ריאל מדריד 2022/23: אחרי עונה מהאגדות - נלחמים בשאננות ובברצלונה

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/332919593_3562411027418286_8706214076139852842_n.Xxx?_nc_cat=106&ccb=1-7&_nc_sid=730e14&_nc_ohc=1f1yfhaMw2AAX87CFD6&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=00_AfBrUOYHwliHfWYo22phtLQF_rRYXAgBWjb-aG2eKC-GRw&oe=63FFBDF8


אליפות לא לוקחים בחארטה| איזה כיף היה לפני כמה ימים ואיזה באסה עכשיו הא? אבל למען האמת הרמתי ידיים לגבי האליפות אפילו לפני ההפסד למאיורקה. אי אפשר לחלטר כל העונה ועדיין להיות במאבק. היינו צריכים לעלות ולטרוף את הדשא, ההרכב שעלה אולי לא קונצנזוס אבל היה כן מספיק טוב, שיחקנו חצי שעה נגד עשרה שחקנים ולא עשינו מספיק, כמו כל העונה הזו, עושים את המינימום, גם בבית וגם בחוץ. אי אפשר לחגוג את התיקו הזה עד כמה שהשער של אלבארו רודריגס מרגש, גול גדול. זה תיקו שכולו הפסד. מגישים לברצלונה שוב את האליפות, לא נותנים לה את הסיכוי הקטן הזה ליפול למשבר לאחר ההדחה מאירופה, או להיות קצת בלחץ. אלופים.
זה מה שהקבוצה שלנו מסוגלת? להיות קצת יותר טובה מאתלטיקו כשהיא בעשרה שחקנים? במומנטום הזה? במשחק בית? להיות ‘שווה’ לה ברוב המשחק? למה אי אפשר במשחק כזה עם קהל כזה לשחק כדורגל טוב יותר? הייתי מבין ירידת מתח אם היריבה הייתה חטאפה או משהו כזה. העלינו קצת את הקצב במחצית השנייה, רק קצת, וזה לא מספיק. אני יכול לחשוב על הכנסתו של לוקאס ואסקס בשלב מוקדם יותר ואולי הסטה של מרקו אסנסיו לאמצע אבל זה לא ממש היה משנה, הקבוצה בעייתית.
מקווה מאוד שבמרוצת הזמן נסתכל על ה-25 בפברואר ונגיד 'היה תיקו נגד אתלטיקו ואיבדנו אליפות' אבל הסיפור האמיתי יהיה הפריחה של החלוץ הצעיר שיהיה חלק מהסגל בעונה הבאה בוודאות כמו שקרלו אנצ'לוטי אמר והוא גם ישחק עם הקבוצה לסירוגין העונה וגם עם קסטיליה. תמיד יש הייפ סביב שחקן צעיר, הברנבאו חיכה הרבה זמן לגיבור כזה מהקאנטרה ולא רק שחקני נשמה כמו דני קרבחאל או נאצ'ו או לוקאס שהם שחקני הגנה בגדול. הפעם זה נראה מבטיח. זה היה גול מרגש. חבל שזה לא היה שער ניצחון.
כל אזכור של ראול אגב - שניהם עם שער בכורה בליגה במשחק השני שלהם ובברנבאו נגד אתלטיקו - מרגש. לא אומר שאלבארו יהיה עשרה אחוזים מהמלך ראול אבל יש לו את המורה הטוב ביותר - באחריות.
הגול הזה של אלבארו רודריגס הוא ‘פנים’ למשחק האפל והנפל של קארים בנזמה שבדקה ה-55 נראה לי הראו סטטיסטיקה שלו על המסך, הוא חילק רק 14 מסירות. לא בא לאחור לקבל כדור בניגוד לבדרך כלל, איחר מול הבלמים לכל כדורי הרוחב\ההרמות הסבירות שהיו ברחבה, סיומת אומללה, הוא היה על הפנים היום. הופעה מבישה לטעמי. בליגה הוא כמעט ולא מבקיע נגד אתלטיקו.
רוב המשחק תקפנו דרך צד ימין וזו קצת טעות ומרקו אסנסיו לא עמד בציפיות (הזדמנות מעולה למסור אבל היו לו עיניים גדולות והוא בעט רע לעננים), בכל מקרה ויניסיוס ג’וניור אולי היה קצת אגואיסט ולא מספיק תאכלס אבל רוב הזמן הוא היה בודד, ככה זה כשטוני קרוס למשל לא מצטרף אף פעם לרחבה. ואני מרגיש לא בנוח לבקר אותו אחרי מה שעשה באנפילד.
לא אהבתי את החלפתו של דני סבאיוס למרות שיש קלאסיקו באופק. התקפית הוא לא היה מבריק אבל בהגנה הוא חילץ המון-המון-המון כדורים והיה מאוד נמרץ. אורליאן טשואמני היה חילוף שהתבאסתי לראות על המסך, הוא בועט סביר מרחוק אבל אני עדיין לא ממש בוטח בו, אין מה לעשות. אדוארדו קמאבינגה פנטסטי, לא היה צריך לוותר עליו במשחק כזה. אם זה היה צ’מפיונס אז כן היינו משיגים את ה-1:2 אבל צריך לשחק גם בליגה. אוף. האללה מדריד, תמיד

 

https://scontent.fhfa2-2.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/330233190_622230483072059_5927503532605180338_n.Xxx?_nc_cat=107&ccb=1-7&_nc_sid=8bfeb9&_nc_ohc=uHNRPSrTkwUAX8CZcwg&_nc_ht=scontent.fhfa2-2.fna&oh=00_AfBA7Qaa1Yd-xR7owNU4tOjpu9QWs2NEB5XcSzJ0JaIezg&oe=6408184F

התוצאות האחרונות והיכולת החלשה מערערות את היחסים בין ריאל מדריד לקרלו אנצ'לוטי וישנם ספקות? כנראה שכן.
העיתונאי סנטוג רלבו (בואו נאמר שהוא תמיד "מחמם" את האווירה) טוען שהנשיא פלורנטינו פרס כעס לאחר הדרבי ולא אהב את ספסולם של לוקה מודריץ' ואדוארדו קמאבינגה. עוד הוא מדווח: "היחסים בין אנצ'לוטי, ריאל מדריד והשחקנים השתנו. אנשים מהמועדון דוחקים אותו החוצה בעוד כמה שחקנים מתלוננים על הבחירות שלו". הוא אומר שדווקא במועדון מניעים אותו להיענות להצעה של ברזיל.

במועדון לא אהבו כמה החלטות של קרלו אנצ'לוטי לפי המארקה:
- הפתעה מכך שדני סבאיוס שנמצא בכושר מעולה מאז ינואר - לא שיחק ולו דקה אחת. וזה לא שנגרמו החילופים.
- הקבוצה התקשתה לבעוט לשער וזו המומחיות של מרקו אסנסיו, שלא שיחק גם כן. שחקנים אחרים שלא בועטים ממש טוב - ניסו לעשות זאת.
- אלבארו רודריגס הוסיף קצת לכוח האווירי ובערב חלש של קארים בנזמה, הייתה קיימת אכזבה שהוא עלה לשחק רק לשש דקות.
- ספקות גדולים לגבי זה שאין תוכנית ב' למקרה שמצליחים לשתק את ויניסיוס, ומול אראוחו הוא לא מסתדר.

שימו לב: ריאל איימה/ניסתה לאיים 13 פעמים לשער בקלאסיקו. עד למהלך בו רודריגו חלף על פני פרנקי דה יונג, השתחרר לבעיטה ובעט סמוך לקורה בחצי גובה - לא קרה כלום.
ארבעה נסיונות: מודריץ'| שני ניסיונות: ויניסיוס ומיליטאו| ניסיון בודד: רודריגו, בנזמה, אלבארו, קמאבינגה, קרבחאל. אז מה עם פדה שהבקיע המון העונה? למה קרוס לא מצטרף? מדוע שחקני ההתקפה לא ניסו יותר

 

בעקבות מה שאמר טוני קרוס בפודקאסט שלו ובינינו – ריאל מדריד קצת 'משעממת' לאחרונה – החלטתי לדרג את חמש החולצות הכי יפות של ריאל מדריד מאז שנת 2000. נתחיל כמובן דווקא עם אלו שנותרו בחוץ: החולצה של עונת 2006-07 עם הכיתוב בכחול| החולצה של עונת 2003-04 – שחור-לבן די פשוט| החולצה של עונת הדסימה

במקום הראשון – החולצה של עונת 2002-03| זו הייתה החולצה של ראול, חולצת הכדורגל הראשונה שהייתה לי, חבר של אבא קנה לי אותה מחנות במלאגה במאה יורו, אחלה מתנה ליום הולדת 10 של מי שלא ידע עד כמה הוא יהיה אוהד שרוף. חולצה 'נקייה וטהורה' של הלבן והספונסר, עם הכיתוב המרגש בצד מאה שנה לריאל מדריד 1902-2002, וכמובן אי אפשר לנתק את הבחירה מאותה עונה קסומה עם כדורגל מהאגדות תוצרת הגלאקטיקוס. גם חולצת החוץ השחורה הייתה מהממת עם הזיכרון מה-4:3 באולד טראפורד. גם הפונט היה מושלם. זו העונה שיש לי הכי הרבה חולצות ממנה: ראול (בית-חוץ), פיגו, זידאן, רונאלדו, היירו, רוברטו קרלוס, חלק של הליגה וחלק של הצ'מפיונס.

במקום השני – החולצה של עונת 2011-12| עונה קסומה עם תוצאות ברוטאליות, עונת השיאים, מכריעים משחקים בחצי שעה, כל כך הרבה שערים. כמה השילוב של הזהב התאים לריאל מדריד של כריסטיאנו רונאלדו. סביר להניח שזה לא קרה בפעם הראשונה בהיסטוריה אבל לבטח אחרי הרבה זמן. גם זו של 2019-20 הייתה יפה אבל לא באותו האופן. השנה בה חשבתי שנביא את הדסימה וכל כך הגיע לנו.

במקום השלישי – החולצה של עונת 2017-18| עונת הקייב והזכייה השלישית ברציפות. שילוב של תכלת מעניין מאחורה והזנחת הצווארון. בין היתר חולצות שיש לי: כריסטיאנו רונאלדו, סרחיו ראמוס, טוני קרוס, גארת' בייל

במקום הרביעי – החולצה של עונת 2016-17| ברוב הזמן במחשבה שלי החולצה של עונת הדאבל של זינדין זידאן, עוד עונה למזכרת – דורגה יותר גבוה. חולצה עם כיתוב יפה של כחול, צווארון מעניין, בולטת על הגוף ומחמיאה לשרירים. החולצות שיש לי: כריסטיאנו רונאלדו, סרחיו ראמוס, דני קרבחאל, לוקה מודריץ', איסקו

במקום החמישי – החולצה של עונת 2021-22| שילוב מעניין של כחול וקצת כתום, יצא לא רע, עם הספונסר שהפך לחלק מאיתנו ופסים חמודים על הזרועות. כמובן שגם סיום העונה משפיע עח הבחירה. וזו גם החולצה האחרונה של מרסלו, והפעם הראשונה שקניתי חולצה של קארים בנזמה.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1677997326109.Xxx

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/3/334fe264bd198f3658b79062e81160a0e4ca2c9d_2_375x500.Xxx

אהבה שהיא חלום - לכבוד יום הולדת 121. זקנה-זקנה אבל עדיין מרגשת. את הטקסט הזה כתבתי, לפני חמש שנים לכבוד התאריך המיוחל. ריאל מדריד: אהבה שהיא חלום. ועכשיו קצת שבצורים, התמונה כמובן מהעונה שעברה ואפילו לא ממפגש ההקרנה של הגמר. הצטלמתי עם הגביע עוד לפני. איזה חצוף אני. ואפילו לפני גמר 2018 עשיתי תמונה חגיגת ניצחון בבית כי את הגמר ראיתי בפאנג’ויה עם חברים.

קשה להסביר מהי ריאל מדריד בשבילי. ביום האהבה העלתי תמונה בוכה בגול של ראמוס בדסימה – הייתי שם. כל החיים רצו בראש. איזה אושר של רגע. כמה פעמים בחיים שלכם אמרתם “הגשמתי חלום”? כמה פעמים המציאות עלתה על כל דמיון? תראו את האושר הזה - עם גביע הצ’מפיונס. אחרי המשחק נגד פאריס סן ז’רמן (17/18), בו המשכנו את המסורת והרמנו את הליאו-בלומס באוויר כמעט כמו הברנבאו, שלחתי הודעה לחברה מהמפגשים. “משחק כזה גדול, לא שומע ממך\ רואים אותך?” אמרה ‘אין תירוצים’ ואז לא הפסיקה לתרץ. כתבתי לה - ‘כנראה שאנחנו במקומות שונים בחיים, תרתי משמע’. ולפתע הייתה לי הארה:

זה מדהים כמה הם תמיד שם. אלה שלא עוזבים לעולם. בקיץ, בגשם, באושר ובעוני. כששמח וכשעצוב. מה שהכי יפה - שגם בעוד חמש שנים, בגיל 30 - כשכל החלקים בפאזל - יתחברו - אפילו אם אני אגור במושב, עם הפרות והעיזים ברקע - ביום של משחק: הטירוף, התשוקה, הפרפרים בבטן. אני אמשיך לכתוב את ה-2000 מילים לקראת המשחק באתר, בפורום, בפייסבוק, בוואטספ, בכל מקום.

הכל השתנה עם השנים, החברים הקרובים, הזמן הפנוי, סדר העדיפויות. ורק זה נשאר תמיד על דופק גבוה. בשנה שעברה בניסיון להחזיר עטרה ליושנה - ארתור הגיב – ‘דור אתה האדם הכי מרגש בעולם, עשור לאליפות קאפלו המיתולוגית’ וההמשך היה – איזה כיף לכך שאתה כל החיים בן 17. אז לא, אני בן 25. אבל דור תמיד שם, נותן הכל, כאילו הוא בן 17. וזה מדהים ששלושה מהחברים הכי טובים שלי בחיים האלה הם מתנה שקיבלתי מריאל מדריד. הם לא בגילי, לא מהעיר שלי ולא הייתי מכיר אותם בשום דרך אחרת.

דור הוא ריאל מדריד וריאל מדריד היא דור. גאה להיות מזוהה איתה בכל מקום. נקודת האור שלי כשדברים לא הסתדרו ברמה האישית. אחרי הגמר ההוא חשבתי שאהיה רגוע, שפוי. אבל הטירוף והתשוקה לכדורגל רק מתעצמים, בכל משחק. ושלא יגמר לעולם. ריאל מדריד מחזירה אותי לילדות, משאירה אותי ילד נצחי. האוהד הכי גדול שחיי את הקבוצה כל הזמן. אם אתה לא חלק מזה אתה לעולם לא תבין. אין כמו כדורגל. אין כמו ריאל מדריד. תודה אלוהים. תודה. ומאז נוספו עוד שני גביעי אירופה (הגביע ה-14 היקר מכל), ספר שהוצרתי בעצמי!! “המלכים של אירופה: סיפורה של ריאל מדריד”, וקלאסיקו לבן שראיתי במו עיניי. תהיו בטוחים שהמועדון הגדול בעולם יחזור להסתער על הכל. הוא לא יסתפק בפחות מהטוב ביותר.

 

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1678856594488.Xxx

ציון דרך: ריאל מדריד תרשום את משחקה ה-300 בליגת האלופות!| ריאל מדריד תציין מחר נגד ליברפול בגומלין שמינית הגמר את משחקה ה-300 בליגת האלופות - יותר מכל קבוצה אחרת. כמובן שמדובר במתכונת החדשה של הצ'מפיונס, שינוי הפורמט מאז 1992/93. באיירן מינכן שנייה עם 280 משחקים וברצלונה עם 277 - מאחוריה. ריאל היחידה שזכתה במפעל 'החדש' לא רק פעמיים אלא גם שלוש פעמים ברציפות. היא שיאנית הזכיות עם שמונה גביעים לעומת ארבעה של ברצלונה ושלושה של באיירן מינכן ושל מילאן. ריאל השתתפה במפעל 27 פעמים ו-26 מהן ברציפות – מהזכיה ב-1997-98 ועד היום. היא זכתה שמונה פעמים כאמור, שבע פעמים הודחה בחצי הגמר, שלוש פעמים בשלב רבע הגמר ושמונה פעמים בשמינית הגמר. איקר קסיאס הוא שיאן ההופעות שלה עם 150 משחקים ואחריו ראול (132) וסרחיו ראמוס (129), ומלך השערים הוא כריסטיאנו רונאלדו עם 105 שערים. אחריו בנזמה עם 76 וראול עם 66. ומי שסקרן ורוצה לדעת עוד - הנה הגרף של ריאל עונה אחר עונה. שיא המשחקים בעונה היה בימי שלב הבתים השני - 17 משחקים הן ב-2000 והן ב-2002. ריאל לא הצליחה לרשום עונה ללא הפסד. שיא הניצחונות בעונה עומד על 12. ריאל ניצחה 179 משחקים. ריאל לא רק זו עם הכי הרבה ניצחונות (179) והכי הרבה שערים שכבשה (635), אלא גם זו עם אחוז הניצחון הגבוה ביותר (59.6%) וממוצע השערים הגבוה ביותר למשחק (2,12).

ועוד קצת מספרים לכבוד ציון הדרך שריאל מדריד מגיעה אליו - משחק מספר 300 בליגת האלופות.

-רצף הניצחונות הכי טוב - עשרה, מחצי הגמר בעונת הדסימה נגד באיירן מינכן ב-2013-14 ועד להפסד נגד שאלקה בגומלין שמינית הגמר.

-רצף המשחקים ללא הפסד - 15 - מהרמונטדה נגד וולפסבורג ברבע גמר ליגת האלופות ב-2015-16 ועד להפסד בחצי הגמר בגומלין נגד אתלטיקו בחוץ בעונת הדאבל.

-הניצחון הכי גבוה היה 0:8 על מאלמו בשלב הבתים ב-2015-16, עם רפא בניטס על הקווים והתבוסה הכי קשה היא 4:0 נגד ליברפול בשמינית הגמר ב-2009.

-שיאני הניצחונות במדי ריאל: איקר קסיאס עם 88, אחריו בנזמה - 82, ראמוס - 79, ראול - 72 וכריסטיאנו - 71

-המאמנים: ויסנטה דל בוסקה עם 60 משחקים: מאזן 34-12-14| זינדין זידאן עם 53 משחקים: מאזן 31-12-10| קרלו אנצ'לוטי עם 45 משחקים: מאזן 33-4-8

- היריבות אותן פגשנו הכי הרבה: באיירן מינכן - 20 משחקים: מאזן 10-2-8| יובנטוס - 16 משחקים: מאזן 7-2-7| בורוסיה דורטמונד - 14 משחקים: מאזן 6-5-3.

-המשחק הראשון: נגד אייאקס בספטמבר 1995 (הפסד 1:0)| המשחק המאה: 1:1 נגד באיירן מינכן בשמינית הגמר ב-2004| המשחק ה-200 - הדסימה נגד אתלטיקו מדריד (1:4)| המשחק ה-250: התיקו 2:2 נגד באיירן מינכן בגומלין חצי גמר 2018

 

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/5/589f049f97d12cc48bcf02c3ac5a0d211fa8fc5e_2_527x500.Xxx

זורם עם השלט של הקהל בסנטיאגו ברנבאו הערב, והם דווקא באו לעבוד: “בצד הנכון של ההיסטוריה”. העובדה שניצחנו, אפילו 0:1 דרדלה, העלתה לי חיוך קטן. בפייסבוק כתבתי “הכדורגל לא משהו” וספגתי ביקורות על הדעה הזו, כנראה שהרף אכן ירד מאוד. פה ושם שמענו את ה-Reyes De Europa והיה כיף. הפוגה מהיכולת העלובה של הליגה.

אני חושב שהקבוצה ממשיכה עם אותן רעות חולות - חלשה מאוד התקפית, מעט מאוד שחקנים ברחבה של היריבה, אי לקיחת סיכונים. או.קיי, יתרון של 2:5 הוא מספיק נוח, וכמובן שבהגנה הייתה אחריות וזה נפלא (אנטוניו רודיגר השתפר מאוד אחרי שחלם בהקיץ בהתחלה), אני לא אומר להשתולל ולהפקיר. ועדיין, היה זורם לנו כאילו להעביר את הזמן, כל הזמן. הגענו למצבים פה ושם אבל זה לא העניין. הרי ליברפול באה חסרה מאוד, בלי אמצע, ויש היגידו שגם באנפילד לא היה לה אמצע, זה לא שג’ורדן הנדרסון הוא פדה ואלוורדה בימים אלה. ולא היינו אינטנסיביים מספיק, לא הראינו ‘מי בעלת הבית’. היו לנו שטחים לצאת קדימה. המשחק שלנו עדיין לא מגוון מספיק. אם הכדור לא מגיע לוויניסיוס אתה לא באמת מאמין שיקרה משהו טוב. לא התנפלנו. והם היו כל כך אומללים ממול, העונה שלהם כל כך גרועה. זה נראה אפילו יותר גרוע מעונות שמינית הגמר שלנו שפתאום מנצחים 6-7-8 משחקי ליגה ועאלק מתקרבים לברצלונה.

קארים בנזמה נראה כמו בעונת ה-12 שערים שלו. מתיש ומעצבן. הוא עזר לנו בכמה דריבלים טובים וסחט ממני מחיאות כפיים עם הפס לפדה (איזה פראייר! תבעט טיל! מה אתה מוסר לשוער!), אבל מה זה שווה אם הוא כל כך מרושל מול השער. והוא כל הזמן יוצא החוצה מהרחבה. במצבים הטובים אליהם הגיע, כשלא היה בנבדל - הוא התבלבל ברגליים בתחילת המשחק, החמיץ ממצב לא רע לאחר מכן. ויניסיוס לא כפה את עצמו, נהנה מהחיים, לא התעסק בקקה, היה לא רע. ציון 7, וזה בסדר.

אני מחפש יותר פעולות של קמאבינגה במשחק שלנו, בין אם זו הבעיטה המדהימה למשקוף אחרי הסטה של אליסון וכמובן כדור העומק הנפלא במהלך של השער. מחמאות גם לנאצ’ו על משחק טוב על אף שכמה פעמים סלאח הצליח להשאיר אותו, אבל זה נאצ’ו. תכירו, הוא תותח גם כמגן שמאלי וגם יודע לעזור התקפית פה ושם.

בגדול, מה שפחות הרווחנו לעתיד אבל כנראה זה היה קורה בין-כה - אינסוף כותרות מעכשיו עד כמה מודריץ’ וקרוס עדיין יכולים וצריכים לשחק יחד. טוני לתחושתי עשה שתיים-שלוש פעולות מעלות בהגנה, ברגע האחרון התערב, ובאמת גם ברח שם ללחץ של ליברפול גם מודריץ’ בסדר. אבל ליברפול הייתה עם קשר אחד מההרכב הרגיל שלה. ומול 75% מהיריבות בליגה זה מיותר. אז ביום ראשון אפשר להשמיע את ההמנון של הצ’מפיונס לפני המשחק או לא? הרי את ההמנון של ליברפול שמנו היום במקדש במחווה ג’נטלמנית נהדרת. ככה מתנהג מועדון גדול, כל הכבוד. האללה מדריד.

 

כמה מילים שלי על הגרלת רבע גמר ליגת האלופות: צ’לסי הגרלה פנטסטית לדעתי, לא ניצחנו אותם אף פעם בסנטיאגו ברנבאו וזה הזמן, הסגל שלהם השתדרג אמנם אבל גם שם יש בורות כמו חלוץ ‘9’ שאיננו, כקבוצה כמעט ואין שום כלום ואני די סולד מהם, בשל השתוללות חסרת רסן וסכומים מופרזים על שחקנים בינוניים (אולי אפילו קצת 'מקנא' בתיאבון שיש שם). בדרך כלל הגומלין אגב בית, מעניין לראות עד כמה זה יעשה טוב או רע שהמשחק הראשון אצלנו. הרי אין סיכוי שנגמור את זה אחרי משחק אחד. חצי הגמר הפוטנציאלי מצד אחד מבאס, גם באיירן מינכן (לא בהרבה אולי) וגם מנצ'סטר סיטי גדולות עלינו, מצד שני אנחנו כל כך אוהבים כדורגל בגלל משחקים כאלה, וברבע הגמר נוכל לשבת להתרווח רגל על רגל וליהנות מכדורגל מדהים. אני האמת רציתי את מילאן - זה משחק בין שיאנית הזכיות לבין הסגנית שלה, זה טייטל והילה של פעם, אשכרה לא נפגשנו בנוקאאוט מאז 1990, הזדמנות לנקום בשביל הקינטה דל בויטרה, אבל היא חלשה מקצועית.

 

דור רומנו מכין אתכם לקלאסיקו בסרטון מיוחד| כמיטב המסורת, מכין אתכם לקלאסיקו הגדול מחר: ברצלונה נגד ריאל מדריד. המשחק הגדול בעולם פרט לגמר ליגת האלופות, זוכרים את ההגדרה ארוכת השנים שלי? הכישלון העצום של קרלו אנצ'לוטי שגם עם הכלים הצנועים שיש לו - לא ייתכן שריאל במרחק כל כך גדול מברצלונה, החשיבות העצומה של ניצחון ותיקון הרושם מהסופרקופה והגביע (הרכב הגנתי שלא מתקבל על הדעת), גם אם זה לא יספיק לאליפות - כמו בעונת 2015/16 שעם הניצחון ההוא בקאמפ נואו בזכות כריסטיאנו 'נולדה' הזכייה באונדסימה. וגם, ההיסטוריה ומספרים ולסיום: הרכב הדרוש. התקפה, התקפה, התקפה. רודריגו במקום קרוס או מודריץ'. אין עוד יום, אין עוד מחר. זה לא יעזור, לפחות שנהיה שלמים עם עצמנו. שעשינו הכל, בלי פחד. "עם החולצה הזו של ריאל מדריד אני תמיד עולה למגרש כדי לנצח" (ראול). תהיו ריאל מדריד. עוד 25 שעות וקצת...

 

ברור שהסגל שלנו רחוק מלהיות סגל מצוין. יש בור עמוק בעמדת החלוץ, חלק היו רוצים לראות גם מגינים תוקפים טובים יותר. ועדיין לדעתי קרלו אנצ'לוטי היה מאוד מקובע העונה. הן במערך - כמעט תמיד 4:3:3 שהוא בעצם 4:4:2, והן בבחירת השחקנים. הנה כמה דרכים בהן לדעתי הוא היה צריך לגוון:
-אם דני קרבחאל בכושר קטסטרופלי, אפשר לתת ללוקאס ואסקס עוד הזדמנות ולא 'לצלוב' אותו על המשחק נגד בטיס.
-רודריגו בצד שמאל, כדי לתת מנוחה ו'לאפס' את ויניסיוס לצורך העניין או לנסות אותו יותר מקדימה בשל המהירות המסחררת שלו.
-לתת יותר הזדמנויות למרקו אסנסיו, הן בכנף במקום פדה ואלוורדה נגד יריבות נחותות, ואולי באמצע כמספר 10, 4:2:3:1.
-דני סבאיוס היה צריך שכל הקישור יהיה פצוע כדי לשחק, הוא ממשיך בכושר טוב יותר משל לוקה מודריץ' וטוני קרוס למעט צמד המשחקים נגד ליברפול, ובכל זאת במרץ כמעט ולא שיחק.
-מערך של שני חלוצים עם אלבארו רודריגס וקארים בנזמה, אחד חלוץ רחבה ואחד יורד לאחור.
-לתת קצת יותר דקות לסרחיו אריבאס, אפילו כמנוחה לשחקנים שלנו בחלק הקדמי. בתיאום עם ראול כמובן.
-לפתוח עם דויד אלאבה כמגן שמאלי בזמן שהיה בריא, לבדוק את מצבו הפיזי נגד יריבות חלשות בבית, התקפית הוא עדיין תורם

 

חאבייר בלאסקו בטור דעה ב-'ברנבאו דיגיטל': "ריאל מדריד צריכה להתגבר על האכזבות של ההחתמות". הוא כותב שכן, המצב בשוק מסובך, שחקנים שבולטים זמן קצר מאוד כבר מתומחרים במאה מיליון יורו, אבל ריאל צריכה להסתגל למצב. "מאז שפריז סן ז'רמן שברה את השוק עם צירופו של ניימאר, גם מי שכמעט לא הראה כלום בכדורגל הופך ליקר. המחירים לא ירדו גם לאור משבר הקורונה. ולזה צריך להוסיף את הכשלונות של ריאל עם אדן הזאר, לוקה יוביץ' ואפילו מריאנו דיאס. בחלונות ההעברות מאז - ריאל בקושי ביצעה מהלכים. "עם זאת, ריאל מדריד חייבת לשים את כל מה שקרה מאחוריה ולחזור להמר על אסטרטגיית רכש כדי לפתור את הבעיות הרבות בסגל הנוכחי. בטח בהתחשב בגילאים של שחקנים בולטים בסגל כמו בנזמה, מודריץ' וקרוס שיש להם משקל בחדר ההלבשה, או מספר שחקנים גדול מדי שכלל לא נספרים ואליהם אפשר להוסיף את ואייחו ואודריוסולה. ריאל מדריד חייבת לחזור לדרכים הישנות בקיץ הבא כדי לבנות סגל שלם".

קדנה סר: ריאל מדריד רוצה לראות את קארים בנזמה, לוקה מודריץ' וטוני קרוס ממשיכים במועדון בעונה הבאה, תוך הבנה ברורה שהם חלק מתוכנית ב' - כלומר שריאל חייבת לעבור תהליך של בנייה מחדש וחילופי דורות, הגווארדיה הוותיקה עשתה את שלה

 

נכתב לפני כמה ימים:

סרחיו ראמוס הגדול חוגג יום הולדת 37, מי היה מאמין. השחקן שהגיע אלינו כילד שאפתן לטרוף את העולם - והאפיל על פרננדו היירו. חצי שעה לסגירת חלון ההעברות, אחרי שסביליה עשתה שריר - פלורנטינו פרס 'שם על השולחן' את סעיף השחרור של הבלם - והשאר היסטוריה. אחד הווינרים הגדולים ביותר איי פעם, כנראה הקפטן הכי גדול שהיה לריאל מדריד, קפטן שלוש הזכיות הרצופות. היום בו עזב היה אחד הימים הכי קשים שלי כאוהד כדורגל. גיבור הדסימה, כמובן, השחקן הכי חשוב שלנו בכל זכייה וזכייה במפעל להוציא את כריסטיאנו רונאלדו. ראמוס מדורג רביעי במספר ההופעות בריאל מדריד עם 671 והוא כבש לא פחות מ-101 שערים! תמיד אמרתי שראמוס, השחקן השלישי שאני הכי אוהב בכל הזמנים, הוא שחקן אחד בתחילת העונה - ובערך במרץ הוא מעביר הילוך. המנייה הבטוחה, הכי גדולה שיש, במשחקים הגדולים. שחקן שסימן עידן. לא בטוח שבעוד 50 שנה יהיה עוד סרחיו ראמוס.

ועוד עשרה דברים נוספים על ראמוס:

-ראמוס כמובן השחקן השלישי האהוב עליי. במקום הראשון: ראול. במקום השני: כריסטיאנו רונאלדו
-לנצח נזכור את השער שלו בדסימה, שגרם לי, כאחד שהיה שם בגמר בליסבון - לבכות. הוא שם מאחור את מנחוס חצי הגמר, החזיר אותנו לשלוט באירופה, זה היה שער מושלם ברגע הכי חשוב שיש. זה הרגע הגדול ביותר בחיים שלי. אני עדיין עם עור ברווז כשאני צופה בשער הזה. הוא גם גרם לי להאמין שכל קרן היא חצי גול. העליתי סטורי באינסטגרם של הגול הזה וכמעט בכיתי באמצע יום העבודה. לאחר אותו גמר, בערך שבוע שהייתי מתעורר בבהלה באמצע הלילה כדי להבין האם זה אמיתי.
-תראו את התמונה למעלה, איך הוא נכנס לחגיגות בסנטיאגו ברנבאו עם כתר של מלך. שחצן, שאנן, חושב שהוא הכי טוב שיש ושם *** על כולם. וזה מה שאנחנו אוהבים בו.
- אוף טופיק לא ממש חשוב: התחפשתי לראמוס באחד מחגי פורים האחרונים. בגדי משחק כמובן יש - חולצה ומכנס, וגם מדלייה מגמר ליגת האלופות, סרט קפטן, גרביים, מגיני זיעה ו...מסכה.
- היו לנו קפטנים כל כך גדולים, כמו ראול, כמו היירו, יש גם את איקר קסיאס, מנואל סאנצ'יס לפני, אבל ראמוס לדעתי - הדמות, כוח ההרתעה שלו, העמידה בלחצים, עצם זה שהיה תותח עם כל בלם לידו וכבר מהרגע הראשון - הוא הקפטן הגדול ביותר.
-ראמוס הוא אחד שייבעט לעננים נגד באיירן מינכן בדו-קרב הפנדלים ב-2012 וכעבור חודשיים עם וובוס וקרח בוורידים - יעשה פאננקה בחצי גמר יורו 2012 בדו-קרב. באמת משהו שמתמצת אותו.
- בעונת השיא שלו, 13 שערים ב-2019/20, כשמבחינתו סוף סוף היה הפנדליסט - הוא היה הכובש השני שלנו אחרי קארים בנזמה.
-עונתו השנייה במועדון. פאביו קאפלו מסיט אותו בקלאסיקו לעמדת המגן הימני וראמוס מרים כדור מושלם לראול כבר אחרי שלוש דקות. באותה עונה חשבנו שאלוף העולם פאביו קנבארו 'יילמד' את ראמוס. אבל את ראמוס לא צריך ואי אפשר ללמד כלום. ראמוס היה הבלם הטוב משניהם ו'הציל' את האיטלקי לעתים.
-ב-2011/12 נגמרו 'המשחקים'. ז'וזה מוריניו החזיר אותו לעמדת הבלם ויחד עם פפה, כמו שהיה גם לפני - הם יצרו את הצמד הטוב ביותר שהיה לריאל איי פעם. גבוהים, חזקים, לא פראיירים, מלוכלכים כשצריך, גם מהירים (פפה עדיין כזה, ראמוס היה כך בשיאו), כאלה שמפחידים את היריבים.
-כנראה שמספר 16 הוא קללה. כמו ראול, כמו איקר, ראמוס, בעיקר בגללו - עזב את ריאל אחרי 16 שנה. בכיתי יחד איתו כשזה קרה. אבל אין דבר. אני 'סולח' לו על השטויות שעשה בחודשים האחרונים אצלנו. אני בטוח שסגירת המעגל תתרחש. לא כשחקן, אבל הוא עוד יחזור לריאל מדריד, הבית שלו, עם כל הכבוד לסביליה. אולי גם ריאל וגם ראמוס למדו 'להעריך' עוד יותר אחד את השני כשהם התרחקו. אני בטוח שהוא שמח כמדרידיסטה אחרי הזכייה אשתקד בליגת האלופות, וגם קצת התבאס - 'למה עשיתי את זה?'. ובריאל הבינו שעם כל הכבוד לדויד אלאבה.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1680203750025.Xxx

 

נכתב במחצית המשחק היום:

https://totalfootball.co.il/uploads/default/optimized/2X/7/7f4cc4bdac469a96c605922eff42a1556ee09238_2_690x388.Xxx

היה כיף היום| טוב אז כצפוי, לא היה לי ספק - החלטתי לוותר על כל התוכניות שלי כדי לצפות במשחק ליגה זניח היום. מחצית של כיף עד עכשיו, החל מהצגת הקופה דל ריי של הנוער עם השלט המרגש לאלבארו ארבלואה, כפיים לקהל, ראו שהוא התרגש מאוד. טוב לראות שיודעים את מי להעריך.

עד שכובשים ככה רביעייה בסבבה אני לא רוצה להיות שלילי (מדי) אבל סליחה - הקבוצה הזו לא הייתה צריכה להיות בפיגור כל כך גדול נגד ברצלונה הזו. הכי קל להתחיל לחבר רצף של ניצחונות כשאין באמת על מה לשחק וגם כתבתי את זה בפוסט בפייסבוק לפני המשחק. אין כבר לחץ. אותו הדבר לגבי קארים בנזמה - משחק מצוין שלו, השער השני נפלא, השער השלישי לקלטת. ואני עדיין נזכר בכל הפציעות, בהחמצות השלומיאליות, במשחקים של החוסר חשק? לאט מדי ומאוחר מדי. משחק שמשפר את המספרים שלנו ככה לאלה שאוהבים בוויקיפדיה לבדוק ולערוך השוואות.

בזבזנו כמעט עונה שלמה על פדה ואלוורדה בצד ימין ועם כדורגל איום ונורא (לא באשמת פדה כמובן). לא מצפה לראות את ה-4:2:3:1 הזה בכל שבוע, גם לא בכל שבועיים, גם לא בסנטיאגו ברנבאו. וקבוצות התחתית שיבואו יחנו אוטובוס ולא ילחצו גבוה. אבל אתם מבינים את המסר - ההתקפה שלנו לא מדהימה אבל יש קצת עם מה לעבוד. לראות את מרקו אסנסיו כמספר 10 למשל, הפס הגאוני שלו לרודריגו ב-0:1. זה היה צריך לקרות מזמן.

לא לעשות טעות, בנזמה לא ירוץ לקרב הפיצ’יצ’י. להוציא אותו במחצית ולהכניס את אלבארו רודריגס על אף ששיחק עם קסטיליה או אפילו את אדן הזאר, גם את ויניסיוס ג’וניור אפשר להוציא.

סתם כמה הערות קטנות ולא חשובות: לא מפתיע שעם טריליון שחקני התקפה (כיף שיש עוד חבר’ה ברחבה) - הייתה אווירת שכונה בתחילת המשחק והמצב הכי טוב עד לדקה ה-15 היה הקורה של רוקה מסה. הייתה קצת אגואיסטיות בפתיחת המשחק שלנו. לוקאס ואסקס תוקף כל הזמן וזה יפה אבל כדור הרוחב שלו לא מספיק טוב אף פעם ואולי אפילו קבלת ההחלטות, זה הרגיש לי ממש ככה עד לגול שלו ברגע האחרון שמשמח מאוד כמובן. אני זוכר שב-2020/21 או בעונה שעברה יותר התלהבתי ממנו. המהירות שם, הדריבל בסדר, אבל הוא לא מכין מספיק מצבים.