בנוגע למגיפה של 2020 שאני רואה שזה מעיק עליך. היתה התמודדות ראשונית עם אירוע ראשוני ותקדימי (בטח בעידן הנוכחי). שהוא גם אירוע מתגלגל. בתנאי אי וודאות. -להגיד לך שלא נעשו טעויות אני לא יכול להגיד. אבל היופי באבולוציה הוא שלומדים מטעויות. אתה מוזמן להקים או להשתתף בתנועה או במפלגה שתצביע על האיום הפוטנציאלי שאירוע מגפה שכזה יחזור, ושתקפיד על כך שטעויות מהעבר שנעשו בפעם הראשונה - לא יחזרו.
לחסום כבישים זה גם בריונות. לעשות סחיטה באיומים באמצעות הטייסים זאת גם אלימות. הם מתנהגים כאילו המדינה היא רק שלהם, טבעי שיהיו כאלה שפחות יאהבו את זה…
רק בגן חיות. אנחנו כל הזמן לוקחים סיכונים. הכי פשוט: שימוש ברכב. לגבי מלחמת קורונה: לא רק שלא הופקו מסקנות ולא נערפו ראשים, הפעולות שהפרו זכויות אדם נכנסו לארגז הכלים של המדינה.
בנוגע לגן חיות וסיכונים אני לא מבין את הטיעון אתה יורה ליותר מידי כיוונים. בכל מקרה אם אתה רוצה אי פעם שיחול שינויי ושיפור - בהשוואה להתמודדות קודמת לא מוצלחת (בכל עניין. לאו דווקא קורונה) - אתה צריך לעודד שינויי משטרי בו בכלל יכול להיווצר שינויי: שנבחרי ציבור שחושבים כמוך יוכלו להבחר בקלפי ואחרי שנבחרו יוכלו לקדם את מה שהם מאמינים בו, מבלי שאיזה חונטה פטרנליסטית שיושבת בבג"צ תגיד להם מה הם יכולים לעשות ומה לא. (ובכלל תחליט אם הם יכולים מלכתחילה לבחור ולהבחר או לא).
אני קודם בעד להפריד בין הממשלה לבין הכנסת. וגם בעד להוריד את אחוז החסימה. לפיהרפורמה המוצעת המדינה תנוהל אך ורק על ידי הממשלה שנבחרת בקומבינות.
קודם כל צריך להוריד לבג"צ את היד מההגה. ואת הרגל מהברקס. אחרי זה יהיה אפשר לדבר על שינויים במבנה האופרטיבי של השלטון. וגם כאן ייעשו בהתחלה טעויות ויהיה ניסוי וטעיה, עד שנגיע למודל יעיל. יעילות לא מושגת בין לילה. הפרדת ממשלה מהכנסת - אם אתה מדבר על חובת מינוי שרים מקצועיים (מהתחום) למשרדים אזרחיים: זה רעיון חצי אפוי, אבל בגדול אני מסכים לכיוון הזה. העניין הוא שכל עוד החונטה בבג"צ עם יד על ההגה ורגל על הברקס: זה לא ממש משנה מהם סדרי השלטון ומה המבנה האופרטיבי שלו. -בכל מקרה השליט העליון של בג"צ, ברצותו, תמיד יתערב... ותמיד מילתו תהה האחרונה ועל פיו יישק דבר.
עדיין לא הבנת שעם או בלי בג"ץ זה לא משנה, אין כאן באמת דמוקרטיה, אנחנו לא באמת בוחרים את השלטון. לגבי השרים, אחרי הניסיון שנכשל, כאשר ראש הממשלה נבחר, אבל השרים הגיעו מהכנסת, הייתי הולך על ההיפך מהחוק הנורווגי. מי שנבחר לכנסת, לא יוכל להיות שר.
להפריד ממשלה וכנסת זה קודם כל אומר שממשלה לא תהיה באופן אוטומטי, בהגדרה, רוב בכנסת. ברגע שהממשלה היא קואליציה של 61 וזה כל מה שדרוש כדי להעביר חוק (כל חוק) אז הרשות המבצעת היא גם הרשות המחוקקת. אפשר להתחיל בלהרוג את הקונספט של קואליציה. המפלגה הגדולה ביותר היא מפלגת השלטון והעומד בראשה הוא ראש הממשלה וסלמאת. היא יכולה לבצע, כדי לחוקק היא צריכה תמיכה מהכנסת. לא יודע כמה זה יהיה יעיל אבל זו התחלה ובניגוד לחיסול ממוקד של בג"צ וריקון כל תוכן מהרשות השופטת גם אין לזה השלכות הרסניות פוטנציאליות לפחות שאני מצליח לראות.
אני לא פוסל את המודל שאתה מציע. אני לא פוסל גם מודלים אחרים. בעתיד אולי נדבר על זה. כרגע אנחנו בשלב הרבה הרבה יותר מוקדם. כי כרגע זה לא משנה... כל עוד בג"צ והפרוקסים שלו (היועמ"שים. של הממשלה. של הכנסת) - הם השליטים בפועל. על פיהם יישק דבר והמילה האחרונה היא שלהם. תמיד. (ואם אתה מעניק להם כוח שלטוני אינסופי שכזה, אז לפחות שלא יוכלו למנות בפועל את המחליפים שלהם, ואת הקולגות שלהם בכס המשפט) -המצב הקיים מאז 1992 לא יעלה על הדעת! שגם יהיה להם כוח אינסופי שהם מגדירים בעצמם את גבולות סמכותו. כרצונם. -וגם מילתם תהיה האחרונה בכל ויכוח בכל עימות, על פיהם יישק דבר. -וגם הם בעצמם יבחרו את התמהיל האנושי (ולפיכך האידאולוגי והפוליטי) של יורשיהם ושל הקולגות שלהם. אתה יודע מה? -עזוב "לא יעלה על הדעת"... זה גם לא יעיל! אתה רואה התקדמות אתה מזהה יעילות אתה מבחין בפתרון בעיות? אתה יכול לנקוב בשם של בעיה שנפתרה? אני מזהה רק בעיות שנערמות ושיתוק שלטוני וחוסר יכולת של הריבון לפתור משהו או לקדם משהו שהוא. כבר 31 שנה. ממשלות מתחלפות ימין שמאל ימין שמאל. כלום לא נפתר.
