עצוב, אני יודע שיש פה הרבה אוהדים שכבר לא מסוגלים לראות אותו על הדשא, אני לא ממש אחד מהם ומאוד שמחתי שהוא בסגל שלנו (ברור שלא בהרכב). אחד השחקנים הכי חביבים עליי בתקופת קלופ לצד אנדי ופאביניו, בשיאו הוא היה שחקן מיוחד שבאמת לא ראיתי כמותו. כפרה עליו שיילך לעשות מיליונים באיזה גואנז'ו או משהו, צריך מזומנים לתחזק את השיניים האלה. מאחל לו באמת רק הצלחה.
היה ענק אין ספק. חלק משמעותי בקבוצה החזקה שבנינו. טוב לו ולנו שהוא הולך, יש המון שחקני התקפה בסגל, הוא לא יזכה להרבה דקות משחק.
אגב סתם סיפור משעשע, אולי כבר שיתפתי אותו פה בלייב, אבל השחקן הזה אחראי על רגע הנבואה הכי גדול שלי בחיים. כשהוא עלה נגד פריז ב2018 כמחליף אחרי סאגת פציעת העין, חבר שראה איתי את המשחק זרק לי "פירמינו נותן גול". הסתכלתי עליו וסתם כחלק מהדאחקה אמרתי לו "לא רק מבקיע, גם חוגג עם היד על העין". השאר היסטוריה
אצלכם פירמינו משחק 1461~ דקות העונה בכל המסגרות, אבל מבין שאין לו מה לתרום ומחליט לעזוב. אצלינו מריאנו משחק 56דקות בכל המסגרות[ללא קשר שהוא בקושי שיחק מתישהו בזמן שלו אצלינו]מבקש הארכת חוזה. אמן שחקן כמו פירמינו בכל מועדון מבחינת קבלת החלטות והבנה מתי הוא מעבר לשיא.
מהאהובים עליי ביותר אי פעם. שחקן שפינטזתי שנביא עוד כשהיה בהופנהיים, הגשים לי את כל החלומות. קוסם עם הכדור שעובד יותר קשה מכולם בלעדיו, שחקן הכי לא אנוכי שאפשר לדמיין ברמות האלה. מבאס שהתקופה שלו מגיעה לסיומה. האמת היא שחסרים לי שחקנים כמוהו בסגל, כאלה שיכולים לעשות דברים לא צפויים עם הכדור, ללהטט. היה חלק מטריו התקפי שאני בספק אם נראה שוב במועדון משהו שמתקרב אליהם. למרות מספרים טובים העונה, לדעתי זה כבר ממש לא זה. אני מניח שגם הוא מבין שהוא כבר לא יכול לשחק ברמה הנדרשת ולא בא לו להיות גיבוי מהספסל תמורת דקות מועטות. במידה מסוימת אני גם מרוצה שהוא עוזב בסיום חוזה ולא נמכר. זה לא כלכלי ולא חכם מבחינה ניהולית, אבל יש משהו יפה בזה שהוא מסיים חוזה ועוזב מבלי שנעשה על זה כסף כי שני הצדדים הגיעו למיצוי (בניגוד למקרה ווינאלדום למשל שהעזיבה היתה עקב אי הסכמות לגבי חוזה).
תסלחו לי על ההשוואה לריאל מדריד אבל אולי הוא כמו הקארים בנזמה במונח מסוים, לא באדישות חלילה כי פירמינו לדעתי כריזמטי, אבל כמו שהצרפתי תמיד טען שהוא 'חיבר את ה-BBC' כך פירמינו. זה שחקן שהוא חלק גדול מהקסם של ליברפול בעידן יורגן קלופ. לדעתי אגב המשחק האחרון הבאמת-באמת-באמת גדול שלו כלומר ניידות, גולים, קסם - היה נגד אתלטיקו מדריד בליגת האלופות, המשחק שהתחיל עם 0:2 נהדר והסתיים במפח נפש. אני כאוהד נייטראלי (מחבב את ליברפול אבל לא יותר) התבאסתי מצד אחד על ההודעה הזו אבל מצד שני כל דבר טוב נגמר בסוף ואולי חבל שזה לא קרה לפני שנה. אגב לדעתי זה לא בהכרח שהשלב הבא זה לשחק באיזו ליגה נידחת, אלא אם כן רק כסף מעניין אותו. אולי פשוט לרדת מדרגה אחת למטה. אולי כמשהו כמו מספר 10, בליגה האיטלקית למשל, לא יודע. אני בטוח שהוא יקבל כבוד של מלכים בפרידה, הרי אני זוכר איך ליברפול נפרדה משחקן שולי יותר כמו דיבוק אוריגי.
תמיד אמרתי שמאנה וסאלח חייבים לא מעט מטור הכיבושים שלהם אצלנו לפירמינו. הוא היה הציר של כל ההתקפה שלנו. באופן אישי הסתכלתי עליו בתור הדניס ברגקאמפ שלנו, היו שחקנים יותר וירטואוזיים ממנו ויותר סקוררים ממנו אבל רגעי קסם כמו שלו אף שחקן לא היה מסוגל לנפק. גם השיר שלו הוא מהגדולים שהיו אי פעם.
עוזב טיפה מאוחר מדי אבל כן עם עונה טובה אחרונה. תמיד אזכור את הגגנפרסינג והמתפרצות שהוא הוביל כשסלאח ומאנה לצידו בתור הכדורגל הכי טוב שראיתי מליברפול. Sent from my LE2113 using Tapatalk
מי? אחרי אתמול אני לא מביא קשרים בקיץ. מחכה לראות מי תביאו עם הקטארים. אולי שנה הבאה תצליחו לכבוש באנפילד.
משער שנאלץ להסתפק בג׳וד בלינגהאם. מקווה שיצליח לגבור על מילנר, הנדרסון ומקל הליכה באנפילד. כמו שזה נראה שלושתם בהרכב בשנה הבאה.
הייתי צריך לנסוע ללונדון לעבודה ליומיים. יושב עם בתהזוג בסלון, "מה לא אתן קפיצה לליברפול יום אחרי ואראה משחק נגד יונייטד בבית?". ואני עונה לעצמי לפני שהיא מספיקה לענות. "לההה, עונה מחורבנת, יהיה משחק מדכא, מי צריך את זה". "איזה אוהד חסר אמונה אתה אלוהים", היא זרקה ו-20 דקות אח"כ אני מקליד אשראי על רכבת מלונדון לליברפול וכסא כמה שורות מעל קלופ והספסל. אם כבר אז כבר. ואין לי באמת דרך לתאר במילים את החוויה. זו פעם שישית שלי באנפילד ואני לא מוצא את המילים בשביל להסביר איך היה. הייתי במשחקים שאני צריך דקה לחשוב נגד מי הייתה היריבה וכמה נגמר ואני מניח שזה לא יקרה פה, גם כשאזכר במשחק הזה רגע לפני שארד לאדמה. ירדתי במדרגות ביציאה מהאצטדיון ואשכרה הרגשתי שאני על סמים. והרבה. איזו חגיגות היו שם, איזה טירוף. חיכיתי עם עוד אלפים ליציאה של האוטובוס ועד אז הם פשוט רקדו וחגגו כאילו לקחנו צ'מפיונס. פשוט חגיגות של תואר. ולמה לא בעצם? לגמרי מוצדק. משחק שהולך עם כל אוהד ואוהד לכל החיים. מדהים. מדהים. מדהים. שתי קטנות על דברים שלא הצלחתי להתייחס אליהן ורק אגיד בקצרה. 1. בתור אוהד שכן פה ושם משתדל לנסוע למשחקים ולהרגיש את האווירה אני יכול להגיד שיש סיכוי שפירמינו שני רק לג'רארד באהבה העצומה והכבוד שהוא מקבל מהקהל. זה לא יתואר. היה איזהשהו משחק בשיא תקופתנו שנסעתי לראות אותנו נגד ווסטהאם באנפילד ופתאום אתה רואה מקרוב מה הוא עושה ואיך הוא באמת הדבק המחבר של השלישייה הזו, ואיך כל השיטה בעצם בנויה על התנועה שלו ועל השכל שלו לפנות שטחים, לזוז, למשוך את ההגנה.. אגדה, באמת אגדה. אני הייתי משאיר אותו גם בעונה הבאה כי אני חושב שיש לו מה לתת מהספסל, אבל זה בטח טוב לסיים את זה כשלפחות עוד חלק מרגישים שיש טעם של עוד. פרידה מאוד עצובה בסוף העונה. מעניין מה יהיה היעד הבא שלו. נקווה שלא באנגליה. 2. אני חושב שהעונה הבאה הולכת לקום וליפול על כמה קלופ עוד מאמין בפאביניו. הוא נראה יותר טוב לאחרונה, זה בטוח, אבל אני כן רואה את קלופ באופן לא מפתיע לא מתייאש ממנו ונותן לו לאייש את ה-6 גם בעונה הבאה וזו עלולוה להיות החלטה שאין ממנה דרך חזרה. חייב להגיע חיה רעה לעמדה הזו (קאייסדו) ולהוריד אותו להיות גיבוי (טוב לדעתי אגב) מהספסל.
