ריאל מדריד 2022/23: אחרי עונה מהאגדות - נלחמים בשאננות ובברצלונה

@Ever Banega, שני דברים:
1. לגבי ויניסיוס ג'וניור אולי זה גם עניין של ציפיות. בעונה שעברה היינו מופתעים שהוא היה בועט למסגרת ממצב נוח ויותר מכך כשהכדור היה הולך לפינה הרחוקה. עכשיו אחרי עונה אחת נהדרת ועם האהבה של הסנטיאגו ברנבאו - 'רצינו' לקבל לפחות את מה שהיה. אני חושב שהיו לו כמה חודשים עם משחקי ליגה ממש לא מספיק טובים בחוץ. זה העניין "היחיד".
2. לגבי לוקה מודריץ' והבלון ד'אור - קודם כל אתה צודק. מה שכן מודריץ' לא רק הציג מונדיאל ענק במדי קרואטיה ולקח אותה לגמר - הוא גם זכה בליגת האלופות עם ריאל מדריד. למסי אין ממש את השילוב הזה. הליגה הצרפתית היא סתמית, אם נרצה או לא, ובצ'מפיונס פ.ס.ז' לא היוותה יריב בשמינית הגמר לבאיירן מינכן שבעצמה לא היוותה יריב..למנצ'סטר סיטי.

 

כל דעה היא לגיטימית אבל אני באמת שלא מבין, ובטח את ה-"ובפער עצום" של ויניסיוס ג'וניור על חשבון הצרפתי. תראה שוב את ה-1:3 נגד פריז סן ז'רמן ומהי תצוגת מנהיגות, כנ"ל הניצחון על צ'לסי. קארים בנזמה באמת עשה עונה של בלון ד'אור והציג את הכדורגל הטוב בחייו. המספרים שלו הם טיעון טוב מאוד אבל בנזמה תמיד היה שחקן שעובד על המגרש ועושה עוד דברים חוץ מלהבקיע. אני משוכנע שעם כל שחקן אחר, למשל אגו מאניק כמו כריסטיאנו רונאלדו - הברזילאיים היו מתקדמים פחות. בנזמה היה מבקיע כמעט מכל מצב, בטח במשחקים הגדולים.

 

הזווית שלי לקראת המשחק הערב נגד מנצ'סטר סיטי:

התחלתי לכתוב את הפרשנות תאכלס שלי לקראת המשחק כבר אתמול ויצא לי קצת מסורבל, כאילו שכחתי לרגע שזה לא הטור לקראת גמר ליגת האלופות אלא רק חצי גמר.
כמו שכתבתי לפני המשחק הקודם, חצי הגמר נגד מנצ'סטר סיטי היה המשחק הראשון שגרם לי לחזור להתרגש כמו ילד, שהחזיר אותי קצת ל-2021/22. המשחק היחיד שגרם לי לנדודי שינה ושכל העולם עצר מלכת. כעת, בגומלין, זה המצב. ריאל מדריד היא אלופת אירופה הנצחית ומולה ניצבת הקבוצה הטובה ביותר בעולם. בכל העשור המדהים הזה שריאל חווה בליגת האלופות, לא היו עוד הרבה קרבות כאלה. המשחק הנוכחי מזכיר לי את הגומלין נגד באיירן מינכן בעונת הדסימה. גם אז הייתה מפלצת ממול - הטרבליסטית הגאה (עם אריאן רובן ופרנק ריברי בכנפיים), פפ גווארדיולה על הקווים מנגד. ההיסטוריה הייתה נגדנו עם מאזן האימה בגרמניה – אפס ניצחונות מול באיירן - וזה נגמר ב-0:4 היסטורי. כמובן שיש גם קווי שוני בין המשחקים. ה-1:1 מהסנטיאגו ברנבאו לא מספיק טוב. עם 0:1 הייתי הרבה (טוב, קצת) יותר שקט.
מאז עונת הדסימה ריאל מדריד עשתה כל דבר אפשרי בליגת האלופות. מי היה יכול להאמין אז שנזכה חמש פעמים בשמונה שנים - כמו ברצלונה לאורך כל ההיסטוריה שלה למשל? מי האמין שנרשום שלוש זכיות ברציפות? מי האמין שנזכה בעונה שעברה כשהיו לפחות 3-4 קבוצות טובות מאיתנו ובטח עם איך שהמשחקים התפתחו? אז חסר לנו עוד משהו אחד - לתקוף את ההיסטוריה מצד אחר. ליצור תקדים עם חצי הגמר וה-1:1 במשחק הביתי.
אז "אנחנו ריאל מדריד" הוא טיעון מעולה . אי אפשר להתבסס רק עליו אבל הוא לא לבדו. לפחות מהמשחק הראשון ראיתי קבוצה שאפשר קצת יותר לסמוך עליה. אני כן מצפה לראות את ריאל עם הקרח בוורידים כמו טוני קרוס. לא להישבר בדקות הקשות, להבין שגם 89 שניות לסיום המשחק יכול להשתנות. שניתן את הערך מוסף, שנעשה את זה, עם ניצול מצבים מושלם, קור רוח, מאגיה. שלמחרת בבוקר נשאל את עצמנו "איך עשינו את זה".
ברור שהיריבה תפתח בבליץ' וצריך לשרוד אותו. חשוב מאוד לא לספוג כמו שהיה בעונה שעברה. שכל שחקן ייתן 200%, אפס לקיחת סיכונים. אפשר גם להעיף את הכדור למעלה, זה בסדר. אני נע בין "סיטי לא נראית כזו וואו" לבין "ברור שבמשחק בית הם יהיו הרבה יותר טובים. ולא רק ארלינג הולאנד. הקהל כן מוסיף, הם ייקחו יותר סיכונים, הקצב יהיה גבוה יותר. זה באמת הקרב הכי קשה שלנו מזה שנים רבות כי הפעם הגומלין אינו בבית ויש לנו קצת פחות מזל ביחס לעונה שעברה.
כל אוהד של קבוצה אחרת היה אומר 'נו מילא, אז נעוף. הכל סבבה'. הרי עשינו עונה מכובדת במפעל וסיטי פשוט קבוצה טובה יותר, זה היה כך גם בשנה שעברה וכעת עם הולאנד שהוא שובר שיוויון וברור שיהיה טוב יותר מאשר המשחק הראשון. אבל אנחנו אוהדי ריאל מדריד וברור שאם נודח אני אתבאס. אנחנו לא יכולים להסתפק בפחות מהטוב ביותר. אני מאמין, השחקנים מאמינים, המדרידיסימו מאמינים. חואניטו בדיוק עכשיו שלח את ברכת הדרך למרות שהפעם לא ממש צריך רמונטדה.
מילה על קארים בנזמה: הוא לא נלחם על המורשת שלו או משהו כזה, אבל ריאל צריכה משהו ממנו מהעונה של הבלון ד'אור. שיוכיח שזו לא הייתה הברקה מנותקת מן המציאות. אני לא מודד את בנזמה רק בשער או לא. משחק טוב שלו גם יקל על ויניסיוס שבטח מגיע לטרוף את הדשא. הוא אחת הסיבות שגורמות לי לאופטימיות יחד עם טיבו קורטואה. בסופו של דבר זה יכול להסתכם ב-"ויניסיוס היקר – קח אותנו לגמר". עם החיוך, עם האמונה, עם התעוזה. כשהכדור יגיע אליו בחצי של סיטי, ולא משנה כמה שחקנים יהיו עליו – אתם תקומו מהכיסא. הלב שלכם ידפוק, הפרפרים בבטן יחלו. יהיה גם חיוך ממזרי כזה של "מה אתה מתכנן עכשיו?". שיזיז את הכדור מהר אם השמירה כפולה ומשולשת.
האמת כבר נהייתי מבולבל מההרכב המסתמן. פעם ככה-פעם ככה, אולי קרלו ניסה להטעות את כולם. הייתי מבין אם פדה ואלוורדה היה משחק כקשר בכנף ימין. זה הזמן שלו לחזור לעצמו. ובאמת צריך לשרוד את הדקות הראשונות. אי אפשר לשחק עם קרוס ומודריץ' באמצע ולהתפלל לטוב, יש נחיתות מסוימת בפיזיות גם אם הכדור לא ממש מעניין אלא מה עושים איתו.
לא אוהב את ההחלטה לספסל את אנטוניו רודיגר, מה שעבד לא צריך לתקן. ואדר מיליטאו קצת מלחיץ. לא לוקח את מה ששלו, אבל כן יופעל עלינו ליץ כבד, לעתים הוא שאנן וחסר אחריות. במכלול, דויד אלאבה הפחות טוב מבין הבלמים שלנו ואני רוצה לראות את הסופרמן אדוארדו קמאבינגה באמצע. הוא יכול לתת לנו המון עם הדריבלים והמהירות. זה הרכב שדמיינתי בתחילת העונה. אבל לא משנה..
מאז הבוקר אני אומר לעצמי "עזוב אותך, תתנתק, תנשום עד למשחק" ובכל זאת אני זולל כל כתבה ועדכון אפשרי ומפציץ לכם את הפיד בפייסבוק. תירגע, רומנו.
נלך עם האיכות, עם קור הרוח, עם הרגליים הרעננות, עם הלב והנשמה, עם החזה הנפוח ועם הסמל, החולצה שבצד שמאל יש את הסימן המרגש של '14'. תהיו ריאל מדריד. אהה, וכן, אני מתארח בפודקאסט של One למחרת ב-08:00 בבוקר אחרי שכמה פעמים פנו אליי והתחמקתי. כבר פעמיים הגעתי לנתח כישלונות וזה לא כיף...תעשו מצווה. האללה מדריד!

 

תנו קצת להיות דרמה קווין, אל תכעסו עליי:

אז ככה. התארחתי הבוקר בפודקאסט ריאל מדריד מבית היוצר של אתר One. הגעתי ‘כדי לספק הסברים’, מה שאף אחד במועדון לא עשה. לא המאמן שלנו, לא השחקנים שעשו טובה שדיברו אחרי המשחק.



https://totalfootball.co.il/uploads/default/original/2X/4/4c8a8d19497809fe0c3dfdebf1e39ecd4cb84915.Xxx

כיאה לאוהד שרוף שמרגיש כמו בן 17, קמתי במצב רוח חרבנא. איזה באסה “לפרשן” משחק עלוב שכזה ששורף לך בנשמה ולא נותן לך מנוח. זה אף פעם לא רק כדורגל, זה החיים שלך. אבל התעשתתי מהר (קמתי מאוד מוקדם) והבנתי עד כמה ניתנה לי הזכות להציג את הזווית שלי, על הקבוצה האהובה שלי, “במגרש שלי”, במשהו שהיה חלום שלי וקצת הייתי בתחום, בפלטפורמה כזו וכשכל אוהדי ריאל בארץ שומעים, אני מניח. ובסופו של דבר דווקא כשאתה מדבר על זה וכותב על זה - אתה מרגיש משוחרר. איך אבא שלי אמר לי בבוקר: “דור אתה לא אשם בהפסד”. לא בטוח שהוא הבין, אבל הוא צודק.

אז ככה. הגעתי לבוש בחולצה של ראול השחקן הנערץ עליי, כדי שאעלה חיוך, חולצה שלא נגעתי בה זמן רב (מתקמצן, חושש), אך גם חולצה שחורה - כמו המשחק שלנו אתמול - דיסוננס. מעונת 2002/03, בה באנו לאולד טראפורד לשחק כדורגל ולא התבנקרנו. לא דפקנו חשבון. עם הצעיף האחרון שקניתי עליי כמובן. בפודקאסט ‘תקפנו’ את ריאל מכל הכיוונים אחרי שהקבוצה כלל לא תקפה אתמול.

בכל הרכב מנצ’סטר סיטי קבוצה טובה יותר אבל ריאל מדריד לא יכולה להתבזות. לא ככה המלכה של אירופה (הבאתי את הספר והחזקתי אותו כל הזמן) צריכה להיפרד מהכתר שלה. בחירת ההרכב הייתה איומה, כמו עונת הליגה שלנו, ולזכותי ייאמר שגם בפעמיים הקודמות שהגעתי (אחרי הפסדים, נו מה? - מול ראיו וייקאנו בנובמבר ומול מאיורקה בפברואר-מרץ), אמרתי עוד במרץ ובינואר שקרלו אנצ’לוטי אחלה גבר אבל הוא גם צריך לשים את המפתחות.

מוזמנים לצפות אפילו בפודקאסט פה - אחלה חידוש לראות את עצמך על המסך ולא בסרטונים שאתה מצלם| או להאזין כאן - נשבע שבמציאות הקול שלי יפה יותר

אחזור עם כוחות מחודשים לעונה הבאה להמשיך לכתוב פה את המגילות לקראת משחק ליגה זוטר בו נעלה עם פדה ואלוורדה בכנף ימין ועכשיו באמת אפשר ללכת לים ולשחק מטקות ואולי גם יהיה לי אומץ להצטרף “למעגלים” של אלה שיודעים להקפיץ. הכי חשוב - אל תשכחו כמו שכתוב בספר שלי - אנחנו המלכים של אירופה. האללה מדריד וגם היום תודה לך אלוהי הכדורגל, תודה.

 

"היום שאחרי" ההשפלה נגד מנצ'סטר סיטי:

אל תצפו לשינוי בעמדת המאמן. המארקה עם כותרת גדולה בשעה זו: "עוד שנה עם קרלו אנצ'לוטי". המאמן נפגש היום בוולדבבאס עם פלורנטינו פרס בתכנון העונה הבאה וכן המנכ"ל חוסה אנחל סאנצ'ס גם כן היה שם. יש אמון מוחלט בקרלו מעבר להצהרות הברורות של הנשיא עצמו אחרי הזכייה בקופה דל ריי. במועדון הגדירו את העונה כנפלאה בקופה דל ריי, עונה טובה בליגת האלופות ועונה חלשה בליגה. ב-ESPN נטען כי במועדון חושבים שהשחקנים אשמים הרבה יותר בתבוסה באיתיחאד ביום רביעי מאשר האחריות שיש למאמן גם אם טעה בהרכב שלו.
עוד נקודה שעלתה: ריאל מדריד כן רוצה את ארלינג הולאנד וקיליאן אמבפה אך הם יהיו רלוונטיים רק ב-2024. "ואם שוב תתפספס האפשרות להביא אותם או שזה יהיה בלתי אפשרי? ריאל לא יכולה לחכות כל הזמן ולפנטז".

איזה רכש כן יגיע? פראן גארסיה כבר חתם, אולי ברהים דיאס או קשר כנף אחר, ג'וד בלינגהאם מתקרב אולי, וחלוץ מחליף נורמלי לקארים בנזמה. השם החם הוא חוסלו, חלוצה של אספניול (33) שכבש העונה 15 שערי ליגה כך מדווחים בספרד. מדובר בהעברה בגרושים, חלוץ שמכיר את הליגה, הוא אוהד ריאל מדריד שרוף וגיסו של דני קרבחאל וגם היה בגמר האחרון בפריז כדי לעודד את ריאל. כמובן שהוא גם שיחק בקסטיליה

 

תמונה של ויניסיוס שתסכם היטב את הערב ההוא:

https://scontent.ftlv1-1.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/345026526_692264712703859_1770281295378378098_n.Xxx?stp=cp6_dst-Xxx&_nc_cat=106&ccb=1-7&_nc_sid=8bfeb9&_nc_ohc=onu1Sev27hoAX_qhINe&_nc_ht=scontent.ftlv1-1.fna&oh=00_AfDeQHKuvq8cMcZ_CK6hH93NqDX8bmOIht-eaJm6k7_h7g&oe=646B9DAB

בדקה ה-20 בערך, עוד לפני ה-0:1 של מנצ'סטר סיטי, ויניסיוס ג'וניור, מישהו שכן אכפת לו, אמר לקארים בנזמה וליתר בכעס: "אנחנו הולכים לשחק היום (כדורגל)? למה לעזאזל אנחנו מחכים?". הוא נראה זועם מאוד כעבור שלוש דקות וממש צרח ליד קרלו אנצ'לוטי על הספסל (המאמן עצמו נשאל על כך במסיבת העיתונאים לאחר המשחק ואמר שהוא 'לא זוכר') ואמר לו: "השחקנים שלכם לא מצליחים לצאת מהרחבה. הם לא משחקים! הם לא עולים למעלה. אף כדור לא מגיע לשחקני ההתקפה".

 

קצת על העניין המצער והגזענות שחווה ויניסיוס ג'וניור:

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1684694392912.Xxx

זה כבר יותר מניצחון או הפסד. ונכון שריאל מדריד לא הופיעה העונה לליגה (כרגיל), ועדיין. אני מפסיק בינתיים לראות את הליגה הספרדית, הליגה האדירה והמרגשת שגדלתי עליה (בדיוק אתמול לפני המשחק כתבתי על תחילת שנות ה-2000 - ימי ולנסיה כאימפריה ו"סופר דפור") עם שיר ה-Pistolero האגדי. ליגה שירדה מנכסיה ברמת הכדורגל מזמן, שהעומד בראש הוא ליצן - חאבייר טבאס שרב עם כולם במקום להתעסק בתאכלס. השופט דה בורגוס שזכור לנו עוד מהקלאסיקו השערורייתי בקאמפ נואו והרחקתו של כריסטיאנו רונאלדו. וכמובן מקרי הגזענות המגעילים כמו אתמול שוויניסיוס סובל מהם מתחילת העונה. מי האמין שמה שהחל בדרבי החוץ בספטמבר יימשך ככה ויגיע למימדים כאלה. חבל על ולנסיה, מועדון מפואר שעשה פעמיים גמר ליגת האלופות, שזכה באליפויות, אצטדיון המאסטייה שחגג מאה שנה. איכס.

ויניסיוס לא שה תמים. הוא צריך לשלוט בעצמו. כשהוא מחפש ליפול ברחבה או מתלונן בצורה מוגזמת לשופט אחרי שתי עבירות ודורש להוציא כרטיס צהוב, בטח בסנטיאגו ברנבאו, נגרר - אני נגד ומעביר ביקורת. אבל אף אחד לא חושב שהוא טלית שכולה תכלת. הוא עומד מול הנושא הזה לבד. מאז העונה שעברה היו עשר 'תלונות' נגד אוהדים גזעניים במגרשים שונים - וכלום. השופט הליצן אפילו לא ציין את זה אמש "בדוח המשחק המקורי". גזענות היא אחרת, היא מגעילה ודוחה. משחקן כדורגל שעולה למגרש ומחייך כל הזמן הוא הפך לעצוב. לכזה שבוכה ורוצה לרדת מהדשא. לשיאן צהובים. לשחקן שספג אדום הזוי.

גם ריאל מדריד לא עשתה מספיק. היה צריך לרדת מהמגרש. לא רק לדבר - לעשות. היום הנשיא נפגש עם ויניסיוס, יש אחלה תמונה לאינסטגרם - ומה הלאה? ואני בטוח שאם היה לנו קפטן נורמלי זה לא היה קורה. איזה סרחיו ראמוס שיילך ויעשה סוף לכיסוחים של שחקני היריבה ולרחמנות של השופטים. איזה פפה, קאסמירו. מישהו שיסגור חשבון.

זה כבר נושא אחר. אבל גם אין לנו בעל בית על הקווים - קרלו אנצ'לוטי כמובן. ואין לנו קפטן. קארים בנזמה ועונת הבלון ד'אור אשתקד - כל הכבוד. הוא הקפטן החלש שהיה לנו איי פעם. ולא רק משום שאפילו לא הראה את פניו אחרי ביזיון סיטי. עוד פספוס שלו. אח גדול שלו עאלק.

אתם יודעים בדף הזה יש הכל מהכל. תמיד לא רציתי לדבר על המסביב. אבל המצב עצוב ומחייב תשומת לב מירבית. כמו אנצ'לוטי. לא דיברנו על כדורגל כבר 24 שעות. רק על הגזענות הארורה. התמונה שלו בוכה מעציבה מאוד. רצינו בכי אחר, של אושר אחרי עוד שער בגמר ליגת האלופות.

ויניסיוס שחקן העונה שלנו. אין לי ספק שהוא יתגבר על זה והוא ה-סיבה לחכות לעונת 2023/24. רק תעזרו לו. כשהסערה תחלוף שיתחילו לבנות פה קבוצה חזקה כדי שהעונה הזו לא תחזור

 

https://scontent.ftlv1-1.fna.fbcdn.net/v/t39.30808-6/347230055_3713228095632923_7863187050879789560_n.Xxx?_nc_cat=111&ccb=1-7&_nc_sid=730e14&_nc_ohc=qAwAV7ePQNkAX90n1gI&_nc_ht=scontent.ftlv1-1.fna&oh=00_AfCdKm6_N3ov2pwhMDi1cOJbD8Fp5OxbrAuoUJ_Qq9WkPA&oe=6475CEFD

אסנסיו נפרד| לפי העיתונאי סנטוס רלבו, מרקו אסנסיו הודיע לריאל מדריד שהוא דוחה את הצעת החוזה החדש (שהונחה על שולחנו כבר מספר שבועות) וייפרד בקיץ אחרי שבע עונות בסנטיאגו ברנבאו. הקשר הספרדי רואה את עתידו מחוץ לספרד, ככל הנראה בפריימרליג שם אסטון וילה מעוניינת בו ויש לו גם ביקוש באיטליה. גם מריו קורטגנה מהמארקה שנחשב מקורב למועדון - מצטרף לדיווח אם כי מעט זהיר יותר: "אמור לעזוב" ו"עם רגל וחצי מחוץ לריאל מדריד". השחקן נפגש לא מזמן עם המנכ"ל חוסה אנחל סאנצ'ס ולא שמע את מה שרצה לשמוע. העונה רשם אסנסיו 12 שערים ושמונה בישולים ב-1,964 דקות משחק. תעשו לבד את המתמטיקה. אבל שוב, השער החשוב שלו באמת היה נגד צ'לסי במשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות. כמובן שנטען שוב שזה לא עניין של כסף אלא המעמד בקבוצה, הוא לא שיחק במשחקים הגדולים באמת. במארקה העלו סקר אוהדים, כמעט 5,000 הצביעו. 61% חושבים שזו טעות שאסנסיו לא נשאר, הוא שחקן מגוון מאוד שיכול להוסיף לתחרות; 39% חושבים שמוטב להיפרד, תקופתו במועדון הסתיימה והוא לא הצליח להפוך לחשוב מדי.

*********
זו בעיה גדולה מאוד כי אסנסיו כשחקן ספסל הוא נהדר. כמובן שהוא לא מספיק טוב כדי לפתוח בהרכב. אבל ברהים דיאס אם יחזור לבטח לא טוב ממנו ואני סומך על המועדון שלא יביאו אף אחד ויחזירו את לוקאס ואסקס לעמדה המקורית - קיצוני. בקיצור - דיכאון. שכחתי יש לנו את הקיצוני פדה ואלוורדה..

 

אסנסיו נפרד רשמית| ערב משחק סיום העונה נגד אתלטיק בילבאו, מרקו אסנסיו פרסם ברשתות החברתיות שהוא נפרד מריאל מדריד אחרי שבע שנים: "מדרידיסטאס, אני פונה אליכם עם גוש בגרון ובלב". הסנטיאגו ברנבאו עוד יתגעגע לאיש והתותח ברגל שמאל שלפחות בשנתיים הראשונות היה נראה כדבר הגדול הבא.

https://images.realmadrid.co.il/images/posts/0_1685793704485.Xxx

זה היה באוויר כבר חודשים ועכשיו זה רשמי: מרקו אסנסיו שמסיים את חוזהו ולא השתכנע להמשיך - עוזב את ריאל מדריד אחרי שבע שנים. תקופה ארוכה, בה בשנתיים הראשונות פתח לנו את התיאבון עם שערים נפלאים (כבר בהופעת הבכורה! בסופר קאפ האירופי נגד סביליה בו ריאל שיחקה ללא התותחים הגדולים שלה, הוא שלח בעיטה מדהימה ברגל שמאל לחיבורים) שגרמו לנו לחשוב שיהיה אחד השחקנים הטובים בעולם; שהוא יוכל 'לשבת בשולחן' כמו שאומרים, לצד קיליאן אמבפה (הטיעון הטוב ביותר שלו היה - מהיר החלטה, בועט מיד, רגל שמאל נקייה - שנייה רק לליאו מסי כפי שאמר זינדין זידאן, וגולים במשחקים החשובים עם בעלי משקל ייחודי); ולאחר מכן נסיגה ("לא אני צריך להוביל את המכונית"), פציעה קשה ולמרות מספרים יפים בשנתיים האחרונות היה נראה שהוא לא באמת חזר. גם אם קרלו אנצ'לוטי היה יכול וצריך לתת לו לשחק יותר. ולא רק בצד ימין אלא אולי גם בעמדה מספר 10 מתחת לחלוץ בשל יכולת המסירה הפנומנלית שלו גם כן לצד התותח ברגל שמאל. מה שבטוח שהוא השאיר לנו לא מעט רגעים יפים - מישהו אמר גולאסוס בסופרקופה בקלאסיקוס - עם רגל שמאל הנהדרת שלו, ושריאל תתקשה למצוא שחקן מחליף ברמתו. היעד הבא שלו, כנראה - פריז סן ז'רמן ולא אסטון וילה.

"ריאל מדריד רוצה להביע את הכרת התודה והחיבה שלה למרקו אסנסיו, שחקן שהגן על הסמל שלנו ועל החולצה שלנו במשך שבע עונות. הוא הגיע לריאל מדריד כשהיה רק בן 20 והצליח להיכנס להיסטוריה של המועדון שלנו כחלק מקבוצה שכיכבה באחת התקופות המוצלחות ביותר בתולדות ריאל. אנחנו המדרידיסטאס לעולם לא נשכח את הקריירה שלו ואת התנהגותו המופתית במשך כל הזמן הזה. ריאל מדריד היא ותמיד תהיה הבית שלו, ואנו מאחלים לו ולמשפחתו בהצלחה בשלב החדש בקריירה". אסנסיו שזכה עם ריאל ארבע פעמים בליגת האלופות וכבש גם בגמר בעונת הבכורה שלו, השער האחרון ב-1:4 על יובנטוס בקארדיף, כבש 62 שערים והוסיף 32 בישולים ב-285 משחקים בריאל מדריד. העונה כבש 12, כמו בעונה שעברה, שיא קריירה, וסיפק שמונה בישולים על אף שלא שיחק הרבה.

כזכור, אסנסיו הגיע בקיץ 2016 לקבוצת הכוכבים בתמורה ל-3.5 מיליון יורו בלבד(!), כשנרכש ממאיורקה והצטרף אחרי עונת השאלה מצוינת באספניול. אחת הרכישות המשתלמות ביותר של ריאל ללא ספק. קשה שלא לחזור למסיבת העיתונאים ההיא בה הוצג כשחקן הקבוצה בגיל 20 הודה גם לאימו ז"ל שנפטרה מסרטן, בדמעות, כשאביו ואחיו מלווים אותו ביום המיוחד הזה. אותו הסיפור ידוע לכולם. יום אחד הוא והוריו הבחינו בפלורנטינו פרס ואמרו לו: "כבוד הנשיא, יום אחד הבן שלנו ישחק בקבוצה שלך", וכך היה. והוא גם זכר את זה במסיבת העיתונאים. "חלמתי על היום הזה מהרגע שהייתי ילד. אתן הכל למען החולצה. אני יכול לשחק בימין, בשמאל, במרכז. זינדין זידאן אמר לי שהוא רוצה שאשאר בקבוצה ושיהיה הוגן איתי. עליי לעבוד קשה כי התחרות עצומה".

אסנסיו רשם עשרה שערים כבר בעונת הבכורה, כבר במחזור הפתיחה הוא הבקיע בצ'יפ, כבש גם שער סולו נגד סביליה בגביע ואחד פנומנלי נגד באיירן מינכן ברבע הגמר; בעונה השנייה רשם 53 משחקים! ושיפר את מספריו עד כדי 11 שערים, בדגש על הבומבות נגד ברצלונה בקלאסיקוס וגם כבש שער ניצחון נגד באיירן מינכן במשחק הראשון בחצי הגמר. בקיץ 2019 הנוראי הגיעה הפציעה, קרע בצורה הצולבת ששלח אותו החוצה לתשעה חודשים. הוא חזר וכבר במשחק הקאמבק נגד ולנסיה - ותודה לקורונה שדחתה את סיום העונה - כבש בנגיעה הראשונה שלו בכדור וריגש אותנו מאוד. כולנו זוכרים את מרסלו הולך לצפות בו בוולדבבאס מתאמן ועובר שלב שלב בתהליך השיקום המפרך.

הוא קיבל הצעה לחידוש חוזהו, ומחודש ינואר אפשר לומר ששיחק יותר ובלט בגולים פר דקות משחק, כשברור שסוכנו ז'ורז'ה מנדש ניסה להזיז אותו מהמועדון עוד בקיץ, אבל לא רצה להיות כינור שני לפדה ואלוורדה ולרודריגו ואכן העונה הוא מיעט לשחק במשחקים הגדולים. לא בגמר הגביע, לא בשלבי ההכרעה בליגת האלופות ולא בקלאסיקוס השונים. הוא לא פתח ב-11 במשחק גדול באמת מאז פריז סן ז'רמן בשמינית הגמר בעונה שעברה. ריאל מאבדת שחקן ספסל פנטסטי, אחד משחקני ה-12-13 הטובים ביותר בעולם, וגם את הצביון הספרדי שלה, עם כל הכבוד לברהים דיאס שמועמד להגיע במקומו.

בשלב מסוים היה נראה שהזריזות הזו של אסנסיו, הביטחון והחוצפה הזו להניף את הרגל - נעלמו כלא היו. הוא הרי לא היה שחקן שמתבסס על מהירות מסחררת כמו חסה רודריגס למשל שלא חזר מפציעה. הוא היה שחקן של שנייה אחת, של חמקמקות, עם הרבה שכל וקסם ברגלים, אחד בלתי צפוי כזה. הרי כריסטיאנו רונאלדו עזב והתפנה מקום בהרכב, גארת' בייל גמר את הקריירה האמיתית מוקדם מאוד מן הצפוי, אדן הזאר נכשל. משחקים שלמים שהעדיף ללכת על בטוח ולא איים מספיק על השער. לא מעט פעמים שמענו את קרלו אומר ששחקן כמוהו צריך לבעוט יותר לשער.

הנה סרטון הווידאו ברשתות החברתיות בו מבשר מרקו אסנסיו על הפרידה, נזכרים בבכי שלו במסיבת העיתונאים בה הוצג כשחקן ריאל מדריד מלא בהתרגשות ודיבר על אימו זכרונה לברכה. בטוח שהעיניים שלכם לא תישארנה יבשות.

"אוהדי ריאל מדריד היקרים, היום אני פונה אליכם עם גוש בגרון ובלב, מלא ברגשות מעורבים. מגיל צעיר מאוד, ריאל מדריד הפכה לתשוקה, לחלום ולמטרה היקרה ביותר שלי. והייתה לי הזכות לגרום לזה לקרות במהלך השנים הנפלאות הללו. אני רוצה להביע את תודתי העמוקה לריאל מדריד, לנשיא, להנהלה, למאמנים ולכל אלה שפועלים ללא לאות מאחורי הקלעים כדי להפוך את המועדון הזה לגדול, מיוחד כל כך. אני גם רוצה להזכיר את חבריי לקבוצה; יחד, חיינו רגעים של תהילה, נלחמנו בכל קרב וחגגנו ניצחונות בלתי נשכחים.

"אבל אני לא יכול לשכוח את היסוד האמיתי של ריאל מדריד, האוהדים המדהימים שלה, הנשמה והכוח המניע מאחורי המועדון הזה. התשוקה, העידוד והאהבה הבלתי מותנית שלך מניעים אותנו לתת הכל בכל משחק ולחיות לילות בלתי נשכחים. עם זאת, הגיע הזמן לקבל החלטה קשה. החלטתי לצאת לכיוון חדש בקריירה שלי, בחיפוש אחר פרויקט בו אוכל להגיע ליעדים חדשים. תודה לכם, אוהדי מדריד היקרים, על תמיכתכם הבלתי מותנית. ניפגש שוב איפשהו בדרך הנפלאה הזו של הכדורגל. על החתום: מדרידיסטה בנשמה".

להלן קצת מהתגובות שקיבל אסנסיו בפוסט שהעלה: דני קרבחאל: "אנחנו נתגעגע אליך כל כך הרבה, בהצלחה חבר"| ויניסיוס ג'וניור: "תודה רבה לך על כל גולאסו שכבשת עבור ריאל"| מינה בונינו אשתו של פדה ואלוורדה: "כאוהד כדורגל, תודה לך על השער הזה ב-2017 נגד בארסה ועל כל גול מיוחד. כחבר, אנחנו הולכים להתגעגע אליך מאוד. אוהבים אותך, שתצליח בהכל"| טיבו קורטואה: "תודה על הכל, אתה תהיה כל כך חסר"| טוני קרוס: "רגל שמאל מיוחדת ונדירה!".

 

הסוף לטרגדיה: הזאר עוזב את ריאל!| מי היה יכול להאמין שככה זה הסתיים? ארבע שנים אחרי שהגיע כשחקן הרכש היקר ביותר בהיסטוריה של ריאל מדריד ו-50 אלף אוהדים הגיעו לצפות בו בסנטיאגו ברנבאו (הגיע גם עם כרס ענקית של איזה שבעה קילו, יש לציין), והבלגי נכשל שוב ושוב ושוב - התקופה העצובה הזו הגיעה לסיומה. כנראה שהמהלך הכי טוב של מי שהיה 'הקוסם הבלגי' בצ'לסי לא היה על כר הדשא כשהקרסול לא ממש תפקד מאז הפציעה נגד פריז סן ז'רמן בנובמבר (2019) המקולל ההוא - אלא כשהסכים להתיר את חוזהו שנה אחת לפני הסוף ולחסוך הרבה-הרבה כסף למועדון. הכישלון הגדול בתולדות ריאל רשם רק 76 משחקים בארבע שנים - דמיינו כאן משפט על "ההבטחה" שלו בחגיגות הסיבלס אשתקד - בהם תרם שבעה שערים. העונה? 392 דקות בלבד - עשרה משחקים (פתח בהרכב בארבעה מתוך 60 משחקים, רביעי מהסוף במספר הדקות), שער אחד נגד סלטיק, שני בישולים, וזהו-זה. לפי מריו קורטגנה וכתבים נוספים, הבלגי שוקל פרישה בגיל 32 וחצי. כמו שסיכמו בדף הטוויטר הפנטסטי Madrid Zone, אין מה לעשות: "It was just not meant to be".

"לפרקים הוא נראה כמספר 3 בעולם, בטח במונדיאל ברוסיה, אולי לצד קיליאן אמבפה, זה שאחרי כריסטיאנו רונאלדו וליאו מסי. אפילו פפ גווארדיולה אמר שריאל עשתה אז רכש גדול. אבל שום דבר לא עבד כמצופה. "הוא לא הגיע בכושר, בנובמבר הוא נפצע והשאר היסטוריה. בהמשך לא הייתה לו אפילו רמה מינימלית של כדורגלן", נכתב במארקה.

הזאר זיהם את חולצה מספר 7. אין לי מה לעשות עם החולצה שלו שקניתי, אני בספק אם לבשתי אותה פעם אחת. אפשר להיכשל, זה בסדר, גם רוביניו לא עמד בציפיות, גם קאקה, אבל יש דרך. די מהר אפשר היה להבין שהזאר לא יעמוד בהבטחה. אבל הוא היה יכול לצמצם נזקים, להיות שחקן ספסל מועיל למשל. כזה שאפשר לסמוך עליו במשחקים הבינוניים. וגם אם הוא מיעט לשחק אז להשקיע כאילו זה המשחק האחרון שלו. הוא העדיף לקחת את הצ'ק השמן הביתה. איזה כיף לטייל במדריד, הא? דמיינו כאן קליפ עם מיטב הרגעים הגדולים שלו בריאל. סתם, אין כזה.

לא אסלח לו לעולם על כך שזלזל בטייטל ‘שחקן הרכש היקר בהיסטוריה של ריאל’ וחשב שהוא מלך כמו בצ’לסי והגיע לכאן עם כרס בירה עבה של שמונה קילו. ואם כבר מספרים - זיהם את חולצה מספר 7. עם אופי כזה חלש סביר להניח שגם לולא הפציעה זה פשוט לא היה מצליח. איפה הוא ואיפה גארת’ בייל. הזאר גם כשהיה בריא פשוט שכח לשחק, פחד לבעוט לשער, לא דרש את הכדור, איכזב אותי נגד מנצ’סטר סיטי ב-2020 ונגד צ’לסי ב-2021 ומאז לא התאכזבתי יותר. לזכותו ייאמר שהוא הבטיח השנה בריאיון שאם ריאל תרצה להיפרד כבר עכשיו אז זה יקרה.

ועדיין אני לא רוצה שהוא יפרוש מכדורגל. שיילך לשחק בטורקיה עם הקהל החם וייתן חצי שעה, אולי בערב הסעודית שמקבצת אליה כוכבים וכאלה שלפני הפנסיה, אולי שייהנה קצת בארה"ב ב-MLS, גם בייל החזיק מעמד שם כמה חודשים. הוא לא אוהב כדורגל? ככה הוא רוצה להיפרד מקדמת הבמה? שיחשוב על הקריירה שלו לפני ריאל, על הכוכב של צ'לסי.