באיירן מינכן 2022/23 עונת 2021/22 של באיירן מינכן בהחלט נכנסה להיסטוריה כש"המפלצת" השלימה זכייה עשירית ברציפות בבונדסליגה. כן, עשור שכל-כולו באיירן, מאז עונת הטרבל ב-2012. לא חשוב מי הדמות על הקווים ולא חשוב מה קורה אצל היריבות. יש דברים שלא משתנים, וחלק מזה – גם הכדורגל ההתקפי והשמח והגולים בקצב (97 שערים – בליגה בלבד), העובדה שלפרקים נראתה כקבוצה הטובה ביותר באירופה, והמכונה המשיכה לעבוד, לא חשוב כמה ההגנה תפשל (מישהו אמר דאיו אופמקאנו עם עונת בכורה די מסויטת?). הרי רוברט לבנדובסקי תמיד יבקיע, וגם תומאס מולר, ומאגר הכישרונות התקפה בלתי נגמר. אבל בבאיירן לא מסתפקים רק באליפות, וגם הסופר קאפ הגרמני די נלקח כמובן מאליו (אין ספק שיוליאן נגלסמן החל ברגל ימין עם 1:3 על בורוסיה דורטמונד – לבהX2 ומולר). בסופו של דבר, עונת הבכורה של המאמן הצעיר הייתה אולי החלשה ביותר של הבווארים בעשור האחרון. קורה שהגביע מתפספס אך באוקטובר באיירן ספגה השפלה מדהימה שלא קרתה מאז שנות ה-70 (אם אני מדייק) כשספגה חמישייה מבורוסיה מנשנגלדבאך תוך 58 דקות. אולם, גולת הכותרת הייתה ליגת האלופות. באיירן תמיד שם, חזק-חזק בתמונה לגביע הגביע עם האזניים הגדולות. אם ההדחה נגד פריז סן ז'רמן ב-2021 הסתכמה בחוסר מזל+פציעה של הכוכב הגדול, הרי אף אחד לא האמין אשתקד שבאיירן תסיים את דרכה כבר ברבע הגמר נגד ויאריאל, קבוצה נחותה ממנה משמעותית על הנייר – אך כזו שהייתה טובה יותר בצמד המפגשים. באיירן כבשה שביעייה בגומלין נגד רד בול זלצבורג. היא הפסידה בספרד 1:0 בלה-סרמיקה וכולם חשבו שהיא תתפוצץ בבית אחרי הפסד שעשה עמה חסד. לבנדובסקי הבקיע אך שתי דקות לסיום באיירן חטפה ועפה. *********** https://cdn.vox-cdn.com/thumbor/Y-HYH1i4xLwzDEgNt3hk0a0cMO8=/0x0:2342x1624/1200x800/filters:focal(1148x390:1522x764)/cdn.vox-cdn.com/uploads/chorus_image/image/71102627/1125919758.0.Xxx אז אם נשאר טעם מר מאשתקד, זה החריף כאשר לבנדובסקי עשה הכל כדי לעזוב את הקבוצה ואף איים, לפי הדיווחים – להחרים את האימונים. החלוץ הפולני שרשם שמונה עונות מפלצתיות בבאיירן עם 344 שערים ב-375 משחקים – הבהיר כי מוטב לכולם כי לא ימלא את העונה האחרונה בחוזה שלו. תחילה ניסו להחזיק אותו בכוח אבל אוליבר קאן וחסן סליהמיצ'יץ' בהמשך ויתרו. הפולני הצטער על הימים האחרונים בהם 'שני הצדדים טעו', נפרד מחבריו ועזב לבארסה תמורת 45 מיליון יורו+משתנים. כיצד באיירן תמלא את החסר בדמות 50 גולים בעונה על אף כל הכישרון שלה? בבוואריה הריחו את העתיד לבוא וצירפו את סאדיו מאנה מליברפול, שחקן התקפה מבריק שיכול לשחק בכל עמדה – כ-'9' מדומה כפי שעשה מאמצע העונה שעברה עם הגעתו של לואיס דיאס, בכנף שמאל ואפילו בצד ימין. זו 'החתמה גלאקטית' לכל דבר| מעבר לכך במועדון הצליחו לשמור על סרג' גנאברי והקשר הגרמני האריך את חוזהו עד 2026| עוד שחקן רכש שהגיע הוא ריאן גראבנברץ' ההולנדי, מאייאקס| יושוע זירקזי שב מהשאלה מוצלחת באנדרלכט. ומה עם ההגנה? 37 ספיגות אשתקד בליגה, וזאת על אף נוכחותו של מנואל נוייר, 44 שערים לפני שנתיים? בבאיירן, שהחלה בשנים האחרונות 'להשתולל' על בלמים – מקווים שהפיתרון הוא מתייס דה ליכט ההולנדי שנרכש מיובנטוס. הוא בן 22 אך נראה שעבר כל כך הרבה. האם דה ליכט יוכל להנהיג את קו ההגנה ולפרוץ אחרי שהתקשה בסרייה א'? הוא קיבל את ספרה מספר 4. בין העוזבים ניתן למצוא את ניקלאס זולה שסיים חוזה ועבר לבורוסיה דורטמונד, גם קורנטין טוליסו נפרד וכמוהו מארק רוקה וחאבי מארטינס. ************** זה לא סוד שבאיירן מינכן משופעת בשחקנים טובים בקישור ההתקפי, מתומאס מולר הבלתי נגמר שהיה סגן הדקות של הקבוצה אשתקד ועד לג'מאל מוסיאלה שהמשיך לצבור עוד ועוד משקל ונוכחות. גנאברי היה הכובש השני עם 17 שערים אבל למולר שוב היו המון בישולים – 25. מי שהתפספס יחסית הוא קינגסלי קומאן בעוד לירוי סאנה נראה הרבה יותר טוב מאשר בעונת הבכורה בה קצת התקשה. עוד נציין כי המגן השמאלי אלפונסו דיוויס נעדר מהמגרשים זמן מה בשל בעיות בליבו, לאון גורצקה סבל מפציעות וסביב ג'ושוע קימיך היה את סאגת הקורונה. אז הנה המספרים של שחקני ההתקפה: -תומאס מולר: 45 הופעות – 3,565 דקות| 13 שערים ו-25 בישולים - לירוי סאנה: 45 הופעות – 2,977 דקות| 14 שערים ו-15 בישולים -סרג' גנאברי: 45 הופעות – 2,748 דקות| 17 שערים ו-10 בישולים -קינגסלי קומאן: 32 הופעות – 2,085 דקות| 8 שערים ו-6 בישולים - ג'מאל מוסיאלה: 40 הופעות – 1,980 דקות| 8 שערים ו-6 בישולים - לאון גורצקה: 27 הופעות – 2,027 דקות| 3 שערים ו-3 בישולים - ג'ושוע קימיך: 39 הופעות – 3,405 דקות | 3 שערים ו-12 בישולי ******** קדם העונה הקצר של באיירן כבר החל עם ניצחון 2:6 על DC יונייטד בוושינגטון. מאנה כבש שער בכורה לא רשמי בפנדל ואפילו דה ליכט הבקיע. המשך 'טורניר אאודי' יהיה כבר מחרתיים נגד מנצ'סטר סיטי. כבר בסוף החודש באיירן תפגוש את לייפציג מחזיקת הקביע הגרמני לסופר קאפ המסקרן בתקווה להשיג את התואר בפעם העשירית בתולדותיה והשלישית ברציפות. הבונדסליגה תצא לדרך בחמישה באוגוסט וזימנה לה פתיחת עונה קשה בדמות משחק חוץ נגד איינטרכט פרנקפורט מחזיקת הליגה האירופית. לאחר מכן היא תארח את וולפסבורג ובמחזור הרביעי תפגוש את בורוסיה מנשנגלדבאך. במחזור השמיני מחכה לה באייר לברקוזן ולאחר מכן בשבעה-תשעה באוקטובר קרב ענקים ראשון, הקלאסיקר בחוץ נגד בורוסיה דורטמונד.
וואו איך הדיון מת. התשובה לפציעה של מנואל נוייר: יאן זומר!| השוער השוויצרי שתמיד בולט בנבחרת מצטרף מבורוסיה מנשנגלדבאך בתמורה לשמונה מיליון יורו (הסכום הכי גבוה ששולם עבור שוער מעל גיל 33) וחתם בשורות באיירן מינכן עד 2025. במועדון חשבו גם על קספר שמייכל אך לבסוף השוויצרי הועדף. אוליבר קאן שיבח: "יש לו ניסיון בינלאומי רב וזה חיזוק משמעותי, מעבר לכך הוא גם מכיר את הליגה. אנחנו בטוחים שהוא יתרום לנו רבות". השוער הנרגש סיפר: "זה מועדון גדול עם כוח, שיחקתי נגד באיירן לא מעט פעמים ואני יודע כמה הקבוצה הזו גדולה. אני גאה כעת להיות חלק ממנו, יש לנו משימות גדולות לפנינו", אמר והודה לגלדבאך על ברכת הדרך לאחר שמונה וחצי שנים.
הפתעה עצומה כמובן, לא היו שום הדלפות משום כיוון. המצב המרשים באלופות אולי הטעה את כולם מהמצב הכי גרוע בליגה בעשר השנים האחרונות. הפעם האחרונה שפוטר מאמן לפי דורטמונד? קיבלנו את פליק. איך נגמר? כולם זוכרים. בדיעבד אפשר, אולי, לנסות להבין: נאגלסמן לא מצליח להביא את הקבוצה לידי ביטוי בבונדסליגה, על גבול חוסר מוטיבציה. קצב צבירת נקודות קרוב מאוד לשניים האחרונים שפוטרו, קובאץ' ואנצ'לוטי, שניהם גם איבדו את חדר ההלבשה. מצד שני, הצלחה אדירה באלופות. 8/8 בלי ספיגות מול אינטר, ברצלונה ופסז' (ספיגות רק נגד פלזן, וגם זה בחצי השני, במשחק האחרון בבתים). המצב באלופות מסמן להנהלה שיש סיכוי ממשי לזכות. זה איתות לכולם, זאת הזדמנות שאסור לפספס. נוייר פצוע, ולתקופה ארוכה, אבל אין ספק שהפיטורים של מאמן השוערים, ואחד החברים האישיים הטובים שלו זה תאקל רציני מאוד בין השניים. מולר משחק פחות ופחות, אבל הוא לא הסוג המתלונן, ובכלל שווה דיון נפרד. אם הוא איבד את שניהם זה מצב בעייתי מאוד. גנאברי וסאנה יושבים על משכורות שמנות במיוחד, ולמעשה שחקני ספסל, עם מספרים בעיתיים מאוד מבחינת בישולים+שערים. קאנסלו כמעט ולא נספר על ידי נאגלסמן. דיברו על כך שהוא איטי מידי הגנתית בשבילו, אחר כך הוא לא פתח ואז לא גם התאמן כמו שצריך, כביכול סידרו את ההדורים בניהם, האמת לא ברור. נאגלסמן לפעמים כמעט בכוח משחק עם 3 בלמים, וגם אז קומאן לפעמים משחק על קו ימין ולא קאנסלו, לא ברור כמה קומאן אוהב את זה גם. מאנה נראה אבוד לחלוטין אצל נאגלסמן מאז הפציעה. הציפייה ממנו להביא תפוקה כל משחק נראית בלתי אפשרית במצב הנוכחי. אפשר להוסיף את העניין עם הטקטיות שהודלפו מחדר ההלבשה, באשמתו או לא, גם לא ברור. לזכותו, חייב לציין כמובן את גרף השיפור של מוסיאלה, שעם הכישרון שלו כנראה היה מצליח עם כל מאמן, אבל צריך לתת קרדיט. ואת צ'ופו עם עונת קריירה, גם הצליח לזרוח ולבסס את מקומו.
נראה לי שבבאיירן פשוט רוצים לעבור את סיטי. חדשות מרעננות גם לקאנסלו. אלוהים יודע איך אפשר לא להצליח לשלב שחקן כזה.
לב העניין זה האם נאגלסמן איבד את חדר ההלבשה או שנקלע לסכסוך עם ההנהלה והפניות של טוכל הייתה פשוט הזדמנות טובה להיפטר ממנו כרגע. אני אעריך בזהירות שלמרות קצב צבירת הנקודות הלא משהו בליגה והבעיות בתפוקה של שחקנים מסוימים, קבוצה שהיו בה יחסים בעייתיים בין המאמן לשחקנים לא הייתה נראית כמו שהיא נראית בצ'מפיונס ולא הייתה מציגה משחקים מאוזנים וטובים 95% מהזמן, כולל בהפסדים (אם רוצים לראות איך נראה על המגרש אוסף שחקנים שלא מקשיב למאמן שלו - כדאי להסתכל על באיירן מול פסז' במשחק ששלח הביתה את אנצ'לוטי ב2017). לי לפחות זה נראה יותר כמו תוצאה של מאבקי כוחות בין נאגלסמן להנהלה. ואם ככה, סביר מאוד שחלק נכבד מהשחקנים לא מתחבר למהלך הזה, ויהיה להם קשה לעשות את הסוויץ' לעבודה עם מאמן אחר בשלב כל כך אינטנסיבי של העונה שכל משחק בו הוא קריטי. יכול להיות שבמהלך הזה באיירן די ירו לעצמם ברגל.
הנפילה של באיירן מינכן בליגה צריכה להגיע מתישהו, היא לא יכולה לזכות באליפות 20 שנה ברציפות. ברור שהשחקנים יהיו שבעים. אני יודע שקובאץ' בזמנו עזב בגלל חילוקי דעות עם תומאס מולר. יוליאן נגלסמן לדעתי נכשל טוטאלית אשתקד כשהוא הודח נגד ויאריאל, מה לעשות, באיירן מינכן היא מהקבוצות הבודדות שמודדים אותה לא מעט על ליגת האלופות ויש לה משקל כבד. הופתעתי אבל שאם בחרו שימשיך אז זה קורה עכשיו. דווקא השיטה של באיירן מינכן עם שלושה בלמים היא מעניינת ולמרות שהייתי רוצה לראות עוד כישרון בהרכב אני לחלוטין לא מזלזל בה. תומאס טוכל גם כן ייאבד את חדר ההלבשה אבל זה יקרה בעוד שנה וחצי-שנתיים. הוא מאמן מצוין ואולי יביא להם את הצ'מפיונס. אגב לגבי נגלסמן לא יכול להבין את הצעד של פיטורי מאמן השוערים שהיה כמו אח של מנואל נוייר.
בערך מהיום הראשון שלו בקבוצה היו חיכוכים עם שחקנים. לבנדובסקי היה הראשון. כשאתה נכנס לתאקל עם ה-כוכב שלך, אתה מראש נמצא בעמדה בעייתית ואין לך יותר מידי מקום לטעות, ברגע שגיבו אותך מולו גם במחיר של עזיבה שלו כל כישלון יהיה קודם כל על הראש שלך. לא מבין מה באיירן הייתה צריכה את זה מראש. יש לה סגל שחקנים מאוד מגובש ומאומן ומה שצריך זה מאמן שישמור אותם רעבים, לא מישהו שרוצה שהכל ייעשה בדרך שלו. נדיר שזה לא נגמר בפיצוץ. נאגלסמן זה המאמן שאתה מביא כדי לבנות סייקל חדש או בשביל לחבר חלקים בפאזל שמאמן אחר לא הצליח.
אבל השאלה היא כמה אפשר לשמור אותם רעבים אחרי אינסוף אליפויות, שואל באופן כללי, לאו דווקא כדי להגן עליו. לגבי החיכוכים עם השחקנים אני מסכים. מנצ'סטר סיטי העונה נראית לי קצת שבעה למשל והיא לא טחנה את הליגה שלה כמו באיירן מינכן. לירוי סאנה אחרי זכייה אליפות באליפות גם כן מיצה. באיירן מינכן להערכתי רצתה להראות שהיא הולכת על משהו חדש. לדעתי עדיין צריך 'שלב ביניים' בין לייפציג שהיא קבוצת צמרת לבין באיירן מינכן שהיא בין שלוש הקבוצות הכי טובות בעולם וכן הלאה. חייב להגיד למשל שאני רוצה לראות את סאנה משחק יותר אבל גם כשזה קורה הוא אף פעם לא 'וואו', הוא לא גורם לי לתפוס את הראש. ג'מאל מוסיאלה כן.
יש הבדל בין חיכוכים עם כמה סופרסטארים לאובדן חדר הלבשה שלם - ע"ע אריק טן האח ורונאלדו ביונייטד. כן, נאגלסמן לא הסתדר עם לבנדובסקי, לא מסתדר עם נויר עכשיו וכנראה קצת בוק עם יותר מדי אגו, אבל עובדה שהקבוצה מסתדרת בסה"כ טוב מאוד. כנראה שלמרות הכל הוא מצליח לשמור על אמון של חלק גדול מהשחקנים בו. מה שעוד יותר מצחיק זה שההנהלה כבר בחרה את הצד של נאגלסמן מול שני הכוכבים הגדולים (נפטרה מלבנדובסקי, פיטרה את החבר של נויר) ופתאום עשתה פניית פרסה לכיוון של נאגלסמן מבלי שהיה איזשהו כישלון מקצועי רציני. אין לזה שום הסבר הגיוני חוץ מכך שהוא נכנס עם ההנהלה עצמה לתאקל כלשהו. ואגב - זה לא שטוכל איזה מאמן שידוע דווקא בזכות היכולת שלו להישאר ביחסים טובים עם הכוכבים לאורך זמן. מספיק לראות איך נראו היחסים שלו עם חדרי ההלבשה בפסז' וצ'לסי אחרי שנה בערך.
אני מסכים איתך שהם מגיבים בהיסטריה לתוצאות הלא טובות בליגה מאז החזרה מהפגרה. אני לא יודע כמה שחקנים בדיוק נאמנים לו וכמה רצו שיילך. בדרך כלל כשהקבוצה מחולקת ככה והכנה טקטית דולפת לצהובונים יום לפני המשחק זה מעיד על שבר ביחסים בין שחקנים למאמן. כשאתה נראה נהדר מול PSG וחסר חשק לחלוטין מול לברקוזן כנראה שההסבר הוא מוטיבציה להוכיח שאפשר לזכות בליגת האלופות בלי לבנדובסקי לצד שעמום ממפעל שזכו בו כבר 3000 פעמים ברצף. מאמין שהיו זוכים באליפות גם עם נאגלסמן ככה שלא מובן לי למה לא לחכות לסוף העונה.
