דברים מוזרים בכדורגל שנשמעים לא נכונים אבל הם כן

אם כבר רונאלדו נתן יותר מדי ומוקדם מדי ברמת המועדונים ושילם על זה ביוקר.
מסי וכריסטיאנו ברי מזל שנולדו בעידן הרבה יותר מפותח.

ההישג הכי גדול של רונאלדו היה הקאמבק משנתיים של פציעות ברכיים, להובלת הנבחרת לזכייה במונדיאל 2002.
מבחינת כשרון נטו - הוא עדיין הכי טוב שראיתי.

 

זה פשוט.
אתה לא ראית את רונאלדו באמת בחיים שלך ולכן אתה בכלל מזכיר אותו באותה נשימה עם זלאטן(הולך ומשווה סטטיסטיקות ובודק אורך קריירות).

לא על אותה סקאלה.

 

זה בדיוק מה שאני טוען לכל אורך הדיון - מתייחסים רק לכישרון שלו, לא לשום דבר מסביב. אין לי בעיה עם הטענה שהוא כישרון טופ 5 היסטורי, אבל שחקן טופ 5 היסטורי? בשביל זה צריך מוסר עבודה, ובמוסר עבודה הוא לא טופ 100 היסטורי.

 

בדיוק כמו רונאלדיניו


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

@VAR
מצחיק שאתה אומר שהקריירה שלו היתה אמורה להתפתח כמו של אמבפה עכשיו.
אני מאוד מחזיק מאמבפה, אבל איפה הוא ואיפה מה שרונאלדו היה...
יש ביניהם בהחלט דמיון בסגנון, אבל רונאלדו היה טוב יותר בכמה רמות וגם מגוון יותר ביכולות שלו.

לא רונאלדיניו ולא אף אחד אחר היה מה שרונאלדו היה לפני הפציעות.
זה שאחרי כל הפציעות הוא עדיין היה שחקן טופ רק מלמד מה הוא יכל להיות אם לא היה עובר כאלה פציעות.
שוב - הוא לא דעך כי היה עסוק בקרנבלים ואורגיות כמו שאר השמות שהוזכרו, הוא עבר פציעות קשות מאוד וחזר אחריהן לרמות הגבוהות. אולי זה דווקא מלמד על מוסר עבודה?

לגבי זה שהקבוצות של זידאן\איברהימוביץ' זכו ביותר תארים אבל הם לא בדיון על טופ5 (עם כל הכבוד לזידאן, ויש כבוד):
פייר, נראה לי שאתה עונה לעצמך פה.
לא סתם מדברים על רונאלדו כמו שמדברים, הוא היה משהו נדיר.
אני רואה כדורגל 30~ שנה ולא ראיתי משהו שדומה לו.


*רונאלדיניו אולי הכי קרוב ל"מה היה אם היתה לו אמביציה".
באופן אישי זה השחקן שהכי נהנתי לראות (לא כולל ליברפול כמובן).
לדעתי לא היה שחקן מהנה כמוהו אף פעם.

 

שניהם שחקנים שמבחינת כשרון היה הגדולים ביותר מבחינתי. קריירה זה משהו אחר.

שלישי זה זולה.


Sent from my iPhone using Tapatalk

 

רונאלדו בפריים שלו היה השחקן הכי טוב בעולם, בלי ויכוח בכלל. גם מבחינת הערצה הוא לא היה שונה ממסי ורונאלדו. אתם קולטים שעולם שלם חיקה את התספורת המטופשת שלו? לא משך את הפריים שלו מספיק אבל עדיין הוביל את ברזיל לזכיה במונדיאל, בתקופה שזה היה המפעל הכי יוקרתי(היום הוא אולי המפעל הכי "מרגש" אבל הליגה של הגדולים זה הצ'מפיונס ליג) ה"כוכבית" היחידה על הקריירה שלו זה שאין לו כמעט תארים בקבוצות. לא זכה מעולם בגביע עם האוזניים, זכה במעט מאד תארים מקומיים. זה מה שהופך את מסי ורונאלדו ליותר גדולים ממנו. בטח ובטח ששניהם גם זכו בתארים עם הנבחרות שלהם, אז גם בזה אין לו יתרון עליהם. אם אנחנו בקטע של דירוגים היסטורים אז לא רוצה לדבר על פלה או בקנבאוור או שאר השחקנים שלא ראיתי. מאלה שכן ראיתי הוא השחקן השלישי הכי גדול.

 

צריך גם לא מעט מזל.

רונאלדו שיחק בתקופה יותר קשה. שחקו אותו מגיל 16, הוא היה עולה לשחק עם כאבי ברכיים והסוכנים שלו רימו אותו (מעברים שפגעו בו מקצועית). זה לא כמו מסי וכריסטיאנו שגדלו בצמר גפן.

אני מסכים שזה לרעתו שהוא לא זכה ביותר אליפויות. רק קח בחשבון ש;
א) הליגות בזמנו היו יותר תחרותיות כי היה פיזור יותר גדול של יריבים וורלד קלאס. בימנו רובם בקבוצה אחת או שתיים ואתה פוגש אותן ארבע פעמיים בעונה.
ב) הוא היה קרוב מאוד לאליפויות עם כל המועדונים ששיחק בהם. יש לו גביעים מקומיים, גביע מחזיקות, גביע אופ''א. אי אפשר לומר שלא היה לו 'מוסר עבודה'.
ג) הוא הוכיח את עצמו כאחד מהגדולים ששיחקו במונדיאל - בתקופה שזה היה הטורניר הכי קשה. יש לו תארים נוספים בנבחרת.
ד) הוא סבל מפציעות קשות. ב-PSV הוא החמיץ כמעט את כל העונה השנייה בגלל פציעה בברך. באינטר במשך שנתיים רצוף הוא כמעט ולא שיחק. וכשחזר לשחק, בערך בגיל 25, הוא היה ב-30-40% מהיכולת המקורית. בגיל 29 הוא כבר היה פנסיונר.

 

היום לפני 40 שנים זכתה אברדין בהדרכת אלכס פרגוסון בגביע ההמחזיקות לאחר ניצחון 1:2 על ריאל מדריד בגמר שנערך בגטבורג. דבר מוזר נוסף שכשלעצמו היה שרק 17,000 צופים נכחו במשחק, כנראה שאף אחד מאוהדי אברדין לא באמת האמין שאפשר לנצח את ריאל הגדולה ואף אחד מאוהדי ריאל לא חשב ששווה להצפין עד סקנדינביה בשביל גמר חד צדדי.

גביע המחזיקות אגב זה התואר היחיד בו מעולם לא זכתה ריאל(וגם לעולם לא תזכה)וזה קרה בגלל קבוצה סקוטית שספק אם הדור הצעיר של חובבי הכדורגל בכלל יודע על קיומה...

 

לטעמי הנקודה לגבי התחרותיות בליגות אז והעובדה שפשוט היה מספר גדול יותר של קבוצות איכותיות, במיוחד בספרד ואיטליה, היא רלוונטית מאוד. בתקופה של רונאלדו באיטליה היו ארבע קבוצות שונות שזכו באליפות, כולל רומא ולאציו!
בספרד בעונה השנייה שלו ולנסיה לקחו אליפות כשריאל מסיימת בטבלה מאחורי לה קורוניה, שגם היא זכתה באליפות ארבע עונות לפני כן. (וזה מאוד עצוב כשנזכרים במצב של שני המועדונים האלה היום).
הזכירו בתור השוואה את זידאן, אז גם הוא זכה רק באליפות אחת עם ריאל כשבתקופה שלו הייתה עוד אליפות של ולנסיה.

 

חוץ מדל בוסקה שאימן את רונלדו בעונה הראשונה שלו בריאל ופוטר בסיומה ללא שום הצדקה והיגיון(אחרי זכייה באליפות) כל המאמנים שאימנו את רונלדו בריאל היו מאמנים גרועים שלא לחינם הקבוצה נכשלה תחתם באופן טוטאלי הן בלה ליגה והן בצ'מפיונסליג,אם דל בוסקה היה ממשיך בריאל אין לי ספק שרונלדו היה מגיע להישגים הרבה יותר גדולים בתקופה ההיא של פוסט הפציעה הקשה. אגב באופן סמלי בעונת 2005 שיתף רונלדו פעולה בחוד של ריאל יחד עם מייקל אואן שהוא ההקבלה המדויקת ביותר לרונלדו: כישרון ענק שפרץ לתודעה בגיל צעיר מאוד ויחד עם זאת גופו לא עמד בלחץ העצום והפציעות שיבשו לו את הקריירה בשלב מוקדם מאוד שלה וגם גרמו לה להסתיים בטעם גדול של החמצה. גם אואן בדומה לרונלדו זכה לאורך הקריירה שלו רק באליפות אחת ואם לרונלדו עוד היה חלק משמעותי מאוד באליפות של ריאל ב-2003 אז לאואן היה חלק שולי ביותר באליפות של מנצ'סטר יונייטד ב-2011.

 

זידאן הגיע עונה אחת לפני רונאלדו והספיק להביא בה את ליגת האלופות כולל שער ניצחון בגמר. ויותר חשוב מזה, יש לו 2 אליפויות ו2 סגנויות באיטליה שהייתה בזמנו בערך מה שהפרמיירליג היום מבחינת רמה ביחס לליגות אחרות כשבתווך הוא מביא את גביע העולם לצרפת. לא יודע אם זה מספיק קבלות בשביל להיות שחקן טופ 10, אבל על פחות מזה בעיניי לא צריך להיות דיון בכלל. הזכרתי אותו כי הם עשו מסלול קריירה דומה מאוד: איטליה בסוף שנות ה90 ותחילת ה2000, מעבר לריאל מדריד בהפרש של שנה, רונאלדו עזב את ריאל חצי שנה אחרי שזידאן פרש אחרי עוד מונדיאל אגדי.

@Sir Alex אין ספק שמזל זה חלק מהעניין, לא טענתי אחרת. אבל שים לב שבדיון עלה פה גם עניין הפציעות, גם עניין המחלה בבלוטת התריס, גם עניין המאמנים הגרועים שאימנו אותו, גם עניין סוכנים גרועים והיותו שכיר חרב - על זה אני מדבר כשאני אומר שעושים לו כל הנחה אפשרית כדי להצדיק את המיקום שלו בטופ 5 ההיסטורי.

נסכם שרונאלדו עשה את הקריירה הכי טובה שאפשר עבור שחקנים שמתבססים על כישרון בלבד.

 

בסוף הפער הוא פשוט בהסתכלות ולא בנכון/לא נכון.
חלק מסתכלים על תארים, חלק על יכולת בשיא, חלק על יכולת לאורך זמן.
אני אישית לא הופך שחקן לגדול בגלל שכבש צמד בגמר גביע העולם או לקח אליפויות. משחקים ספציפיים, תארים קבוצתיים...פחות מדברים אלי.
מישהו אחר יכול להגיד שלכבוש צמד בגמר גביע העולם זה הדבר החשוב ביותר, לכבוש במשחק הכי גדול בכדורגל. תארים זה הדבר הכי חשוב בכדורגל וזה מה שקובע.

אני מסתכל על השחקן ורואה מה שאני רואה ולפי זה מרגיש מה שמרגיש.
רונאלדו היה חריג מאוד. אני לא ראיתי שחקן ברמה כזאת פרט למסי ורונאלדו הפורטוגלי.
כבר רשמו הכל פה. אבל מי שלא חושב שהוא בטופ, אולי שופט לפי קריטריונים אחרים, אין פה משהו חד משמעי.

 

אני מצטער אבל אני לא מבין את הטענה הזאת בכלל.
מבחינת קריירה גם לג'ון אושיי היתה קריירה גדולה. מה זה רלוונטי?
אפשר לחשוב שהוא הבקיע הרבה באיזה 2 מונדיאלים וחוץ מזה היה טוב ולא הרבה יותר מזה (כמו איזה קלוזה).

עניין המאמנים לא חשוב לדעתי אבל הפציעות (הקשות מאוד) בהחלט משמעותיות. שוב, זה לא שהוא היה לא מקצוען (כמו, נגיד, ניימאר) אלא שהגוף התפרק.
אני גם לא מבין את הקטע שכאילו הוא אשם שיש לו בעיה בבלוטת התריס והוא עלה במשקל כתוצאה מזה. זאת בעיה רפואית כרונית, אין לו יותר מדי מה לעשות לגבי זה.
עם כל הבעיות האלה הוא כל הזמן חזר והציג יכולת מרשימה.
צריך גם לזכור שבזמנו פציעות כאלה היו הרבה יותר משמעותיות לקריירה של שחקן.
היום פציעות כאלה הן רעות מאוד אבל חוזרים מהן, אז זה היה פחות מובן מאליו.



רונאלדו היה שחקן היסטורי למרות שמגיל צעיר מאוד הגוף שלו התפרק.
הוא לא כיכב בליגה הברזילאית\הולנדית ובנה ככה מיתוס אלא הוכיח את עצמו ברמות הכי גבוהות.
לפני שהפציעות החריבו לגמרי את הגוף שלו - הוא היה ברמה של הטוב בהיסטוריה.
אחרי שהגוף כבר הוחרב - הוא עדיין היה חלוץ טופ עולמי.

אם בוחנים אותו רק לפי מספרים\סטטיסטיקה ואז מסתכלים על כריסטיאנו רונאלדו\האלאנד\אמבפה\איברהימוביץ' אז אפשר אולי לחשוב "מה כל כך מיוחד".
אבל כשרואים איך הוא שיחק, אין בכלל מקום לשאלה מבחינתי.
באמת שעם כל הכבוד לשחקנים האחרים שהוזכרו פה, זה פשוט לא אותו דבר.


אני לא אגיד שהוא היה גדול יותר ממסי, אבל מאז שאני רואה (בערך תחילת שנות ה-90) הוא היה שני אחרי מסי, אין ספק מבחינתי.
אולי אם לא היה סובל מכאלה פציעות הוא היה אפילו גדול מהארגנטינאי.

 

1. מסי 2. רונאלדו הברזילאי 3. רונאלדו הפורטוגלי 4. הנרי 5. דה בריינה.
זה שלי....ביי

אגב, בד"כ אני אוהב לדבר על שחקנים שאני רואה אותם המון משחקים. אז הנה קחו טופ 5 אי פעם של ליברפול ושל אוקלהומה/סיאטל+גרין ביי(קבוצות שלא הפסדתי משחק שלהם 300 שנה):
1. ג'ררארד 2. סוארז 3. סלאח 4. ואן דייק 5. מאנה.
1. דוראנט 2. ווסטברוק 3. פייטון 4. אלן 5. קמפ.
1. רוג'רס 2. פארב 3. דרייבר 4. וודסון 5. אדאמס.