועדיפות ברורה. שבוע אחרי הניצחון הכי מטורף בהיסטוריה בערך. עכשיו, מן הסתם אתמול היה אחלה משחק נקמה עם סטוריליין מעולה שסתם פיות לקבוצה מעצבנת והכל טוב - אני לא אוהב בכלל את הבנגאלס פרט לאיזה שחקן פה או שם - אבל לא צריך להתייחס למה שקרה שנה שעברה בתור איזה עוול היסטורי שנגזר על הצ'יפס מלמעלה. הם פשוט נחנקו ל-30 דקות, וכמה חבל שבספורט הזה אתה עף על זה הביתה. וכל האוריינטציה המוזרה הזו באה לידי ביטוי הכי טוב ביחס שלך לג'ו בורו. מתחבר גם לדיון שהיה לך פה עם החבר'ה בשבוע שעבר. תשמע, באמת - אין לי מושג על מה אתה מדבר. גם אליו אין לי סימפטיה מיוחדת, אני אפילו חושב שהוא טיפה אוברייטד, ו-NEEDLESS TO SAY שיש לו את ארבעת, אולי חמשת התופסים הכי טובים במצ'אפ אחרי טרוויס קלסי (צ'ייס, היגינס, בויד, הרסט, מיקסון) - אבל הוא נתן אתמול הופעה עם המון ביצים, הוציא את הקבוצה שלו מהשאול מספר פעמים, גם בלי משחק ריצה יוצא מן הכלל והיה רחוק מהלך אחד גדול של ג'ונס מאולי לנצח את המשחק הזה. אה וכן - כיף שלא רשמת שהוא עלה עם איזה שלושה ליינמנים שהוא מצא בוולמארט לפני המשחק, כמה נוח. ואני יודע שתגיב באנטי כמו שאתה אוהב, אבל בוא נעשה רגע דימיון מודרך. השאר מוזמנים להצטרף: אם זה היה מהומס שתופר את הדאון הרביעי לצ'ייס 35 יארד בדאבל טים עם ביצים לא מהעולם הזה, איך היית מגיב? אם זה היה מהומס שמוצא את הרסט בדאון שלישי וקילומטר עמוק עמוק אל תוך הרבע הרביעי, איך היית מגיב? אם זה היה מהומס שהיה דופק ג'וק לווילי גיי ומשיג דאון ראשון עם הרגליים בדרייב האחרון, איך היית מגיב? וכן, החטיפה הראשונה הייתה מזעזעת למען ההגינות (השנייה כמו פאנט ולא כזאת משנה). אבל חוץ מזה היה עוד דאון שלישי ארוך שאני כבר הספקתי לשכוח, יחד עם זריקה טובה סה''כ לצ'ייס בדרייב האחרון, ועוד כמה מהלכים פה ושם כשהשופטים סה''כ נגדו - בקיצור, אני לא מאמין שאני צריך לסנגר עליו, אבל כנראה שמישהו צריך. אז כן, בורו והבנגאלס הם לא תותחפלצת ששמים 42 נקודות על הלוח בממוצע. לפעמים - וזה מתקשר לדיון המוקדם יותר - בפוטבול, צריך להשיג 3 יארד פה ופירסט דאון שם. זה אולי לא יפה, זה לא סקסי - אבל גם את זה צריך לדעת לעשות ומרגיש שיש לבורו את התכונה הזאת (למרות שכבר הדגמתי שהוא עשה הרבה יותר מכך אתמול). אם זה הופך אותו לבינוני או לוציפר בעיניך - שיהיה בכיף
יכולת לחסוך את כל המלל הלא קשור לכלום ו/או רלוונטי הזה כי מעולם לא נטען על ידי אחרת. אנחנו אולי מפרשים אחרת הגדרה כמו "עיוות היסטורי" אבל זה לא נאמר במטרה להכחיש את מה שהלך במחצית ההיא ואת הקריסה של מהומס. אני פשוט לא יודע איך להגדיר אחרת יכולת כל כך חלשה של שחקן שב-5 שנים שלו בליגה זו פחות או יותר אחת מ-4 מחציות מתוך קרוב ל-100 משחקים שראינו משהו שמתקרב אליה, שהגיעה משום מקום, אחרי מחצית שבה הוא נראה כמו האל פוטבול שהוא. *אני מגדיר באותה צורה את הניצחון של ליברפול על מילאן ב-2005 אם הדוגמה עוזרת במשהו בהעברת הנקודה. וברור שזה עניין סובייקטיבי של בן אדם שמעורב רגשית, אבל שוב, זה לא נועד כדי לגרוע בכלום ברמת ההישג כמו פשוט לתאר אותו כמו שהוא היה בין אם בפערי היכולת האובייקטיבים בין הקבוצות ובין אם בהתפתחות המאוד ספציפית של אותם משחקים.* איך אני אמור להתייחס לפאמבל הזה? הוא היה קשור למשהו? למישהו? ליכולת QBing של מהומס? למגן כלשהו של סינסי? להיחנקות? שילשול בתחתונים? פעולה הכי בסיסית של תפיסת סנאפ והיערכות לזרוק באבל סקרין מסריח והכדור מחליק מהיד. ההגדרה המילונית לשיט מיסטי וקוסמי שלא קשור לכלום. שקרה במקרה שוב במשחק מול סינסי. לא מול בפאלו, לא מול הצ'ארג'רס, מולם. צירוף מקרים, אני יודע. אסור להגיד שהם נהנים ממזל מטורף במצ'אפס הישירים האלה. חס וחלילה שנתאר את המציאות כמו שהיא. שוב, חוסר הבנה. כבר כתבתי פה בדיון שבוע שעבר בפירוש שאני חושב שבורו QB טוב. אבל אחרי שאני שבוע שומע איך הוא ג'ו מונטנה ג'וניור+טוב יותר מג'וש אלן + באותה רמה אם לא מעל מהומס + לא עושה טעויות + תמיד עושה את המהלך הנכון + ווינר + מיוחד ועם הילה שקשה להסביר+עולה למשחק ביתי בBurrowhead + האבא הביולוגי של פאטי ומי יודע איזה תיאור מלוקק שכחתי בדרך - הוא יישפט בדיוק על פי הסטנדרט הקשוח הזה. זה שבו הוא צריך לשים את הקבוצה שלו על הגב, להתגבר על כל מכשול בגלגלים, לעשות מינימום אפשרי של טעויות ולהצליח להוביל דרייב ל-FG RANGE כשהוא מקבל 2 הזדמנויות שונות. במיוחד מול קבוצה כל כך פצועה כמו שהצ'יפס היו אתמול בחצי השני של המשחק. לא נראה לי שאתה או מישהו שלא צופה בצ'יפס על בסיס קבוע מבין בכלל את רמת חוליית הסקיל פליירס שהייתה על המגרש ברבע האחרון. רסיברים שאייזאה הודג'ינס ודאריוס סלייטון עם AJ בראון וג'מאר צ'ייס לידם. קלסי אמר אחרי המשחק שעד שעתיים לפני המשחק הוא חשב שהוא לא מתלבש. 3 רוקיז בסקנדרי שומרים על ג'מאר צ'ייס וטי היגינס. הליינבקר הכי טוב ואתלטי מת ומשאיר את כל האמצע פתוח להיידן הרסט. מיסמאצ'ים על מיסמאצ'ים על מיסמאצ'ים. אבל לא, בוא נתמקד רק בכריס ג'ונס נגד הגארד המחליף. זה הדבר היחיד שרלוונטי. אז ברור, בסטנדרטים של קירקוש ומאטי דיקאפריו ושאר ה-QB מעל הממוצע הייתה לו אתמול תצוגה טובה. ביחס לסייבורגים והעילויים ההיסטוריים שמשווים אותו אליהם לא קרוב להיות קרוב למספיק. עדיין לא ראיתי ממנו בפלייאוף משחק עם חצי מהתצוגה של ג'וש אלן מול הצ'יפס שנה שעברה, עדיין לא ראיתי אותו נותן חצי עונה כמו עונת ה-MVP של למאר ג'קסון ועדיין לא ראיתי אותו מסתדר עם רמת הכישרון והאימון + מקריץ מהלכים חולניים מהתחת כמו ג'סטין הרברט. מה לעשות. לא ראיתי. מה שהופך אותו ללוציפר זה אינספור ה-Breaks שהוא נהנה מהם (במיוחד בפלייאוף הקודם אבל גם בנוכחי מול בולטימור) עם תרומה הגנתית מדהימה שכללה מהלכי קלאץ' ושיתוק מוחלט של QBs אלוהיים ושבלעדיהם הסטטוס שלו לא היה מתנפח למימדים ההזויים שהוא הגיע אליהם. כתבתי כבר שבוע שעבר וברור לי שכשמגדירים QBs מסויימים כפוקסיונרים זה נשמע כמו הייטריות או חוסר מושג אבל אני לא יודע איך להגדיר אחרת אירועים מאוד ספציפיים שהוא נהנה מהם (שמניתי והרחבתי עליהם מספיק פעמים) בניגוד מוחלט לכל היריבים שלו. הן בכמות והן באיכות. וזה לא שהוא "אשם" בזה או צריך להתנצל. אבל כשמתחילים בדיוני השוואות ומדידת זרגים - הקונטקסט הזה קריטי כדי לקבל את התמונה האמיתית ולא ליפול לקלישאות ונראטיבס מצוצים.
good take, הראל. אני מסכים עם האנליזה הכללית של אליאור על בורו כשחקן והבנגלס כקבוצה (אם מצליחים להתעלם מאוברררררר הייטינג וחוזרים לתגובות קודמות), אבל ממש לא עם רמת החומרה שבה הוא שופט אותם. במיוחד את בורו. מרגיש לי שהוא חוטא לצד השני עם אובר ניתוחים ״קרים״ של כל המסביב כי הדיון הממוצע בין אוהדי פוטבול נוטה להיות עצל ונטול קונטקסט שמסתכם בנצחונות/הפסדים בגלל קיובי בלבד (כאילו בורו > מהומס אם הוא מנצח או בריידי > רוג׳רס קודם לכן). אין ספק שגם יש פה הרבה רגש מטמטם בעניין הפרטני הזה עם פאטיאנדי, הטראומה אחרי הצ׳וקינג ההיסטורי מהעונה שעברה (ולא, אין איך לברוח מזה עם כל הכבוד לפוקס המטומטם של יום ראשון), המאזן 3-0 בחסות הדאנקים של היגינס, וכן הלאה וכן הלאה. במילים אחרות (X10): מבחינתי זה סיכום המשחק. ** קשה לי להתייחס ברמת המיקרו לאירועים פרטניים עם כל השואה והטירופיאדה שקרתה במשחקים האחרונים, אז כמה דברים בנאלים במאקרו. 1) אוברול מאוכזב מהרמה הכללית (אפשר להגיד ששוב כל גאוני ההתקפה בליגה הם מנהלי משחק חלשים מאד אולי פרט לפידרסון שבאופן עקבי מראה שיש לו feeling ונוטה להגיב בהתאם להתפתחות משחק), אבל לדעתי שוב הסיפור (וסליחה על הבנאליות) זה שבאמת שום דבר לא בטוח בענף הנאצי הזה ואין דבר יותר חשוב מלהגיע בריא לשלב הזה של העונה. אשכרה 3/4 קיוביז פצועים קיבלנו (פארדי מת על הפתיחה, הרץ לא קרוב לשיא היכולת וזה לא שבפיק הוא איזה תותח על חלל, מהומס ליטרלי על רגל אחת) שרק בייבי לוציפר נשאר בריא; מי שנהנה מהצלחה של הקבוצה שלו שפשוט יהנה מהרגע. אין טעם לבנות כלום על שום דבר מעבר לזה כי מגדל הקלפים הזה עלול להתפורר בכל שניה (בהקשר של הצ׳יפס, הישג מטורף למשל). 2) פוטבול זה משחק סופר מבריק ומטומטם כאחד (ממש כמו עיצובי המהלכים של ריד). כ״כ הרבה רגעים מטורללים של ״אם״ שיכולים לשנות כל נרטיב וכל סטוריליין שאפילו התרסיטאים הכי מבריקים ב-NFL לא מסוגלים להפליץ (אבל הם בעצם כן, ליטרלי כל שבוע).
אגב, לא שמתי לב אם השם שלו הוזכר בדיון אבל מאוד התרשמתי מבריט במשחק נגד הצ׳יפס. ובכלל היה לו פלייאוף טוב מאוד.
לא הבנתי, אני היחיד פה שהיה חשוף בשבוע האחרון לדיבור סביב בורו בכל חור אפשרי מכל בן אדם שקיים? להפיכה שלו לטופ 2 QB הבלתי מעורער שמרחק ניצחון ביום ראשון מלהפוך לטופ דוג של הליגה? שהוא כבר עכשיו "QB יותר טוב ממהומס" (אבל "שחקן פחות טוב",WHATEVER THE FUCK THAT MEANS). זה אני דמיינתי שאנשים פה כתבו לי שהוא יותר מוכשר מג'סטין הרברט ולמאר ג'קסון? לפי איזה סטנדרט אני אמור לשפוט את התצוגה שלו ביום ראשון? בהשוואה למי? הסבירו לי שהוא Elite. שמעתי שהוא לא עושה טעויות. הבנתי שסגנון המשחק שלו בנוי יותר לניצחונות מאשר הסגנון משחק של ג'וש אלן. קיבלתי דיווחים שהוא מגיע למשחק ביתי ב-Burrowhead ולא הולך להתרגש מקצת רעש. ראיתי אותו יורד מהמטוס עם חולצת SORRY IN ADVANCE וסוואגר של זיין על חלל. איך לעזאזל אחרי כל זה אני אמור לשפוט את התצוגה שלו, עם צ'ייס והיגינס בריאים מול סקנדרי של ילדים, נגד קבוצה עם QB על רגל אחת בלי רסיברים למשך מחצית? למה אני צריך לעשות לו הנחות על שני דרייבים ברבע האחרון שהסתיימו ב-40 יארד כוללים + INT בסיטואציות שהוא רק היה צריך להוביל ל-FG RANGE? אם זו לא ההגדרה המילונית לדאבל סטאנדרט ואחיזה של המקל משני קצותיו אז מה כן? כשההגנה שלו חוטפת QB סניק (!!!!!!) ועושה TD של 99 יארד כל הדרך לניצחון בלי שהוא ייגע בכדור או חוטפת את ראיין טאנהיל במצב של שיוויון והקיקר משחיל מ-60 יארד בעיטה מנצחת אני צריך לשמוע שהוא ווינר עם הילה שקשה להסביר וכשהמשחק אשכרה על הכתפיים שלו AND GO DO YOUR SHIT (כלומר רק תתקדם 40 יארד מסריחים, אפילו אין צורך ב-TD) כמו שמצופה מכל ELITE QB והוא לא עושה את זה אז זו הייטריות ושיט בלתי קריא לציין את זה? איך או במה זה שונה מההופעה של דאק לפני שבוע מול הניינרס? שורות סטטיסטיות פחות או יותר זהות עם אותה אפס תרומה של משחק ריצה אבל עם הבדל פעוט וזניח של פערי רמות מבהילים בחוליות הסקיל פליירס והאיכות ההגנתית של היריבה. וואו, תנו לי להשפריץ ניטים, הוא יידה כדור ברזל ל-40 יארד בדאבל קאברג' לרסיבר העילוי שלו שהשלים תפיסה חולנית, איזה תותח על, מי זה האארון רודג'רס ג'וניור הזה שמשחיל מסירות על המילימטר?????????????????????????? הוא זרק כדור לשמיים שהאבא הביולוגי של מאנוט בול ניתר לגובה של 5 מטר למרות שני מגנים מלפניו ומאחוריו בשמירה מושלמת וקטף מעליהם את התפיסה, הולי מאדר פאקר, ג'וש אלן לך תמצוץ!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! עם כל הכבוד (ויש כבוד), FUCK OUTTA HERE עם האוברייטדיות הדוחה הזאת.
אבאל'ה תירגע. קצף ההייטינג נשפך לך מהפה. חבל על הבריאות. בכל מקרה, אני מבין מאיזו פוזיציה אתה בא, בין היתר ציינתי את זה כבר: והנה. אתה תוקף קיצון עם קיצון (שוב, אני לא אומר שהניתוח שלך שגוי כמו רמת החומרה והסיבות לכך). אני לא מסכים עם אף אחד מנקודות הקיצון בדיון הזה שלא הייתי שותף לו. פה לדעתי נמצאת פחות או יותר נקודת האמצע: הכול היה ונשאר טוב לפני ואחרי המשחק. הדעה שלי על בורו לא השתנתה לכאן או לשם בגלל הפלייאוף הזה (להבדיל מלורנס שפשוט הלך והתפתח לסופרסטאר בפוטנציה מול העיניים שלנו). מה אנשים אומרים לפני/אחרי משחקים על קיוביז בגלל תוצאה כאילו לא מדובר בספורט הכי קבוצתי ומטומטם שיש, נו שווין. זה דיון ששנינו מכירים מקרוב מהעשור האחרון על בריידי שזכה בסופרבולס גם בלי להצטיין לפעמים (אנדרסטייטמנט). מה קשור דאק פרסקוט שיש לו כבר היסטוריה בלהיות אומלל כמו לכל הפרנצ'ייז המטומטם שלו, נו. אתה מבין את הקיצוניות? זה סתם נרטיב מפגר שנלחם בנרטיב מפגר (קיובי vs קיובי בלי התייחסות לכל המסביב). הרי מול בולטימור לא היה חסר הרבה שסינסי (לא אוהב אותם אפילו) עפים מול קיובי מחליף שנכשל בצורה לא הגיונית בעליל ברדזון יחד עם כל הקבוצה שלו (כמו שבאפלו היו קרובים לעוף מול הקיובי השלישי של מיאמי, אז אם אנחנו משחקים במשחקים של מטומטמים והייטרים על כל שטיק אז עוד שניה גם היינו שורפים את ג'וש אלן כי למי אכפת מה קורה מסביב כבר). ואז שבוע לאחר מכן לכן נגד באפלו הוא היה יוצא מן הכלל לאורך כל המשחק יחד עם כל הקבוצה שלו. ואז מול קנזס באמת שלא היה צריך הרבה כדי לנצח (ואני עדין, וזה עוד בלי מילה על שופטים שלא תאבד לי את ההכרה). עם כל הרצון לחכות בפינה ולהתפוצץ ב-300 על קיובי צעיר שהיה במרחק נגיעה מלהגיע לסופרבול שני ברציפות בעונה השלישית שלו, וואלה לא מרגיש לי שזה קשור לכלום אם אני בוחר להתעלם מהרעש התקשורתי סביבו.
